ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת האנציקלופדיה התלמודית
בכל יום מימי חג הסוכות אומרים תפילות שיש בהן "הושענא", ועל שם שאומרים אותן בשעה שמקיפים את התיבה עם הלולב (ראה ערך סכות וערך הושענא רבה) קראו בתלמוד את האיגוד של הלולב עם ההדס וערבה בשם הושענא (סוכה לז א, ושם ב), ולפעמים קראו אף להדס לבד הושענא (ראה שם ל ב, לא א, ולג ב), על שם שאוגדים אותו להושענא (רש"י שם לא א ד"ה הושענא), וכן יש שקוראים לערבה בשם הושענא (ראה שו"ע או"ח תרסד ח, ורמ"א שם ז וט).
בהקפות שבמקדש ושבימינו
בזמן המקדש כשהיו מקיפים את המזבח היו אומרים: אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא, אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא (תהלים קיח כה), רבי יהודה אומר: אני והו הושיעה נא (סוכה מה א). ויש גורסים שתי פעמים אני והו הושיעה נא (ירושלמי סוכה ד ג).
להלכה כתבו ראשונים שבמקדש היו אומרים אנא ה' הושיעה נא (רמב"ם לולב ז כג, ראה כסף משנה שם).
חמדת האנציקלופדיה התלמודית (84)
רבנים שונים
82 - זכירת שבת
83 - בור
84 - הושענות
טען עוד
פירוש אני והו הושיעה נא
* יש אומרים כי "אני והו" בגימטריא אנא ה' - היינו שם הוי"ה - ועוד ששם זה, אנ"י וה"ו, הוא משבעים ושנים שמות היוצאים משלשה המקראות של ויסע ויבא ויט בפרשת בשלח (רש"י סוכה מה א ד"ה אני), ורומז על מה שדרשו שכביכול הוא עצמו בגלות ובצרה עם ישראל (ראה פתיחתא דאיכה רבתי לד), והיינו הושענא שיושיע הוא לעצמו (תוספות סוכה שם ד"ה אני, ובקיצור בטור תרס).
* יש מפרשים כן על והו בלבד, ואני מוסב על ישראל, כלומר: אני ואותך הושיעה נא (רב האי גאון בתורתן של ראשונים [הורוויץ] עמ' 51, וכעין זה בפירוש המשניות לרמב"ם סוכה ד ה, וברע"ב שם בפירוש ג).
* יש מפרשים שרומזים לפסוק רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא (דברים לב לט), המדבר בשמירת ישראל וישועתם, וכאילו אומרים: אתה שאמרת ראו עתה כי אני הוא, הושיעה נא כמו שהבטחתנו (פירוש המשניות לרמב"ם שם).
* ויש מפרשים שעל המזבח היו מבקשים, היינו אני והמזבח, הושיעה נא, ומבקשים עליו מפני שהוא כפרתם (רב האי גאון שם, בשם אשכחן בפירושים).
תיבת והו
אני והו בלי אל"ף (כך הגירסה במשנה שבבבלי סוכה שם, ובמשניות שם, ובכל הסידורים), ויש גורסים והוא באל"ף (כך הגירסה במשנה שבירושלמי סוכה ד ג, וראה קרבן העדה שם; ריטב"א סוכה שם ד"ה אני).
יש מנקדים וָהוֹ בחולם (סידור היעב"ץ ועוד סידורים), ויש שכתבו בפירוש לנקד וָהוּ (סידור הרב, וראה בשער הכולל מה, וכן הוא ברוב הסידורים).
זמן אמירתן
* יש מהגאונים שכתבו שלאחר שקוראים בתורה אומרים 'תהלה לדוד', ועומד שליח ציבור ולולבו בידו, והציבור סביבות התיבה, ואומר: הושיעה נא ואני והוא הושיעה נא, ועונים הציבור כן אחריו, ומחזירים ספר תורה למקומו, ואחר תפילת מוסף מקיפים (ראה ערך סכות וערך הושענא רבה על ההקפות), ואומרים שוב הושענא והושיעה נא, וכן הושענא והצליחה נא, ודברי שבח מענינו של כל יום ויום, והם עונים תבנה ציון ברנה והעלנו לתוכה בשמחה (רי"ץ גיאת עמ' קנז, בשם רב סעדיה גאון3).
* יש סוברים שאומרים הושענות לאחר מוסף (רי"ץ גיאת עמ' קנז, והמנהיג סוכה עמ' תה, בשם רב עמרם; סדר רב עמרם סדר חג הסוכות; מחזור ויטרי שפב; טור או"ח תרס, וכן הוא בסידורים נוסח אשכנז בימינו), אלא שיש סוברים שאומרים קדיש קודם הושענות, ויש שאין אומרים (טור שם).
* ויש נוהגים לומר הושענות אחר הלל, קודם קריאת התורה (סידור רב סעדיה עמ' רלח; וכן מנהג ארץ ישראל, ראה ארץ החיים או"ח תרס, וכף החיים שם סק"ד. וכן הוא בסידורים נוסח ספרד ובסידור הרב. וראה ערך הושענא רבה על חילוקי המנהגים בזמן ההקפות).
נוסחתן
נוסחאות שונות של הושענות הן, ורובן נתקנו בסדר אל"ף בי"ת (ראה רי"ץ גיאת עמ' קנז, וכן בנוסחאות שלנו). המנהגים העיקריים הם:
* יש שאומרים בכל יום מענינו של יום (ראה רי"ץ גיאת שם), היינו ביום ראשון מענינו של אחד, וביום שני מענין שנים וכו' (ראה סידור רב סעדיה גאון עמ' רלט ורמו, וכן מנהג הספרדים ועדות המזרח).
* ויש שאומרים ביום ראשון למען אמתך, וביום שני אבן שתיה וכו' (ראה לבוש או"ח תרסג א, ומגן אברהם ומחצית השקל שם, וכן מנהג האשכנזים, אלא שיש שינויים בסידור הרב בקביעת הפיוט לכל יום).
בהושענא רבה אומרים הרבה הושענות (רי"ץ גיאת שם; סדר רב עמרם סדר חג הסוכות), ונוהגים שחוזרים על כל הפיוטים ומוסיפים עליהם עוד (כן הוא בסידורים)4.
אין ברכה לאחריהן
שליח ציבור שחותם אחר גמר ההושענות ברוך אתה ה' האל המושיע - טועה (רי"ץ גיאת עמ' קנז, והמנהיג סוכה עמ' תה, בשם רב האי גאון), שלא תיקנוה אלא במגילה (המנהיג שם. וראה ערך קריאת מגילה).
בשבת
על אמירת הושענות בשבת, נחלקו גאונים:
* יש סוברים שאסור לומר, מפני התינוקות שאינם מבחינים שאין נוטלים הלולבים, ולא יתברר להם שאין לולב ניטל בשבת (רב שרירא גאון, הובא ברי"ץ גיאת עמ' קנז, והמנהיג שם, ואבודרהם תפלות סוכות, ובטור או"ח תרס; שו"ע שם ג, בשם יש מי שאומר).
* ויש סוברים שאומרים הושענות מעין שבת (העיטור עשרת הדברות לולב, בשם רב סעדיה גאון; המנהיג שם, בשם רש"י ומנהג צרפת ופרובינציא; טור שם; שו"ע שם), שכיון שאין מקיפים (ראה ערך סכות), מתברר להם שאין לולב בשבת (טור שם וט"ז סק"ג).
אף בימינו יש מנהגים חלוקים בכך – יש שאין אומרים (ברכי יוסף או"ח תרס ג: בירושלים אין אומרים; מנהג חב"ד על פי סידור הרב; מנהג הספרדים ועדות המזרח); ויש שאומרים הושענא מיוחדת לשבת (בכל סידורי נוסח אשכנז, וחלק מסידורי הספרדים ועדות המזרח).
מהנוהגים שלא לומר הושענא בשבת, יש שלמחרתו אומרים שתי הושענות (ראה פסקי דינים לבעל צמח צדק החדש או"ח תרס, ושער הכולל לסדור הרב מה).
_________________________________________________________
1 מבוסס על הערך הושענות שבכרך ח', טורים תקלה-תקלח. ראה מאמר מקיף על ההושענות בהקדמה לתכלאל לחג הסוכות [אבירן] בני ברק תשמ"ט.
2 אבל בסידור רב סעדיה גאון לא הוזכר אני והו.
3 אבל בסידור רב סעדיה גאון הזכיר הושענות רק אחר הלל, ראה להלן. וראה בדעתו בספר המנהיג סוכה עמ' תה בשמו, וראה ר"ל גינצבורג בגנזי שכטר ב עמ' 252 - 255 בארוכה.
4 וראה בסידור רב סעדיה גאון ובמחזור ויטרי עוד כמה הושענות לכל יום ולהושענא רבה, שלא נכנסו בסידורים שבימינו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
