^ 1.. דיון בשאלות מעין אלו, דן רבה של שכונת גילה בירושלים, הרב אליהו שלזינגר, "בחיוב מצות סוכה במקומות סכנה", ירחי כלה פוניבז' – סוכה, בני ברק תשס"ג, חלק א, עמ' תצג-תצח, ובספרו: שואלין ודורשין, חלק ה, סי' מח-נ, בעקבות יריות על שכונת גילה בסוכות תשס"א ותשס"ב. להלן נתייחס לדבריו. דרך ניתוחנו את הסוגיה וכן מסקנותינו, שונות משלו. לתשובת הרב אליהו שלזינגר, הסכים גם הרב יוסף ליברמן, שו"ת משנת יוסף, חלק ה, עמ' רלח-רמ. ראה גם: הרב שלמה דוד זולדן, "סוכה שהוקמה ליד הערבים ופוחדים לישון בה", הבאר, יט (תשס"ב), עמ' מב-מו.
^ 2. . גם בגמרא עבודה זרה ג ע"ב מופיע דין מצטער בשם רבא. בגמרא סוכה כה ע"ב מביא דין זה רב אבא בר זבדא בשם רב. הב"ח הגיה רבא. כגרסת הב"ח מופיע במספר כת"י, וכך בדקדוקי סופרים שם הערה ש.
^ 3.. הרב מאיר שמחה הכהן מדוינסק, משך חכמה, במדבר כט, יב, כותב שעולי הרגלים לשילה ולירושלים היו פטורים מסוכה מדין עוברי דרכים ומדין מצטער. לפי דבריו, אולי מעולי הרגלים למדו חז"ל את דין מצטער הפטור מסוכה.
^ 4.. דברי היראים הללו מובאים אצל: מרדכי, סוכה פרק ב, סי' תשמ; שו"ת תרומת הדשן חלק א סי' צב; מהרי"ל הל' סוכות מנהגים, ד; בית יוסף או"ח סי' תרמ, אותיות ג-ד; הגהות אשר"י סוכה פרק ב סי' יב; הגהות מיימוניות, הל' סוכה ו, אות א; הרב עובדיה מברטנורא, משנה סוכה ב, ד. בשו"ת אבני נזר או"ח סי' תעט הסכים עם השואל שיש להוכיח כדברי היראים, מדברי רש"י בסוכה י ע"א ד"ה כי אתא, שפירש כי אם אין התחתונה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה ולישן – תחתונה כשרה, כיוון שהעליונה אינה ראויה למגורים מחמת שלא ניתן לישון בה. על הוכחה זו של האבני נזר, ראה את דברי הראי"ה קוק, כפי ששמעם הרב צבי פסח פרנק, מקראי קודש, סוכות חלק א עמ' קיח, וכן בדברי הרב יוסף אנגל, גליוני הש"ס סוכה י ע"א. האבני נזר הוכיח כיראים גם מדברי הרמב"ן, מלחמות ה', סוכה ג ע"ב ברי"ף, שכתב: "שכל שאינה ראויה לאכילה כדרכה ולכל למילי דסוכה אינה סוכה", וזה כולל גם את האפשרות לישון ולשנן. מרמב"ן זה הוכיחו כשיטת היראים גם: הרב יוסף דב סולובייצ'יק, שו"ת בית הלוי, חלק ג, סי' נג, ב; הרב אברהם ישעיהו קרליץ, חזון איש, או"ח סי' קנ, ג. ראה עוד: הרב יעקב אפשטיין, "שיטת היראים לגבי סוכה שאי אפשר לישון בה", חבל נחלתו, ב, סי' יח.
^ 5.. הברייתא מופיעה גם בגמרא סוכה כח ע"ב, שם נוסף: "ומשנן בסוכה". הערוך לנר בסוכה כח ע"ב ד"ה משנן, כותב שמלים אלו "אינן לשון הבריתא, אלא סתם גמ' קאמר, והוא מהלכות שסידר רב אשי בגמרא".
^ 6.. אמנם במדרש ההלכה המובא בגמרא סוכה כח ע"ב לא נזכר שבמסגרת הדירה בסוכה יש לישון בה, נאמר שיש לאכול ולשתות ולשנן אך לא נאמר שיש לישון. אך ממקורות רבים במסכת די ברור שהשינה היא חלק מהותי מהמדור בסוכה. וכדברי רש"י סוכה כ ע"ב ד"ה הישן: "ועיקר ישיבת הסוכה אכילה שתיה ושינה" (וכן כתב רש"י בעירובין מד ע"א בד"ה כדי שיאכל וישתה וישן: "עיקר מצותה של סוכה בשלשה דברים הללו"). ראה: הרב ד"ר מאיר גרוזמן, "על השינה בסוכה", על המועדים, עמ' 58-60.
^ 7.. אם כי בירושלמי סוכה ב, ז מוסברת המחלוקת שבמשנה באופן שונה, וכפי שמציין התוספות בסוכה כז ע"א ד"ה תשבו. כך גם תוספות הרא"ש ותוספות רבנו פרץ שם.
^ 8.. הגמרא בערכין ג ע"ב דנה על חובתם של כהנים במקדש לישב בסוכה, כנראה על פי עמדתו זו של אביי, אם כי ברבנו גרשום ובשיטה מקובצת שם גרסה אחרת.
^ 9.. ראה: סוכה כו ע"א תוספות ד"ה הולכי וד"ה פרצה, תוספות הרא"ש, הרא"ה, המכתם, והמאירי שם; חינוך מצוה שכה. אך הפני יהושע שם וכן הנצי"ב במרומי שדה לסוכה כא ע"ב ושם כו ע"א סוברים שאין הכרח לקשור את דברי רבא הללו לעיקרון של תשבו כעין תדורו. ראה גם ברמב"ם הל' סוכה ו, ה ובלחם משנה שם. באופן כללי מצאנו בראשונים הלכות הקשורות לסוכה עצמה, למבנהָ ולשימוש בה, שפרשנותן נגזרת מהעיקרון של כעין תדורו, על אף שאין הדבר נזכר במשנה ובתלמודים. דוגמאות: התוספות סוכה כט ע"א ד"ה מנא, כותב שאין מכניסים לסוכה את הסירים והכלים שבהם מבשלים ואופים, משום: "דכעין תדורו בעינן, והני אין רגילין להיות בבית דירה אלא בית יש להם לבדם, וכן פירש בה"ג כגון קדרי ושפודי ובי טוי ובי תפי". התוספות בראש השנה כח ע"ב ד"ה ומנא, דן במבנה הסוכה: "אע"ג דאמרינן שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח, דכל שכן כשעושה ד' מחיצות טפי עדיף דהוי תשבו כעין תדורו". הרב יצחק בן אבא מארי, ספר העיטור– עשרת הדיברות הל' סוכה דף עח ע"ב, דן במחלוקת בית שמאי ובית הלל בסוכה קטנה: "בסוכות תשבו שבעת ימים – ב"ש סברי תשבו כעין תדורו ובעינן מקום ישיבה ואכילה וראשו ורובו לישובו ושלחנו לאכילה, וב"ה סברי ישיבה לחודא בעינן ובאכילה לא קפיד קרא". הריטב"א ביומא י ע"ב דן באשר לחובת מזוזה בסוכה בשל כעין תדורו.
^ 10.. בסוגיית מצטער בסוכה וגדריו דנו רבים, ולא נחזור על דבריהם. ראה: בירור הלכה, סוכה שם; הרמ"מ מלובביץ', שערי מועדים – סוכות, עמ' ע-פג; הרב רפאל אלקריף, "בענין מצטער פטור מן הסוכה", נהר דעה, א (תשל"ח), עמ' 30-40; הרב יהודה שחור, "המצטער וירידת גשמים בסוכה", כתלנו, יג (תש"ן), עמ' 328-341; ארנון גורליק, "ישוב הדעת בחג הסוכות – עיון בסוגית מצטער פטור מן הסוכה", שיר למעלות, ב (אייר תש"ס), עמ' 33-44; הרב שלמה דיכובסקי והרב מיכה הלוי, "יציאה לסוכה קטנה – האם היא בגדר מצטער?", תחומין, כ (תש"ס), עמ' 426-434; הרב יהודה שביב, "מצטער פטור מן הסוכה", תחומין, כא (תשס"א), עמ' 52-56.
^ 11.. הרב משה שטרנבוך, תשובות והנהגות חלק ב סי' שו ס"ק ה, נשאל ע"י בחור מדרום אפריקה: המפחד לישון בסוכה בשל הגויים, האם סוכתו פסולה? והשיב, שמכיוון שרוב העולם איננו מפחד, נקרא ראוי לשינה וגם הוא יוצא בה ידי חובה. לדבריו, הרמ"א עוסק בסוכה כזו שרוב בני אדם מפחדים לישון בה. לענ"ד, אין בסיס להבנה שכזו בדברי הרמ"א. הרמ"א עוסק במניעה משינה בשל פחד אישי, ולא נזקק לשאלה האם רוב הציבור באותו מקום מפחד לישון בסוכה כזו.
^ 12.. כך מצאנו שהמגן אברהם, שו"ע או"ח סי' תרמ ס"ק ז, מביא בשם הלבוש שיש למחות באותם שעושים סוכותיהם ברחובות שאי אפשר לישון שם מחמת מורא גנבים.
^ 13.. מדברי המאירי נלמד שסיבת בניית הסוכה בבית הכנסת הייתה החשש מגנבים וליסטים בסוכות פרטיות. בגאונים המקור לסוכת בית הכנסת, הוא בניית סוכות לעולי הרגלים בירושלים (נחמיה ח, טז). ראה: שו"ת הגאונים סי' שט, מופיע גם באוצר הגאונים לסוכה כח ע"ב, בשם רב האי גאון ורב נטרונאי גאון. לפיהם ייעודה של סוכת בית הכנסת היא לעוברי הדרכים אך לא לגרים במקום. בתשובה אחרת טען רב נטרונאי גאון שהפסוק בנחמיה שמוזכר לעיל מדבר על סוכה לעולי רגלים לא על עוברי דרכים. "אספמיא נעשית ירושלים שעולין לה לרגל?". ראה עוד: שבולי הלקט סי' שמז; הרב אברהם ב"ר נתן הירחי, ספר המנהיג, הלכות סוכה סי' ה. על בניית סוכות בחצר בית כנסת, ראה: הרב שאול חנה קוק, עיונים ומחקרים, ב, עמ' 31- 32; הרב מרדכי פוגלמן, "הסוכה שבמקדש", שו"ת בית מרדכי, עמ' ריג-ריז; הרב יוסף שמואליאן, אור תורה (תשרי תשמ"ט), עמ' כו-כח.
^ 14.. מסתבר שעד היום יש מקומות בחו"ל בהם אין יהודים שומרי תורה ומצוות יכולים לבנות סוכה ליד ביתם, אלא סומכים על סוכה או אף על מספר סוכות הנבנות בחצר בית הכנסת שבמקומם. כיום בארץ ישראל משמשות סוכות בתי הכנסת בעיקר לסעודות מצוה, סעודה שלישית בשבת, לכיבוד קל בליל הושענא רבה או במסגרת חגיגות זכר לשמחת בית השואבה וכד'.
^ 15.. כך הסבירו היד אפרים שם, וכן בפרי מגדים אשל אברהם ס"ק ו. כך כתבו גם ערוך השולחן או"ח סי' תרלט סעיפים יא-יג, וסי' תרמ סעיף ט, וכן המשנה ברורה שם ס"ק כ, ובביאור הלכה.
^ 16.. גם כאן יש מקום לדון עד כמה מחייבים אדם לטרוח על מנת לקיים מצות סוכה. המשנה ברורה בסי' תרמ ס"ק כד כתב שאם אין לאדם מקום בחצרו, חייב להמציא לו מקום אחר לבנות את סוכתו. האם הדבר מוגבל למרחק כלשהו מביתו? האם צריך יהיה לעזוב אף את מקום מגוריו הקבוע במשך השנה וללכת להתגורר בעיר אחרת שם יוכל לבנות סוכה? מאידך, בשל טרחה קלה יותר דן המשנה ברורה אם הוא נפטר ממצות סוכה. בסי' תרלט ס"ק מ הוא דן אם ירדו גשמים ואדם הכניס את המיטה וכליה הביתה ופסקו הגשמים – האם הוא מחויב להכניסם שוב לסוכה, או שזו טרחה יתרה? לא נראה שתושבי יישוב או שכונה שאינם יכולים לישון בסוכות בשום מקום ביישובם או בשכונתם בשל בעיה ביטחונית, יהיו מחויבים לעזוב את יישובם או את שכונתם למשך כל ימי חג סוכות כדי שיוכלו לשבת ולישון בסוכה במקום אחר.
^ 17.. בשערי תשובה, או"ח סי' תרלט ס"ק א, הביא ראיה לדברי החכם צבי מתשובת רב האי גאון על סוכת אחים או שותפים שאין מקום לכולם לישון כאחד, שהצעתו היא שבכל לילה יישן בה אחר, או שיחלקו ביניהם את הלילות עצמם. אך נראה, ששם הסוכה עצמה ראויה לישון ולאכול בה, רק שאין מקום לכולם. הדיון כאן הוא מה דינה של סוכה שנבנתה מראש במקום שאף אחד לא יכול לישון בה. עוד על מחלוקת היראים והחכם צבי, ראה: הרב אליהו וייספיש, ספר הסוכה השלם, עמ' תג-תז, תל-תלב; הרב ברוך ויסבקר, "בחיוב ישיבה בסוכה ופטור מצטער", ירחי כלה פוניבז' – סוכה, בני ברק תשס"ג, חלק א, עמ' תצט-תקי.
^ 18.. בירושלמי עירובין א, ז ובירושלמי סוכה ב, ז החולק על רבי עקיבא הוא ר' אלעזר בו עזריה. בספרא אמור יב, טז (מובא בגמרא בסוכה מא ע"ב) מובא שהן רבן גמליאל והן ר' אלעזר בן עזריה היו באים בספינה בחג סוכות.
^ 19.. הרב שלמה קלוגר, שו"ת האלף לך שלמה או"ח סי' שעח, קישר את מחלוקתם גם לשאלה אם סוכה צריכה להיות ראויה לכל השבעה. וראה את דחייתו של הרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר, חלק ד – או"ח, סי' נב.
^ 20.. ראה בשו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר, חלק א, שונות סי' ג, שקישר אף הוא בין סוכה דירת קבע, לחידושו של המרדכי. אך בשו"ת אבני נזר, או"ח סי' תעט-תפ, דחה את הוכחתו זו של החכם צבי.
^ 21.. השפת אמת בסוכה כג ע"א מעלה אפשרות להסביר, שלר' עקיבא "לא היה לו מקום באמצע הספינה לעשות סוכה רק בראשה, אבל לכתחילה מודה דאין לעשותה בראש הספינה".
^ 22.. בשו"ת תרומת הדשן, סי' צב, דן בשאלה איך ניתן לישון בסוכה קטנה, והשיג על דבריו הרב ישמעאל הכהן, שו"ת זרע אמת, חלק א, סי' צא. ראה עוד: הרב משה לוי, "בענין שינה בסוכה", שו"ת תפילה למשה, חלק ב, סי' לט-מ.
^ 23.. הרב יעקב עטלינגר, בכורי יעקב, סי' תרמ ס"ק טו, וכן כתב בכף החיים שם אות מב, וכן הוא במשבצות זהב שם אות ה. הבכורי יעקב שם כותב עוד, שהיראים מסכים שאם יש לאדם סוכה לישון וסוכה אחרת לאכול, סוכותיו כשרות. הפסול הוא רק כשיש לו סוכה אחת המיועדת לאכילה או לשינה.
^ 24.. כך כותב המגן אברהם, שו"ע או"ח סי' תרלט ס"ק ח. אך יש להעיר שגם במקרה שחושש מלסטים וגנבים הסוכה ראויה לשינה אלא שהוא באופן אישי חושש מלסטים וגנבים.
^ 25.. הרב יששכר תמר, עלי תמר, סוכה עמ' פב, מוכיח כדברי החכם צבי מהתוספתא בסוכה ב, ג: "מעשה באנשי ירושלם שהיו משלשלין מטותיהן בחלונות שגבוהין עשרה טפחים ומסככין על גביהן וישנין תחתיהן". הסוכות היו לשינה בלבד, ומכאן שסוכות כאלה כשרות. על דבריו יש להעיר שבירושלמי סוכה ב, ב הגרסה היא: "תני מעשה באנשי ירושלים שהיו משלשלין מיטותיהן לפני חלונותיהן והיו מסככין על גביהן". לפי גרסה זו לא נאמר מה היו עושים בסוכה, וייתכן שהיו גם ישנים וגם אוכלים בה. גם נוסח התוספתא, שהיו "ישנין תחתיהן", אינו אומר שהסוכה לא הייתה ראויה לאכילה, ואף לא מוכח מלשון זו שהם לא אכלו בה בפועל.
^ 26.. על שינה וישיבה בסוכה בתקופת מלחמת יו"כ במקומות שהיו בהם הפצצות מדי פעם, ראה: הרב משה צבי נריה, צו בקו, עמ' 52-56, 124-125, 173, על בנו, הרב אברהם יצחק נריה. על חובת שינה בסוכה לחיילים בשעת אימון או בבסיס הקבע, ראה: הרב אבי רונצקי, כחיצים ביד גיבור, חלק א, עמ' 102-103; הלכה כסדרה בצה"ל, חלק א, עמ' 64-75.
^ 27.. מדרש זה מופיע כבר במכילתא דרבי ישמעאל יתרו – מסכתא דבחדש יתרו פרשה ו, אך שם לא נזכר שהיו נענשים על ידי הגויים בשל מצות סוכה אלא רק בשל נטילת לולב.
^ 28.. כך כותב בפירוש זית רענן: "שבארץ ישראל היו הגזרות קשות, והיו יכולים לברוח לחו"ל, ואפילו הכי מסרו עצמם על ישיבת ארץ ישראל, מה שאין כן היושב בחו"ל במקום הגזרות קשות – מתחייב בנפשו דלא אזיל למדינה אחרת".
^ 29.. בנוסח הגמרא בסוכה יד ע"ב: "וישבנו תחתיהן". הר"ש ליברמן, תוספתא כפשוטה סוכה עמ' 840, העיר שלפנינו שתי ברייתות.
^ 30.. הר"ש ליברמן, "רדיפת דת ישראל", ספר היובל לשלום בארון, ירושלים תשל"ח, עמ' ריג-רמה, כותב ששעת הסכנה היא תחילת תקופת גזירות אדריאנוס, והיהודים השתמשו בתחבולות על מנת שהגויים לא יכירו שהם מקיימים מצוה (שם הערה 10). על הסוכה כהגנה רוחנית, ראה: הראי"ה קוק, מאמרי הראיה, עמ' 149-150.
^ 31.. הרב יוסף שאול נתננזון, שו"ת שואל ומשיב, מהדורא רביעא סי' כט, דן במקרה שבשל חוק המלך נאסר על יהודים לישון בסוכה, והשיב שבשל כך אין הסוכה נקראת אינה ראויה לסוכה, מאחר שמצד עצמה היא ראויה אלא שסיבות חיצוניות מונעות ממנו לישון בסוכה. ראה עוד: הרב סיני אדלר, "סוכה באושוויץ", דבר סיני – שאלות בגיא צלמות ובארץ החיים, עמ' כד-כה, המספר שהם בנו סוכה, אך היה אסור לישון בה בלילה, כי היה איסור לצאת מהצריף. לפיו, הפחד מפני החיילים הקלגסים היה תמידי ולכן אין זו סיבה לפסול הסוכה.
^ 32.. בדבר השאלה מתי מחילים כלל זה ומתי אומרים כל המחמיר תבוא עליו ברכה, ראה בנושאי כליו של השו"ע שם. ראה עוד: שו"ת עונג יום טוב סי' מט; שו"ת אפרסקתא דעניא, חלק א, סי' קמה.
^ 33.. במצבים כאלה נשאלה השאלה מה יהיה במקרה שאדם רוצה לישון בסוכה, ומכאן שאין הוא בגדר מצטער, אך אשתו שישנה בבית חרֵדה לבעלה הישן בסוכה. הרב יצחק הלוי, "תשבו כעין תדורו בסוכה", סוכת שילה – אסופת מאמרים לסוכות וקהלת לזכרו של שילה לוי הי"ד, קרני שומרון תשס"ב, עמ' 89-100, כותב שאשה הסובלת מחרדה, ואינה מסוגלת להירדם לבדה בבית, פוטרת את בעלה-משמשיה מן השינה בסוכה, כי היא נחשבת לחולה שאין בו סכנה שמשמשיו פטורים מסוכה. כך שמע שפסק גם הרי"ש אלישיב. עם זאת הוא כותב, שאשה בהריון, או אשה הזקוקה לעזרה בהאכלת תינוקה בלילה, איננה משחררת את בעלה מלישון בסוכה מאחר שאין היא בגדר חולה. יש להעיר, שהשו"ע או"ח סי' תרמ, ג מביא גם דעה הסוברת (חכמי לוניל) שמשמשי חולה שאין בו סכנה פטורים רק בשעה שהחולה צריך להם. לפי זה, גם הסובל מחרדה, לאחר שנרדם, משמשיו יהיו חייבים בסוכה.

הרב יהודה זולדן, שבות יהודה וישראל, ירושלים תשס"ז, עמ' 81-69