ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- חכמת החינוך
- חכמת החינוך א'
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בא
לקדש חדשים ולעבר שנים בבית דין גדול בחכמה סמוך בארץ, ולקבע מועדי השנה על פי אותו קדוש, שנאמר (שמות י''ב, ב') החדש הזה לכם ראש חדשים, כלומר כשתראו חדושה של לבנה, תקבעו לכם ראש חדש, או אפילו לא תראוה, מכיון שהיא ראויה להראות על פי החשבון המקבל. וכן תכלל מצוה זו מצות עבור השנה, לפי שיסוד מצות קדוש החדש, כדי שיעשו ישראל מועדי השם במועדם. וכמו כן מצות עבור השנה מזה היסוד היא. ואולם מלבד זה המקרא באו הערות בכתובי התורה יורו על מצות העבור, והוא מה שכתוב (שם י''ג, י') ושמרת את החקה הזאת למועדה. וכן (דברים ט''ז, י''א) שמור את חדש האביב.
וענין המצוה, שבאים שני ישראלים כשרים לפני הבית דין ומעידים לפניהם שראו הלבנה בחדושה, וקובעים ראש חדש על פיהם, שאומרים, היום מקדש. וטעם שאין מצוה זו אלא בסמוכין, לפי שבא בפרוש החדש הזה לכם גדולים וסמוכין כמותכם, (ר''ה כ''ב.) כי למשה ואהרן נאמר. ועוד דרשו הדבר, מדסמך לו דברו אל כל עדת בני ישראל, כלומר שיהא להם לאותן שיקדשו החדש, רשות כל ישראל, כלומר חכמים גדולים שבישראל, כגון בית דין הגדול. וכן כל מי שהוא חכם גדול בישראל ונסמך בארץ ישראל, והסמיכות ידוע איך עושין אותו, יש לו רשות לעשות מצוה זו אפילו בחוצה לארץ, והוא שלא הניח כמותו בארץ, וכן מצינו (ברכות כ''ג.) שעשו כן חנניה בן אחי רבי יהושע ועקיבא בן יוסף שהיו בענין זה. אבל בלתי תנאים אלו אין רשות לשום אדם מישראל לקבע חדשים ולעבר שנים. ואם תשאל, אם כן היאך אנו עושין היום, שאין לנו חכמים סמוכין? דע שכך קבלנו שר' הלל הנשיא בנו של ר' יהודה הנשיא, שהיה גדול בדורו ונסמך בארץ, והוא החכם שתקן לנו חשבון העבור, הוא קדש חדשים ועבר שנים העתידים לבוא עד שיבא אליה, ועל זה אנו סומכין היום. זה שאמרנו הוא על דעת הרמב''ם ז''ל. והרמב''ן ז''ל (בספה''מ מ''ע קנ''ג) יחשב קדוש החדש מצוה אחת ועבור שנים מצוה אחת. וראיותיו בספר המצות שלו. וכן בעל הלכות גם כן. והפסוק המורה על מצות העבור, כלומר שנחשב התקופות כדי שנעשה המועדים בזמן הקבוע להם, ושמרת את החקה הזאת למועדה (שמות י''ג, י'). וכן שמור את חדש האביב (דברים ט''ז, י''א). כמו שכתבנו.
משרשי מצוה זו, כדי שיעשו ישראל מועדי השם בזמנם, שהשם יתברך צוה לעשות פסח בזמן שהתבואה באביב כמו שכתוב שמור את חדש האביב ועשית פסח. וחג הסכות בזמן האסיף, כמו שכתוב (שמות ל''ד, כ''ב) וחג האסיף תקופת השנה. ואלולי עבור השנים, יבאו המועדים שלא בזמנים אלו, לפי שישראל מחשבים חדשיהם ומועדיהם לימות שנת הלבנה, שהם שנ''ד יום ח' שעות תתעו חלקים, והיא חסרה משנת החמה י' ימים, כ''א שעות, ר''ד חלקים, סימן י' כ''א ר''ד. ובשול התבואות והפרות בכחה של חמה, נמצא שאלולי העבור, שאנו משוים בו שנות הלבנה בשנות החמה, לא יבא הפסח בזמן האביב והסכות בזמן האסיף. ונתקן הדבר להעשות בגדולי הדור, לפי שהוא ענין חכמה גדולה, גם יאמרו כי ממנו יודע מקרה השנה בתבואות, ואין ראוי למסרו אלא לגדולים וחסדים.
דיני המצוה, כגון חקירת עדות החדש, ואיום העדים לפעמים, ודין חלול שבת בעדות זו כיצד, ועל מה מעברין את השנה ועל מה אין מעברין אותה, ואי זה חדש היו מעברין והוא אדר, וכמו שדרשו ז''ל: ושמרת את החקה הזאת למועדה מלמד, שאין מעברין את השנה אלא בפרק הסמוך למועד. ועוד דרשו ז''ל (סנהדרין י:) בפסוק זה מנין שאין מעברין את החדש אלא ביום תלמוד לומר, מימים ימימה. ועוד דרשו ז''ל (מגילה ה.) לחדשי השנה חדשים אתה מחשב לשנה ואי אתה מחשב ימים. ועוד אמרו בענין זה (מגילה שם) חדש ימים, ימים אתה מחשב לחדש ואי אתה מחשב שעות, ויתר פרטיה מבוארים במסכת ראש השנה (כה:) ובפרק א' של סנהדרין (יא:) ובברכות כמו כן. (רמב''ם פ''א מהלכות קדוש החדש).
חכמת החינוך א' (49)
הרב אלחנן פופקו
4 - מצוות גיד הנשה
5 - מצות קדוש החדש
6 - מצוות שחיטת הפסח
טען עוד
מצווה ד' – קידוש החדש
המצוה הד' היא המצווה לקדש חדשים ולעבר שנים, וילפינן לה מקרא (שמות י''ב, ב') ד''החדש הזה לכם ראש חדשים''.
והנה בפשטות נראה שמצווה זו אינה מצווה המוטלת על כל ישראל ובדומה למצוות מינוי מלך שהיא מצווה המוטלת על ישראל. אלא היא מצווה שמוטלת על בית דין, דהא בית דין הם אלו שמקדשים את החודש.
ועתה יש לחקור בג' אופנים מה הוא הקיום של מצווה זו. האם המצוה היא לעשות מעשה הקידוש או שאין במצוה זו מעשה מצווה, והיינו דהמצווה היא קביעת מציאות- שהיום שבית דין קובעים שהוא ראש חודש, הרי הוא ראש חדש, וכמו דהמצוה של ''והיה הוא ותמורתו יהיה קדש'' אינה צווי אלא קביעת מציאות, כך כתב בקידוש החדש הציווי הוא שר''ח מתחיל כאשר בית דין מקדשים אותו. וצד שלישי, הוא שהיא ציווי לבית דין לדון בענין, וכמו שבכלל תרי''ג מצוות שבית דין מצווים לדון בדין השור הבור וכו' ועוד, כך גם יש מצווה לבית דין לדון ולפסוק מתי הוא ראש חדש.
עוד יש לעיין בזמן הזה שאין בית דין שמקדשים חדשים ושנים וסומכים אנו על חשבונו של הלל, האם יש בכך קיום מצות קידוש החודש.
מחלוקת הרמב''ם והרמב''ן
ונראה דשאלה זו תלויה במחלוקת הרמב''ם והרמב''ן, דהנה נחלקו הרמב''ם והרמב''ן בביאור מצוה זו וביסודותיה בענין, שכמדומה שאי אפשר להתחיל להבין מצוה זו כלל מבלי לרדת לעומק מחלוקתם, וביאור מצוה זו שונה מאוד לפי שני שיטות אלו עד שנדמה שהם שתי מצוות שונות.
שיטת הרמב''ם
שיטת הרמב''ם (קידוש החדש פ"ה הלכות א – ג) שיש שני דינים נפרדים בקידוש החדש, והיינו שהלכה למשה מסיני היא שבזמן שיש סנהדרין מקדשין את החדש על פי הראיה, אבל בזמן שאין סנהדרין סמכינן על החשבון .
ואף שהר''מ לא האריך בביאור שיטתו בהלכות קידוש החודש, ידוע מה שכתב הרמב''ם באריכות בביאור שיטתו בספר המצוות (מצווה קנ''ג) והוא שמצוה זו של קידוש החודש מסורה לבית דין והם המקדשים את החדש, ודבר זה נלמד מדרשא ד''החדש הזה לכם'' מצוה זו תהא מסורה לכם ובעי' בית דין. עוד מבואר ברמב''ם שכמו שלומדים הקרא ד''כי מציון תצא תורה'' דכדי לקדש חדשים צריך להיות בארץ ישראל, אמנם בית דין שנסמך בארץ ישראל ולא הניח כמותו בארץ ישראל יכול לקדש חדשים אף בבבל. ומוסיף הרמב''ם את חידושו הגדול והוא דלא שייך לקדש חדשים בלי שיהיו יהודים שגרים בארץ ישראל, ושאם חלילה וחס לא יהיו יהודים בארץ ישראל, שוב לא שייך עוד לקדש חדשים כיון דבלעדי בני ארץ ישראל לא שייך קידוש הזמנים, ע"כ תורף דבריו.
ומדברי הרמב"ם נראה שקידוש החדש הוא דבר שמסור לגמרי לבית דין.
קושיות הרמב''ן ושיטתו
הרמב''ן (בהשגותיו לספר המצוות שם) הקשה על הרמב''ם כמה קושיות חזקות ובפרט ממה דמצינו שקידשו את החדש בראיה בסוף זמן הבית ובזמן המשנה והגמרא, ואף שלא היו סנהדרין הגדולה יושבים בלשכת הגזית כבר ארבעים שנה קודם חורבן הבית, וממה שמצינו שנ''ב שנה בין בית ראשון לבית שני לא היו בני ישראל שנשארו בארץ ישראל ונתקיים מה שכתוב (דברים כ''ט, כ''ב) ''גפרית ומלח שריפה כל ארצה..'' ואם כן איך שייך לומר שהחשבון תלוי בכך שיש יהודים בארץ ישראל אם בעו''ה היו זמנים שלא היו יהודים בארץ ישראל.
ולכן כתב הרמב''ן שם ''ולכן אני סבור שאין קידוש החדש מעכב בחדשים ולא הצריכו חכמים לומר מקודש מקודש אלא שהוא מצווה לפרסומי מלתא בעלמא אבל כיון שהסכימה דעת בית דין שיהא החדש הזה מלא או חסר קורא אני בו אשר תקראו אותם וכו' ולפי כל זה נאמר שמשעה שהסכים ר' הלל הנשיא ובית דינו על החשבון הזה ותיקן אותו לדורות בחדשים ובשנים קורא אני בהם אלה הם מועדי ה' וגו' וזה הענין הוא קיום החדשים והמועדות היום עד יבא ויורה צדק לנו'' .
ביאור מחלוקתם
ונמצא דלפי הרמב''ן מצוות קידוש חדשים היא ממין המצווה של דינים ושל פסק בית דין וכמו שיש חובה על בית דין לדון ולפסוק בדיני שור ובור כך גם יש להם חובה לדון ולפסוק מתי הוא החדש ומתי השנה מתעברת, וכיון שפסקו הרי כך הוא הדין וכל ישראל צריכים לנהוג כך לא שנא בזמן שמקדשין הראיה לא שנא בזמן שמקדשין החשבון הכל הוא לבירור אופן הפסק של בית דין.
אבל הרמב''ם סובר שמצוות קידוש החדש היא מצווה של מעשה וכמו שיש מצווה לבית דין להרוג את מי שחייב מיתה וכן כמו שמצווה על הזקנים לעשות את כל מעשה עגלה ערופה כך גם מצווה על בית דין לעשות מעשה קידוש וחייבים הם לקדש את החודש.
אמנם לפי הרמב''ם בכדי לקדש את החדש צריך שיהיה מעשה שמקדש ולא העיקר הוא המדרש אלא המעשה ועיקר קידוש החדש הוא לא רק נכונות הפסק, - אלא מעשה הקידוש הוא העיקר -וכמו שהביא הרמב''ם עצמו (שם) מ''אתם אפילו שוגגים אתם אפילו מוטעים'' אף שוודאי שצריך שיהיה זה פסק על פי דיני התורה הק'.
ולכן לפי הרמב''ם גם בזמן שמקדשים על פי החשבון ואף שאין בית דין הגדול שמקדש אלא שסומכים אנו על בני ארץ ישראל שגורמים את הקידוש (וכמו שכתב הרמב''ם בספר המצוות), מכל מקום צריך שיהיה דבר שגורם את המעשה קידוש ובלי מעשה קידוש זה הרי שחסר בעיקר המצווה ולכן צריך תמיד מי שגורם את המעשה קידוש (ומכל מקום לא נתיישבו בזה קושיות הרמב"ן).
ובאמת אי אפשר להבין בשלימות את שיטת הרמב''ם מבלי לראות את מה שהוא כותב בענין זה בהלכות קידוש החודש פ''ה הלכות א-ג ששם מבואר דיש הלכה למשה מסיני דבזמן שיש בית דין מקדשין הראיה ובזמן שאין בית דין מקדשין ע"י החשבון.
נמצאנו למדים דלפי הרמב''ם:
א. בזמן הבית האופן שהחודש היה מתקדש הוא על ידי קידוש בית דין, אך בזה עדיין יש לעיין האם כשיש קידוש בית דין ויש בית דין שהוסמך בארץ ישראל ולא הניח כמותו בארץ ישראל האם בעינן שיהיו בני ארץ ישראל גרים בארץ ישראל או שמא כיון שנתקדש על ידי בית דין שהוסמך בארץ ישראל ולא הניח כמותו בארץ ישראל שוב אין צריך שיהיו יהודים גרים בארץ ישראל.
ב. גם בזמן דמונים על ידי חשבון צריך שיהיו יהודים גרים בארץ ישראל ומקדשים דוקא לפי החשבון של רבי הלל הנשיא. ויעויין במה שכתב הגרי''ד לדייק מדברים אלו של הרמב''ם שגם בזמן הזה יש דין של מעשה קידוש, דהא אם לא בעינן מעשה קידוש מדוע בעינן שיהיו יהודים גרים בארץ ישראל, ואי''ה יתבאר עוד בהמשך.
שיטת הרמב''ן
ויעויין ברמב''ן שהקשה כמה קושיות חזקות על הרמב''ם:
הרמב''ם ומהם שדלא כמה שכתב הרמב''ם ודאי שהיו זמנים שלא היה שום יהודי גר בארץ ישראל, דהא נ''ב שנה, בין חורבן בית ראשון לבנין בית שני נתקיים מה שכתוב ''גפרית ומלח שריפה כל ארצה'' (דברים, כט, כב) ולא היה מי שדר בארץ ישראל וכן עוד הקשה שם כמה וכמה קושיות חזקות.
הנה עי' במה שכתב הרמב''ם (ספר המצוות עשה קנ''ג) ''היא שציוונו יתברך לקדש חדשים ולחשוב חדשים ושנים וזו היא מצוות קידוש החדש והוא אמרו יתעלה (שמות י''ב) החדש הזה לכם ראש חדשים"וכו', ועי' עוד בריש הלכות קידוש החדש ''מצוות עשה אחת והיא לחשב ולידע ולקבוע באיזה יום הוא תחילת כל חדש וחדש מחדשי השנה''.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
