ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- דברים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שמחה בת חנה
ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש באחד לחודש דיבר משה אל בני ישראל... בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר
מדוע ראתה התורה צורך להודיע לנו את התאריך בו התחיל משה לבאר את התורה? מה מיוחד בא' שבט? חטא המרגלים וחטא מי מריבה
הזוהר אומר שהמילה 'באר' בפסוק היא מלשון באר מים. כדי לבאר את העניין, נקדים את דברי הארבנאל, שאומר שהחטא העיקרי שבגללו משה לא נכנס לארץ ישראל היה חטא המרגלים, כמפורש בפסוק "גם בי התאנף ה' גם אתה לא תבוא שמה" 2 . חטא הכאת הסלע לא היה אלא 'עלילה', כמו שאומר המדרש.
מה גרם לעם ישראל לחטוא בחטא המרגלים? ביחס למרגלים עצמם, אומר הזוהר שהם חששו שבארץ ישראל הם ירדו ממעלתם; אולם מה היה שורש חטאו של שאר העם? מבאר בעל התניא 3 שישראל לא יכלו להיפרד מן המדרגה הגבוהה שבמדבר שהשכינה היתה גלויה, והקב"ה הנהיג את עם ישראל "כאשר ישא האומן את היונק" 4 . אולם, טעות היתה בידם. על הפסוק "כי תבואו אל הארץ ונטעתם" 5 אומר המדרש:
אמר להם משה לישראל, עכשיו במדבר מן יורד לכם, באר עולה לכם, ענני כבוד מקיפין אתכם; כשתבואו לארץ כל אחד ואחד יקח מכושו בידו.
בהמשך המדרש ממשיל את ישראל לאפרוחים שגדלו. כשהאפרוחים קטנים היא נותנת להם אוכל לתוך הפה, אבל כשהם בוגרים היא אומרת שכל אחד ואחד יחפש אוכל באשפה, ואם אפרוח אחד יתעקש לבקש אוכל - היא תנקר אותו בראשו, ותאמר לו 'לך לעבוד'.
תלמיד חכם – מבור לבאר
וכך הם דברי הגמרא ביחס ללימוד התורה 6 :
"האי צורבא מרבנן דמי לפרצידא דתותי קלא, דכיון דנבט נבט".
תלמיד חכם צעיר דומה לגרעין הנזרע באדמה, כיון שנבט נבט. כאשר גרעין נטמן באדמה - רובו אינו הנבט, אלא המזון שבא מבחוץ. הטבע הכין לו 'צידה לדרך' לתקופה הקשה שבה הוא נמצא במעמקי האדמה ואינו יכול לאגור מזון על פני השטח, וזאת עד שהוא יצא החוצה ויאגור מזון בכוחות עצמו. "באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם" 7 – ודאי שבתחילה צריך להיות תלמיד, ש"נדיבי העם" מחנכים אותו; אבל אחרי שהוא מתבגר "כיון דנבט נבט". צריך להיות עצמאי, ומי שרוצה להישאר כל הזמן תלמיד הרי זה מגונה.
על הפסוק "ולא נתן ה' לכם לב לדעת עד היום הזה" 8 אומר רש"י:
שמעתי שבאותו היום שנתן משה ספר התורה לבני לוי, כמו שכתוב בפרשת וילך ויתנה אל הכהנים בני לוי, באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו, משה רבינו, אף אנו עמדנו בסיני וקיבלנו את התורה וניתנה לנו, ומה אתה משליט את בני שבטך עליה, ויאמרו לו יום מחר, לא לכם ניתנה, לנו ניתנה. ושמח משה על הדבר, ועל זאת אמר להם היום הזה נהיית לעם וגו', היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום:
ויש להבין, לשמחה זו מה היא עושה? הרי טענת ישראל היא מהדורה מחודשת של טענת קורח, שטען "כי כל העדה כולם קדושים... ומדוע תתנשאו"?
בקשת עם ישראל כאן הינה שונה לחלוטין מטענת קורח. עם ישראל אמרו – מספיק להיות תלמידים, רוצים ללמוד לבד! רוצים להיכנס לישיבה, לא להישאר במכינה כל הזמן. לכן משה שמח ואמר "היום הזה נהיית לעם", עד היום הייתם תינוקות, ועכשיו ששמעתי אני שמח שמחה גדולה שלא תישארו תלמידים. לצורבא מרבנן יש בהתחלה מזון, אבל עד גבול מסויים. כיון שהתבגר, הריהו עצמאי, "כל אחד יקח מכושו בידו", לא שייך להישאר תמיד במצב של דור המדבר.
חטא המרגלים היה שישראל רצו תמיד להישאר באותו מצב, וגם משה רבנו נכשל בכך בהכאת הסלע. המדרש אומר "אמר הקב"ה למשה: כשהנער צעיר רבו מכהו, כשיתבגר ודברתם", ואומר הזוהר 'בדיבורא – בפיוסא'. ההתייחסות אל הסלע היא משל להתייחסות אל ישראל: בתחילה נצטווה משה להכות בסלע כי אז ישראל היו קטנים, אבל בסוף שנת הארבעים הם כבר בגרו, ולכן הציווי הוא 'ודברתם' – לא בהכאה. טעותו של משה רבנו היתה שהוא המשיך להחשיב את ישראל כילדים קטנים.
יש בור ויש באר. בור "לית ליה מגרמיה כלום" 9 , כולו קבלה. תלמיד חכם שהוא בחינת בור אינו אומר דברים שלא שמע מרבו. "באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם" – תלמיד חכם שהוא בחינת באר קיבל הרבה, אבל עד גבול מסוים; אחרי שנבט נבט. משה רבנו מתקן את חטא הכאת הסלע בספר דברים, שכל כולו דיבור – פיוס, וכך היא לשון משנה תורה למתבונן. "הואיל משה באר את התורה" – מלשון באר, עד עתה התייחס אליהם משה כאל בור, שכולו קבלה, ועכשיו כאל באר.
הירק והאילן
ומדוע מציינת התורה שתחילת דברי משה היו בא' שבט?
ההבחנה בין בור לבאר קיימת גם בצמחים, בין ירק לאילן. ירק הוא כולו קבלה, והאילן הוא עצמאי. על ירק מברכים "בורא פרי האדמה" – הפרי מתייחס אל האדמה, כי הגבעול הוא רק צינור יניקה. אבל על פירות האילן מברכים "בורא פרי העץ" כי האילן הוא כבר בריה בפני עצמה, שהפרי מתייחס אליה. ראש השנה לאילן הוא בשבט כי אז החנטה, הפרי מתייחס לאילן שהוא חי הנושא את עצמו, אבל ראש השנה לירק הוא בתשרי, הפרי מתייחס ישירות אל המקורות, אל הגשמים והאדמה.
נמצא שהבחנה בין בור לבאר קיימת בן ירק לאילן. מתי הוא ראש השנה לאילנות? "בית שמאי אומרים בא' שבט, ובית הלל אומרים בט"ו שבט 10 . משה הוא בחינת שמאי 11 , אצלו מתחיל ראש השנה לאילנות בא' שבט. לכן בא' שבט שהוא ראש השנה לאילנות "הואיל משה באר את התורה הזאת", הוא התייחס אל ישראל לא כבור אלא כבאר, לא כירק אלא כפרי האילן, כמבוגרים.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.











