ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת האנציקלופדיה התלמודית
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שולמית בת צביה
מכונית נעצרה באמצע הכביש, וכתוצאה מכך אירעה תאונת שרשרת, ונזקו בני אדם וגם כלי רכב - מי חייב?
גדרו. בור הוא אחד מאבות נזיקין (משנה ריש בבא קמא; רמב"ם נזקי ממון פי"ג ה"ב; טור ושולחן ערוך חושן משפט תי א), וגדרו הוא: תקלה שאדם עושה ותחילת עשייתה לנזק, כלומר שתיכף כשנעשתה עומדת להזיק (ב"ק ג ב ורש"י), לפי שהתקלה מזיקה במקום שעשאה, שאינה זזה ממקומה והעובר עליה ניזוק (טור ושו"ע שם).
חמדת האנציקלופדיה התלמודית (84)
רבנים שונים
82 - זכירת שבת
83 - בור
84 - הושענות
טען עוד
תולדתו. כל המניח תקלה והוזק בה אדם או בהמה, הרי זה תולדת הבור (רמב"ם שם), שדומה לבור, שתחילת עשייתה לנזק (ב"ק ג ב ורש"י). וחייב לשלם נזק שלם כמו בור, שתולדת הבור כיוצא בו (ב"ק שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם). לפיכך, אבנו סכינו ומשאו שהניחם ברשות הרבים והזיקו במקומם - חייב בכל אותם הנזקים שבור חייב עליהם (גמרא ורמב"ם וטוש"ע שם). כיחו וניעו של אדם, היינו רוק הפה וליחת החוטם, וכיוצא, שהזיקו אחרי שנחו על הקרקע - חייב עליהם משום תולדת בור (ב"ק שם; רמב"ם חובל ומזיק פ"ז ה"י; טוש"ע שפד א).
זבל של הפקר שהיה מונח ברשות הרבים, ובא אדם והפכו ממקום למקום - חייב בנזקיו (משנה ל א), שהרי זה ככורה בור ברשות הרבים, שאילו היה במקום הראשון לא היה זה נתקל בו (עי' רש"י כט בד"ה פטור). ואפילו אם החזירו למקומו הראשון - חייב. הא למה זה דומה? למוצא בור מגולה וסתמו בעפר וחזר וגילהו; שמאחר שנסתלק מעשה הראשון, הרי האחרון הוא הכורה את הבור (גמרא שם). הפך את הזבל ולא הגביהו שלשה טפחים, אלא פחות מזה - פטור, שכבור פתוח הוא ולא נסתם מעולם (גמ' שם ורש"י). ודווקא כשגם ברוחב לא הרחיקו שלשה טפחים ממקומו הראשון (עי"ש בהגהות אשר"י ובהגה' הב"ח).
המפקיר נזקיו לאחר שנפלו. המפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס, כגון שהעלה קנקנים על הגג על מנת לייבשם ונפלו ברוח שאינה מצויה והזיקו לאחר שנחו על הקרקע - פטור בדיני אדם, לפי שאנוס הוא, וחייב בדיני שמים, לפי שלא סילק את החרסים. וכן אם נפל גמלו ולא העמידו, וכל כיוצא בזה (ב"ק כט א; רמב"ם נזקי ממון פי"ג ה"ז; טוש"ע תיב ד). חזר וזכה בהם - חייב אף בדיני אדם (ב"ק שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם). המפקיר נזקיו לאחר נפילת פשיעה, כגון שהפקירם לאחר שנפלו ברוח מצויה, או שהשליך נזקיו והפקירם - חייב (ב"ק שם).
היה נושא כד ונתקל בהליכתו, ונשבר הכד והוזק אדם בשברי החרס - נחלקו תנאים: רבי מאיר סובר שנתקל נחשב פושע, וחייב בין אם הוזק בשעת נפילה, שהרי זה אדם המזיק, ובין אם הוזק לאחר נפילה, שהרי זה מפקיר נכסיו לאחר נפילת פשיעה. וחכמים סוברים שנתקל אנוס הוא, ופטור בין בשעת נפילה ובין לאחר נפילה, שהרי זה מפקיר נכסיו לאחר נפילת אונס (ב"ק שם). הלכה כחכמים (רמב"ם שם ה"ז; טוש"ע שם ד).
"תאונת שרשרת". קדרים או זגגים שהיו מהלכים זה אחר זה, נתקל הראשון ונפל ונתקל השני בראשון והשלישי בשני - הראשון חייב בנזקי השני, והשני חייב בנזקי השלישי (ברייתא לא א). לפי הסוברים שנתקל פושע הוא, אין כאן ענין לבור, שחיובם הוא משום אדם המזיק. אבל לפי ההלכה שנתקל אנוס הוא, וחיובם אינו אלא משום שהיה להם לקום, ולא קמו - גופם נעשה בור, ואינם חייבים אלא על נזקי גופם של הניזוקים, אבל על ממונם של הניזוקים פטורים, שהרי בור פטור על נזקי כלים (רא"ש ונמוקי יוסף שם; הרי"ף והרמב"ם פ"ג ה"י לפי הלחם משנה שם; טוש"ע תיג א). אם הזהירו זה את זה, כולם פטורים (ברייתא שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
