ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום ירושלים
- שיחות ליום ירושלים
- ספריה
- יש שואלים
- ארץ ישראל
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד
ירושלים איננה יורדת מסדר היום, ולמאבק על הזכויות בירושלים עיר הקודש היסטוריה ארוכה. הוא התחיל בימים מקדם; מאז ימות עולם הכירו בני אדם את המעלה המרכזית של ירושלים ושל ארץ ישראל כולה ותמיד נאבקו על השליטה בה, כי ידעו שהארץ הזאת נמצאת בטבור העולם, ומי שנמצא בה עומד במרכז החיים האנושיים, במרכז הרוחני העליון של החיים.
השאלה למי הארץ הזאת ולמי העיר הזאת, היא שאלה עתיקה. כבר קין והבל, בני אדם הראשון, נאבקו ביניהם על ארץ ישראל (בראשית רבה כב, ז), עד שעמד קין והרג את הבל ובעקבות זה גורש מהארץ (בראשית רבה שם). כל אחד רצה, שהארץ הזאת תהיה שלו. המאבק היה על ההנהגה, על הבכורה, מי משניהם הוא הנבחר והראוי לרשת את הארץ הנבחרת. הוי אומר, ממש מתחילת ימי האנושות נלחמו בני אדם על השליטה בארץ ישראל וכך לאורך כל הדורות נמשך המאבק על ארץ ישראל. זה היה העימות גם בין יצחק לישמעאל: שרה אמנו ראתה את ישמעאל משחק. זה לא היה משחק רגיל, זה היה משחק מסוכן, וכאשר שרה ראתה שישמעאל מסכן את יצחק, היא דרשה מאברהם: "גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק" (בראשית כא, י), וישמעאל גורש מארץ ישראל. ישמעאל הבכור חשב, שהוא ראוי לרשת את הארץ שהובטחה לאברהם אביו, אבל הוא נדחה מפני יצחק. מאז שנולד יצחק, התורה לא מזכירה עוד את ישמעאל בשמו. מעתה הוא נקרא "בן האמה". אחר כך גם עשו נדחה מפני יעקב (כוזרי א, צה; ב, יד).
מדרש תנחומא (משפטים, סימן יז, וברש"י דברים לג, יז) תמה איך היו כל כך הרבה מלכים בארץ ישראל בזמן כיבוש יהושע, שלושים ואחד במספר! והוא מסביר: שכל מלך ומלך שלא קנה פלטריות, מבנה מכובד, שגרירות, פלטרין וכברת ארץ בארץ ישראל, לא עשה כלום ואינו נקרא מלך. וזה מה שכתוב: "ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים" (ירמיהו ג, יט). והמדרש בפרשת מסעי (במדבר רבה כג, ז) אומר, שגם אל סיסרא, שבא להילחם בישראל, נלוו שלושים ואחד מלכים אשר פנו אליו ואמרו לו:
בבקשה ממך, נבוא עמך למלחמה... אין אנו מבקשין ממך כלום, אלא נבוא עמך בחִנם, שאנו מתאוים למלאות כרסינו מן מים של אותה הארץ... להודיעך, שאין חביבה כארץ ישראל. אמר לו הקב"ה למשה: הן הארץ חביבה עלי, שנאמר: "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד" (דברים יא, יב), וישראל חביבין עלי, שנאמר: "כי מאהבת ה' אתכם" (שם ז, ח). אמר הקב"ה: אני אכניס את ישראל שהן חביבין עלי לארץ שחביבה עלי, שנאמר: "כי אתם באים אל ארץ כנען" (ע"פ במדבר לד, ב).
עוד מספרים חז"ל (בראשית רבה סא, ז):
בימי אלכסנדרוס מוקדון באו בני ישמעאל לעורר על ישראל על הבכורה, ובאו עמהם שתי משפחות רעות: כנענים ומצרים. אמרו: מי הולך ודן עמהם? אמר גביעה בן קוסם: אני הולך ודן עמהם. אמרו לו הזהר שלא תחליט להם את הארץ. אמר: אני הולך ודן עמהם, - אם נצחתי אותם הרי מוטב, ואם לאו אתם אומרים מה הגרוע הזה שיעמיד עלינו (שבא בשמנו ואנחנו לא שלחנוהו), הלך ודן עמהם. אמר להם אלכסנדרוס מוקדון: מי תובע מיד מי? אמרו ישמעאלים: אנו תובעים מידן, ומתורתן אנו באים עליהם: כתיב: "כי את הבכור בן השנואה יכיר (לתת לו פי שנים)" (דברים כא, יז), וישמעאל (שהוא בכור), בדין שיטול פי שנים. אמר לו גביעה בן קוסם: אדוני המלך! (האם) אין אדם (רשאי להיות) עושה מה שהוא רוצה לבניו? אמר לו: הין. ואמר לו: והכתיב: "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק" (בראשית כה, ה)!? אמרו לו: והיכן שטר שילוח שחילק בין בניו? אמר להם: "ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות (וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם)" (שם ו), ונסתלקו משם (הישמעאלים) בבושת פנים.
תיקונו של המאבק על הארץ
בעולם קיימת תחרות מתמדת על ההנהגה. זהו טיבו של אדם באשר הוא אדם; הוא שואף להתקדם, לעלות, להגיע למקסימום, להיות יותר מכולם. בתחילת האנושות היה המאבק בין יחידים ואחר כך היה למאבק בין עמים. המלחמה על השליטה בירושלים נמשכת עד עצם היום הזה. כולם חומדים את ירושלים. לא רק עם ישראל קשור בירושלים, גם עמים אחרים רוצים את ירושלים, גם המוסלמים, גם הנוצרים, כולם מקוים שתהיה להם אחיזה בירושלים. ואולם הרצון הזה הוא בוסרי, אינו מעובד ואינו מתוקן. נביאי ישראל ניבאו בשם ה' איך צריך להיות הרצון הזה. המשיכה להר הבית ולירושלים צריכה להיות מתוך הכרת תפקידו האלוקי של עם ישראל, שהם ממלכת כוהנים וגוי קדוש והם המשמיעים את דבר ה' מירושלים לכל העולם. אין זה פלא אפוא שכל העמים נמשכים לירושלים ורוצים שיהיה להם חלק בה. היא באמת מושכת. זה כנראה שלב מכין לשלב גבוה יותר, להכרה אמתית של מהותה של ירושלים.
אי אפשר לבטל את שאיפתו של העולם להיות קשור לארץ ישראל. זו תכונה בסיסית, טבעית, שאי אפשר לבטל אותה. היא קיימת מימות עולם. אין גם צורך לבטל את הנטייה הזו, כי אכן, כבר התנבא ישעיהו, שכך יהיה גם לעתיד לבוא, שינהרו כל הגויים אל הר בית ה'. שאיפה זו מראה, כי אכן זה המקום המרכזי בעולם, אבן שתייה שממנה הושתת העולם (יומא נד, ב). אלא שדורות על דורות השאיפה של כל העמים לירושלים באה בצורה מעוותת. הם נמשכו לירושלים ולא הבינו שהמשיכה היא אל השוכן בירושלים, אל ה' אלוקי ישראל, אבל לעתיד לבוא הכול יתברר: "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונִשא מגבעות ונהרו אליו כל הגויִם. והלכו עמים רבים ואמרו: לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוקי יעקב וירֵנו מדרכיו ונלכה בארחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם" (ישעיהו ב, ב-ג), וכעת אנו הולכים ומתקרבים לאותם הימים, אמנם דרך מאבקים, דרך התגברות על מכשולים, אבל אנו הולכים וקרבים. המודעוּת של הקרבה שלנו לירושלים ולהר הבית התגברה, דווקא בימים האלה, ודווקא כעת הננו שבים וחוזרים על השבועה: "אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני" (תהילים קלז, ה).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
