ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- כשרות
- דיני כשרות
בשנים האחרונות העלו מספר רבנים חששות על תרנגולי זמננו שמא הם מוכלאים עם תרנגולים שאין לנו עליהם מסורת ואינם כשרים 1 . אמנם רבים חלקו על כך 2 וסוברים שאין כל חשש בתרנגולות ימינו. בכו"א קבוצת רבנים ועסקנים חפשו אחר תרנגולים עם פחות הכלאות. לדבריהם מצאו זן המכונה "בראקל" שחשבו שהוא עוף שעבר פחות הכלאות. כאשר הביאו זן זה לארץ ישראל התעוררו רבנים על כשרותו. בייחוד שהוא מגודל שער בצווארו וראשו, א"כ שמא אין זה תרנגול שהותר באכילה. נפן ונראה האם עוף זה מותר באכילה או לא.
א. סימני עוף טהור
ידוע שנחלקו הראשונים לעניין סימני עוף, וכתב הטור (סי' פב):
עשו חכמים סימני טהרה והם ד' דברים: הטהור אינו דורס פירוש אינו אוכל העוף מחיים. ויש לו זפק, ואצבע יתירה, וקורקבנו נקלף ביד, ואפי' אם אינו נקלף אא"כ יתנו אותו בשמש להתחמם חשיב שפיר נקלף אבל אם אינו נקלף אלא בסכין לא חשיב נקלף.
לפיכך מי שמכיר כ"ד עופות הטמאין המפורשין בפסוק ומיניהן מותר לאכול כל עוף שאינו מהן וכל מי שאינו מכיר אם רואה עוף דורס ודאי טמא, ואם אינו יודע אם דורס אם לאו, אם כשמעמידין אותו על חוט חולק את רגליו ב' אצבעות לכאן וב' אצבעות לכאן או שקולט מן האויר ואוכל בידוע שהוא דורס.
ואם הוא בחזקת שאינו דורס ויש לו עוד אחד מג' הסימנים איזה שיהיה כתב הרמב"ם שהוא טהור אבל ר"ח כתב שאין להתירו בסימן אחד אלא שקורקבנו נקלף אבל אם אינו נקלף אפי' יש בו זפק ואצבע יתירה טמא. ורש"י כתב שאין לסמוך ולאכול כל עוף אלא במסורת שמסרו לנו אבותינו שהוא טהור שיש לחוש שמא דורס.
והר"ז הלוי כתב וקבלנו מסורת מאבותינו ומזקנינו הקדמונים שכל עוף שחוטמו רחב וכף רגל רחבה כשל אווז בידוע שאינו דורס וכתב א"א הרא"ש ז"ל וכן מסתבר ויש לאוכלו אם ימצא לו ג' סימנים בגופו ואין לחוש שמא הוא דורס:
לגבי עוף שהוא בחזקת אינו דורס, לדעת הרמב"ם (מאכ"א פ"א הט"ז) מספיק סימן אחד כדי להכשירו ואילו לדעת ר"ח הסימן צריך להיות בקורקבן הנקלף. לעומת זאת דעת רש"י היא שאין לאכול עוף אלא במסורת שיש לחוש שמא הוא דורס. הרמב"ם עצמו הסכים לדעת ר"ח כפי שכתב (מאכ"א פ"א הי"ט) בשם הגאונים. על כן לדעה זו בעוף שאיננו דורס צריך סימן אחד של קרקבן נקלף.
דעת השו"ע היא שבעוף שידוע שאיננו דורס צריך או סימן טהרה של קורקבן (כדעת ר"ח) או ג' סימני טהרה . והוסיף השו"ע שאפילו אם יש ג' סמני טהרה ולא ידוע שאיננו דורס אין לאכול שאנו חוששים שמא הוא דורס, יסוד זה למד משיטת רש"י (חולין סב ע"ב) שאין אוכלים אלא כשידוע שאיננו דורס. וזה שלא כדעת הרשב"א (הובא בב"י ד"ה ומ"ש רבינו ורש"י) הסובר שכל שיש לו ג' סימנים ברור שאיננו דורס. השו"ע הוסיף לאחר מכן (סעי' ג') שאם מלבד ג' הסימנים (קורקבן, זפק, אצבע יתרה) יש עוד סימן שהביא הרז"ה שכל עוף שחרטומו רחב וכף רגלו כשל אווז הרי זה עוף שאיננו דורס. ועל כן אפשר להסתמך על כך ולהכשיר עוף זה.
כדעת השו"ע פסקו בכנה"ג וכן בפר"ח כתב שיש לנהוג כדעת השו"ע שהיא שיטה נכונה וכל שיש לו חזקה שאיננו דורס ויש לו ג' סימנים אפשר לאכול.
ב. הצורך במסורת
הרמ"א השיג על השו"ע:
ויש אומרים שאין לסמוך אפילו על זה ואין לאכול שום עוף אלא במסורות שקבלו בו שהוא טהור, וכן נוהגין ואין לשנות.
שיטת הרמ"א היא כפי שכתב בדרכי משה:
א) לכאורה היה נראה לומר דאף על גב דכתבתי לעיל (ד"מ ארוך אות ג) דהסכימו האחרונים לדברי רש"י שאין לאכול עוף אלא במסורת היינו שאינו ידוע שיש לו כל סימני טהרה והכי משמע מדברי הרשב"א שהביא בית יוסף, אבל אי אית ליה שלשה סימני טהרה שבגופו וגם כף רגלו רחב וחרטומו רחב דאז בודאי אינו דורס אז פשיטא דיש להכשירו דליכא למיחש למידי. אמנם באיסור והיתר הארוך כלל נ"ו (דין יח) כתב דאין לאכול שום עוף אלא במסורת עכ"ל, וכן נ"ל לפסק הלכה דהרי בתולדות אדם וחוה נתיב ט"ו אות כ"א כתב דאותה הסיגואיני"ה המקננת בבתים הגבוהים וכו' שהביא בית יוסף ומצינו שכתב הרא"ש בתשובה כלל כ' והביאו בית יוסף שהיא טמאה, הרי לך דאע"ג דאנו רואין בה כל סימני טהרה אפ"ה היא טמאה ולכן אין להתיר שום עוף על הסימנים רק במסורת. ואף על גב דיש לדחות ראיה זו ולומר דלמעוט כזו לא חיישינן וכמו שכתבתי לעיל סימן נ"ז (ד"מ ארוך אות ג) לענין טרפה אינה חיה מכל מקום נראה דיש להחמיר בדבר:
דברי הרמ"א הם לא כשיטת רש"י, מכיוון שרש"י (לפי הבנת הדרכי משה) מסכים שכאשר יש ג' סימני טהרה וכן סימן (חזקת הרז"ה) שאין זה עוף דורס העוף הוא כשר (כפי שכתב בשו"ע סעי' ג), כל דברי רש"י שצריך מסורת היינו כשלא ברור שאיננו דורס. הרמ"א הוסיף את דברי האו"ה שאין להתחשב בחזקה שהביא הרז"ה וצריך מסורת כדי לדעת שאין זה עוף דורס.
הלכה למעשה נראה שלדעת השו"ע אין כל בעיה בעוף שאין בו מסורת (כדעת הרמב"ם) אם ידוע שאיננו דורס ויש לו סימן אחד, ואם הידיעה שאיננו דורס איננה כל כך ודאית צריך ג' סימנים ועוד סימן שאיננו דורס. ולדעת הרמ"א צריך מסורת.
כתב כפה"ח (אות כט):
וי"א שאין לסמוך אפי' על זה ואין לאכול שום עוף אלא במסורת וכו' והכנה"ג בהגב"י אות לד חולק וכתב דגם האו"ה והרי"ו מודים לפסק הש"ע דלא כהגה יעו"ש, וכן הסכים הפרי חדש אות ט דלא כהגה. אמנם הרב זב"צ אות כד כתב דאנן יתמי בר יתמי ואין לנו אלא דברי מור"ם ז"ל דאפילו בהני אין לסמוך אלא על מסורת. ומיהו בשעת הדחק יש לסמוך על מרן ז"ל וכנה"ג ופר"ח להתיר עכ"ל, וא"כ כיון דאפילו' בהני אין לסמוך רק על המסורות לא הארכנו בסימני עופות כיון דעיקר המסורת.
אנו לומדים שהיו מבני ספרד שנהגו כדעת הרמ"א שאין לסמוך אלא על מסורת. ועל כן השאלה הנשאלת בפנינו היא באיזה מקרה צריך מסורת, האם כל שינוי מצריך מסורת או שרק שינוי גדול הוא המצריך מסורת, אבל צבע שער וכדו' איננו מצריך מסורת מחודשת.
ג. האם הכשירו מינים ללא מסורת
בספר ערוגות הבושם (קונ' התשובות בסוף הספר סי' טז) דן לעניין עוף ההודו, הדרכי תשובה הביא את תורף דבריו (דרכ"ת סי' פב אות כו):
בעוף זה יש ראיה דבע"כ מ"ש הרמ"א שאין לסמוך על סימן טהרה ובעינן מסורות זה דוקא בעוף שאין ידוע בבירור ויש בו מקום להסתפק שמא הוא דורס, אבל בעוף שאנו מכירין בו טובא והוא שכיח ומתגדל בביתינו לאלפים ורבבות ואנו רואין מכמה שנים שאינם דורסין א"צ מסורות כלל, וכתב שבזה יש לו תירוץ על דבר שהתפלא עליו מעולם ומתמה מאד על מה שאנו אוכלים העוף שנקרא אינדיק (הודו), הלא העוף הזה לא היה במדינתנו מקודם אף א' מהם וגם לא בשאר מדינות, רק שמצאו אותו באמריקה ומשם הובא למדינתנו אלו כמ"ש בספרי דברי הימים שלהם ומדינת אמריקה נתגלה רק בשנת רנ"ד לאלף הששי ומסתמא זמן רב אחרי הגלות הארץ הנ"ל נתפשט ונתגדל העוף ההוא במדינתנו אלו, ואיך התירו אז הגדולים אשר היו בימים ההם לאכול אותו בלתי מסורות דהא בארץ חדשה כזאת שלא נמצאו שם יהודים מעולם איך שייך לומר שהיה להם משם מסורות?! ובע"כ דהוא משום דעוף זה מתגדל בביתנו לאלפים ולרבבות ואנו רואין בהם שאינם דורסים כלל ע"כ כיון שיש להם הג' סימנים מתירין אותו להדיא ואין חוששין לו שמא הוא מין דורס.
לפי דברי ערוגות הבושם במקום שמעל לכל ספק שאינו דורס וגדלו אלפים רבבות של תרנגולים כאלו אנו מכשירים ללא מסורות גם לדעת הרמ"א.
ד. שכן ודומה
הגמרא (חולין סה ע"א) אומרת שהשוכן עם הטמאים ונדמה להם – טמא, ועם טהורים - טהור. רש"י מבאר שנדמה היינו בפרצוף ומראה, והרשב"א הסביר שיש להם סימנים דומים. לפי מהלך הגמ' אם יש שני תנאים א. שוכן עם טהורים. ב. נדמה לטהור (לפי שני ההסברים השונים) הרי זה טהור ואין צריך מסורות על עוף זה. דין זה הובא ברי"ף וברא"ש, ובים של שלמה ופר"ח (סי' פב ס"ק ט).
בערוגות הבושם (בסוף קונטרס התשובות, השייך לסי' פב) כתב שיש לתמוה על השו"ע שהשמיט את הדין המפורש בתלמוד שעוף השוכן עם טהור ודומה לו הרי זה טהור, והכריע להלכה שבמקום שיש עוף שכן ודומה אין צורך במסורת מחודשת.
בדרכי תשובה (סי' פב ס"ק לב) הביא דברי רבים מהאחרונים שהתירו בשכן ודומה ויתר על כן בודאי שאם מזדווגים ביחד ויש להם ולדות הרי הם נחשבים כאותו המין.
לדעות אלו תרנגולות הברקאל הם שכן ודומה לתרנגול רגיל וכמו כן יכולים להזדווג ולפרות יש מקום להחשיב כאותו המין גם ללא סימנים.
הדרכ"ת הביא דעת הטוב טעם ודעת (תליתאי סי' קנא) ועוד אחרונים הסוברים שלא הוזכר דין שכן ודומה בשו"ע מכיוון שיש צורך במסורת כדי להחשיבו כעוף טהר אפילו יכולים להזדווג ולהביא וולדות.
נראה להסביר שבפנינו מחלוקת יסודית בהל' עופות, לדעת ערוגות הבושם, כשיש ידיעה (מאיזה מקור אפילו שאיננו מסורת ברורה) שהעוף איננו דורס ויש ג' סימני טהרה מותר לאכול את העוף גם ללא מסורת, מכיוון שהמסורת משמשת כברור שהעוף איננו דורס, אבל אם יש לי את הברור ממקור אחר אינני צריך מסורת. על פי יסוד זה העלה (ד"ה ונראה לי) שעוף שהוא שוכן ודומה לטהור הוא מותר באכילה, כיוון שהשוכן והדומה בסימניו א"כ ברור שלא ידרוס ולכן ג' סימני טהרה מועילים, ובמקרה כזה איננו צריכים למסורת (וכן כתב בשו"ת שאילת שלום קמא, יו"ד סי' כב ד"ה ועוד יש). ולכן התיר שכן ודומה וכן התיר תרנגול הודו.
לעומת זאת דעת הרמ"א (על פי דברי הטוב טעם ודעת) היא שאפילו אם יש ידיעה חיצונית שהעוף איננו דורס, בכל אופן אנו צריכים למסורת שהעוף איננו דורס, כדי שלא יהיה כתרנגולת האגם שבתחילה לא דרס ואח"כ גילו שהוא דורס. דהיינו הרמ"א למד בדעת האיסור והיתר שצריך מסורת על כך שהעוף הזה איננו דורס, כל ידיעה חיצונית אפילו של רבבות תרנגולים לא תועיל לנו במקום מסורת. כמו כן ברור לפי הסבר זה בדעת הרמ"א עוף השוכן ודומה לטהור אין לאכלו, למרות שידוע שלא ידרוס, אבל כיוון שאין על כך מסורת, לא תועיל הידיעה בלבד 3 .
נראה שכיוון ובימינו הוכרעה ההלכה על פי המציאות שאוכלים תרנגול הודו וברברים, א"כ משמע שנתקבלה ההכרעה שכל שידוע לאנשים (מידיעה טבעית) שמין זה לא דורס ויש לו סימני טהרה לא צריך עוד מסורת.
אפילו לדעות שתמיד צריך מסורות עלינו לדון מהו השינוי המצריך מסורות, מכיוון שברור שלא כל סימן יחשב להיות שינוי מין, ועל כן יש להגדיר מהו שנוי המזקיק מסורת (לדעות שלא מספיק שכן ודומה ופריה ורביה).
ה. שנוי המצריך מסורת
הדרכי תשובה (סי' פב ס"ק כד) כתב:
ועיין בשו"ת אורי וישעי (מהדו"ק סי' יא) מה שכתב בזה באריכות והביא מדברי כנה"ג דמכל מקום יהיה איך שיהיה גם הרמ"א לא החמיר ביש להם הג' סימנים רק בשינוי גדול, אבל בשינוי מועט אין להחמיר כלל להצריך מסורות, עיי"ש (כנה"ג). ועיין בתשובה שבספר ערוגות הבושם סי ט"ז מ"ש בענין זה והעלה דבע"כ כל מ"ש הרמ"א שאין לאכול שם עוף כ"א במסורות הוא רק כשבא לפנינו מין עוף חדש שיש לו צורה חדשה ויש בו שינויים בגופו מן העופות שלנו אז צריך מסורות ואז צריך מסורות ואין לסמוך על סימנים אבל במין עוף הידוע לנו כגון תרנגולת וכדומה שמכירין שהוא מין זה ממש רק שהוא גדול קצת או קטן בקומה ובאברים ובגודל שמא ממדינה אחרת זה לא הוי ריעותא לדונו בשביל זה למין אחר חדש שנצטרך עליו מסורות מאבותינו כי בכל מין ומין עופות ובהמות נמצאי גדולים וקטנים וכן ביונים נמצאי כמה מינים משונים גדולי וקטנים והביא כמה ראיות לזה שדינו גדלות לא הוי שינוי שנצטרך מסורות עי"ש באריכות. וכיוצא בזה כ' ג"כ בתשובת מהרי"א הלוי (מהגאון מלבוב ז"ל, חלק א ס"ק קכו, ובשו"ת דרי שלום שבסוף הספר דעת תורה על ה"ש סי' טז והביא שם מדברי הגה"ק בעל הג"ק ז"ל אם רק אבל א' פרטי שנשתנה בגדלות או בקטנות כגון שהרגלים הם גבוהות יות רמהרגילות או שצווארה ארוך יותר מכפי ערך גופה אז יש לחוש דמקרי שינוי וצריך מסורות אבל אם כל הגוף הוא גדול יותר משאר עופות וכיוצ"ב לא מקרי שנוי עי"ש. והנה ראית בשו"ת עמק ההלכה (לרה"ג מזיטל ז"ל, חיו"ד סי' לב, ד"ה עוד נ"ל) שדעתו דגם בנמצא שנוי קצת במראה חרטום א"צ מסורות כל שיש לו הג' סימים כיון שניכר שהוא מין אווזה עי"ש.
מדברי האורי וישעי עולה ברור שעיקר השוני צריך להיות באברי העופות אחד גדול אחד קטן, אבל שנוי כולל כל הגוף לא נחשב להיות שינוי, וברור גם בערוגות הבושם שצריך שינוי באברי התרנגול, אבל שינוי צבע צורה חיצוניים שאינם בגוף התרנגול לא נחשבים כשנוי צורה כלל, ואין צריך מסורות לכך, ובייחוד כשיש ג' סימנים (קורקבן, זפק, אצבע יתרה) וכמו כן ידוע בוודאות עשרות שנים שלא דרס, והוא נראה כתרנגול שכל רואהו יודע שהוא תרנגול. על כן קשה לומר שהיות התרנגול הזה יש לו שערות ארוכות מראשו הרי זה שינוי בצורת התרנגול, זהו שינוי חיצוני שכשם שיש בני אדם שיש להם שער ארוך ויש שיש להם קצר ולא יאמרו שאלו שני בני אדם, כך שינוי של אורך שער לא נראה שהוא שינוי בגוף התרנגול שיצריך מסורות. על כך שרבוי שערות או מיעוטם איננו פוסל, אנו לומדים בשו"ת שערי צדק (יו"ד סי' פה, וסוף סי' פג, וסי' צ) שבעוף שאין לו שערות בצוואר אין צורך במסורות מכיוון שזה לא שנוי מהותי בתרנגול, אבל אם הבשר השתנה צבעו באותו מקום, א"כ יש חסרון שער ושנוי צבע הבשר, בכך יש צורך במסורת, והובא בדרכי תשובה (סי' פב אות לג). העולה שחסרון שער או תוספת שער אינם כלולים כלל בשינוי המצריך מסורת לדעת הרמ"א.
אמנם ראיתי את תשובת הרב יוסף בנימין ווזנר (פעמי יעקב קובץ נו עמ' נז), שהביא תשובת בית שלמה (סי' קמח) שגם בשינוי מועט יש מקום להצריך מסורת חדשה, ורצה ללמוד משם שבכל שינוי יש צורך במסורת. אולם במחכ"ת לא דק ששם דן על שינוי בצוואר וברגלים ועל כך יש מקום לדון על שינוי ומין אחר, והגמ' (ב"ק נה ע"א) אומרת ששינוי בבצים נחשב להיות שני מינים ויש בכך איסור כלאים, כל הדיון הוא בשינוי באברי הבהמה שזה מהות המין ולא שער וצבע שער שהם דברים חיצוניים בכך אין צורך למסורת ולא לטביעת עין. ואין לדמות זאת לעדות על אשה וכדו' שם העדות האם זו האשה או זה הנידון, אבל במסורת אין צורך כלל להעיד על דברים חיצוניים שאינם חלק מהעוף ולכן גם הבית שלמה יודה שבנידון דידן שהתרנגול מגדל שערות אין צורך במסורת.
ו. סיכום
התרנגול מסוג "בראקל" שיש לו ג' סימני טהרה (קורקבן נקלף, זפק, אצבע יתרה) וגדל עם כל העופות הרגלים ופרים ורבים ככל התרנגולות וידוע בוודאות שאיננו דורס, הרי זה תרנגול רגיל. השערות שהוא מגדל הן שינוי חיצוני ולא באברי התרנגול ולכן אין בו צורך למסורת לכו"ע והוא כשר לחלוטין.
יש להוסיף שההתר לעוף הברקאל אין בו כל אמירה הלכתית שהוא עדיף מהתרנגולות הרגילות (בלאדי), ואדרבא נראה שאין להטיל כל ספק בתרנגולות הרגילות, אלא יש כאן ברור על הברקאל בפני עצמו.
הרב יהודה עמיחי
מנהל מחלקת המחקר ההלכתי של "מכון התורה והארץ".
הכנס הכ"ב למצוות התלויות בארץ חיוב נתינת מעשר עני מפירות וירקות בשוק
מתוך הכנס השנתי הכ"ב למצוות התלויות בארץ
הכנס הכ"א למצוות התלויות בארץ הפרשה מראש של תרומות ומעשרות בצמחי טעם ותבלינים מהגינה
מתוך הכנס הכ"א למצוות התלויות בארץ
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
