ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכות ברכות
- רמב"ם יומי – הלכות ברכות – 90 שניות על הרמב"ם היומי
חכמי ישראל נהגו בהרבה הנהגות של דרך ארץ בסעודה: בצורת הישיבה, בכבוד בעל הבית, בכבוד השמש ובכבוד האוכל.
מבין ההנהגות: אין משיחין בשעת הסעודה, לא זורקים לחם ונותנים למלצר לאכול מהאוכל המוגש.
רמב"ם יומי – הלכות ברכות – 90 שניות על הרמב"ם היומי (2)
הרמב"ם היומי
1 - לב הלימוד -הלכות ברכות א'
2 - לב הלימוד -הלכות ברכות ב'
טען עוד
ברכת המזון לא חייבת להיות על יין, אך כשעושה על יין חייב לשטוף את הכוס ולהוסיף מים ליין באמצע ברכת הארץ.
פרק ח- ברכות שאר האוכלים
על פירות העץ מברך ''בורא פרי העץ'' ו''בורא נפשות'' חוץ משבעת המינים שמברך מעין שלש (מלבד חיטה ושעורה כמובן). על פירות הארץ והירקות מברך ''בורא פרי האדמה'' ו''בורא נפשות''. על שאר המאכלים שאינם גידולי קרקע מברך ''שהכל'' ו''בורא נפשות''.
השותה מים שלא לרוות את הצמא (כגון לנטילת תרופה) אינו מברך כלל.
על סוכר נחלקו הגאונים אם מברך ''אדמה'' או ''עץ'' והרמב''ם פסק ''שהכל''. כל דבר שעברה צורתו מברך ''שהכל''. כל שמברכים בהתחלה ''שהכל'' חותמים ב''בורא נפשות''.
כללים בהלכות ברכות:
אם ברך על פרות האדמה ''עץ'' לא יצא אבל אם ברך על פירות האילן ''אדמה'' יצא. על כל הדברים אם ברך ''שהכל'' יצא.
בכל ברכה שהסתפק אם ברך לא חוזר ומברך (מלבד ברכת המזון) מכיוון שהברכות מדברי סופרים.
כשיש לפניו כמה מינים עם ברכות שונות: אם אחד מהם חביב לו מברך עליו ראשון ואם לא מברך קודם על שבעת המינים ומקדים את הפרי שקרוב בפסוק למילה ''הארץ''.
בברכה מעין שלש נחלקו אם מוסיף ''כי –ל טוב ומטיב'' מעין ברכה רביעית או שתקנו רק מעין שלש ברכות. כשאכל כמה מיני פירות וחלק מהם משבעת המינים מברך מעין שלש ופוטר הכל.
נקודה להרחבה:
כדי לזכור את סדר הקדימויות בתוך שבעת המינים יש שהציעו סימן על פי מספר הגרעינים: הזית עם גרעין אחד קודם, אחריו התמר עם גרעין חצוי, הענבים עם קצת גרעינים, התאנים עם יותר והרימון עם הכי הרבה גרעינים בסוף.
פרק ט- ברכות הריח
''כשם שאסור לו לאדם להנות במאכל או במשקה קודם ברכה כך אסור לו להנות בריח טוב קודם ברכה''.
על ריח הבא מהעץ מברך ''בורא עצי בשמים'' על ריח הבא מהעשב מברך ''בורא עשבי בשמים'' על ריח הבא מפרי מברך ''שנתן ריח טוב בפירות'' על שמן אפרסמון מברך ''בורא שמן ערב'', ועל שאר הריחות הטובים מברך ''בורא מיני בשמים''.
במקרה שמסתפק מה לברך או שמריח כמה ריחות ביחד מברך ''בורא מיני בשמים''.
על שלושה ריחות טובים לא מברכים:
1. ריח שאסור להריח בו כגון על עבודה זרה או על אישה האסורה לו.
2. ריח שנעשה להעביר ריח רע.
3. ריח שנעשה לתת ריח בדבר אחר כגון מוגמר הנעשה לתת ריח בבגדים.
פרק י- ברכות ההודאה והשבח
פרק זה עוסק בסוג השני של הברכות- ברכות השבח. הפרק מונה את כל הברכות שתקנו חכמים לשבח לקב''ה: ברכת שהחיינו, הטוב והמטיב, דין האמת, ברכת הגומל, שעשה נסים, מציב גבול אלמנה, ברכת בית הקברות, חכם הרזים, שנתן מחכמתו לבשר ודם, משנה הבריות, שככה לו בעולמו, ברכת האילנות, שכוחו מלא עולם, עושה בראשית, העושה את הים הגדול, זוכר הברית, ברכת הלבנה, ברכת החמה.
מלבד הברכות תקנו חכמים גם תפילות ובקשות שונות: תפילה לפני ואחרי הלימוד, בכניסה לעיר וביציאה ממנה, תפילת הדרך, בכניסה וביציאה מהמרחץ, בכניסה וביציאה מהקזת דם, הרואה בתי גויים בישובם ובחרובנם, הרואה קברי גויים, ההולך למדוד את תבואתו.
''כללו של דבר לעולם יצעק אדם על העתיד לבוא ויבקש רחמים, ויתן הודיה על שעבר ויודה וישבח כפי כוחו, וכל המרבה להודות את השם ולשבחו תמיד- הרי זה משובח''
נקודה להרחבה:
ביחס לכמעט כל הברכות בפרק קיימת מחלוקת האם הם נוהגות גם כיום. יש שסוברים שגם כיום יש לברך כמעט את כל הברכות (עיין בפניני הלכה), אך המנהג הרווח לצמצם בברכות אלו בעקבות השינוי בתנאי החיים, בעיקר מכיוון שעם ריבוי אמצעי התקשורת והמדיה רמת ההתרגשות ממראות מסוימים פחתה.
פרק יא- ברכות המצוות
כל הברכות פותחות וחותמות בברוך חוץ מברכה הסמוכה לחברתה, ברכה קצרה, ברכה אחרונה מברכות קריאת שמע וכמעט כל ברכות המצוות.
על כל המצוות חייב לברך. בין על מצוות הנקראות ''חובה'' שיש חובה להשתדל לקיים אותם כתפילין וסוכה, ובין על מצוות הדומות לרשות שיש חובה לקיים אותם רק במצבים מסוימים כמזוזה ומעקה. בין על מצוות מדברי תורה ובין על מצוות מדברי סופרים כגון מגילה וחנוכה. מלבד דברים שעושים משום סכנה כגון מים אחרונים.
על כל המצוות מברכים קודם עשיית המצווה חוץ מטבילת הגר. כששכח לברך בהתחלה אם מדובר במצווה מתמשכת כמו מצוות תפילין יכול לברך כל עוד המצווה נמשכת (כל עוד הוא עם התפילין).
על כל מצווה שבאה מזמן לזמן או שאינה מצויה או שתלויה בקניית דבר מסוים כציצית מברך ''שהחיינו''.
אם עושה את המצווה בשביל עצמו מברך בנוסח של ''ל''- ''להניח תפילין'' ''להתעטף בציצית'', אך אם עושה אותו בשביל אחרים מברך ''על''. לכלל זה יש מספר יוצאים מן הכלל ופרטים נוספים.
כל דבר שהוא מנהג אין מברכים עליו, וכן בספק ברכות הולכים להקל ולא מברכים.
''לעולם יזהר אדם מברכה שאינה צריכה וירבה בברכות הצריכות וכן דוד אומר 'בכל יום אברכך ואהללה שמך לעולם ועד'''.
נקודה להרחבה: הרמב''ם מנסה בפרק להגדיר מתי מברכים על מצווה בנוסח של ''ל'' ומתי ''על''. יש לדעת שכמעט כל הראשונים ניסו לענות על שאלה זו אך אף אחד לא הצליח לתת כלל שמקיף את כל המקרים.
הרמב"ם היומי
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – 90 שניות על הרמב"ם היומי הלכות תפילה וברכת כוהנים פרק ז' - הרמב"ם היומי
מנחה: גולן אזולאי
רמב"ם יומי – הלכות מתנות עניים – 90 שניות על הרמב"ם היומי ספר זרעים הלכות מתנות עניים ב'
מנחה: גולן אזולאי
רמב"ם יומי – הלכות לווה ומלווה – 90 שניות על הרמב"ם היומי הלכות לווה ומלווה פרק ד' - הרמב"ם היומי
מנחה: נתי רביץ
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
