ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- ספר יהושע
- שיעורים בספר יהושע
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שולמית בת צביה
ה' קושר דבר רוחני בדבר גשמי
בפסוקי ההכנה לקראת נס קריעת מי הירדן, פונה יהושע אל העם ואומר: "הִתְקַדָּשׁוּ כִּי מָחָר יַעֲשֶׂה ה' בְּקִרְבְּכֶם נִפְלָאוֹת" 1 .
מה משמעות המילה 'נפלאות'?
כך מבאר הרמ"א 2 את המילים "רופא כל בשר ומפליא לעשות" שבברכת 'אשר יצר':
"שמפליא לעשות במה ששומר רוח האדם בקרבו, וקושר דבר רוחני בדבר גשמי , והכל הוא על ידי שהוא רופא כל בשר, כי אז האדם בקו הבריאות ונשמתו משתמרת בקרבו".
העובדה שהנשמה מסוגלת לחיות עם הגוף, היא דבר פלאי מעבר לטבע, כי לנשמה יש שאיפות משלה ולגוף יש שאיפות משלו, וכל אחד דוחף לכיוון שלו. אם בכל זאת הנשמה והגוף מצליחים לחיות בהרמוניה, זה נס ופלא. הנשמה מתחברת לגוף שפל עם תאוות ויצרים, ואף על פי כן היא לא מתייאשת.
בפרקנו אנו פוגשים חיבור מאוד דומה - חיבור בין נס לטבע - ואף הוא מכונה 'פלא'. יהושע מכין את העם לקראת 'מפלאות תמים דעים', בני ישראל חונים על שפת הירדן ובעוד שעות ספורות יזכו לראות כיצד השכינה יורדת לארץ והנס והטבע מתמזגים זה עם זה.
בהמשך אומר ה' ליהושע: "הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל גַּדֶּלְךָ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן כִּי כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ" 3 .
מה שהיה עם משה רבנו במדבר, הנהגה שכולה ניסים ונפלאות, הולך להיות גם עם יהושע. בשעה שיעברו בני ישראל את הירדן יתברר לכולם שכוחו של משה רבנו לא תם, אלא ממשיך אצל יהושע משרתו.
גדולתם של ישראל
לאחר תיאור גדולתו של יהושע והגדלת שמו, הכתוב עוסק בגדולתם של ישראל:
"בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם וְהוֹרֵשׁ יוֹרִישׁ מִפְּנֵיכֶם אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַחִוִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַיְבוּסִי" 4 .
בזה הנס שיעשה לכם, אומר יהושע לעם, יוברר ויוכח לכם, שאלקיכם איננו כאלהי העמים, אלא 'א-ל חי בקרבכם'. הכינוי 'א-ל חי' דורש התבוננות והעמקה. הוא מופיע כאן בפעם הראשונה בתנ"ך, ומופיע בתנ"ך רק בעוד שלושה מקומות: פעם אחת בספר הושע, ופעמיים בספר תהלים, כדלהלן:
בספר הושע 5 , כאשר מתנבא הנביא על ימות המשיח, נאמר: "וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי".
בספר תהלים 6 מתאר דוד המלך את געגועיו לארץ הקודש ולעבודת בית המקדש, וכך נאמר: "צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹקִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹקִים".
ועוד נאמר בספר תהלים 7 : "נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה' לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵל חָי".
פחדם של העמים
גדולתו של יהושע וגדולתם של ישראל זורעים פחד וחשש בקרב הגויים, כפי שראינו בפרק הקודם, בדברי המרגלים ליהושע, "נָתַן ה' בְּיָדֵנוּ אֶת כָּל הָאָרֶץ וְגַם נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ" 8 . ולאחר מעבר הירדן נאמר: "לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת יַד ה' כִּי חֲזָקָה הִיא לְמַעַן יְרָאתֶם אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם כָּל הַיָּמִים" 9 .
למעשה, לפנינו שלושה מעגלים שבכולם מתבררת 'ידיעת ה'' - יהושע, בני ישראל ואומות העולם - "אֲשֶׁר יֵדְעוּן כִּי כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ", "בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם", "לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ".
נס קריעת הים - לזכותו של יהושע
מעבר הירדן הוא המעבר מחוץ לארץ לארץ ישראל, והמעבר הזה נעשה בדרך נס, ולא בכדי. זמן קצר קודם לכן עברו המרגלים את הירדן כדי לרגל את יריחו ולא כתוב שנעשה להם נס, מדוע דווקא כעת נולד הצורך בנס?
הגמרא בסוטה 10 אומרת:
"כיון שעלה האחרון שבישראל מן הירדן חזרו מים למקומן, שנאמר: 'ויהי בעלות הכהנים נושאי ארון ברית ה' מתוך הירדן נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה וישובו מי הירדן למקומם וילכו כתמול שלשום על כל גדותיו'. נמצא ארון ונושאיו וכהנים מצד אחד וישראל מצד אחד, נשא ארון את נושאיו ועבר, שנאמר: 'ויהי כאשר תם כל העם לעבור ויעבור ארון ה' והכהנים לפני העם'".
כשהגיעו הכהנים לירדן וטבלו רגליהם במים, פסקו המים ממרוצתם ונעמדו כנד עד שעברו כל ישראל בחרבה, וכיוון שעלה האחרון שבישראל מהירדן, חזרו המים למקומם, ונשא הארון את נושאיו ועבר את הירדן באוויר.
ששים ריבוא אנשים נשים וטף, צאן ובקר, כולם עברו מגדה אחת של הירדן לגדה השניה, מלבד הכהנים נושאי הארון, שחיכו כל העת בצדו הראשון של הנהר עד שיעברו כולם, כך שבאותו הזמן ישראל היו כבר בארץ ואילו הכהנים וארון הברית היו בחוץ לארץ. נמצא אם כן, שמי שהוביל את המערכה, הכהנים והארון, נמצאים מאחור ואילו העם נמצא מקדימה. וכתב המלבי"ם 11 :
"היום הזה אחל גדלך - ה' הודיע לו כי הנפלאות לא יעשו באמצעות ישראל, רק עוד טרם יתקרבו אל הירדן, יסוב לאחור מפני ארון הברית ויהושע, ומזה ידעו גודל זכותו".
הירדן נקרע בגלל הארון ובגלל יהושע, ולמעשה לא רק ארון הברית גרם אלא גם ארון קבורתו של יוסף הצדיק. אותו צדיק שעמד בגבורה כאשר אשת פוטיפר עשתה כל שביכולתה כדי לפתותו לדבר עבירה, ונס ממנה, זכה שהים ינוס מפניו, ויעברו בני ישראל בחרבה, כמובא במדרש 12 :
"ראה ארונו של יוסף יורד לים, אמר הקדוש ברוך הוא: ינוס הים מפני הנס מן העבירה".
נס קריעת הירדן לא היה מוכרך, שכן ניתן היה לעבור בו באמצעות גשר וכדו', כמבואר במלבי"ם 13 :
"כי כאשר הייתי עם משה וכו'. כמו שקריעת ים סוף היה באמצעות משה ובכחו. כי לא הוצרך להעשות נס לצורך העברתם, כי הירדן אינו נהר גדול כל כך לשלא יוכלו לעבור בו בלא נס".
נמצא שנס קריעת הים לא נעשה אלא לזכותו של יהושע, לפרסם את גדולתו. וכך מבאר ה"אלשיך" הקדוש 14 :
"היום הזה אחל גדלך בעיני כל ישראל וכו'. אז אמר לו הוא יתברך, אתה עשית לי ולישראל חטיבה אחת שלא רצית לקחת גדולה לעצמך, כי אם נתת הגדולה לארון אשר שם האלקים, ולבני, חייך שהיום הזה אחל גדלך בעיני כל ישראל כו'. והוא כי הנה בפסוק השלישי לזה (פסוק ט) האומר 'ויאמר יהושע אל בני ישראל גושו', הנה אמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה ה, ז), שהקהיל את ישראל כולם בין בדי הארון, על דרך שהקהילו משה ואהרן את כל ישראל אל פני הסלע תוך ד' אמות בזכותם... ובזה יתכן כי זה מאמרו יתברך, אתה הקטנת עצמך על כבודי, לכן היום אחל גדלך, ותהיה ההגדלה נראית בעיני כל ישראל כאחד, ואין זה קריעת הירדן כי הלא לא יראוהו כל ישראל כאחת, כי אם בתחילה הקרובים אל הירדן, ואחרי כן הבאים אחריהם קו לקו, עד התקרב כל מחנה ישראל שהם שנים עשר מיל. אך אין זה כי אם שיחזיק אותם שיעור קטן, באופן שיחד עיני כל ישראל יראו, כי בשיעור קטן המה, ויראו כאחד... וזהו לשון מאמר רבותינו ז"ל (בראשית רבה ה, ז): 'גשו הנה', צמצמן בין בדי הארון. יורה כי זכותו עשה הדבר".
יהושע נהג בענוה וזקף את זכות קריעת הים לארון ברית ה', שכן כאשר אמר לבני ישראל 'גושו', נכנסו כולם בדרך נס בין שני בדי הארון, בבחינת 'מעט המחזיק את המרובה', בדומה למה שאירע בפרשיית מי מריבה ובדומה למציאות העל טבעית שהיתה בבית המקדש, "עומדים צפופים ומשתחוים רווחים" 15 .
הארון נשא את נושאיו
בנקודת המעבר מן הגלות לארץ ישראל, המציאות כולה היתה על טבעית - הים נקרע, בני ישראל היו מאוחדים בין שני בדי הארון, והארון עצמו היה 'נושא את נושאיו' ומרחף באויר באורח פלא.
המהר"ל 16 מלמדנו שפלא נשיאת הארון את עצמו היה טבעי לו, וכך כתב:
"ודע כי דברי חכמים מוכרחים מאוד למי שיבין דברי חכמה, כי האמת הוא כי הנפש נושא את הגוף, ולכך גם כן ראוי שיהיה הארון נושא את נושאיו, ואם אין הדבר כך בכל שאר מקומות, דבר זה מפני שאין כח הארון נגלה לגמרי, כי גם הגוף הוא נושא את הנפש בצד מה, שהרי עומד הנפש בגוף, וזה גם כן מצד כי הנפש אינה לגמרי נבדלת, לפיכך היא עומדת בגוף, וכך הכהנים נושאים הארון, אבל כאשר היה נס, וזה מפני כי נגלה כח הארון במקום הזה, שהרי מפני כח הארון נבקע הירדן, היה בודאי הארון נושא את נושאיו כראוי להיות, כי זה הוא ראוי שיהיה הארון נושא את נושאיו".
כשם שאדם שיש בו רוח חיים, מסוגל להתרומם בכוחות עצמו, כך ארון ברית ה' מסוגל להתרומם בכוחות עצמו. הקודש הוא חי ונושם ויש בו נשמה. כשיהודי נושא ספר תורה ומרגיש את משקלו הכבד, סימן שהחיבור בינו לבין הספר איננו אמיץ דיו.
מספר הרב שבתי זליקוביץ': באתי ללמוד בישיבת מרכז הרב מיד לאחר סיום שירותי בצה"ל. כובדתי בהקפה עם ספר תורה, ואף שהייתי עדיין בכושר צבאי מלא, חשתי לקראת סיומה עד כמה הספר כבד. בסוף ההקפה נעצרתי ליד הדלת והנה הגיע הרצי"ה לישיבה ומיד בהיכנסו לבית המדרש כיבד הגבאי את הרב ב"הקפה". היות ועמדתי סמוך לדלת בה נכנס, הרב פנה אל ספר התורה הקרוב ביותר אליו בבחינת "אין מעבירין על המצוות" ונטל ממני את הספר. לאחר כשלושת רבעי שעה ניגשתי אל הרב ואמרתי "אולי הרב ייתן לי את הספר". שאל הרב: "מדוע, הרי היתה לך הקפה?". "נכון", השבתי, "החזקתי ספר זה, ועל כן אני יודע עד כמה הוא כבד...". שמע זאת הרב ופנה אלי במבט חודר ומוכיח: "מה, התורה כבדה? הרי כתוב בספר יהושע, שכאשר עברו בירדן והכהנים החזיקו בארון, הארון נשא את נושאיו. התורה לא כבדה, להיפך היא נושאת את נושאיהן".
השראת השכינה מתגלית בשיאה בכניסה לארץ
כשנתהווה העולם, "נתאווה הקדוש ברוך הוא שתהיה לו דירה בתחתונים". ריבונו של עולם חפץ שיהיה לו בית בתחתיות ארץ, וכך דורשים חז"ל 17 :
"'ונתתי משכני בתוככם' (ויקרא כו, יא) - אם תקיימו מצוותי מניח אני את העליונים, וארד ואשכון ביניכם, שנאמר: 'ושכנתי בתוך בני ישראל' (שמות כט, מה), שעל מנת כן יצאו ממצרים שיעשו את המשכן ותשרה שכינה ביניהם, שנאמר: 'וידעו כי אני ה' אלקיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם' (שמות כט, מו), ואם יעשו רצוני אין שכינתי זזה מביניהון, למה, אמר רבי שמואל בר אבא: נתאוה הקדוש ברוך הוא כשם שיש לו דירה למעלה, כך יהא לו דירה למטה, שכך הוא אומר לאדם הראשון, אם זכית, כשם שאני מלך על העליונים, כך אני עושה אותך מלך על התחתונים, שנאמר: 'ויקח ה' אלקים את האדם' (בראשית ב, טו), ואין לשון ויקח אלא לשון עילוי".
ובמקום אחר מתארים חז"ל 18 את סילוק השכינה שנגרם כתוצאה מחטא אדם הראשון, ואת סדר החזרת השכינה בדורות שלאחר מכן, וזו לשונם:
"עיקר שכינה בתחתונים היתה, כיון שחטא אדם הראשון נסתלקה שכינה לרקיע הראשון, חטא קין נסתלקה לרקיע השני, דור אנוש לג', דור המבול לד', דור הפלגה לה', סדומיים לו', ומצרים בימי אברהם לז'. וכנגדן עמדו ז' צדיקים, ואלו הן: אברהם יצחק ויעקב, לוי קהת עמרם משה. עמד אברהם והורידה לו', עמד יצחק והורידה מן ו' לה', עמד יעקב והורידה מן הה' לד', עמד לוי והורידה מן הד' לג', עמד קהת והורידה מן הג' לב', עמד עמרם והורידה מן הב' לא', עמד משה והורידה מלמעלה למטה".
אברהם אבינו נענה לציווי האלקי והולך לארץ ישראל, ובכך מחזיר את השראת השכינה. כניסה לארץ ישראל זו החזרת שכינה. וכך מדורו של אברהם ועד משה רבנו, בכל דור ישנה תוספת השראת שכינה, עד שבדורו של יהושע בא חפץ ה' לידי מימוש והשראת השכינה מתגלית בשיאה, עם כניסת בני ישראל לארצם. וכך כתב הגר"א 19 בביאורו לשיר השירים:
"קודם חטא אדם הראשון היה שכינת עוזו מלא כל העולם כולו מסוף העולם ועד סופו, ולאחר שקלקלו דור אנוש ודור המבול נסתלקה השכינה ועלתה ועלתה למעלה מז' רקיעים עד שבא אברהם אבינו ע"ה והורידה... היה מעלת משה גבהו מכולם שעל ידו נתגלה לארץ ג' פעמים - א' בהר סיני, ב' במשכן, ג' כשנכנסו לארץ, וזהו אמרו 'עד שהמלך במסיבו', כאשר ירד על הר סיני הציע השמים על הר סיני... אחר כך כשעשו המשכן ירדה השכינה לאויר העולם... וזה 'בין שדי ילין', 'אשכול הכופר' וכו', היא בביאתם לארץ ישראל, ו'עין גדי' הוא תחילת ארץ ישראל... ושם היה דודי קבוע אצלי כמו 'אשכול הכופר' הגדל שם בקביעות, כי תיכף כשנכנסו לארץ ישראל ירדה שכינה לארץ ממש מהאויר, ונקרא 'אדון כל הארץ'".
יהושע מביא להשראת השכינה בישראל ובכך ממשיך את תורת משה. במעמד זה זוכה ארון ברית ה' לכינוי מיוחד, "הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ עֹבֵר לִפְנֵיכֶם בַּיַּרְדֵּן" 20 . פעמים נקרא הקב"ה בשם הוי'ה שנכתב ואינו נקרא - אסור להגות את השם באותיותיו, כותבים הוי'ה ואומרים שם אדנות. שם אדנות נקרא 'היכל'. 'היכל' בגימטריה ששים וחמש, ושם אדנות בגימטריה ששים וחמש, "ה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ" 21 . ארון הברית נקרא 'אדון כל הארץ', כי הוא הצינור להשראת השכינה בישראל, הוא החוליה המקשרת בין ה' לישראל ומאפשרת את גילוי השכינה בהיכל בית ה'. הארון מחבר בין האלקות לבין המציאות, בין הנשמה לבין הגוף.
משמעות הביטוי 'א-ל חי'
ספר יהושע הוא 'ספר המימוש', בספר זה מתגלה שהאידיאל האלקי איננו חזון רחוק אלא מציאות של חיים. לאור זאת נוכל להבין ביתר שאת גם את משמעות הביטוי 'א-ל חי' הנזכר לראשונה בספר יהושע, ופעמים ספורות בכל התנ"ך, כפי שציינו.
כשהושע הנביא מתאר את מספר בני ישראל, הוא מדמה את בני ישראל לחול הים ולא לכוכבי השמים, להודיע שישראל מביאים לידי השראת שכינה גם ב'חול', בתחתיות ארץ, ולא רק בשמי שמים. וכך כתב רבנו בחיי 22 :
"וצריך שתשכיל כי בכל מקום שתמצא: 'חי אני', 'אלקים חיים', וכן: 'אל חי', וכן 'חי ה'', הכל נאמר על כנסת ישראל".
'א-ל חי' זה 'כנסת ישראל', כי כנסת ישראל היא המקום שבו ישנה השראת שכינה.
כשבני ישראל נכנסים לארץ ישראל, בא יהושע ומעמיד לנגד עיניהם את האידיאל האלקי - להיות 'כנסת ישראל', להיות כלים ראויים להשראת שכינה. זה התפקיד וזה החזון, וכדי לזכות לכך צריך לשנן ולדעת את זה, "בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם".
משמעות זו עולה גם מן הפסוקים בתהלים: "נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה' לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵל חָי: גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ" 23 . כשם שהציפור משתוקקת לבית, כך להבדיל, ריבונו של עולם משתוקק לבית, וכך אומרים חז"ל 24 : "ההוא צפורא איהו שכינתא, קן דילה דא בי מקדשא".
בדרך זו מבאר גם המלבי"ם 25 בפירושו לספר במדבר, בפסוקים המתארים את שכרו של פינחס על מעשה קנאותו, וכה דבריו:
"לכן אמור, מבטיח לו בשכרו שני דברים, אחד לו, 'אני נותן לו את בריתי שלום', והב' לו ולזרעו, 'ברית הכהונה'...
והאמת, שברית שלום הלז מפורש במקום אחר: 'בריתי היתה אתו החיים והשלום' (מלאכי ב, ה), כי פינחס האריך ימים מאד, שנמצא בעת פלגש בגבעה... וכל שכן לדעת המדרשות שפינחס זה אליהו, והמות בא על ידי התנגדות היסודות ופירודם, והשלום הוא שלום כוחות הגויה והסכמתן זה עם זה, והקב"ה כרת עם כלל המציאות ברית השלום, כי כל המציאות מורכב מכוחות מתנגדים זה לזה והם מפורדים איש מאחיו, רק שכינת 'א-ל חי', שהוא נשמת המציאות וחיותו וקיומו, הוא המחבר כל כוחות המפורדות אשר בכלל הבריאה ועושה שלום ביניהם... ובהיות כל כוחות האדם בעולמו הקטן נכנעים תחת נפשו האלקית הוא דוגמת האלקות המשים שלום בעולמו הגדול, ועל זה אמר לו משה: אין שלום בעירך, ובאשר מסר נפשו במעשה זו וביטל כל כוחותיו לקנא קנאת ה', נעשה שלום בעירו הקטנה, רוצה לומר בגויתו, וזכה לברית החיים והשלום".
פינחס זכה לאריכות ימים ושנים, הוא היה אחד משני המרגלים שריגלו את יריחו, נמנה עם עוברי הירדן ונשא את ארון ברית ה'. כשכר על מעשיו זכה פינחס בברית של חיים ושלום, שמשמעותה חיבור אמיץ בין כוחות הגויה - הגוף והנשמה. המציאות מורכבת מכוחות נפרדים ומנוגדים, ופינחס זכה שתשרה עליו 'שכינת א-ל חי', המחברת את כל כוחות הבריאה ועושה שלום ביניהם.
הברית, התורה והארץ
הגמרא במסכת ברכות 26 אומרת: "כל שאינו אומר ברית ותורה בברכת הארץ... - לא יצא ידי חובתו!". וכך נפסק להלכה 27 , שמי שלא הזכיר ב'ברכת הארץ' שבברכת המזון את המילים "ועל בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלימדתנו" לא יצא ידי חובתו, וצריך לחזור ולברך! הברית מציינת את קדושת הגוף והתורה מציינת את קדושת הרוח, ושתיהן יחדיו מתגלות בארץ ישראל. יהושע הוא זה שתיקן את 'ברכת הארץ' 28 , ולימדנו בברכה זו כי הברית, התורה והארץ, אגודים ומחוברים זה לזה בחיבור אמיץ.
מפתח הכניסה לארץ ישראל
החיבור האמיץ בין חלקי הבריאה שמתגלה במעבר הירדן בא לידי ביטוי גם באחדות ישראל, שנצטמצמו בדרך נס בין שני בדי הארון, וכך כתב המלבי"ם 29 :
"ויאמר כו' גשו הנה וכו' ויאמר וכו' בזאת תדעון. אמר להם בשם ה' כי בזאת, רוצה לומר, במה שארון הברית אדון כל הארץ עובר לפניכם בירדן, תדעון כו', משני טעמים:
א. ממה שארון הברית עובר לפניכם תדעו, 'כי אל חי בקרבכם והוריש יוריש' וכו', כי דומה כמלך ההולך לפני עמו לכבוש הארץ לפניהם.
ב. ממה שאדון כל הארץ עובר בירדן, שזה סימן שהוא אדון הארץ, וכמו שהשוערים יפתחו דלתיים ושערים לא יסגרו לפני אדוני המדינה כן יפתח הירדן שערי הארץ ויבא בם מלך הכבוד, מזה תדעו גם כן כי הוריש יוריש, אחר שהארץ שלו, וחז"ל (ויקרא רבה י, ט) אמרו, שצמצם את כולם בין שני בדי הארון, ואמר להם 'בזאת', רוצה לומר, ממה שאתם רואים שכולכם מצומצמים כאן, 'תדעו כי אל חי בקרבכם'".
מפתח הכניסה לארץ ישראל הוא השראת השכינה שבישראל, והעיר יריחו היתה 'עיר המפתח' שבכיבושה נסללה הדרך לכיבוש שאר חלקי הארץ 30 . בזכות השראת השכינה נפלו חומות יריחו וארץ ישראל הפכה מזומנת לבניה.
מקומם של הכהנים
בספר יהושע מתגלה השראת השכינה בארץ, ולא בכדי בולט מקומם של הכהנים בתהליך זה. הגמרא בנדרים 31 שואלת: "הני כהני, שלוחי דידן הוו או שלוחי דשמיא?", הכהנים הם שליחים שלנו או שליחים של ה' יתברך. עצם הדיון בשאלה זו מלמד אותנו על מעלתם של הכהנים שהם 'הצוואר של עם ישראל', ומשמשים כחוליה מקשרת בין עם ישראל לה', ומבן אפוא מקומם המרכזי בפרקנו.
^ 1.יהושע ג, ה.
^ 2.רמ"א שולחן ערוך או"ח ו, א.
^ 3.יהושע ג, ז.
^ 4.יהושע ג, י.
^ 5.הושע ב, א.
^ 6.תהלים מב, ג.
^ 7.תהלים פד, ג.
^ 8.יהושע ב, כד.
^ 9.יהושע ד, כד.
^ 10.סוטה לה ע"א.
^ 11.מלבי"ם יהושע ג, ז.
^ 12.מדרש תהלים שוחר טוב קיד, ט.
^ 13.מלבי"ם יהושע ג, ז.
^ 14.אלשיך יהושע ג, ז.
^ 15.אבות פ"ה, מ"ה.
^ 16.חידושי אגדות למהר"ל סוטה לה ע"א.
^ 17.מדרש תנחומא ישן בחקותי ה.
^ 18.בראשית רבה ט, ז.
^ 19.ביאור הגר"א שיר השירים א, יד.
^ 20.יהושע ג, יא.
^ 21.תהלים יא, ד.
^ 22.רבנו בחיי במדבר יד, כב.
^ 23.תהלים פד, ג-ד.
^ 24.זוהר רעיא מהימנא ח"ג רנג ע"ב.
^ 25.מלבי"ם במדבר כה, יב.
^ 26.ברכות מט ע"א.
^ 27.רמב"ם הלכות ברכות ב, ג; טור ושולחן ערוך או"ח סימן קפז, ג.
^ 28.ברכות מח ע"ב.
^ 29.מלבי"ם יהושע ג, ט-יא.
^ 30.ראה במדבר רבה טו, טו.
^ 31.נדרים לה ע"ב.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
