ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת האנציקלופדיה התלמודית
האם יש לשמוח בברית מילה למרות צערו של התינוק?
מדוע אין מזמינים לסעודת ברית מילה?
המנהג ומקורו: כתב השלחן ערוך (יו"ד רס"ה יב ע"פ אבודרהם ברכות שער ט ושבלי הלקט הל' מילה סי' ד): נוהגים לעשות סעודה ביום המילה, והוסיף המחזור ויטרי (עמ' ב627): ואבי הבן מגדיל בשמחה ומשתה ויום טוב. מקור המנהג מהאמור בפרקי דרבי אליעזר (פכ"ט והובא באבודרהם ובשהב"ל שם): כשנולד יצחק בן שמונת ימים הגישו למילה, שנאמר: וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת־יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן־שְׁמֹנַת יָמִים (בראשית כא ד), והגישו למנחה על גבי המזבח ועשה משתה ושמחה, מכאן אמרו חכמים חייב אדם לעשות שמחה ומשתה באותו יום שזכה למול את בנו, כאברהם אבינו, שנאמר (בראשית כא ח): וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת־יִצְחָֽק (בראשית שם ח) ופירשו התו"ס (שבת קל א ד"ה שש) שפרקי דרבי אליעזר מפרש שמדובר בסעודת ברית מילה, ודורש: "ביום הגמל" - ביום ה"ג מל, היינו ביום השמיני [שה"ג בגימטריא ח'] מל את יצחק.
חמדת האנציקלופדיה התלמודית (84)
רבנים שונים
70 - בן נח
71 - סעודת ברית מילה
72 - הכנסת אורחים
טען עוד
מקור נוסף יש בתלמוד: כל מצוה שקיבלו עליהם ישראל בשמחה כגון מילה – שנאמר:שָׂשׂ אָנֹכִי עַל־אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָֽב (תהילים, קיט קסב), והינו מילה שהיא אמירה יחידה שקדמה לשאר אמירות (רש"י) – עדין עושים אותה בשמחה, שעושים משתה (רש"י). ולא עוד אלא שאחד מן האמוראים היה מברך בברכת המזון של סעודת מילה "שהשמחה במעונו", כדרך שמברכים בנשואין (עי' כתובות ח א). ואף על פי שאין הלכה כמותו, הרי זה משום צער התינוק (שם), אבל מכל מקום כתב שבלי הלקט שיש ללמוד משם שעושים סעודה גדולה כמו יום החופה. ואבודרהם נתן סמך לסעודה זו מדוד המלך שאמר: אספו לי חסידי כרתי ברית עלי זבח (תהילים נ ה), שהוא רמז לסעודת מילה, שפירש "זבח" כמו "זב ח'", והוא דם מילה שזב לשמונה ימים. במדרש תנחומא (סו"פ חיי שרה) אמרו: כשמל בנו, אפילו אדם ממשכן עצמו, משמח אותו היום.
מהות הסעודה. סעודה זו נקראת סעודת מצוה (רמ"א בשו"ע שם). ולדעת האור זרוע (ח"ב סי' קז) זוהי סעודת שבוע הבן, שמבוא בגמרא שאפילו אמוראים שנהגו שלא להינות מסעודת הרשות אכלו בסעודה זו (עי' בבא קמא פ א וחולין צה ב). ונהגו לאסוף מנין לסעודה זו (רמ"א שם) כל מי שאינו אוכל בסעודת מילה הוי כמנודה לשמים (רמ"א שם ע"פ תוס' פסחים קיד א). ולפיכך כתב מהר"י טיקטין בספר באר היטב, שמי שאין דעתו לילך לסעודה זו, יבקש שלא יזמינו אותו, שהמוזמן ואינו הולך הוא מנודה לשמים. אין לצאת בסעודה זו ביין ומתיקה בלבד, אלא יעשה סעודה ממש (חכמת אדם). וצריך לאכול בשר בסעודה זו, שאין שמחה אלא בבשר (עי' רמ"א או"ח תקנא י ומגן אברהם סי' רמט ס"ק ו ומחצית השקל שם).
כתב המחזור ויטרי (עמ' 627) שיש נוהגים לומר זמירות במשתה הברית. ובמדרש (רות פ"ו) אמרו על סעודת הברית של אלישע בן אבויה: וכשאכלו ושתו שרו, אילין מזמורין ואילין אמרין אלפנטרין, היינו שירים בסדר אל"ף בי"ת. וקודם ברכת המזון יש אומרים פיוט נודה לשמך וכו' (ישנו בסדורים נוסח אשכנז). וכשמגיעים בברכת המזון ל"הרחמן הוא יזכנו" נוהגים לומר: הרחמן הוא יברך אבי הילד ואמו וכו' (עי' הנוסח בסידורים) . בשער הכולל לסידור הרב בעל התניא פי"ד פקפק, שמא יש בזה הפסק בין ברכת המזון לשתיית כוס של ברכה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
