ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכות ברכות
- רמב"ם יומי – הלכות ברכות – 90 שניות על הרמב"ם היומי
מהתורה המצווה היחידה לברך אחרי ששבע מאכילת מזון (לחם). חכמים תקנו לברך גם לפי האכילה, על כל סוגי המזון, ואחרי אכילה של כזית. עוד תקנו לברך גם אחרי ריח. ברכות אלו נקראות ברכות הנהנין. בנוסף תקנו חכמים לברך ברכות המצוות לפני עשיית מצווה וברכות שבח והודיה. חכמים תקנו גם את נוסח הברכות, ואם שינה מהנוסח הוא טועה אבל יצא ידי חובה.
אין להפסיק לאחר הברכה ואם הפסיק מעניין הברכה לא חוזר.
רמב"ם יומי – הלכות ברכות – 90 שניות על הרמב"ם היומי (2)
הרמב"ם היומי
1 - לב הלימוד -הלכות ברכות א'
2 - לב הלימוד -הלכות ברכות ב'
טען עוד
''המברך ברכה שאינה צריכה נושא שם שמים לבטלה והרי הוא כנשבע לשוא ואסור לענות אחריו אמן''. לצורך לימוד ילדים קטנים מותר שיאמרו את הברכות כרגיל אך אין לענות אחריהן אמן.
האדם צריך לענות אמן אחרי ברכות עצמו בתנאי שמדובר על רצף של שתי ברכות אחרונות או יותר.
נקודה להרחבה:
הרמב''ם פוסק שאין לשנות מהמטבע שטבעו חכמים. כתוצאה מהלכה זו יצא הרמב''ם בתקיפות כנגד המנהג להוסיף פיוטים תוך כדי התפילה. בקהילות הספרדים התקבלה פסיקה זו והפיוטים הוצאו אל מחוץ לתפילה, אך בקהילות האשכנזים נשאר המנהג להוסיף פיוטים תוך כדי התפילה.
פרק ב- נוסח הברכה
ברכת המזון כוללת שלש ברכות מהתורה: ברכת הזן, ברכת הארץ ו''בונה ירושלים'', וברכה נוספת ''הטוב והמטיב'' מתקנת חכמים. בברכת הארץ חובה להזכיר הודיה על מצוות ברית המילה ועל התורה ובברכת ''בונה ירושלים'' חובה להזכיר את מלכות בית דוד ''שאין נחמה גמורה אלא בחזרת מלכות בית דוד''.
בשבת מוסיף ''רצה והחליצנו'' וביום טוב ''יעלה ויבוא'' בברכה שלישית, ובחנוכה ופורים ''על הניסים'' בברכה שנייה. האורח מברך את בעל הבית בברכה רביעית וכן האבל מצדיק עליו את הדין בברכה זו. בשבע ברכות כשאוכלים בבית חתנים מוסיפים את הברכה השביעית ''אשר ברא'' וכשיש פנים חדשות שלא היו בחופה אומרים את כל שבע הברכות.
בשבת ויום טוב אם שכח ולא אמר ''רצה'' או ''יעלה ויבוא'', אם נזכר לפני תחילת הברכה הרביעית אומר שם את ברכת ''אשר נתן'' ואם שכח חוזר לראש. בר''ח וחוה''מ אם התחיל ברכה רביעית אינו חוזר.
נקודה להרחבה:
שיטת הרמב''ם שלא אומרים אף ברכה משבע הברכות אא''כ נמצאים בבית חתנים. חלק מהאחרונים רצו לחדש שהיום אין כבר מושג של בית חתנים (בית המיועד לשמחת שבע הברכות) וממילא יש לברך בכל מקום. להלכה רוב הספרדים מברכים רק ברכה שביעית שלא בבית חתנים והאשכנזים מברכים את כל שבע הברכות.
פרק ג- מאכלי דגן
מברכים ''המוציא'' על לחם שנעשה מחמישה מינים: חטה, שעורה, כוסמת, שיבולת שועל ושיפון, ואם אכל כזית מברך ברכת המזון. ברכה אחרונה מברכים רק כשאוכלים יותר מכזית או ששותים יותר מרביעית.
אם אכל מינים אלו כשהם שלוקים ללא אפייה מברך ''אדמה'' ו''בורא נפשות'', אם אכל אותם כשהם קמח מברך ''שהכל'' ו''בורא נפשות''. אם קלה את הקמח באש וערבב אותו עם משקה כשהוא עבה מברך ''מזונות'' וכשהוא רך ושותים אותו מברך ''שהכל''. גם כשבישל את הקמח בקדירה מברך ''מזונות''.
כשיש תבשיל המעורב מכמה מינים שונים מברך על המין העיקרי ופוטר את המין הטפל. קמח שניתן בתבשיל לטעם נחשב תמיד לעיקר אבל אם שמו אותו כדי להדביק את התבשיל או לתת ריח או צבע נחשב טפל.
על לחם שאין לו צורת לחם ועל לחם אפוי בדבש או בשמן מברך מזונות אא''כ קבע עליהם סעודה שמברך המוציא.
על אורז מברך ''מזונות'' ו''בורא נפשות'' ועל פת אורז מברך ''שהכל''.
נקודה להרחבה:
מפרק זה אפשר להוציא את העקרונות הקובעים את הברכה על מאכלים רבים ונפוצים: שלווה, פיצה, פריכיות אורז, ג'חנון, שניצל, קרוטונים ועוד.
פרק ד
מברכים ברכת המזון בישיבה ובמקום שאכל, אם שינה את מקומו חוזר למקומו ולא ממשיך בסעודה ומברך (אא''כ נשארו חלק מהמסובים במקום הראשון). אם חשב להפסיק לאכול אסור לו להמשיך לאכול אלא חייב לברך.
מסובים ששתו יין והביאו להם יין אחר מברכים ''הטוב והמטיב''.
לא מברכים על אוכל שלא נמצא לפניו ואם נפל לאחר הברכה אומר ''ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד''.
לא צריך לברך על דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה מכיוון שנפטרים בברכת המוציא ובברכת המזון.
נקודה להרחבה:
הפוסקים נחלקו האם מנה אחרונה נחשבת לדברים הבאים מחמת הסעודה או שצריך לברך עליה. רוב הפוסקים כתבו שצריך לברך עליה אלא אם כן מדובר בברכת מזונות, הגר''ע יוסף חילק בין אכילה לשתייה והרב רבינוביץ פסק שאין לברך מכיוון שכיום מנה אחרונה מוגדרת חלק מהסעודה ונפטרת בברכת ''המוציא'' ובברכת המזון.
פרק ה- זימון
שלשה שאכלו לחם כאחד חייבים לברך ברכת הזימון. המזמן אומר ''ברוך שאכלנו משלו'', עונים ''ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו'' וכך עונה אחריהם ואז מברך בקול את כל הברכות ועונים אחריו אמן על כל ברכה. כשהיו עשרה מזמנים בשם השם. בבית חתנים מוסיף ''שהשמחה במעונו''.
נשים ועבדים חייבים בברכת המזון אך ספק אם חייבים מהתורה, ויכולות לזמן בפני עצמן.
שתי חבורות בבית אחד אם חלק רואים אלו את אלו או שיש מלצר משותף מצטרפות. שלשה שאכלו וברך אחד מהם לבד יכול לענות להם לזימון.
מי שלא אכל ושומע זימון עונה ''ברוך ומבורך'' ואם הגיע בסוף הזימון עונה ''אמן''.
פרק ו- נטילת ידיים
אדם חייב ליטול ידיים לפני ואחרי אכילת לחם או לפני דבר שטבול במשקה. על נטילת ידיים שלפני אכילה או תפילה מברכים ''על נטילת ידיים''.
את הידיים יש ליטול עד לפרק- החיבור עם הזרוע, בשיעור של רביעית מים וללא חציצה (כמו טבילה במקווה). טבילת הידיים במים מועילה כנטילה.
יש צורך להקפיד על ארבעה דברים: כשרות המים (מים ששינו את צבעם, שהיו מגולים בלילה, שנעשה בהם מלאכה או שלא ראויים לשתיית כלב פסולים), ליטול שיעור רביעית, ליטול מכלי ושהמים יבואו מכוח האדם ולא מאליהם. מקלים בכל ספק בנטילת ידיים.
כאשר אוכלים עם מפית ללא מגע אין צורך בנטילת ידיים. חובה לנגב את הידיים לאחר הנטילה.
''אסור לזלזל בנטילת ידים, וצווי הרבה צוו חכמים על נטילת ידים והזהירו על הדבר: אפילו אין לו מים אלא כדי לשתות- נוטל ידיו במקצתן ואחר כך אוכל ושותה מקצתן!''
הרמב"ם היומי
רמב"ם יומי – הלכות עדות – 90 שניות על הרמב"ם היומי הלכות עדות פרק י"א - הרמב"ם היומי
מנחה: גולן אזולאי
רמב"ם יומי – הלכות טומאת צרעת – 90 שניות על הרמב"ם היומי ספר טהרה הלכות טומאת צרעת פרק י"ב
מנחה: ישי לפידות
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – 90 שניות על הרמב"ם היומי הלכות תפילה וברכת כוהנים פרק ז' - הרמב"ם היומי
מנחה: גולן אזולאי
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
