^ 1.. במקרא מקומות נוספים בהם השורש ק.ד.ש בא במשמעות הזמנה: "אני צויתי למקודשי" (ישעיהו יג, ג); "הקדיש קרואיו" (צפניה א, ז); "קדשו עליה מלחמה" (ירמיה ו, ד), ועוד.
^ 2.. אמה עבריה היא קטנה שאביה מכרה, וזה רק במצב בו אביה ירד מנכסיו בצורה כזאת שלא נשאר לו כלום – לא קרקע ולא מטלטלין. המטרה שם היא בעצם לאפשר לה להשתקם ולצאת ממצבה, על ידי ייעודה לאדונה או לבנו לנישואין (רמב"ם הל' עבדים פרק ד). כאמור, דינים אלו היו נהוגים בעבר בעת שהעבדות הייתה קיימת. באופן כללי, במובנים רבים, חובותיו של אדון כלפי עבדו גדולות יותר מאשר של מעביד כלפי פועל העובד אצלו. ראה: הראי"ה קוק, אגרות הראיה, א, עמ' צה-צח.
^ 3.. הרב ירוחם פישל פערלא, ספר המצוות לרס"ג, לא תעשה צא. הרב יוסף באב"ד, מנחת חינוך מצוה לו, א, כותב שבכל מקום שהדין הוא שפטור, הוכונה שפטור מעונש אך עובר על הלאו. בסיכום הענין, ראה: אנציקלופדיה תלמודית, ערך: גונב נפש, כרך ה, עמ' שפו-שצג.
^ 4.. על פי חז"ל, מכירת יוסף על ידי אחיו פגעה בעם ישראל קשות גם לאחר שנים רבות: "ובעון מכירת יוסף בא רעב לארץ ישראל שבע שנים" (פרקי דרבי אליעזר [היגר] "חורב" פרק לז); " 'כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה' (תהילים מד, כג). פעם אחת עלה בלב לוליאנוס קיסר והביא עשרה חכמים ופירשו לו את החומש ומצא שם מכירת יוסף, ועוד מצא 'וגונב איש ומכרו מות יומת', ואותו היום יום חמישי בשבת היה ושלח וקרא לרבן שמעון בן גמליאל וחביריו, א"ל מי שגונב נפש אחת מישראל ומוכרה מה דינו? אמרו לו מות יומת. אמר להם אם כן התחייבתם מיתה, קבלו על עצמכם דין שמים. אמרו לו למה? אמר להם אלמלא אחי יוסף בחיים הייתי תופשן ועושה בהם דין, עכשיו שאינם בחיים אני עושה עמכם דין שאתם שקולין כנגד אחי יוסף בחסידות" (אוצר המדרשים [אייזנשטיין] עמ' תלט).
^ 5.. ציינו גם את חובתם של גויים שלא לגנוב ולחטוף אחרים, מאחר שבעניין בו אנו עוסקים מעורבים גם גויים, הבאים לכאן מארצות אחרות, ומובילים בצורה משמעותית את הסחר בנשים. במקרים רבים אף הנסחרות הן גויות שבאות לכאן לעבוד. חלקן אמנם באות לארץ מתוך ידיעה ברורה שהן עומדות לעסוק בזנות, אך גם הן לא העלו על דעתן שהן תהיינה שבויות בידי חוטפים, נתונות לסכנות חיים, וימכרו אותן מיד ליד כמו חפץ או כמו בהמה.
^ 6.. ראה: הרב אורי דסברג, "מניעת הידרדרות בת לזנות", תחומין, ג (תשמ"ג), עמ' 377-382.
^ 7.. כך מעירים על דברי הרמב"ם הר"ן בחידושיו לסנהדרין נו ע"א, והמהר"ל מפראג בפירושו גור אריה, בראשית לד, יג. הרמב"ן בבראשית שם חולק על הרמב"ם, ולפיו נהגו כך שמעון ולוי, בשל רשעותם הכללית של תושבי שכם.
^ 8.. דבר דומה כותב הרמב"ם במורה הנבוכים חלק שלישי פרק מא: "וכך אני אומר גם על ציבור מישראל, שהסכימו לעבור על איזו מצוה שתהיה ועשו ביד רמה, הרי אלו נהרגין כולם. נלמד את זה מפרשת בני ראובן ובני גד, אשר נאמר בהם 'ויאמרו כל העדה לעלות עליהם לצבא' (יהושע כב, יב), וביארו להם בשעת ההתראה שהם כבר כפרו בהסכימם על עבירה זו ויצאו מכלל כל הדת, והוא אמרם להם 'לשוב היום מאחרי ה' '' (שם, כד). דברי הרמב"ם הובאו על ידי הראי"ה קוק בהתייחסותו בתשובה להתנהלות של רפורמים בבית כנסת. לאחר שהוא שולל לחלוטין את הישיבה המעורבת של נשים וגברים בבית כנסת, וזמרת נשים בו, הוא כותב: "ומה שמחמיר את הענין של האיסור הוא, מה שנעשה בתור פעולה של קהל ועדה וישראל, שכבר כתב ע"ז הרמב"ם במורה נבוכים ח"ג פמ"א, שבכל איסור ובכל עברת מצוה שנעשה ביד רמה ע"י עדה מישראל יש לזה דין עיר הנדחת וחלילה לזרע קודש שיכנסו במצודה רעה כזאת" (שו"ת אורח משפט, או"ח סי' לה; מאמרי הראי"ה עמ' 515-514).
^ 9.. יש בחז"ל המפרשים שכוונת המילים "מלאה הארץ זִמה", היא שהעולם כולו לא יוכל להתקיים, לאו דווקא ארץ ישראל. כך נאמר בתוספתא קידושין (ליברמן) א, ד: "ומלאה הארץ זמה. ר' לעזר אומר זה פנוי הבא על הפנויה שלא לשום אישות... ר' ליעזר בן יעקב אומר מתוך שבא על נשים הרבה ואין ידוע על אי זו מהן בא, והיא שקיבלה מאנשים הרבה ואין ידוע מאי זה מהן קיבלה, נמצא זה איש נושא את בתו וזה נושא את אחותו. נמצא כל העולם מתמזרין לכך נאמר: ומלאה הארץ זמה".
^ 10.. יומא כד ע"ב ורש"י שם.

הרב יהודה זולדן, שבות יהודה וישראל, ירושלים תשס"ז, עמ' 420-403