ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- שבועות
- הכנה לחג השבועות
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- מאמרים נוספים בארץ אגדה
לְדָוִד מִזְמוֹר נְאֻם ה' לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ: מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח ה' מִצִּיּוֹן רְדֵה בְּקֶרֶב אֹיְבֶיךָ: עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ בְּהַדְרֵי קֹדֶשׁ מֵרֶחֶם מִשְׁחָר לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ: נִשְׁבַּע ה' וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק: אֲ-דֹנָי עַל יְמִינְךָ מָחַץ בְּיוֹם אַפּוֹ מְלָכִים: יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה: מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה עַל כֵּן יָרִים רֹאשׁ:
אבן עזרא מעלה שתי אפשרויות כלפי מי מכוון המזמור. האפשרות הראשונה היא שהמזמור חובר על ידי דוד לכבודו של אברהם אבינו, ומשום שמוזכר בה 'מלכי צדק' שהיה מלך ירושלים בזמן שאברהם אבינו נלחם את מלחמותיו. אלא שאבן עזרא מציין שיש קושי קל בפרשנות זו, משום שאם כן ראוי היה לקרוא לירושלים בשמותיה הידועים ולא לכנותה בשם 'ציון', שהוא שם שמוזכר לראשונה בימי דוד. ומחמת כך בחר אבן עזרא באפשרות השניה, שמזמור זה התחבר על ידי אחד מן המשוררים לכבודו של דויד המלך.
אמנם נראה יותר כאפשרות הראשונה שמזמור זה התחבר על ידי דוד המלך לכבודו של אברהם, ולכן מצוין בפתיחתו "לדוד מזמור" בדומה למזמורים נוספים שחיבר דוד עצמו. אלא שדוד רואה את עצמו במזמור זה כממשיך דרכו של אברהם אבינו, ולכן 'ציון' שמסמלת את תקופת דויד המלך מוזכרת במזמור במקום 'ירושלים'.
בתרגום 1 לפרק זה מצויות מסורות עתיקות של חז"ל לפרשנות המזמור, שנוכל להסתייע בהן בפירוש המזמור. וכדלקמן.
השלטון בזכות לימוד התורה
רש"י ביאר שהמזמור מרמז לאברהם אבינו, וביאר שהמילה "לַאדֹנִי" מרמזת לכתוב (בראשית כג, ה-ו): "וַיַּעֲנוּ בְנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ: שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱ-לֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ". נראה שגם התרגום פירש בכיוון זה. לפסוק הפותח מופיעות שתי הצעות תרגום. וזו ההצעה השניה בתרגום חופשי לעברית:
"אמר ה' במאמרו לתת אותי לשליט (="לַאדֹנִי"), כשכר לכך שישבתי ללמוד תורה שהיא של 'ימיני' (=לִימִינִי"), ואמר לי: המתן (="שֵׁב") עד שאתן את אויביך כבושים תחת רגליך".
ולפי דרכנו, שהמזמור משלב בין הדמויות, גם דויד שהוא ממשיכו של אברהם מתואר בתואר "אֲדֹנִי". והתרגום מרמז שהסיבה לכך היא משום שדויד עוסק בתורה השייכת לימין (="מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ", דברים לג,ב). עקרון זה שהשלטון מגיע בזכות עמל התורה מופיע גם בספר משלי (ח, טו): "בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ", והתרגום מפרש שעקרון זה מרומז כבר בכתוב הפותח את המזמור. ואכן, גם בני חת התייחסו לאברהם בתור מלך ("אֲדֹנִי"), משום היותו "נְשִׂיא אֱ-לֹהִים", כלומר מי שמייצג עבורם את התורה של הבורא.
פרוש בכיוון דומה לדברי התרגום האלו פירש גם אבן עזרא:
"שֵׁב לִימִינִי - והטעם שב בביתי ועבוד אותי. וטעם לימיני - כי הימין עושה חיל. והנה הטעם לא תצא עמנו למלחמה כי ימין השם תלחם בעבורך".
יסוד זה מורחב באופן דומה גם בכתוב השני שבמזמור: "מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח ה' מִצִּיּוֹן רְדֵה בְּקֶרֶב אֹיְבֶיךָ". וכפי שמצודת דוד ביאר שם: "לא תנצחם בכוחך כי אם בכח ה' השוכן עתה בציון".
עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ
הכתוב בפסוק השלישי: "עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ" מזכיר ברמז את הכתוב בשירת דבורה (שופטים ה, ט): "לִבִּי לְחוֹקְקֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם בָּרֲכוּ ה' ". רלב"ג מפרש שם את דברי דבורה בשני אופנים. בפרושו הראשון הוא מבאר שדבורה מתייחסת כאן לחכמים והסופרים שהתנדבו ללמד את העם תורה ומצוות מתוך סיכון, כמבואר שם בתרגום יונתן. ובפרושו השני הוא אומר שדבורה מתייחסת שם למחוקקים והסופרים שיצאו להצטרף כלוחמים באותה מלחמה. מסתבר ששני פירושים אלו היו נכונים גם בתקופת דבורה וגם בתקופת דוד. וגם בתקופת דוד היו מי שהתנדבו לעסוק בתורה, והיו מי שהתנדבו לצאת למלחמה ממש כחיילים בצבא דויד.
ובכל אופן, התרגום כאן בתהילים בחר לבאר את הכתוב "עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ" באותו אופן שמתרגם תרגום יונתן בספר שופטים. והוא מבאר שהכוונה לאותם שהתנדבו לעסוק בתורה בימים שבהם נערכו הקרבות, ומשום שעמלי התורה הם המביאים את הסיוע ממקור הקודש להצלחה במלחמות.
אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק
הכתוב הבא "נִשְׁבַּע ה' וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק" התבאר בתרגום על תהילים כמתייחס לדויד. ואמנם לא מצאנו שדויד היה כהן, ולכן מפרש התרגום שהכוונה שדויד יתמנה למנהיג בעולם הבא על דבר היותו 'מלך צדיק'.
אמנם, מסורת אחרת של חז"ל מבארת את הכתוב כמתייחס לאברהם אבינו, ולפיה כתוב זה מגלה שהובטח לאברהם שהוא יהיה מחליפו של מַלְכִּי-צֶדֶק מלך שלם. מסורת זו מתייחסת למסופר בתורה (בראשית יד) על כך שאברהם יצא למלחמת הצלה כנגד ארבעת המלכים שבאו לאזור ממרחקים, וניצח אותם והציל את השבויים והרכוש שהיו בידיהם, ולאחר הנצחון בא אברהם למַלְכִּי-צֶדֶק מלך שלם, ומַלְכִּי-צֶדֶק יצא לקראתו וברך אותו, ולאחר מכן אברהם נתן למַלְכִּי-צֶדֶק מעשר משלל המלחמה. וז"ל הסוגיה בנדרים בתרגום חופשי (לב,ב):
"אמר רבי זכריה משום רבי ישמעאל: ביקש הקדוש ברוך הוא להוציא כהונה מִשֵּם (שֵם בן נוח), שנאמר: 'וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן', כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום, הוציאה מאברהם. שנאמר: 'וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ'. אמר לו אברהם: וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו? מיד נתנה לאברהם, שנאמר: '[לְדָוִד מִזְמוֹר] נְאֻם ה' לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ'. ובהמשך המזמור נאמר: 'נִשְׁבַּע ה' וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק'. וכך מדויק בכתוב: 'וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן', 'הוּא כֹהֵן' – ואין זרעו (של מלכי צדק = שֵם) כהן."
מסורת זו טעונה ברור. בספר בראשית (פרק יא) מסופר על שלשלת הדורות של אברהם, ומבואר בה שאברהם הוא בן אחר בן עד שֵם, ואם כן מדוע נחשב הדבר שהכהונה נלקחה משושלת שֵם. והרי כמו שהארץ הובטחה לאברהם, אך מימוש ההבטחה בפועל היה לאחר מאות שנים כאשר בני ישראל צאצאיו של אברהם חזרו לארץ וכבשו אותה ושלטו בה. כך לכאורה יש לראות את חזרת בני ישראל לארץ כמימוש ההבטחה להוציא את הכהונה משושלת שֵם. מדוע המדרש מתייחס לכך כנטילת הכהונה משושלת שֵם?
כהונה מסוג אחר
ואכן, מבחינת שושלת הדורות הגופנית, הכהונה לא ניטלה מִשֵּם. כוונת המדרש היא שהכהונה ניטלה ממה שמסמל שֵם והיא ניתנה למה שמסמל אברהם, והסמליות של אברהם שונה מהסמליות של שֵם. ודויד הוא ממשיך סמלי של אברהם ולא של שֵם.
תפקידו של שֵׁם בן נוח שהיה "כֹּהֵן לְאֵ-ל עֶלְיוֹן" היה ללמד תורה ולבצע משפט צדק בעולם ולכן הוא נקרא "מַלְכִּי-צֶדֶק". חז"ל מספרים לנו שנין שלו בשם עֵבֶר המשיך בדרכו, והוא לימד עמו תורה ב'ישיבת שם ועבר' שבהר המוריה שבירושלים 2 . אך מסתבר שרוב צאצאי שֵם לא רצו להמשיך בדרכו הרוחנית, והעדיפו לעסוק בפעולות של יֶפֶת. מסתבר שהם הרגישו חוסר נוחות מכך שאינם ממשיכים בדרכו של אביהם, ולכן הם עזבו את הארץ שנועדה להיות ארצו של אביהם שֵׁם, והכנעני החל להשתלט על הארץ, וכפי שהכתוב מרמז לכך (ראו רש"י בראשית יב, ו).
מי שעשה משפט צדק בעולם היה אברהם, שהיה לו כוח צבאי משלו; ואף כוח כלכלי עצמאי ומטבע משלו. מַלְכִּי-צֶדֶק שמח כאשר אברהם הציל את העשוקים, והוא התפלל לקב"ה שיסייע לאברהם במלחמתו. אך הוא ראה שלולי יוזמת אברהם - התפקיד שלו היה נותר תפקיד סמלי. מַלְכִּי-צֶדֶק נפל בדעתו ונכשל בדבריו ; והקדים לברך את אברהם לפני הקב"ה. עקב כך, הקב"ה הודיע שאברהם יחליף את מַלְכִּי-צֶדֶק והוא יהיה 'כהן'. כוונת הדברים היא ליצירת 'ממלכת כהנים' מסוג אחר. ממלכה שבניה יהיו דומים לאברהם אבינו שמצד אחד היה איש אמונה וצדק ומצד שני היה איש מלחמה.
'ממלכת כהנים' זו תוכל לנהל את מלחמותיה בעצמה. יתכן שהיא תזדקק לסיוע של צבאות נוספים, כשם שאברהם אבינו גייס לעזרתו גם את ענר אשכול וממרא שהיו בעלי ברית עם אברהם. אך יהיה לה גם צבא חזק משלה כמו שהיה לאברהם אבינו.
לדבר זה מרמז דויד במזמור זה. דויד המלך שהיה הוגה בתורה ועוסק במצוות ונלחם מלחמות ה' (ראו רמב"ם הלכות מלכים יא,ד) הוא ממשיך את דמותו של אברהם אבינו, הוא 'הכהן החדש' מהסוג של אברהם אבינו, ולכן הוא יהיה "כֹהֵן לְעוֹלָם" בציון שהיא ירושלים. ומשום כך הבחירה לכהונת עולם נמצאת במרכזו של מזמור המשלב בין מלחמות ובין סיוע המגיע מכוח עמל בתורה.
שֵׁב לִימִינִי
ואמנם לא כל בני ישראל היו כמו דויד המלך ששילב בעצמו בין העיסוק בתורה לבין העיסוק במלחמות. היו מהם שעסקו בעיקר במלחמות והיו מהם שעסקו בעיקר בתורה. אך מדובר ב'ממלכת כהנים אחת', שבה צריכים שני הצדדים להבין שהם תלויים זה בזה. ואלו שעוסקים בעיקר במלחמות צריכים להבין שניצחונותיהם באו להם בזכות אלו שעוסקים בתורה. וכפי שדויד אומר כבר בתחילת המזמור: "שֵׁב לִימִינִי עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ", וכפי שביארו התרגום ואבן עזרא (וראו לעיל), שבזכות עמל התורה שהיא מימין, ימין ה' תעזור להם במלחמות.
בעז"ה במאמר הבא נאריך בביאור עניינים נוספים במזמור לאור התרגום עליו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
