ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וישב
את הפסוק בפרשתנו "וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו" (לז, ג), תרגם אונקלוס – "אֲרֵי בַר חַכִים הוּא לֵיה", כשבעצם הוא מפרש את המילה 'בן-זקונים' – בן-חכם. רש"י מסביר למה יוסף נחשב לבן-חכם, וזאת משום שכל מה שיעקב אביו למד משם ועבר – הוא העביר אליו.
ואפשר אף להבין את המשמעות לביטוי 'בן-זקונים', על פי דבריו של גאון עוזנו ותפארתנו רבינו יוסף חיים, שפירש את דברי רבי אלעזר בן עזריה – 'הריני כבן שבעים שנה' – "כלומר, תהילות לאל קיבלתי וקלטתי חכמה אשר אסף וקיבץ אבי בשנותיו, ונמצא – אף על פי שאני קטן בשנים – הריני נחשב לגדול בשנים כאיש זקן שקנה חכמה ברוב שנים" (בן יהוידע על יבמות דף טז.). ועל כן נקרא יוסף 'בן-זקונים', שעתה מתייחס הוא לאותה זקנה-חכמה של יעקב אבינו.
למדים אנו, כי יוסף היה תלמיד שקלט מיד את מה שקיבל מאביו וזכר ושמר את דבריו כ'בור סוּד' - שאינו מאבד טיפה, ומשום כך יעקב אבינו אהב אותו כל כך.
ועל דרך הרמז, אפשר להוסיף כאן אף את דבריו של הלל במסכת אבות: "ודלא מוסיף - יסף", ולבארם לענייננו, כי מכוונים הם כנגד שמו של יוסף ומידתו בקודש שהיה הולך ומוסיף על חכמתו, כיודע שמי שאינו מוסיף על לימודו – סופו שיסוף מפיו.
חובת התוספת הזאת נלמדת גם מימי חנוכה שחלים על דרך הכלל בתקופה בה אנו קוראים את פרשתנו. לגבי סדר הדלקת נרות החנוכה – אם מוסיפים בהדלקת נרות בכל לילה או מפחיתים – יש מחלוקת בין בית הלל ובית שמאי. "בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך. ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך", כשטעמם של בית הלל הוא שמעלים בקודש ולא מורידים (שבת כ"א:).
להלכה, אנו פוסקים כבית הלל, כשאחד הטעמים הוא, שגם בנס חנוכה עצמו – הנס היה הלוך וגדול. בלילה הראשון היה נס גדול. אך בלילה השני היה נס יותר גדול! וכן על זה הדרך. וכך הוא הדבר גם בעניין השמחה של חנוכה. שמחה על הניצחון, שמחה על שהוספנו קדושה. על שנעשה נס והמתייוונים חזרו בהם. על כך מפך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול – נעשה נס והדליקו בו שבעה נרות 'בחצרות קדשך'.
ובענין המלחמה גם היה ריבוי גדול של מוסיף והולך. שהרי בתחילת המלחמה היו ממש מעטים מול רבים. כמו שמתאר זאת רש"י בפירושו על הפסוק "וּללֵוי אמר... בָרֵך ה' חֵילו" (דברים לג, ח-יא) – שמשה התפלל על חשמונאי ובניו, שהיו צאצאיו של לוי, שהיו כל-כך מעטים – 12 בני-חשמונאי ואלעזר כנגד כמה רבבות! ואחר כך הצטרפו אליהם עוד ועוד. מוסיף והולך.
אנחנו שמחים גם על כך שמניצוץ אחד של תוספת-גבורה – הובערה נשמתם של יהודים רבים בקדושה וגם זה היה מוסיף והולך, כאמור בתהילים: "בחצרות אלוקינו יפריחו" - שהכהנים הצדיקים, הם משפיעים בעבודתם על יראת ה' לכל ישראל (ראה במפרשים ובמדרש תנחומא תרומה).
היראה הזו שוכנת אצל כל אחד ואחת מאיתנו, כניצוץ של אש. ניתן להבעיר עם הניצוץ הזה עוד נשמות רבות, בלהבה של התלהבות קדושה ויראה, בתוספת של אור אל מול החושך, בחיזוק של אומץ אל מול הפחד, בגבורה נטולת מורא. עלינו רק להאיר את האור שלנו החוצה, להאיר את הלב, להאיר פנים, לחייך – והאור יפרוץ מעצמו אל כל עם ישראל גם יחד.
הרמז בלבוש מלכות
"וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים" כתונת הפסים היא "לבוש מלכות", כמו שמביא רש"י מה שנאמר על תמר בתו של דוד המלך (שמואל ב', י"ג, י"ח): "וְעָלֶיהָ כְּתֹנֶת פַּסִּים כִּי כֵן תִּלְבַּשְׁןָ בְּנוֹת הַמֶּלֶךְ הַבְּתוּלֹת מְעִילִים". וכן עשה אחשורוש שפרס בחצרו "חור כרפס ותכלת" (אסתר א', ו') להראות גינוני מלכות. והתורה מציינת שיעקב הלביש את יוסף בלבוש זה שרצה לחנכו למה שנאמר לאברהם (בראשית י"ז, ו'): "וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ" וליעקב (שם ל"ה, י"א): "וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ". ומה שחכמינו אמרו במסכת שבת (י' ע"ב) "ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים", כוונתם לומר שהיה צריך יעקב אבינו לעשות כן גם לשאר הבנים, שגם הם היו עתידים למלכות.
חלום על עתיד מלכות ישראל
"וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה" יש להבין בענין החלום כיצד יוסף מדבר על "אלומתי" ו"אלומותיכם" הרי בני יעקב היו רועי צאן, כמו שהיה אברהם, ולא עובדי אדמה כמו יצחק? אלא, יש לומר כי כאן מדובר בחלום, וזה חלק מהדברים שיוסף חולם עליהם, הוא מצפה ליום שעם ישראל יתיישבו בארץ ישראל ויקימו את מלכות ישראל ותתקיים בהם הברכה שנאמרה ליעקב אביו (ז"ך, כ"ח) "ויתן לך האלוקים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירוש" וכו'.
חנוכה בהלכה – ספר הלכות חגים. (כתוספת לנלמד בבן איש חי)
כט. חנוכה בשמחה - ובבגדים נאים כתב הרב כף החיים \אות ח'\ שצריך להדליק נרות חנוכה ולברך בשמחה. וגאון עוזנו הבן איש חי כתב בספרו עטרת תפארת \אות כ"ו\. "בראש חודש וחנוכה ופורים יש יתרון ומעלה בבחינת הנשים לכן צריכים הם להחליף בגדיהם ולא ישארו בבגדי חל. גם אשה שיש לה תכשיטין של זהב תלבשם באלו הימים להורות על יתרון שיש באלו הימים בבחינה שלהם למעלה".
ל. לכן, הנשים צריכות להזהר להתלבש יפה לכבוד ההדלקה כי הדלקה עושה מצווה והעקר הוא בזמן ההדלקה ולשים תכשיטים. ובכלל, גם גברים יזהרו בזה להתלבש כפי שהם מתלבשים לכבוד אורחים, מי ששם כובע על הראש כשבאים אורחים חשובים לביתו וכן אם לובש מעילו - ישים כובע וכו', ובודאי לא יברך עם חלצה קרועה, סנדלים וכדומה, להראות כמה המצווה יקרה וחביבה לנו!.
לא. מצות נר חנוכה מצווה חביבה היא עד מאוד, וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הניסים שעשה לנו. אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולקח שמן מן הצדקה ומדליק. \רמב"ם פ"ד הלכ' י"ב\.
נט. הנוהגים להתפלל ערבית בכל ימות השנה אחרי השקיעה מיד, יתפללו ואחר כך ידליקו. המתפללים ערבית בכל ימות השנה בצאת הכוכבים, בחנוכה ידליקו נרות חנוכה בצאת הכוכבים ואחר כך יתפללו ערבית, שעקר מצות ההדלקה היא בצאת הכוכבים, ולהתפלל אפשר גם מאחר יותר. \ואף שיש אומרים שמתפללים ערבית לפני ההדלקה - אנו לא נוהגים כן - עיין מ"ב ס"ק א', באה"ל שם, כה"ח ס"ק ה\.
ס. הנוהגים להדליק עם השקיעה כדעת הרמב"ם והגר"א - ידליקו ואחר כך יתפללו ערבית. ובכל אפן לא יאחרו להדליק בגלל התפלה.
עא. טוב שידליק בשמן זית הראוי לאכילה ולא "בשמן זית למאור", שאפשר שיש בזה מן הזלזול להדליק בשמן פגום, אך עכ"פ שמן זה עדיף על שמן שומשין וכד', שאינם מזיתים, משום שלמעשה גם "שמן למאור" ראוי לאכילה ורק משום שמירת יתר משרד הבריאות פוסלו לאכילה.
עב. טוב שכל אחד יטרח לו לעשות מנורה יפה כפי כוחו, וכן הנרות יעשם יפים \מ"ב סי' תרע"ג\
עה. אין לברך על חנכיה עם נורות חשמל, ואינו יוצא בה ידי חובה \כה"ח תרע"ג י"ט\. אף על פי כן, משום פרסומי נסא, מצווה להדליק במקומות צבוריים בחנכיה עם נורות חשמל, ולא יברך עליה. \אחרונים\.
הדלקת נר חנוכה מנר שבת - צב. יש אומרים שמותר להדליק נרות שבת מנרות חנוכה ולהפך, ויש אוסרים, וטוב לחוש לדעתם במקום שאפשר. \שו"ע תרעד סע' ב\.
פתילות ושמנים אחר חנוכה
צג. כשקונה שמן לחנוכה לא יאמר "שמן זה לחנוכה" כי יש אומרים שבכך הקדיש את כל השמן, גם את מה שנותר בבקבוק לאחר חנוכה, ולכן ראוי שכל קונה יעשה "תנאי" ויחשב בדעתו שאין כונתו שכל השמן יהיה לחנוכה. \עיין ביאור הלכה תרעז ד"ה הצריך"\.
צד. ואם לא חשב אף על פי כן מותר להשתמש בשמן שבבקבוק ואפלו בתוך חנוכה אם יש לו מספיק שמן להדלקת כל הנרות.
צה. נוהגים להשתמש להדלקת נרות חנוכה בשמן שנותר מימים קודמים של ימי החנוכה, וביום השמיני שורפים את מה שנשאר מהיום השמיני ומשאר הימים \שו"ע שם סע' ד\.
צו. שירי הפתילות או השמנים האסורים בהנאה - אין להשתמש בהם שום תשמיש גם לאחר החנוכה, שהרי הקצו למצותן. \שם\.
צז. טוב שלא להשאיר את הפתילות או השמנים האסורים בהנאה לשנה הבאה מחשש לתקלה, שמא ישתמש בהם בתוך השנה. ולכן יש לשורפם בפני עצמן לאחר החנוכה. \עיין כה"ח ומשנ"ב שם\.
החייבים והפטורים בהדלקת הנר
קד. טוב לתן לאחד מבניו הקטנים להדליק בידם את ה"שמש" כדי לחנכם במצוות, כי גם בשמש יש קצת מצווה. אבל לא יתן להם להדליק נרות של חיוב. \שם י"ח ועין כה"ח תרע"א ס"ק פ"ג\.
קה. אם מישהו מבני הבית הגיע לגיל מצוות, אפשר ליתן לו להדליק את נרות ההידור, ואף על פי שבעלמא המתחיל במצווה אומרים לו גמור, כאן שהחיוב להדליק מוטל גם על שאר בני הבית הגדולים וגם הם חלק ממצות הדלקה זו, יכולים לסיום המצווה. ואם ישנה סיבה מיוחדת יכול ליתן גם לגדול שאינו מבני הבית, להדליק.
קח. בני ישיבות או חיילים - שאינם נשואים, מעקר הדין יוצאים ידי חובה על ידי שאביהם מדליק עליהם בבית, והוא הדין לאיש שאשתו מדליקה עליו בביתו. ואם יש להם חדר מיחד שלא בבית ההורים או שגרים בפנימיה, ידליקו שם בלא ברכה או שישתתפו בפרוטה עם אדם אחר וישמעו ממנו הברכות. \עיין תה"ד ק"א, ב"י תרע"ז על דברי תה"ד, שו"ע ס"ק ג' ובדברי הרמ"א כה"ח ס"ק כ"ה מ"ב ס"ק ט"ז\.
קט. יש אומרים שאם אביו מדליק לאחר זמן חצי שעה של ההדלקה, יכול הבן להדליק נרות בזמן ולכוין שלא לצאת בהדלקת אביו.
קי. בני ישיבות או חיילים שהאב לא מדליק נרות בבית או שהאב גר בחו"ל שהבדלי הזמנים הם למעלה מחצי שעה של הדלקה - ידליק הבן בברכה בחדרו. \שו"ע תרע"ז א'\.
קיא. בני ישיבות או חיילים אשכנזים שנוהגים שכל אחד מבני הבית מדליק בברכה - ידליקו בברכה גם בישיבה. ואם גרים בחדר אחד כמה בחורים - כל אחד מהם מברך ומדליק לעצמו.
קיב. בת הגרה לבד - בת הגרה לבד אינה צריכה להדליק ויוצאת ידי חובה בהדלקת אביה. ואם אין לה אב או שהוא גר בחו"ל או שאינו מדליק עליה - תדליק בברכה.
קטז. בערב שבת צריך לתת שמן או להכין נרות גדולים, שידלקו לפחות חצי שעה לאחר צאת הכוכבים. לכן בירושלים, שהמנהג להדליק נרות שבת כארבעים דקות לפני השקיעה, צריך לקחת נרות גדולים שידלקו לפחות שעה וחצי, ואם אין לו מספיק נרות גדולים, יראה שעל כל פנים יהיה שעור כזה בנר הראשון. ואם אין לו אלא נר הדולק חצי שעה, ידליק בלא ברכה. \שו"ע תרע"ט א', וכה"ח ו', ותרע"ב
והבור ריק אין בו מים "וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם"
אומרת הגמרא (שבת כ"ב ע"א): "אמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום, מאי דכתיב 'והבור רק אין בו מים', ממשמע שנאמר והבור ריק, איני יודע שאין בו מים? אלא מה ת"ל אין בו מים - מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו". והם התכוונו להורגו.
יש לרמוז בדברי הגמרא על עם הארץ. מי שאין בו מים - אין מים אלא תורה שנאמר (ישעיה נ"ה,, א'): "הוי כל צמא לכו למים" - מסוגל להגיע לכזו מדרגה של שנאה לתלמידי חכמים שמביאה אותו לרצון לפגוע בהם לרעה בצורה אכזרית. וידוע שר' עקיבא כשהיה עם הארץ אמר "מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור", והוא התכוון לומר כחמור ולא ככלב משום שהחמור משבר בנשיכתו עצם, ואילו הכלב רק נושך בבשר ותו לא (עיין פסחים מ"ט ע"ב). מכאן יראה כל אדם מה החשיבות שיש בלימוד תורה, שמבטלת מעליו כל קנאה ושנאה המוציאים את האדם מן העולם.
חובת אחריות חינוך הבנים "הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא"
למדו חכמי המוסר מהפסוק "הילד איננו ואני אנה אני בא" וכן (מ"ד, ל"ד) "כי איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי" שהאב צריך להשגיח על הבן שילך בדרכו, ולא ח"ו שיבכה כשהבן גדל מדוע הולך בדרך חטאים, אלא מקטנותו צריך להשגיח עליו ולחנכו. ואם רואה בו סימני מרדות אז מיד "וישב אל אחיו ויאמר" צריך ללכת לאחיו ולהתייעץ אתם מה עושים להחזיר את הבן לדרכי אבות. ויתפלל ויבקש מבורא עולם שתמיד הנער יהיה אתו וילך בדרכי ה', בדרכי אבות.
למה ארץ ישראל נקנית ביסורין "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן"
אנחנו יודעים שיש הבדל בין ישיבה לבין מגורים. תושב – הרי הוא תושב קבע, גר - הוא תושב ארעי . כשהתורה אומרת "וישב יעקב" - זאת אומרת שהוא רכש בארץ ישראל מעמד של קבע, לעומת אבותיו אשר לא בנו בתים בארץ אלא רק אהלים. הדבר היציב היחידי שיש לאברהם בארץ הוא קברה של שרה, ואילו יעקב בונה לעצמו בית "ולמקנהו עָשָֹה סֻכֹּת" , וזו כבר ישיבת קבע. מכאן מובנת פרשת היסורים הרוחניים שבאה עליו - כי ארץ ישראל היא אחד משלשה דברים הנקנים ביסורים
תרתי לטיבותא – באור פניך
עוד לנו ממנו מרגלית יקרה שדרשה הרב בהלכות נר חנוכה, במקרה שבא בעל הבית מאוחר בלילה לביתו, וברחוב כבר אין אנשים לפרסומי ניסא, וכותב הבן איש חי (פרשת "וישב" סעיף ז), שאם יש שני אנשים בבית יכול להדליק בברכה. אמר הרב, שקיבלנו מרבי נסים כדורי בספרו "מעשה נסים", שהפירוש בדברי הבן איש חי ל"שני אנשים" הוא בעל הבית ועוד אחד, ואין צריך שניים נוספים על בעל הבית בשביל פרסומי ניסא.
והיה מדגיש הרב, שאילולי דבריו אלו של הבן איש חי, היה הרב מורה למדליק מאוחר שלא לברך, יען כי לדעת הרמב"ם אחרי שעברה חצי שעה מהשקיעה כלל לא ידליק, ולדעת הגאון מווילנא דינו להדליק בלי ברכה, וספק ברכות להקל ולא לברך. לולא שהבן איש חי מעיד שכך הדין והמנהג, הרי שאם יש עמו עוד אחד יכול לברך ולהדליק.
יודע צדיק נפש בהמתו
סיפר הרב, שפעם בא לביתו אדם אחד, ובמהלך השיחה הראה לו הרב דבר הלכה בספר "מעשה רוקח". הרב בקליטתו המדהימה שם לב שהאדם חומד את הספר, עד כדי כך שהולך לשלוח בו יד. כשהלך האיש, לקח הרב ספר דומה לספר "מעשה רוקח", עטפו בנייר דומה, כתב עליו "מעשה רוקח" ושמו במקום הספר שהיה למראה עיניו של האיש, ואת האמיתי החביא. ואכן אותו אדם המתין ליד בית הרב שעתיים, עד שהרב יצא מביתו, ואז עלה לבית הרב ואמר לבני הבית ששכח ספר בחדרו של הרב ובא לקחתו...
הרב היה מרבה ללמד את דבריו של הספר "מעשה רוקח", ביאור על הרמב"ם. לדוגמה הרב היה מביא את דעתו שבשימוש בסבון מוצק בשבת יש איסור דאורייתא של ממחק. כן הביא הרב משמו, שלפי דעת הרמב"ם יש מצווה בסעודות לכבוד חנוכה, ודייק זאת מלשונו "שנקבעו לימי שמחה והלל", והדוגמאות רבות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
