ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- תולדות
בתורה מתוארת הצלחתו הרבה של יצחק "ויגדל האיש, וילך הולך וגדל עד כי גדל מאוד" (כ"ו, יג). בעקבות הצלחתו, הפלישתים מקנאים ("ויקנאו אותו פלשתים" – כ"ו, יד) ומגרשים אותו. לאחר מכן יצחק הולך לבאר שבע.
והנה הפתעה. אבימלך מלך פלשתים ועמו משלחת חשובה ("אחוזת מרעהו") כולל שר צבאו (פיכול) באים אל יצחק. יצחק תמה "מדוע באתם אלי, ואתם שנאתם אותי, ותשלחוני מאתכם". אמנם, הם מעוניינים לכרות ברית עם יצחק ואומרים "אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך, וכאשר עשינו עמך רק טוב". האם אכן כך היה? האם באמת עשו עמו רק טוב?
אברהם כרת ברית עם אביו, אבימלך הראשון, מלך פלישתים. בברית נאמר "אם תשקור לי ולניני ולנכדי" – ברית גם לדורות הבאים. אבימלך השני (ואולי אותו אבימלך) הפר את הברית בצורה בוטה: הוא לקח את רבקה, גזל או סתם את הבארות שחפר אברהם וגירש את יצחק מגרר.
האם ניתן לומר על התנהגות זו "עשינו עמך רק טוב"? והרי הדבר הטוב היחיד שעשו כאן היה שלא הרגו את יצחק! אם כן, מדוע בכל זאת באה המשלחת אליו?
נראה שהתשובה לכך טמונה בדבריהם ליצחק (כ"ו, כח): "וַיֹּאמְרוּ רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה ה' עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ".
עלינו לנסות להבין במה הם הבחינו כעת, והרי כבר כשהיה יצחק בגרר שרתה עליו ברכת ה' וצאנו ובקרו גדול, והם אף קנאו בו על כך. מדוע, אם כן, הם לא שמו לב אז לברכת ה'?
נראה שלאחר עזיבתו של יצחק המקום נהיה שמם יותר, ולא פרח, ולכן שמו לב לכך ביתר שאת (כך בתרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל[2]). אולם, ייתכן שיש כאן נקודה נוספת: אבימלך וסיעתו מבחינים שגם כאשר יצחק עובר למקום אחר, הוא מצליח! ברכת יצחק אינה תלוית מקום. אם כאשר יצחק שהה בגרר סברו שמדובר בברכה טבעית, כעת התברר להם שזו בהכרח ברכת ה'.
על אף שיצחק יכול היה לנזוף בהם, להוכיח אותם על שקריהם ורוע ליבם, הוא בוחר שלא לעשות זאת. הסיבה לכך איננה פוליטית, שהרי יצחק מדבר בצורה ישירה גם כשמבחינה פוליטית היה מקום לשנות או לשתוק, למשל, בתחילת הגעתם, יצחק פונה אליהם בישירות "מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי…". באותה מידה, כאשר יצחק מבין שיעקב קיבל את הברכות במרמה, היה יכול להעלים את המידע הזה מעשו, אך הוא בוחר לומר בצורה ישירה ובוטה "בא אחיך במרמה ויקח ברכתך", ולאחר מכן אף מפרט את כל תוכן ברכתו ליעקב, כך שנשמע מדבריו שלעשו לא נותר דבר. על אף שדבריו אלו גורמים לריב בין האחים, הוא אינו מעלים דבר מעשיו, כיוון שמידת הדין שלו מביאה אותו לומר את האמת בצורה הפשוטה ביותר.
אם כן, לאחר שראינו שיצחק אינו חושש לומר את האמת, מדוע הוא מקבל את דבריהם? מדוע הוא אינו אומר להם בצורה ישירה: כיצד אתם יכול לומר שעשיתם עמי רק טוב, כאשר פגעתם בי, לקחתם את אשתי, גנבתם את בארותיי, גרשתם אותי, והפרתם את ברית השלום שנחתמה עם אבי?
נראה, שיצחק לא היה מסכים לעשות עמם ברית לו היו חפצים בכך לתועלת פרקטית בלבד. לו מטרתם הייתה לקבל חבל ארץ של ארץ ישראל, יצחק לא היה כורת איתם ברית. אולם, לאחר שבאו אליו והודו שראו את ברכת ה' במעשה ידיו, יצחק מחליט לכרות ברית. ייתכן שלדברים אלו בדיוק חיכה יצחק. כלומר, אבימלך וסיעתו רוצים להידבק בו, כיוון שהם מבינים שהידבקות בו היא למעשה הידבקות בשכינה הנמצאת עמו. ניתן לראות, אם כן, שבזכות ברכת ה' ובזכות התנהגותו הטרומית של יצחק, הפכה הקנאה של הפלשתים לרצון להידבק בברכת ה'.
כך גם בימינו. גם השונאים הגדולים ביותר, חשים את גדולתו של עם ישראל, מקנאים בו, ומנסים לפגוע בו. אמנם, יום יבוא, וכמו בסיפור יצחק ואבימלך, יכירו וידעו כל יושבי תבל, כי ברכת ה' קיימת על עם ישראל, וכי ברכת ה' חלה על כל מי שמסתופף בצלו. אז יבינו כולם שמציאות עם ישראל איננה פוגעת בעולם, אלא להיפך, מוסיפה בו ברכה והצלחה.
מיד, באותו יום, זוכה יצחק לחפור באר אחרת. הראשונים נחלקו מתי קרה הדבר: לפי הרד"ק היה זה עוד לפני שאבימלך עזב ואילו לפי הרמב"ן והרשב"ם היה זה לאחר לכתם.
באר זו נקראת "שבעה". לפי פשטות הדברים, הסיבה לכך היא העובדה שמדובר בבאר השביעית (שלוש בארות חפר אברהם, שלוש יצחק: עסק, שטנה, רחובות. וכעת הבאר השביעית). לדעת רש"י יצחק קרא לבאר כך על שם השבועה שנשבעו בברית, בצורה דומה לבאר שבע שאברהם קרא לה בשם זה "כי שם נשבעו שניהם".
אם נבין כדעת רש"י, ששם זה מוסב על הברית והשבועה, מסתבר יותר לומר כרד"ק, שיצחק חפר את הבאר בעוד אבימלך שם. כלומר, אבימלך רואה במו עיניו כיצד ברכת ה' פוקדת שוב את יצחק, וכעת יצחק קורא לבאר על שם השבועה שנשבעו בזה הרגע.
לעומת זאת, אם נבין שהשם נובע ממספר הבארות שחפרו, מסתבר שהדבר אירע לאחר שאבימלך עזב, כרשב"ם וכרמב"ן. מדוע, יצחק נצרך לבאר נוספת? והרי, עד באר זו יצחק חפר שלוש בארות, והבאר האחרונה אף הסתיימה בשיא: "ויחפור באר אחרת ולא רבו עליה, ויקרא שמה רחובות, ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ". נראה שהתשובה לכך קשורה לעובדה שהמספר שבע בתורה מעיד על שלמות. יצחק חופר את הבאר השביעית, כי כעת לא רק שהוא מבורך בברכת ה', אלא כולם רואים כיצד היא חלה על יצחק.
ברכת ה' על יצחק, שנבעה גם מזכות אבות, אך גם ובעיקר מקדושתו של יצחק, ממוסריותו, וממידותיו הגבוהות, הביאה לכך, שכל הרואים אותו חשו בברכה זו, והבינו שהשכינה שורה בישראל. על מצב כעין זה אמר הרמב"ם (הלכות דעות, ה', י"א) שמדובר בקידוש השם:
אם דקדק החכם על עצמו והיה דבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עמהם ומקבלם בסבר פנים יפות ונעלב מהם ואינו עולבם, מכבד להן ואפילו למקילין לו, ונושא ונותן באמונה, ולא ירבה באריחות עמי הארץ וישיבתן, ולא יראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין, והוא שלא יתרחק הרבה ולא ישתומם, עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו הרי זה קידש את ה' ועליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.
גם כיום, אויבנו מנסים לפגוע ולהרוס, לשרוף את הארץ ולהרוג אותנו. הם אינם מבינים, שאם עם ישראל לא היה כאן, לא הייתה כלל ברכה במקום. וניתן לראות זאת בשממת הארץ לפני מאה שנה ובמצב גוש קטיף כיום – ברכת ה' בארץ באה כאשר עם ישראל נמצא בה.[3] לעתיד לבוא, יכירו ויידעו כל אויבנו, שמציאות עם ישראל בארץ, היא הנותנת ברכה לכולם. או אז, יבואו ויבקשו לכרות ברית, לא מתוך רצון להשתלט על הארץ, אלא מתוך רצון להסתופף תחת עם ישראל, להיות גר תושב החופף תחת כנפי השכינה.
[1] וכן האירועים עם אברהם עם פרעה במצרים.
[2] וכך כתב שם (בראשית כ"ו, כח): "וַאֲמָרוּ מַחְמָא חֲמִינָא אֲרוּם הֲוָה מֵימְרָא דַיְיָ בְּסַעֲדָךְ דְבִזְכוּתָךְ הֲוַות לָן כָּל טַבְתָא וּכְדוּ נְפַקְתָּא מִן אַרְעָן יַבִּישׁוּ בֵירָן וְאִילָנָא לָא עָבְדוּ פֵירִין".
[3] וכדברי חז"ל על "ושממו עליה אויבכם" – עיין רש"י שם).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
