ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ט"ו בשבט
- כללי
- ספריה
- אמונה
- ארץ מול שמים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל
"הרואה אילנות טובות ובריות נאות, אפילו עכו"ם או בהמה, אומר: ברוך אתה ה' א-לוהינו מלך העולם שככה לו בעולמו".
ביחס ליופי הטבעי העולה מן הדברים הדוממים שבטבע או מן הצומח, אין הגבלות הלכתיות מבחינת הנאת ההסתכלות עליהם, אין חשש לתקלה או להשחתה מוסרית. אולם ביחס לאדם , הרי ההסתכלות על דמות אדם רשע נאסרה, ועל ראייה הנוגעת בתחום העריות, קיימות הגבלות הלכתיות. על ג' דברים "יצר, אשה ותינוק", נאמר: "לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת" (סנהדרין קז, ע"ב). יש צורך בסייג כדי שהדבר ייקלט בצורה הנכונה והחיובית. אחד מעמודי ההוראה, המגן אברהם, הבחין וחילק בין ראייה בעלמא שהיא מותרת ובין הסתכלות והתבוננות שהיא נאסרה. ראייה שטחית לא נאסרה, בבעלי חיים, או באדם, ראייה ארעית, בלתי מאומצת - מותרת. (עיין שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רכה)
הבה נתבונן בסיפור על רשב"ג שהיה במקום קדוש, על גבי מעלה בהר הבית, וראה גויה נאה ובירך וקילס את ה', על בריותיו הנאות. סיפור זה, המופיע בשני התלמודים, הבבלי והירושלמי, המסקנות ההלכתיות שהוסקו ממנו דומות, והגדרים הנלמדים זהים כמעט, אבל הרקע, ונקודת המוצא ודרך הפקת הלקחים השונה, יעמידונו על הבדלי הגישה והסגנון שבין התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי. באיסור "לֹא תְחָנֵּם" (דברים ז, ב) נמסרו בתלמוד כמה הלכות, שכל אחת מהן מפרשת את המילה: "תחנם", באופן אחר, בהתאם לצליל שהקשיבו מאותיותיה.
א. לא תתן להם חניה בקרקע, מלשון: חנה.
ב. לא תתן להם חן, מלשון: חן.
ג. לא תתן מתנת חנם, מלשון: חנם (עבודה זרה כ, ע"א).
בהסברת האיסור "לֹא תְחָנֵּם", מבחינת לא תתן להם חן, מביא התלמוד (שם) את מימרתו של רב: "אסור לאדם שיאמר כמה נאה עובדת כוכבים זו". על הלכה זו מקשה הגמרא מהמעשה ברבן שמעון בן גמליאל שהיה על גבי מעלה בהר הבית וראה עובדת כוכבים אחת נאה ביותר, ואמר: "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה'"!
ועוד הקשו מסיפור על ר' עקיבא שראה את אשת טורנוסרופוס הרשע, והגיב בשלושה אופנים: יריקה, שחוק ובכייה. ירק - שהייתה באה מטיפה סרוחה, שחק - שעתידה להתגייר ולהינשא לו, בכה - שהיופי הזה עתיד לבלות בעפר. מיישב התלמוד: "אודויי הוא דקא מודה". כלומר, רשב"ג לא שיבח והחמיא לעובדת כוכבים, אלא קילס את הקב"ה על היופי שבעולמו. והביאו ראיה ממטבע לשונם של חכמינו, כיצד יש להודות, דאמר מר: "הרואה בריות טובות, אומר: ברוך שככה ברא בעולמו". ומקשה התלמוד: "ולהסתכל מי התיר"? הלא למדנו -
"'וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע', (דברים כג, י) שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה, באשת איש אפילו מכוערת, ולא בבגדי צבע של אשה, ולא בחמור ולא בחמורה, ולא בחזיר ולא בחזירה, ולא בעופות בזמן שנזקקין זה לזה".
ועוד האריכה שם הסוגיה בחומרת איסור ראייה. ומיישב התלמוד: "קרן זוית הואי"! כלומר, לא תר בעיניו לראות את הגויה, אלא נתקל בה באקראי, בקרן זווית. אם נשים לב למהלך הסוגיה בתלמוד הבבלי, נקודת המוצא היא האיסור "לֹא תְחָנֵּם", לא תייחס להם חן, ומביאים סיוע ממימרת רב, שאסור לומר "כמה נאה עבודת כוכבים זו", ומקשים מן העובדות הסותרות של החכמים רשב"ג ור' עקיבא, ותירצו שהם לא בירכו את הגויה, אלא שיבחו את ה' בעבורהּ.
בגרסה הירושלמית (ברכות, פרק ט, הלכה א), נקודת המוצא היא ההלכה שצריך לשבח את הקב"ה על בריותיו הנאות, והביאו כראיה את העובדה ברשב"ג, שכך נהג הלכה למעשה, שנתן שבח לבורא העולם, כשראה את הגויה ביופיה. כלומר נקודת המוצא החיובית היא בהתבוננות על תבל ומלואה, כדי לקלס ולהודות לבורא על יְפי הבריאה והעולם. ועל זה הקשו: "לֹא תְחָנֵּם", הרי אסור לתת להם חן? וכיצד עשה זאת רשב"ג?! והשיבו, שאין מדובר בהחמאה לגוי, אלא בשבח לבורא העולם, "שכך ברא בריות נאות בעולמו". ועוד הוסיפו לחזק את הגישה, "שכן אפילו ראה גמל נאה, סוס נאה, חמור נאה, אומר: ברוך שברא בריות נאות בעולמו". אדרבא מתוך הקושיא נמצאנו למדים עוד שחיזקו את הגישה להתבונן ביופיה של הבריאה, לא רק על האדם שהוא נזר הבריאה, אלא על שאר הבריות. והקשו היאך נצדיק את חוסר הצניעות שבהסתכלות על נשים: "זו דרכו של רבן גמליאל להסתכל בנשים"? והשיבו: "דרך עקמומיות הייתה, והביט בה שלא בטובתו".
מה בין הבבלי והירושלמי במסקנות שהופקו? הסוגיה הבבלית התחילה ב'לא' - שנשמע ממנו: 'כן' אבל הוא די מצומצם, ולכן העירו התוספות (עבודה זרה כ, ע"א, ד"ה הרואה) על פי הירושלמי, שיש להרחיב את ה'כן' גם על בעלי חיים, כמו: הגמל, הסוס והחמור. לעומת זאת, הירושלמי התחיל ב'כן', בשבחו של מקום, ורק אחר כך צמצם לאסור רק אשת איש.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
