ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת האנציקלופדיה התלמודית
האם הגעלה מועילה בכלי זכוכית ובכלי פורצלן?
מהות הגעלת כלים ומקורה. הגעלה פירושה הפלטה (רש"י איוב כא י; רמ"א בשולחן ערוך אורח חיים תנא ג), שמפליטה הבלוע שבתוך הכלי (רמ"א שם), מלשון שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִל (איוב שם).
חמדת האנציקלופדיה התלמודית (84)
רבנים שונים
63 - ירושה וחזקה בשררה וברבנות
64 - הגעלת כלים
65 - בישולי גויים
טען עוד
למדים דין ההגעלה מהאמור בכלי מדין כאן: אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחֹשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת, כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר וגו' וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם, ופירשו רש"י ורמב"ן (על התורה כאן): כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ, מה שדרך תשמישו על ידי הרתחה וחימום יגעילנו בחמים, ומה שתשמישו על ידי צלי ילבנו באש, וביאר הרמב"ן שלכן הוזכרו בכתוב ברזל ונחשת וכסף וזהב שדרך תשמישם באש ממש, ובדיל ועופרת שדרך תשמישם על ידי מים חמים, וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ, היינו כל דבר שאין תשמישו על ידי האש, כגון כוסות וצלוחיות, שתשמישם בצונן - ולא בלעו איסור (רש"י שם) - תעבירו במים, תדיחו אותם במים לשפשפם יפה עד שתסיר השמנונית שדבקה בהם מן האיסור שנשתמש בהם (רמב"ן שם ע"פ הספרי).
בכלי חרס. התורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו - גיעולו - לעולם (פסחים ל ב, ויש גורסים: דופנו, עי' ע"ז לד א ודקדוקי סופרים פסחים שם), שכן בכלי מתכות שהיו במדין נאמר: תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ, וכן בחטאת נאמר: וְאִם בִּכְלִי נְחֹשֶׁת בֻּשָּׁלָה וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם (ויקרא ו כא), ואילו בכלי חרס שבישלו בו חטאת נאמר (שם): יִשָּׁבֵר, ולכן אין הגעלה מועילה לכלי חרס. ואין אומרים שכשם שאינו פולט בהגעלה, כך לא יפלוט גם אחר כך כשיבשלו בו היתר, לפי שאינו פולט כל הגיעול לגמרי, אבל פולט הוא מעט מעט לעולם, וכשיבשלו בו היתר, אפילו לאחר כמה הגעלות, יפלוט מעט מהבלוע שבתוכו לתוך התבשיל (תוס' חולין ח א ד"ה שליבנה; רא"ש עבודה זרה פ"ה לד; תורת הבית לרשב"א בית ד שער ד).
לא אמרו שאין כלי חרס יוצא מדופיו אלא כשנבלע בו האיסור על ידי האש בבישול, אבל כשנבלע בצונן על ידי כבישה, כגון חביות של חרס שהיה בהן שכר של שעורים וכיוצא, ניתרות בהגעלה (מרדכי פסחים פ"ב סי' תקסו בשם רבנו יואל; הגהת אשר"י ע"ז פ"ב סי' כד בשם ר"מ; טור תנא בשם רבנו יואל; שו"ע שם כא). ודעת הש"ך (יו"ד סי' קלה ס"ק לג) שאין הכלי ניתר בהגעלה אלא כשהכלי אינו בן יומו.
בכלי זכוכית ופורצלן. כלי זכוכית נחלקו בהם ראשונים: (א) דעת הראבי"ה (פסחים עמ' 191) והמרדכי (שם סי' תקעד בשמו) והאגודה (ע"ז פ"ב סי' כ) והאשכול (ח"ג עמ' 141) והרשב"א (ח"א סי' רלג) והר"ן (פסחים פ"ב) והשולחן ערוך (אורח חיים תנא כו) שדיים בשטיפה בלבד, לפי שהם חלקים וקשים ואינם בולעים כלל, ואפילו כשהשתמשו בהם בחמים (רשב"א שם; שו"ע שם). (ב) אבל רבנו יחיאל מפריש (במרדכי פסחים שם וע"ז סי' תתכו) ורבנו פרץ (מובא בארחות חיים חמץ ומצה סי' צז) והתרומת הדשן (בשו"ת סי' קלב ובפסקים סי' קנא) והאגור (הלכות הגעלה בשם חכמי צרפת ואשכנז) והרמ"א (בשו"ע שם) סוברים שאף הגעלה אינה מועילה להם, שהואיל ותחילת בריאתם מן החול הרי הם ככלי חרס, וכן המנהג באשכנז ובכמה מדינות (תרומת הדשן שם ורמ"א שם), אבל בדיעבד מותר (דרכי משה וט"ז ומג"א וחק יעקב שם), שאם היה תשמישו בצונן מותר בדיעבד בהדחה, ואם בחמים או בכבישה מעת לעת מותר בדיעבד בהגעלה (מג"א וחק יעקב שם). (ג) והריטב"א (פסחים ל ב) כתב בשם הרא"ה שכלי זכוכית דינם ככלי מתכות ונכשרים בהגעלה, אלא שלכתחילה אסור להכשירם בהגעלה מפני שחס עליהם שלא יתבקעו ויש לחוש שלא יגעילם יפה.
כלים הנעשים מחומר שקוראים "פורצלן", נחלקו אחרונים: בעל הכנסת הגדולה (יו"ד קכא בהגה' הטור אות כו ובשיורי כנסת הגדולה או"ח תנא הגה' בית יוסף אות ל) ורבי יעקב עמדין (בשו"ת שאלת יעבץ ח""א סי' סז ובמור וקציעה סי' תנא) סוברים שדינם ככלי זכוכית שאינם בולעים כלום ואינם צריכים הגעלה, אבל הרב חיד"א (במחזיק ברכה או"ח סי' תנא אות י) דן אותו ככלי חרס שאין הגעלה מועילה להם (ועי' שדי חמד אסיפת דינים מע' ח אות ל ודרכי תשובה קכא ס"ק כו) 1 .
_________________________________________
מתוך ע' הגעלה, כרך ח, פרקים א, ט
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
