ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ל"ג בעומר
- שיעורים נוספים
מות תלמידי רבי עקיבא
הגמרא (יבמות סב ע"ב) מספרת שתלמידי רבי עקיבא מתו בין פסח לעצרת, משום שלא נהגו כבוד זה בזה. אולם הגמרא אינה מזכירה את ל"ג בעומר, ואנו שומעים עליו לראשונה רק בתקופת הראשונים. רבי זרחיה הלוי (הובא בספר המנהיג, אירוסין, עמ' תקלח) גורס בגמרא ש"כולם מתו מפסח ועד פרוס העצרת". "פרוס" היינו חצי חודש (בכורות נח ע"א), ומכאן שכולם מתו עד חמשה עשר יום לפני שבועות, שזהו ל"ג בעומר. המאירי (יבמות שם, ד"ה אע"פ) אומר שקבלה בידינו מימות הגאונים שביום ל"ג בעומר פסקה המיתה.
לפיכך פסק השולחן ערוך (תצ"ג, א-ב) שמנהגי האבלות של ספירת העומר נוהגים רק עד ל"ג בעומר. הרמ"א (שם, ב) מוסיף שבל"ג בעומר עצמו אין נוהגים אבלות, ובנוסף "מרבים בו קצת שמחה ואין אומרים בו תחנון".
מדוע שמחים בל"ג בעומר?
על מנהגי השמחה בל"ג בעומר שואל הפרי חדש (תצ"ג, ב) שאלה עצומה:
ומיהו יש לדקדק בשמחה זו למה, ואי משום שפסקו מלמות - מה בכך, הרי לא נשארו אחד מהם וכולם מתו ומה טיבה של שמחה זו?
מהי הסיבה שפסקו תלמידיו של רבי עקיבא מלמות? האם משום שהסיבה לפריצת מגפת האסכרה תוקנה? מדברי הגמרא נראה שלא זו הייתה הסיבה. המגפה פסקה כי לא נותרו לרבי עקיבא תלמידים - "והיה העולם שמם"! אם כך - לשמחה מה זו עושה? מדוע לשמוח בל"ג בעומר?
הפרי חדש משיב בקצרה שהשמחה היא "על אותם תלמידים שהוסיף אחר כך רבי עקיבא, שלא מתו". כדי להבין את עומקה של תשובה זו נעיין בהמשך הגמרא. הגמרא מספרת:
אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם, עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום, ושנאה להם: רבי מאיר, ורבי יהודה, ורבי יוסי, ורבי שמעון, ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה.
לאחר מותם של תלמידי רבי עקיבא העולם היה שמם מתורה. הדבר היה חמור עד כדי כך שחכמים העלו את האפשרות ש"עתידה תורה שתשתכח מישראל" (עיינו שבת קלח ע"ב). רבי עקיבא היה הגדול בדורו (נדרים נ ע"א), וכאשר תלמידיו מתו התורה הייתה עלולה להשתכח ח"ו.
אולם בסופו של דבר מצא רבי עקיבא את הדרך להקים את עולם התורה מחדש. הוא הלך אל רבותינו שבדרום, לימד אותם את תורתו, "והם הם העמידו תורה". ואכן, הגמרא במסכת סנהדרין (פו ע"א) אומרת:
סתם מתניתין רבי מאיר, סתם תוספתא רבי נחמיה, סתם ספרא רבי יהודה, סתם ספרי רבי שמעון, וכולהו אליבא דרבי עקיבא.
כלומר, עיקר תורה שבעל פה - המשניות, התוספתאות ומדרשי ההלכה, כולם הגיעו מרבי עקיבא דרך התלמידים הללו.
מסתבר שעל תקומה זו של עולם התורה אנו שמחים בל"ג בעומר. לאחר תקופה של מגפה שמתו בה כל תלמידי רבי עקיבא וכמעט פסקה תורה מישראל, הגיע היום שהלך רבי עקיבא ללמד את תלמידיו החדשים ש"הם הם העמידו תורה". וכך כותב השדי חמד (ח"ד, אסיפת דינים, מערכת ארץ ישראל, אות ו ד"ה ומ"ש השו"מ):
בבא יום ל"ג בעומר, אז סמך רבי עקיבא את חמשת תלמידיו הגדולים, ואלו נתקיימו בעולם והרביצו תורה ברבים.
אם כן, הטעם להפסקת האבלות בל"ג בעומר הוא שתלמידי רבי עקיבא פסקו מלמות. אך אין זה מקור השמחה. מקור השמחה הוא שכמעט "היה העולם שמם מתורה", וביום ל"ג בעומר "העמידו תורה".
יום ל"ג בעומר הוא יום התחדשות התורה שבעל פה, ומשום כך אנו שמחים בו. ביום זה קיבלנו את הכוח להמשיך את לימוד התורה שבעל פה וקיומה, ולהמשיך את תורתו של רבי עקיבא. ביום זה התברר כי גם אם כמעט כל תלמידי החכמים מתו, התורה שבעל פה היא תורה נצחית, היא תהיה קיימת לעולם בעם ישראל, והיא תמצא את דרכה להמשיך ולהוביל את עם ישראל בכל דור ודור.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
