^ 1. אבל במעבר מהקיץ לחורף בהזכרת גשמים, שחל בשמיני עצרת, אם יטעה לא יצטרך לחזור, שכן למדנו שאף אם לא אמר "משיב הרוח ומוריד הגשם" אם הזכיר טל יצא, וכיוון שגם בקיץ אנו אומרים "מוריד הטל", ממילא אף אם אמר את נוסח הקיץ יצא. (ואף שהרמ"א קיד, ג, כתב שאין אומרים "מוריד הטל" בקיץ, מנהג אשכנז בא"י לאומרו). אבל במעבר לקיץ, אם טעה פסל, שכן נמצא שאמר "מוריד הגשם" בקיץ. ולעניין שאלת גשמים, בכל טעות פסל. היוצא שמתוך ארבע אפשרויות של טעות, בשלוש צריך לחזור ובאחת אינו צריך לחזור.
מקור הדין שבשלושים ימים הראשונים חוזר מירושלמי תענית פ"א ה"א, ומהר"ם מרוטנבורג הציע להשגיר את הלשון בתשעים פעם. ואף שה"ר פרץ חלק עליו, הרא"ש הסכים לדעתו וכן פסק בשולחן ערוך. אלא שקצת קשה, שבשלושים יום יוצא שאומרים כמאה פעמים את הברכה השנייה של שמונה עשרה, מפני המוספים של שבתות וחגים וחול המועד. ואילו לגבי ברכת השנים, אומרים אותה פחות משמונים פעם, מפני שבשבתות ובמוסף אין אומרים את ברכת השנים. ואכן יש סוברים שהעיקר הוא להתרגל בתשעים תפילות, וכ"כ א"ר ודה"ח. ומדברי הגר"א משמע שהעיקר תלוי בשלושים יום, ואין משנה כמה פעמים הרגיל עצמו בנוסח החדש. ולדעת הט"ז הכל תלוי בשלושים כי העיקר תלוי בכמה זמן שעבר מאז שהיה רגיל בנוסח הקודם. ועיין במ"ב קיד, לז. ובס"ק מא, כתב בשם החתם סופר, שלכתחילה אכן ירגיל עצמו במאה ואחד פעמים. אלא שלהלכה סיכם שאם הרגיל עצמו רק תשעים פעם, אין בידינו לפסוק שיחזור כנגד פסק השולחן ערוך שאמר שדי בחזרה של תשעים פעם. ונראה שסברת מהר"ם מרוטנבורג שלמד מהירושלמי שלא פלוג בין הזכרת גשמים לשאלת גשמים, ולכן קבע מספר ממוצע של תשעים פעם כדי שלא לחלק ביניהם.
^ 2. מחלוקת האחרונים מבוארת במ"ב קיז, ה. ובכה"ח יא, נוטה לדעת הברכ"י שישאל כמקום שהוא נמצא בו. והעצה לבקש בשומע תפילה מובאת בספר התפילה כהלכתה ע' רלה, ובילקוט יוסף ח"א ע' רסג, ובאש"י כג, לז, בשם הגרש"ז אוירבאך. והסברה, שגם כשחייבים לשאול אפשר להשלים השאלה בשומע תפילה, ומנגד גם כשאין לשאול, אם שאל בשומע תפילה אינו צריך לחזור.
פרטי דינים: א) בן ארץ ישראל שיצא לחו"ל לפני ז' חשון, ישאל בשומע תפילה. ב) אם יצא אחר ז' חשון, כיוון שכבר התחיל לבקש גשמים, ימשיך לשאול (כה"ח יג, בשם קש"ג). ג) אם יצא עם משפחתו ליותר משנה, נחשב באותו זמן כבן חו"ל, וינהג מיד כמותם.
ולגבי בן חוץ לארץ שבא לארץ, יותר ראוי שינהג כבני א"י, ולכן אם הוא מתכוון לחזור לחו"ל אחר יום התקופה, ישאל כבני א"י. ואם מתכוון לחזור לפני יום התקופה, י"א שישאל בשומע תפילה (ע' באש"י כג, לז), וי"א שישאל כבני א"י, וכשיחזור לחו"ל אינו צריך להמשיך לשאול, אבל טוב שישאל בשומע תפילה (ילקוט יוסף ח"א ע' רסה).
ובכל הדינים, נראה שאם טעה ונהג כאחת הדעות (ולא שאל בשומע תפילה), אינו צריך לחזור (ועיין באש"י כג, הערה קמט). ומי שהוא חזן, אף שבלחש הוא שואל בשומע תפילה, בחזרת הש"ץ, שהיא עבור הציבור, יתפלל כמנהג המקום (אש"י כג, לט).
^ 3. ואם טעה וביקש גשמים בברכת השנים במקום שצריכים לגשם אחר שהפסיקו לבקש, לדעת השולחן ערוך קיז, ב, חייב לחזור ולהתפלל בתנאי נדבה, שאם הלכה כסברת הרא"ש שמותר להם לבקש בברכת השנים, הרי התפילה נדבה. ולדעת הרמ"א בדיעבד אינו חייב לחזור להתפלל. ואם נזכר באמצע התפילה שביקש על הגשם בברכת השנים שלא בזמן, כתב ביבי"א ח"ב או"ח ט, יז, עפ"י שולחן ערוך שצריך מיד לחזור ולתקן. אבל למ"ב י' כיוון שבדיעבד יוצא בזה, יסיים תפילתו, ואם ירצה יחזור להתפלל בנדבה, וגם בכה"ח כה, כתב שיסיים תפילתו, ורק אח"כ יחזור להתפלל בנדבה.
^ 4. החילוק בין מצב רגיל שהולכים כפי א"י, למצב שהגשם מזיק, מבואר בתורת חיים ג, ז, ובכה"ח קיז, יז, ובאש"י כג, מב. והוסיף באור לציון ח"ב ז, ל, שגם כאשר הגשם מזיק להם, טוב שיבקשו בחורף שלנו על א"י.