ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אורות התשובה
ג. אֵין לְשַׁעֵר וְאֵין לְהַעֲרִיךְ אֶת גְּדֻלַּת הָאֹשֶׁר, שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לָחוּשׁ בְּעַצְמוֹ, בְּרֹב קֹרַת רוּחַ, מִתּוֹךְ אוֹתוֹ הַצַּעַר הֶעָדִין הַמְצַעֵר אוֹתוֹ בְּעֵת אֲשֶׁר רוּחַ הַקְּדֻשָּׁה וְהַטָּהֳרָה שֶׁל הַתְּשׁוּבָה חָל עָלָיו, בָּעֵת שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וּמְשׁוֹטֵט בָּרַעְיוֹן הַבּוֹעֵר בְּאֹשֶׁר שֶׁל חֲרָטָה גְּמוּרָה עַל כָּל חֲטָאָיו וַעֲווֹנוֹתָיו וּפְשָׁעָיו, בְּעֵת שֶׁנִּשְׁמָתוֹ מִתְרַפֶּקֶת בְּאַהֲבָה עַל הוֹד הַקְּדֻשָּׁה וְהַשְּׁלֵמוּת, מִתְרַפֶּקֶת עַל דּוֹדָהּ יוֹצְרָהּ וּמְחוֹלְלָהּ מְחוֹלֵל כֹּל בָּרוּךְ הוּא, בְּעֵת שֶׁבְּכָל לֵב וּבְכָל נֶפֶשׁ רוֹצֶה הָאָדָם בְּעֹמֶק שֶׁל חֵפֶץ• אַדִּיר לִהְיוֹת הוֹלֵךְ בְּתֹם וּבְיֹשֶׁר, לִהְיוֹת צַדִּיק פּוֹעֵל צְדָקוֹת, לִהְיוֹת יָשָׁר הוֹלֵךְ נְכוֹחוֹת•. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִתְלַבֵּט מְאֹד אֵיךְ לְהוֹצִיא אֶת רַגְלָיו מִתּוֹךְ הַבֹּץ שֶׁל הַחֲטָאִים, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְבָּרֵר לוֹ כְּלָל וּכְלָל אֵיךְ מְתַקְּנִים אֶת הֶעָבָר כֻּלּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהַדְּרָכִים הַמַּעֲשִׂיִּים אֵינָם עֲדַיִן כְּלָל סְלוּלִים לְפָנָיו, וְאַבְנֵי נֶגֶף הֵם מְלֵאִים, אֲבָל הָרָצוֹן לִהְיוֹת טוֹב - זֶהוּ רוּחַ גַּן עֵדֶן אֱלֹהִים*, הַמְנַשֵּׁב בַּנְּשָׁמָה וּמְמַלֵּא אוֹתָהּ אֹשֶׁר אֵין קֵץ, עַד אֲשֶׁר גַּם אֵשׁ הַגֵּיהִנֹּם שֶׁל הַצַּעַר הֶעָמֹק מִתְהַפֵּךְ גַּם הוּא לְנַחַל עֲדָנִים.
הגבורה האישית
ד. הַתְּשׁוּבָה הִיא מְחֻבֶּרֶת עִם הַגְּבוּרָה הָאִישִׁית•, "אַשְׁרֵי אִישׁ יְרֵא ד'" - "אַשְׁרֵי מִי שֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה כְּשֶׁהוּא אִישׁ"•, וְהַדָּבָר לָמֵד מֵעִנְיָנוֹ: אַשְׁרֵי מִי שֶׁהוּא אִישׁ• כְּשֶׁהוּא עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה*.
אורות התשובה (128)
בשביל הנשמה
122 - אורות התשובה פרק ט"ו י'- י"ב
123 - אורות התשובה פרק ט"ז ג'- ד'
124 - אורות התשובה פרק ט"ז ה'- ו'
טען עוד
חֵפֶץ – רצון. הוֹלֵךְ נְכוֹחוֹת – הולך ישר. מְחֻבֶּרֶת עִם הַגְּבוּרָה הָאִישִׁית – הגבורה האישית נצרכת לתשובה בשביל ההחלטה לשוב (בשביל היכולת לא לשוב על החטאים) ובכל העמידה וההתקדמות בתהליך התשובה. כְּשֶׁהוּא אִישׁ – [עבודה זרה יט ע"א] מעלת האדם שעושה תשובה כשעדיין כוחותיו במותניו ויצריו תקיפים - עולה על תשובה של אדם זקן שייצרו כבר נחלש. מִי שֶׁהוּא אִישׁ – שיש בו גבורה ועמה הוא עושה את תשובתו.
ביאורים
פרק ט"ז עוסק כפי שעולה מן הכותרת שלו בשורשי התשובה. השורשים הם המניעים העמוקים שמביאים אותנו לשוב בתשובה. תהליך התשובה כולל בתוכו מגוון תחושות וחוויות וביניהם: שמחה, תקווה, עונג, פחד, צער, חרטה ועוד ועוד. במהלך הפרק יעמוד הרב קוק על הסיבות שמביאות למגוון התחושות הללו ועל סוגי התשובה השונים בין אדם למקום ובן אדם לחברו ועוד (דילגנו על הפסקאות הראשונות בפרק העוסקות בסתרי תורה).
פסקה ג' עוסקת בחוויית הצער העמוק המלווה את תהליך התשובה. אנו רגילים להתייחס לצער הזה כתופעת לוואי מוכרחת, מעין גלולה מרה שיש לבלוע אם רוצים להירפא מן החטא. אלא שהרב קוק מלמד אותנו להביט בזווית אחרת על תחושת הכאב שמלווה את תהליך התשובה. הוא מלמד שעלינו לשמוח על החוויה הזאת. הכאב והצער הם עדות נאמנה לכך שגרעין האישיות שלנו בריא. דווקא בגלל הגרעין הבריא שקיים בשורש, אנו חשים את הכאב והייסורים שמביאים החטאים על הנפש. הכאב הוא כאב הפער בין הנשמה העליונה שקיימת בתוכנו לבין המקום הנמוך שאליו הולכנו אותה בחטאינו. הפער הזה יוצר את הכאב הנורא. לעתים, לא ברור אפילו איך לתקן את שקלקלנו. עלינו לשמוח על הכאב שמעיד על טהרת הנשמה שבתוכנו ולנוע ממנו לתהליך של תיקון. גם אז, עלינו לזכור ולשנן לעצמנו שהעיקר בתהליך התשובה הוא עצם הרצון לשינוי. פסקה ד' מבררת את ערכה של התשובה שאינה נובעת מרפיון, מפחד או ממניע מחליש אחר. התשובה המעולה היא תשובה שמביאה את כל עוצמת האישיות וגבורתה, ומחברת אותה לרצון ה'. תשובה כזאת לא מקטינה את האדם אלא מגביהה אותו אל-על.
הרחבות
*כח הרצון
הָרָצוֹן לִהְיוֹת טוֹב - זֶהוּ רוּחַ גַּן עֵדֶן אֱלֹהִים. ישנם מצבים שבהם האדם אינו יודע כיצד לתקן את חטאי העבר, והדבר מצער אותו. הרב קוק מלמד אותנו שאל לו לאדם להצטער, כיוון שהעיקר הוא השאיפה של האדם להיות טוב, ועצם הרצון הזה צריך לגרום לו אושר. במקום אחר אומר הרב קוק שאושרו של האדם אינו תלוי אלא ברצונו של האדם: "המחשבה שהאושר תלוי במה שהוא חוץ ליכולתו של האדם ממה שהוא חוץ להווייתו וחוץ לרצונו מחשבת פיגול הוא, רשעות וסכלות היא מרופדת... על כן ישרי לב שמחים תמיד, שמחו בה' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב" [אורות הקודש ג עב].
*תשובה גמורה
אַשְׁרֵי מִי שֶׁהוּא אִישׁ כְּשֶׁהוּא עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה. התשובה הראויה היא כשהאדם נמצא בשיא כוחו ואין הוא שב בתשובה מתוך חולשה או חוסר אונים. כך כותב גם הרמב"ם: "איזו היא תשובה גמורה, זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשות ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכישלון כוח, כיצד הרי שבא על אישה בעבירה ולאחר זמן נתייחד עמה והוא עומד באהבתו בה ובכוח גופו ובמדינה שעבר בה ופירש ולא עבר זה הוא בעל תשובה גמורה, הוא ששלמה אמר וזכור את בוראיך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ" [רמב"ם הלכות תשובה ב א]. וכך כותב גם ה'שערי תשובה' : "בבואו בימים ויחלש כוח היצר לא יקבל שכר על התשובה כאשר בתיקון לבבו בימי בחורותיו" [שער שני לג].
שאלות לדיון
א. כיצד אפשר לשמוח ברצון הטוב ההתחלתי, והרי בדרך כלל שמחים רק בדבר שכבר יצא לפועל?
ב. מהו תפקיד הגבורה במהלך התשובה, ומהו תפקיד הרצון הטוב לפי דברי הרב קוק?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
