ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- דברים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שמחה בת חנה
ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חודש באחד לחודש דיבר משה אל בני ישראל... בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר
מדוע ראתה התורה צורך להודיע לנו את התאריך בו התחיל משה לבאר את התורה? מה מיוחד בא' שבט? חטא המרגלים וחטא מי מריבה
הזוהר אומר שהמילה 'באר' בפסוק היא מלשון באר מים. כדי לבאר את העניין, נקדים את דברי הארבנאל, שאומר שהחטא העיקרי שבגללו משה לא נכנס לארץ ישראל היה חטא המרגלים, כמפורש בפסוק "גם בי התאנף ה' גם אתה לא תבוא שמה" 2 . חטא הכאת הסלע לא היה אלא 'עלילה', כמו שאומר המדרש.
מה גרם לעם ישראל לחטוא בחטא המרגלים? ביחס למרגלים עצמם, אומר הזוהר שהם חששו שבארץ ישראל הם ירדו ממעלתם; אולם מה היה שורש חטאו של שאר העם? מבאר בעל התניא 3 שישראל לא יכלו להיפרד מן המדרגה הגבוהה שבמדבר שהשכינה היתה גלויה, והקב"ה הנהיג את עם ישראל "כאשר ישא האומן את היונק" 4 . אולם, טעות היתה בידם. על הפסוק "כי תבואו אל הארץ ונטעתם" 5 אומר המדרש:
אמר להם משה לישראל, עכשיו במדבר מן יורד לכם, באר עולה לכם, ענני כבוד מקיפין אתכם; כשתבואו לארץ כל אחד ואחד יקח מכושו בידו.
בהמשך המדרש ממשיל את ישראל לאפרוחים שגדלו. כשהאפרוחים קטנים היא נותנת להם אוכל לתוך הפה, אבל כשהם בוגרים היא אומרת שכל אחד ואחד יחפש אוכל באשפה, ואם אפרוח אחד יתעקש לבקש אוכל - היא תנקר אותו בראשו, ותאמר לו 'לך לעבוד'.
תלמיד חכם – מבור לבאר
וכך הם דברי הגמרא ביחס ללימוד התורה 6 :
"האי צורבא מרבנן דמי לפרצידא דתותי קלא, דכיון דנבט נבט".
תלמיד חכם צעיר דומה לגרעין הנזרע באדמה, כיון שנבט נבט. כאשר גרעין נטמן באדמה - רובו אינו הנבט, אלא המזון שבא מבחוץ. הטבע הכין לו 'צידה לדרך' לתקופה הקשה שבה הוא נמצא במעמקי האדמה ואינו יכול לאגור מזון על פני השטח, וזאת עד שהוא יצא החוצה ויאגור מזון בכוחות עצמו. "באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם" 7 – ודאי שבתחילה צריך להיות תלמיד, ש"נדיבי העם" מחנכים אותו; אבל אחרי שהוא מתבגר "כיון דנבט נבט". צריך להיות עצמאי, ומי שרוצה להישאר כל הזמן תלמיד הרי זה מגונה.
על הפסוק "ולא נתן ה' לכם לב לדעת עד היום הזה" 8 אומר רש"י:
שמעתי שבאותו היום שנתן משה ספר התורה לבני לוי, כמו שכתוב בפרשת וילך ויתנה אל הכהנים בני לוי, באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו, משה רבינו, אף אנו עמדנו בסיני וקיבלנו את התורה וניתנה לנו, ומה אתה משליט את בני שבטך עליה, ויאמרו לו יום מחר, לא לכם ניתנה, לנו ניתנה. ושמח משה על הדבר, ועל זאת אמר להם היום הזה נהיית לעם וגו', היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום:
ויש להבין, לשמחה זו מה היא עושה? הרי טענת ישראל היא מהדורה מחודשת של טענת קורח, שטען "כי כל העדה כולם קדושים... ומדוע תתנשאו"?
בקשת עם ישראל כאן הינה שונה לחלוטין מטענת קורח. עם ישראל אמרו – מספיק להיות תלמידים, רוצים ללמוד לבד! רוצים להיכנס לישיבה, לא להישאר במכינה כל הזמן. לכן משה שמח ואמר "היום הזה נהיית לעם", עד היום הייתם תינוקות, ועכשיו ששמעתי אני שמח שמחה גדולה שלא תישארו תלמידים. לצורבא מרבנן יש בהתחלה מזון, אבל עד גבול מסויים. כיון שהתבגר, הריהו עצמאי, "כל אחד יקח מכושו בידו", לא שייך להישאר תמיד במצב של דור המדבר.
חטא המרגלים היה שישראל רצו תמיד להישאר באותו מצב, וגם משה רבנו נכשל בכך בהכאת הסלע. המדרש אומר "אמר הקב"ה למשה: כשהנער צעיר רבו מכהו, כשיתבגר ודברתם", ואומר הזוהר 'בדיבורא – בפיוסא'. ההתייחסות אל הסלע היא משל להתייחסות אל ישראל: בתחילה נצטווה משה להכות בסלע כי אז ישראל היו קטנים, אבל בסוף שנת הארבעים הם כבר בגרו, ולכן הציווי הוא 'ודברתם' – לא בהכאה. טעותו של משה רבנו היתה שהוא המשיך להחשיב את ישראל כילדים קטנים.
יש בור ויש באר. בור "לית ליה מגרמיה כלום" 9 , כולו קבלה. תלמיד חכם שהוא בחינת בור אינו אומר דברים שלא שמע מרבו. "באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם" – תלמיד חכם שהוא בחינת באר קיבל הרבה, אבל עד גבול מסוים; אחרי שנבט נבט. משה רבנו מתקן את חטא הכאת הסלע בספר דברים, שכל כולו דיבור – פיוס, וכך היא לשון משנה תורה למתבונן. "הואיל משה באר את התורה" – מלשון באר, עד עתה התייחס אליהם משה כאל בור, שכולו קבלה, ועכשיו כאל באר.
הירק והאילן
ומדוע מציינת התורה שתחילת דברי משה היו בא' שבט?
ההבחנה בין בור לבאר קיימת גם בצמחים, בין ירק לאילן. ירק הוא כולו קבלה, והאילן הוא עצמאי. על ירק מברכים "בורא פרי האדמה" – הפרי מתייחס אל האדמה, כי הגבעול הוא רק צינור יניקה. אבל על פירות האילן מברכים "בורא פרי העץ" כי האילן הוא כבר בריה בפני עצמה, שהפרי מתייחס אליה. ראש השנה לאילן הוא בשבט כי אז החנטה, הפרי מתייחס לאילן שהוא חי הנושא את עצמו, אבל ראש השנה לירק הוא בתשרי, הפרי מתייחס ישירות אל המקורות, אל הגשמים והאדמה.
נמצא שהבחנה בין בור לבאר קיימת בן ירק לאילן. מתי הוא ראש השנה לאילנות? "בית שמאי אומרים בא' שבט, ובית הלל אומרים בט"ו שבט 10 . משה הוא בחינת שמאי 11 , אצלו מתחיל ראש השנה לאילנות בא' שבט. לכן בא' שבט שהוא ראש השנה לאילנות "הואיל משה באר את התורה הזאת", הוא התייחס אל ישראל לא כבור אלא כבאר, לא כירק אלא כפרי האילן, כמבוגרים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
