ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
"בתחיית שפת קודש תנוב דעת אלקים, ואך בדעת אלקים תמצא השפה העברית את נשמתה". ("מגד ירחים", תרע"ב) "צללי החושך של העתקת התורה ליוונית, יהפכו לאור כשיגלה המקור העברי בטהרתו". (שם, תרע"ד).
"כל לשון נובע מהשקפה מיוחדת על המציאות. השקפה של קודש על המציאות כולה היא ההשקפה הישראלית. וזאת ההשקפה המיוחדת חוללה את הלשון העברית, שהיא באמת השפה הקדושה. הריחוק מהשקפה הקדושה נוטל את זיו השפה, ואף על פי שיטיפו הטפות רבות לחבב אותה, מפני כמה טעמים שנראים הגונים, מכל מקום בתוך המגמה של החיים, הפונים אחור למגמת השקפת הקודש, מסתתרת שנאה לרוח השפה... על כן תהיה השפה ברורה רק באותה המידה שיקרא שם ה' בעולם". (אורות ישראל פרק ז, יב)
"כל לשון נובע מהשקפה מיוחדת על המציאות. השקפה של קודש על המציאות כולה היא ההשקפה הישראלית. וזאת ההשקפה המיוחדת חוללה את הלשון העברית, שהיא באמת השפה הקדושה. הריחוק מהשקפה הקדושה נוטל את זיו השפה, ואף על פי שיטיפו הטפות רבות לחבב אותה, מפני כמה טעמים שנראים הגונים, מכל מקום בתוך המגמה של החיים, הפונים אחור למגמת השקפת הקודש, מסתתרת שנאה לרוח השפה... על כן תהיה השפה ברורה רק באותה המידה שיקרא שם ה' בעולם". (אורות ישראל פרק ז, יב)
"רוממתנו מכל הלשונות"
כך כותב מרן הרב בפתגמי חודש טבת על השפה העברית, בספרו "מגד ירחים", ומעמיק בהסברו בספרו "אורות ישראל".
מילים מילים מילים ... כולנו מדברים. אך מהו דיבור? מהי מילה? האם הדיבור הוא רק מערכת תקשורת בין בני אדם בכדי לאפשר להבין אחד את השני? האם מדובר רק בהסכמה בין בני אדם על קריאת שמות לחפצים ולמעשים או שהמילים מורים גם על טבע ומהות הדברים?
בשמיני בטבת תורגמה התורה ליוונית, בתשעה בו מת עזרא הסופר ובעשרה בחודש סמך מלך בבל על ירושלים וצר עליה שלש שנים. על היום בו תורגמה התורה ליוונית נאמר במגילת תענית כי "החושך בא לעולם שלשה ימים". מהו החושך בתרגום התורה? לכאורה, היינו חושבים הפוך. תרגום התורה יביא את בשורת התורה לעמים רבים אם כן מהו החושך והקושי הגדול שבתרגום התורה? כמו כן יש להבין, מה הענין המיוחד במות עזרא הסופר. רבים וגדולים היו לעם ישראל במהלך הדורות ובמה זכה עזרא הסופר שיציינו ויצומו בגלל מותו? ברור לנו, שחכמים לא חיפשו אירועים בכדי לציינם. יש קשר עמוק בין שלשת הימים שעליהם נקבע צום משותף. תרגום התורה ליוונית, מות עזרא הסופר והמצור של מלך בבל קשורים זה בזה ועוסקים בדבר אחד.
שפה ולשון כמו הכתב הם ביטוי לעולם רוחני פנימי.
"כל לשון נובע מהשקפה מיוחדת על המציאות".
השפה והלשון באומות העולם הם רק סימנים חיצוניים הבאים לבטא עולם פנימי מאד שטחי וטבעי.
טבע נפשם של אומות העולם שייך לעולם הזה החיצוני והחומרי. בעולם הזה הם עסוקים במחשבותיהם ובמעשיהם. לכן, גם השפה שייכת למדרגה חיצונית זו.
באומות השפה והלשון הם עניין אנושי הנובע מהסכמה אנושית הבאה לעזור לבני אדם להבין זה את זה ולבטא את מחשבותיהם והרגשותיהם בעולם הנגלה. אומות העולם שייכים למדרגת הטבע.
לעומתם, השפה העברית נובעת מההשקפה של קודש המיוחדת לישראל.
"זאת ההשקפה המיוחדת חוללה את הלשון העברית, שהיא באמת השקפה הקדושה. הריחוק מההשקפה הקדושה נוטל את זיו השפה".
אנו מדברים על הבדלה מהותית בין ישראל לעמים ,בין השקפה של קודש להשקפה של חול ובין השפה העברית לבין שאר השפות. ההשקפה כי האלוקות היא מחייה את כל המציאות וכל החיים מתנהלים על פי האידיאה האלקית, היא השקפת הקודש שלנו והיא המחייה באמת את השפה העברית. "אך בדעת אלקים תמצא השפה העברית את נשמתה". לא בכדי נפסק להלכה כי אי אפשר לברך ברכת המזון בכל שפה. אך בכל השפות חייבת להיות הבנה של האמור לנאמר מלבד אם הוא מברך בלשון הקודש שגם אם אינו מבין יוצא ידי חובת ברכת המזון. למילים בשפת הקודש יש משמעות פנימית מעבר להבנה החיצונית. לכן, גם באמירתם ללא הבנה יש משמעות ופעולה בעולם.
יתירה מזו, אנו לומדים כי "כל התורה שמותיו של הקב"ה". כל אות וכל מילה נושאות בתוכן כוונות אלקיות. המדרש שמספר על המאבק בין האותיות באיזו אות יברא העולם ובאיזו אות יפתחו את התורה, מלמד על הקדושה שבאותיות ועל כוונות ועומק רוחני הנמצאים בכל אות מהשפה העברית.
הרצון של היוונים לתרגם את התורה ליוונית לא היה תמים. הדרישה לתרגום התורה היה חלק מהמאבק באלקי ישראל. הם רצו להאניש את התורה. הם בקשו לומר לכולם, הנה, התורה היא ספר אנושי ככל הספרים והוא מבטא מחשבות אנושיות ועל כן אפשר לתרגם את הספר לכל שפה ולשון. זהו החושך הגדול שבתרגום התורה. נטילת האור האלקי מחיינו והשארת העולם לשכל האנושי משאיר את העולם בחושך גדול. חיים שנקודת השקפתם היא מגובה האנושיות הם חשוכים ומדולדלים.
תרגום התורה מהווה נפילה משמים לארץ, מתורה אלקית נשגבה לתורה אנושית. בתרגום מאבדים את שמותיו של הקב"ה "ואמרו דורשי רשומות כי תרגום הוא בגימטריה תרדמה".
היוונים לא רצו להרוג. הם רצו להשמיד את שם ה' מהעולם. תרגום התורה היה שלב אחד במלחמה כנגד שם ה'.
זהו הקשר למות עזרא הסופר. עזרא היה איש אלקי. היה ראוי שתינתן תורה על ידו אילמלא הקדימו משה. למרות שעזרא לא נתן את התורה הוא "חידש" את הכתב העברי. "כתב שמאושר בכתבו". הכתב הרי מצמצם כל מחשבה ודיבור. "הכתב לדיבור הוא כגוף לנשמה". אך עזרא היה סופר אלקי אשר ידע כיצד לבטא בכתב את הרצון האלקי. בניגוד לכל כתיבה המהווה רק סימנים חיצונים, הרי הכתב העברי גם בצורת כתיבתו מבטא עולמות פנימיים. הספר "ריש מילין" שכתב מרן הרב זצ"ל מלמד אותנו מעט מהסודות של האותיות וצורת הכתיבה שלהן. גם הנקודות "הן רוח חיים של האותיות" ואפילו התגין שעל האותיות מלמדות על עולמות וכוונות רוחניות. באגרת לבנו מרן הרצי"ה על הספר "ריש מילין" כותב הרב:
"שאין יכולת לשום שכל אנושי לסקור את חביון קודשם (של האותיות והתגין) זולת קדישי עליונים שאור ה' הופיע עליהם הגבה למעלה למעלה מכל שרעפי לבב אנוש" (אגרות ראיה ג, אגרת תשצ"ו).
מותו של עזרא הסופר מציין את הסתלקותו מן העולם של איש אלקי אשר חשף את האלוקיות של התורה וכתבה. החושך שירד על העולם בניסיון להפוך את התורה לאנושית על ידי תרגום התורה ליוונית , הוא החושך שירד לעולם במות עזרא הסופר.
זהו גם החושך במצור של מלך בבל. לכאורה, מה ראו חכמים לציין את המצור שארך שלש שנים? אנו מציינים את חורבן בית המקדש ומה הענין לציין את התהליכים שהביאו לכך?
אנו רואים שהנביא מציין את היום הזה כיום מיוחד במינו. "בן אדם כתוב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלים בעצם היום הזה". הביטוי "עצם היום" נכתב על היום הקדוש - העשירי לחודש השביעי - הוא יום כיפור. כאן הנביא מתבטא פעמיים על היום העשירי בחודש העשירי כיום מיוחד הראוי להיקרא "בעצם היום הזה".
על המצור בימים ההם נאמר בירמיה פרק א': "ובאו ונתנו איש כסאו פתח שערי ירושלים ". ירושלים היא מקום מלכות ה' בעולם. מלך בבל צר על ירושלים מתוך רצון להשליט בעולם מלך בשר ודם ולהדיח את מלך מלכי המלכים ממקום השראת שכינתו - ירושלים. לא מדובר על מלחמה בין אומות כי אם כנגד בורא העולם. "כי נועצו לב יחדיו עליך ברית יכרותו". זוהי מלחמה על השלטון בעולם, למי המלוכה בעולם, לבני אדם או לבורא העולם? והאם אנו כלואים במאסר האנושי והטבעי המוגבל,- או שאנו מוארים מאור מקור החיים האלקי הכולל אין סוף?
בתחילת תקופת התחיה הלאומית והשיבה לארץ ישראל התעוררה גם תנועת תחיית השפה העברית.
מרן הרב שכה החשיב את תחיית השפה העברית הזהיר מ
"לאומיות מזויפת בגרגרים של היסתוריה וחיבת השפה העברית, המלבישה את החיים צורה ישראלית מבחוץ במקום שהפנים כולו הוא אינו יהודי" (אגרות ראיה א, אגרת קנד).
כפי שנאמר, כל יתרונה ומעלתה של השפה העברית היא בשעה שנשמת השפה היא דעת אלקים. אם השפה מתרחקת מהשקפה של קודש היא כבר אינה שפת הקודש. ההתעלמות מעולם הקודש בתחייה בכלל ובשפה בפרט מביאה חושך על ישראל ועל העולם.
הניסיון להאניש את התורה ואת ישראל ולראות בהם "עם ככל העמים" וספר ככל הספרים מתעלם מעיקר רוממותם של ישראל ומתפקידם בעולם. אך הרב מלמד אותנו עוד דבר בנוגע ללשון וללשון הקודש.
"כל הגיון אלקי ונשגב של הגויים, אפשר לו להתלבש בשפה ובלשון ברורה, מפני שאינם תרוממים ממעל לערך הדיבור, לא בהם כי אם בנו בחר ה' מכל עם, ורוממנו מכל לשון . אפילו מלשון הקודש, בתור לשון, רומם אותנו עליו, כי אנחנו בתוך עצם הקודש שרויים, עצם הקודש מתוך גובהו מחייה הוא את העולם המעשי שבחיים בעוז קדשו וקדשנו במצוותיו". (ערפלי טוהר)
"אתה בחרתנו מכל העמים". הקב"ה בחר בנו מכל העמים להיות קרובים אליו, להיות בעלי כשרון רוחני של התקשרות למה שלמעלה מהטבע ומעל לשמש.
לכן "רוממתנו מכל הלשונות", אפילו מלשון הקודש. הלשון והשפה הם כלי ביטוי כאן בעולם הזה. ושפת הקודש מצליחה להכיל קדושה ועולמות רוחניים במילים ובאותיות. אבל עם כל זה הלשון מוגבלת ומצמצמת. עצם חייהם ונשמתם של ישראל היא מעבר לכל גבול ומרוממים מעל כל הלשונות.
שאיפת החיים שלנו צריכה להיות גבוהה מעבר לכל שפה ולשון. אנו צריכים להתרומם לקרבת אלקים הנמצאת מעל לכל שפה ועולם חומרי. רק מתוך רוממות זו יהיה לשפה תוכן עמוק ואמיתי המתאים לישראל.
יש כאלה:
"בעלי הנשמות הזכות, שהמחשבה פועלת בהם בתדירות באופן בהיר, בולעת היא אצלם את כשרון הדיבור, ועל כל פנים את הנטיה ואת החפץ של הדיבור. מרגישים הם בכל דיבור מעמסה ודחיקה של המרחב הגדול של החופש שבמחשבתם הפוריה, השולחת תמיד את קרנה לעברים שונים". (אורות הקודש ג, עמ' רעט).
מי שחי רק במדרגת העולם הטבעי יראה בשתיקה חידלון ופחיתות. שתיקה תתפרש אצלו כשיתוק. אבל ההשקפה הרואה את רוח אלקים שממעל לטבע היא מבינה כי יש דומיה המבטאת התעלות אדירה המביאה את האדם לגבהים בהם אין מקום לדיבור המגביל והמצמצם. "השתיקה נתבעת בעומק הנשמה, מכל אשר הגיגים עליונים, שבעצמם עומדים הם ממעל לחוג המבטא של האדם, הנם קבועים בתוכיותו" (שם, עמ' רעד).
השאלה האם יש ה' בקרבנו אם אין, היא המביאה ליחס השונה לשפה ולשתיקה. ההכרה כי מרוממים אנו מעל לטבע צריכה להביא אותנו ליחס נכון לשתיקה בעתה ולהכרה בקדושת השפה העברית היות והיא מבטאת את דעת אלקים שבנו.
זהו שנאמר על אהרון "וידום אהרון". לא שתיקה של חידלון כי אם שתיקה של התעלות והתבטלות כלפי הבורא המרומם מעל לכל.
את החודש העשירי ובמרכזו היום העשירי עלינו לנצל לחשבון נפש והעמקת הכרתנו במלכות ה' בעולם.
לאחר שעברנו את המלחמה ביוונים מגיע החודש העשירי בו אנו מסוגלים להתעלות להכרה במלכות ה' ולהבין את החושך הנגרם בריחוק מקבלת עול מלכות שמים.
עלינו להכיר בתורה כתורת אלקים ולהישמר מלהאניש אותה. עלינו להבין כי השפה העברית שפת הקודש היא שבאה ללמד ולחשוף את הקודש בעולם. הזהירות מלהחשיך את העולם בכך שנסתפק בחשיבה האנושית ונראה בה את חזות הכל צריכה להיות נר לרגלנו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
