ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת האנציקלופדיה התלמודית
רש"י: לא תבערו אש, (סנהדרין לה. יבמות ז) יש מרבותינו אומרים הבערה ללאו יצאת ויש אומרים לחלק יצאת."
יהודי שגדל בלי לדעת איסורי שבת - כמה קרבנות חטאת חייב להביא?
חילוק מלאכות בשבת. יש חילוק מלאכות בשבת (שבת ע א ופסחים מח א; רמב"ם יום טוב פ"א ה"ג), שאם עשה בה בשוגג אבות מלאכות הרבה - כגון שחרש וזרע וקצר בהעלם אחד (רמב"ם פ"ז ה"ח) - חייב חטאת על כל אב מלאכה ומלאכה (משנה שבת סז ב; רמב"ם שם ושגגות פ"ז ה"ג). ואפילו עשה כל אבות המלאכות כולם, שהם ארבעים חסר אחת בהעלם אחד - מביא שלושים ותשע חטאות (שבת סט א; רמב"ם שגגות שם). ואף על פי שכל המלאכות אין להן אלא אזהרה אחת, והיא: לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה (שמות כ ט), מכל מקום חייב על כל מלאכה ומלאכה (רש"י שבת שם ופסחים שם; ריטב"א שבת ע א). ואין זה כמי שאכל חלב וחזר ואכל חלב בהעלם אחד, שאינו חייב עליהם אלא אחת (ריטב"א שם), אלא הן שמות - איסורים - מוחלקים (רש"י סנהדרין סב ב), והרי זה כאוכל חלב ודם בהעלם אחד, שחייב שתים (ריטב"א שם סט א). שמאחר שלמדנו חילוק מלאכות לשבת מהבערה שיצאה לחלק, הרי זה כאילו כתוב לאו מיוחד על כל מלאכה ומלאכה, ולאוים אלה הם כמו הלאוים של חלב ודם החלוקים זה מזה. ומשום כך בהתראה של חילול שבת במזיד מתרים בו משום אותה מלאכה שהולך לעשות (תוס' רי"ד שבת קלח א).
חמדת האנציקלופדיה התלמודית (84)
רבנים שונים
50 - הפרשה באנציקלופדיה התלמודית- חובל
51 - חילוק מלאכות
52 - אשם תלוי
טען עוד
לדעת רבי יוסי שסובר הבערה ללאו יצאת - לומר שאין בה סקילה - למדנו חילוק מלאכות מהאמור בפרשת חטאת: וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה (ויקרא ד ב), פעמים חייבים אחת על כולם ופעמים חייבים על כל אחת ואחת (ברייתא שבת ע א) - שאנו דורשים את הפסוק כאילו כתוב 'אחת והנה' בלא מ' (שהמ' של "מאחת מהנה" כבר נדרשה לדרשה אחרת), ומפרשים "אחת" שהיא "הנה", שיש שעשה עבירה אחת והיא לו "הנה" שחייב חטאות הרבה, אף על פי ששבת אחת הוא מחלל. וכן מפרשים "הנה" שהיא "אחת", שיש שעשייתו חשובה לו "אחת", אף על פי ש"הנה" היו. ומעמידים "אחת שהיא הנה", בזדון שבת ושגגת מלאכות, ו"הנה שהיא אחת" בשגגת שבת וזדון מלאכות (עי' משנה שם סז ב וגמרא ע א ורש"י שם וקג ב), שמסתבר להעמיד את החיוב בזדון שבת ושגגת מלאכות, שגופי המלאכות מחולקים, ויש כאן שגגות הרבה, על כל מלאכה שגגה נפרדת, ולהעמיד את הפטור בשגגת שבת וזדון מלאכות, ששגגה אחת היא, ששכח שהיום שבת (רש"י שם קג ב על פי גמ' שם ע א). מי שאינו יודע איסורי שבת כלל. במה דברים אמורים, שחייב על כל מלאכה ומלאכה? כשהיה יודע עיקר שבת - שיש שבת בתורה ונאסרו בה המלאכות (רש"י) - אבל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, אינו חייב אלא אחת (משנה שבת סז ב; רמב"ם שגגות פ"ז ה"ב), שהכל שגגה אחת היא (רש"י ע ב ד"ה מהו ושיטה מקובצת כריתות ג ב אות א וב). וכן מי שאינו יודע שיש שום איסור בשבת, אינו חייב אלא אחת (שבת סט א וע ב ועג א), שהוא כשוכח עיקר שבת (המאור שם ע ב; רמב"ן שם בשם הר' משה בן יוסף, ועי' תוס' שם ד"ה העלם ורש"י סט א טעמים אחרים). ואף אם ידע את השבת בקידוש, בהבדלה ובעונג אכילה, אם אינו יודע ענין שביתת המלאכות, הרי זו שגגת שבת (ריטב"א סט א; שו"ת עמודי אור סי' יד אות ב). אם לא ידע שבת מעולם, כגון גר שנתגייר כשהוא קטן, יש סוברים שהוא פטור לגמרי.
פקודי
אמרכל וגזבר
על פי הערך: אמרכל, שבאנציקלופדיה התלמודית כרך ב, והערך: גזבר, שבאנציקלופדיה התלמודית כרך ח.
כיצד נוהלו העניינים הכספיים בבית המקדש, ועל ידי מי?
אמרכל. אמרכל, פירושו: מר על כל (תוספתא שקלים פ"ב; ירושלמי שבת פ"י ה"ג); או: אמר על הכל (הוריות יג א), היינו מר ואדון על הכל, והאל"ף נוספת (ערוך ע' מר). ויש אומרים שמובנו כמו: אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם (דברים כו יז), יִתְאַמְּרוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן (תהלים צד ד. משנה למלך מעשה הקרבנות פ"א הי"ח). ויש אומרים שהוא מלשון אמירה, שאומר ומצווה על הכל (קרבן העדה שבת שם).
אמרכל היה אף במשכן, וכן ביארו את הכתוב וּנְשִׂיא נְשִׂיאֵי הַלֵּוִי אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן (במדבר ג לב), שהיה אמרכל (ירושלמי שם; תרגום אונקלוס שם), ותחתיו היו הממונים שומרי משמרת הקדש. במקדש היו נחתכים על פי האמרכל כל צרכי המקדש (רש"י פסחים נז א), והיו ממנים גזברים מתחת יד האמרכלים (רמב"ם כלי המקדש פ"ד הי"ח), והאמרכלים היו ממונים על האוצרות (תוס' יום טוב שקלים פ"ה מ"ב). אין ממנים במקדש פחות משבעה אמרכלים (שקלים פ"ה מ"ב), לפי שבימי הנביאים כבר היו שבעה אמרכלים (פירוש המשנה להרמב"ם שם על פי דברי הימים ב לא יג וירושלמי שקלים שם).
גזבר. אין פוחתים משלושה גזברים במקדש (שקלים פ"ה מ"ב; רמב"ם שם פ"ד הי"ח), לפי ששלושה חשובים בכל מקום, וצריכים להיות כמו בית דין לעשות שומא ולהבין ולדעת בעניני פדיון (פירוש הראב"ד תמיד כז א). רבי נתן אומר: אין פוחתים משלשה עשר גזברים, כנגד שלשה עשר שערים (ברייתא תמיד כז א). ופירש הראב"ד (שם) שאף לדעתו שלשה בלבד הם הממונים על הנערכים ועל הדברים שהוזכרו להלן, ועשרה האחרים היו ממונים על שאר עניינים של לשכה.
כהנים, לויים וישראלים כשרים להיות אמרכלים וגזברים (תוספתא שקלים פ"ב ומנחת בכורים). בספרי אמרו: וְגַם אֶת אַחֶיךָ מַטֵּה לֵוִי וגו' וְיִלָּווּ עָלֶיךָ וִישָׁרְתוּךָ (במדבר יח ב) - מנה מהם גזברים ואמרכלים (ספרי שם).
תפקיד הגזבר. עניינם של הגזברים בכלל הוא להשתדל בכל עניני ממון הקדש (מאירי שקלים פ"ה מ"ב). והם שגובים כל ההקדשות שהקדישו אנשים (רמב"ם פ"ד הי"ח), ופודים את הנפדה מהם (תוספתא שקלים פ"ב; רמב"ם שם) בהקדשות, בערכין, בחרמים ובמעשר שני (תוספתא ומאירי שם מ"א), ומוציאים אותם לצורך דברים הראויים להם להוציאם בעבורם (רמב"ם שם; מאירי שם). הם בודקים את הסולת ואת היין אם הם ראויים למזבח (מנחות פז א ופט א). והם היו מתנים עם האומנים הבונים בבית המקדש, כמה יבנו ובכמה דמים (רש"י מנחות צח א ד"ה כדי), ולהם היו האומנים מחזירים את מה שבנו (רש"י שם ופסחים פו א ד"ה ולמה). והם קונים להקדש בהמות לקרבנות ציבור (קדושין כח ב ורש"י). ומהגזברים קונים חפצים של הקדש העומדים למכירה (שם כט א ורש"י), והם מוכרים שדות הקדש (ערכין כה ב), וכל מלאכת הקדש על ידם היתה נעשית (תוספתא שקלים שם).
אין הגזברים מקדישים העצים שקונים לבנין הקדש אלא מה שנצרך לבנין. ולפיכך, הגזברים שלקחו עצים מן היער של חולין לצורך קורות להקדש, אין מועלים אלא בעצים עצמם, הראויים לקורות, אבל לא בשיפוי הנסורת שהחרש משפה מן הקורה, ולא בעלים שלהם, שאותם לא הקדישו הגזברים (משנה מעילה יד א ורש"י). ואפילו הקורות אין הגזברים מקדישים אלא כשדעתם לבנותם בבנין בו ביום שלקחום, שבזמן מועט אין לחשוש שמא יהנה מהם או יסמך עליהם; אבל אם דעתם לבנותם לאחר זמן, אין מקדישים אותם עד שיבנו בבנין (גמ' שם ב).
נאמנותו. אין מחשבים בהקדש עם הגזברים, שנאמר: וְלֹא יְחַשְּׁבוּ אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת הַכֶּסֶף עַל יָדָם לָתֵת לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה כִּי בֶאֱמֻנָה הֵם עֹשִׂים (ב"ב ט א; רמב"ם מתנות עניים פ"ט הי"א; טוש"ע יו"ד רנז ב). ואף על פי שאין ראיה לדבר משם, שהרי בגזברי הקדש הנותנים לבם לעושי המלאכה הכתוב מדבר, שהפועלים מרובים למלאכות הרבה לגודרים ולחוצבי האבן וכיוצא, ואי אפשר לעמוד על החשבון, מכל מקום זכר לדבר יש (גמ' שם ורש"י). ומכל מקום חייב אדם לצאת ידי הבריות; ואף משה רבנו, שהיה גזבר על המשכן, היה קורא לאחרים ומחשב על ידיהם, שנאמר: אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן (שמות לח כא. שמות רבה ותנחומא שם).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
