ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פסח
- שיעורים נוספים
1. ויהי נועם במוצאי שבת הגדול – הכלל הקובע באשר ל'ויהי נועם', נכתב בטור (סימן רצה), ושם מבואר שרק כאשר יש שישה ימי מלאכה [="ומעשה ידינו"], אומרים 'ויהי נועם'. לפי זה, כאשר פסח חל בשבת לכאורה צריך לומר 'ויהי נועם' במוצאי השבת שלפניו. אף על פי כן כתב בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א סימן יט ועוד אחרים) שאין לומר 'ויהי נועם'. טעם הדבר: ערב פסח עד חצות מותר במלאכה במקום שנהגו לעשות מלאכה, אולם אחר חצות הוא אסור במלאכה. יש מי שחלקו וסברו שבכל זאת אומרים 'ויהי נועם' (משנה ברורה רצה ס"ק ג), אך לדעת לוח ארץ ישראל ושו"ת צי"א אין אומרים, וכך המנהג.
2. הכנות לליל הסדר – אסור להכין בשבת מי מלח חזקים (שליש מלח ושני שליש מים), משום שהדבר נראה כמלאכת מעבד (את העור). לכן מצד הדין אפשר להכין מי מלח בשבת, כי מכינים בריכוז נמוך בהרבה. אמנם לכתחילה כתבו הפוסקים שיש להכין מי מלח לפני שבת (הגהות מיימוניות חו"מ, פ"ח אות ג בשם ספר התרומה; משנה ברורה תעג, ס"ק כא). אם לא הכינו, אפשר להכין בשבת כמות קטנה (אך שתספיק כדי לכסות את הכרפס), וישימו קודם את המלח ואחר כך את המים (ינהגו הפוך מהרגיל ביום חול).
3. יש להכין חרוסת לפני שבת בגלל חששות של מלאכת טוחן ולש. אם לא הכינו יחתכו את האגוזים לחתיכות גדולות מהרגיל. ואשר ללישה: ייתנו קודם את היין ואחר כך את האגוזים (הפוך מהסדר הרגיל); יעשו בלילה נוזלית, ולכתחילה יערבו באצבע (לדעת החזו"א אפשר לערב בכף). מי שעושה בלילה עבה בשני השינויים הנ"ל יש לו על מי לסמוך. אם נתנו מעט משקה בחרוסת לפני שבת (אך קצת יותר מכמה טיפות), אפשר להוסיף בשבת עוד משקה.
4. זרוע – יש לצלותה כמובן לפני שבת. אם לא צלו, יניחו זרוע מבושלת שאינה צלויה.
5. ליל הסדר (ליל שבת) – אין אומרים מגן אבות ו'מעין שבע' (אך אומרים 'ויכולו'). טעם הדבר: הגמרא בשבת כד ע"ב אומרת שברכת מעין שבע נתקנה מפני הסכנה. רש"י שם מבאר שבתי הכנסת שלהם לא היו ביישוב, ולכן בימות החול היו מתפללים ערבית בביתם. בשבת היו באים לבית הכנסת, והיו מי שאיחרו בתפילה ונשארו יחידים ונשקפה להם סכנה בחזרתם בלילה, לכן האריכו את התפילה על ידי מעין שבע [=חזרת הש"ץ]. כאשר פסח חל בשבת, כתב הריטב"א (ראש השנה יא ע"ב ד"ה 'לילה המשומר', בשם תוס') שלא אומרים מגן אבות ומעין שבע, מכיוון שליל הסדר משומר מן המזיקין. אמנם יש שחלקו על כך, אבל המנהג המקובל הוא שלא לומר.
6. יש האומרים 'שלום עליכם' ויש שאינם אומרים. ייתכן להציע לומר כל בית פעם אחת (ולדלג על 'אשת חיל'), אך ראוי לזכור את בעלת הבית שטרחה יותר מכולם (ויש הסוברים שהמזמור מתייחס אף אליה) ולהודות לה הודיה ישירה!
7. הכנות לשביעי של פסח – יש לעשות (ביום חמישי) 'עירוב תבשילין' על ידי מצה ותבשיל נוסף. גם מי שלא יבשל מיום טוב לשבת אלא רק ידליק נרות יעשה 'עירוב תבשילין', שהרי מדליק נרות ומחמם אוכל מיום טוב לשבת וכדומה. אם מתארח – לא יעשה עירוב תבשילין.
8. שביעי של פסח – אפשר להתיר לבשל משביעי של פסח לשבת 'מצה שרויה' (אף למחמירים בכך) או קטניות בעבור שבת. אמנם ייזהרו שלא לאכול בטעות מתבשילים אלו (ויבררו את הקטניות לפני הבישול, גם מחשש לחיטה הנמצאת ביניהם). כיום, שיש אמצעי קירור, כדאי להכין את הקטניות כבר בחול המועד או אף לפני החג (כשמכינים בפסח אפשר להכין מעיקר הדין גם בכלי פסח, ובמיוחד שלא ישתמשו בהם בעשרים וארבע השעות הבאות, אך טוב יותר להכין במקרה זה בכלים חד-פעמיים [ובכל מקרה אין להכין בכלי חמץ!]).
9. בשבת הצמודה לשביעי של פסח – נחלקו אם מותר לאכול חמץ. להלכה, עיקר הדין להקל, ובפרט בדברים שאינם חמץ אלא שנהגו למכרם לגוי (נפתחו לפני פסח; אין 'הכשר לפסח' אף שלפי המרכיבים אין זה חמץ וכדומה). ובוודאי שאפשר להקל בקטניות.
בדרך כלל יש הבדל ניכר בין שבת ובין חג. שבת היא קדושה עליונה, קביעה וקיימא, ולעומת זאת את החגים עם ישראל מקדש על ידי קידוש החודש, "החודש הזה לכם", מסור הוא בידכם. "מקדש ישראל והזמנים". ואולם ביום טוב ראשון של פסח מצאנו שהתורה קוראת לו "שבת": "ממחרת השבת..." (ויקרא כג, טו, ממחרת יום טוב ראשון של פסח, כפירוש הפרושים).
לכל פסח יש בחינה של שבת, והשנה, כאשר פסח חל בשבת, אנו זוכים לקדושה על גבי קדושה, לקדושת שבת, קדושה עליונה וקבועה, המתחברת עם קדושת הזמן וקדושת ישראל. בע"ה שנזכה בליל הסדר לחוש בקדושה זו ולהגיע לחירות פנימית מיוחדת, לשעבוד מוחלט לקב"ה, לטהרת הנפש ולשמחת הלב.
חג כשר ושמח
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
