ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- ויקרא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
גילה בת רחל
אמר לו הרב המגיד ליסוע לצדיק רבי זאב מז'יטומיר, (שיום ההילולא שלו בפורים, יד' אדר), מחבר הספר 'אור המאיר'. נסע האיש לרבי זאב, אך כשהגיע לביתו היה כבר לילה, והבית היה סגור.
דפק האיש על הדלת שוב ושוב, ואיש לא פתח לו. הלילה היה קר, והאיש התחנן שיפתחו לו, אך איש לא פתח לו.
כשראה האורח שאיש לא פותח, אמר בכעס וברוגז – 'אינכם מרחמים על יהודי, ומכניסים אותו לבית?' אך אף אחד מבני הבית לא הגיב ולא פתח.
בבוקר, נפתחה הדלת, והאורח נכנס והתארח בבית כמה ימים, אך רבי זאב לא שאל אותו דבר.
התפלא האורח – למה שלח אותי הרב המגיד לכאן? והחליט לחזור לביתו.
לפני שנסע, פנה לרבי זאב ושאל: 'הנה, רבנו המגיד שלח אותי לכבודו, ואיני יודע למה'.
השיב לו רבי זאב: 'רבנו, שלח אותך אלי, כדי שתלמד ממני, שהאדם הוא בעל הבית, ולמי שאיננו רוצה אין הוא מניחו להיכנס...' (לפי סיפורי חסידים, תורה, מס' 222).
סיפור עמוק, שמעביר מסר יסודי וחשוב. האדם חושב כל העת, ומחשבותיו רצות במהירות. זו הסיבה, שרובנו חיים בתפיסה, שמחשבותיו של האדם אינם בידיו. כביכול, אם באה מחשבה לא טובה לאדם, אנוס הוא להרהר, ואין הדבר בשליטתו. (תפיסה זו היא אולי טובה לחיזוק אנשים שנופלים במחשבותיהם, ואם יתייחסו לכך בחומרה, יפלו עוד יותר ברוחם ויתייאשו לגמרי. לאנשים אלו נאמר, שנפילתם זו פחותה ממי שנופל בזדון, כי יש כאן כבר מימד של אונס. אך וודאי שראוי לשאוף למדרגות גבוהות יותר, כפי שנראה לקמן).
אך האמת היא שגם תחום המחשבה נתון לשליטתו של האדם. עיקר היכולת לשלוט במחשבה, תלויה בעבודה מקדימה שעל האדם לעשות. כבר אמרו חז"ל על הפסוק – "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", העין רואה והלב חומד. החמדה היא אמנם גם רגש ולא רק מחשבה, אך יש בה בוודאי גם קשר לעולם המחשבה. אדם שיעשה עבודה מקדימה וישמור על עיניו, ממילא לא יתעורר לחשוב מחשבות פסולות, שראיית העין יכולה להוביל אליהם.
בנוסף, האדם יכול ממש לנסות לשלוט במחשבותיו, ולהתאמץ להפנות את מחשבותיו לכיוונים טובים וחיוביים. (חשוב גם לשים לב בנושא זה להבדל בין מחשבה לרגש. לעיתים, על הרגש קשה לנו לשלוט, ואנו מבלבלים בין רגש למחשבה, ומדמים שעל המחשבה איננו יכולים לשלוט. אך האמת היא שמחשבה מסויימת מובילה לרגש מסויים, ואם נחשוב אחרת גם הרגש ישתנה. לדוגמא, אדם כועס על אירוע מסוים. אך האמת היא שכעסו נובע ממחשבה שהעניקה פירוש מסוים לאירוע. אם הוא ישנה את מחשבתו, גם הרגש ישתנה).
הפרשה שלנו מתחילה בצורה ייחודית, כך שיש בה הקדמה כפולה, "ויקרא אל משה, וידבר ה' אליו מאוהל מועד...". כבר תמהו רבותינו – הרי תמיד התורה מסתפקת בהקדמה – "וידבר ה' וכו', למה כאן שינתה והקדימה פעמיים והוסיפה – 'ויקרא אל משה'?
על כך ענו חז"ל – "לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים קדמה קריאה לשון חיבה... אבל לנביאי אומות העולם נגלה עליהם בלשון עראי וטומאה, שנאמר ויקר אלוקים אל בלעם". ההבדל בין נבואת משה וישראל לנבואת האומות מצוייה בהבדל בין קריאה מראש למפגש מקרי.
עיון בהקשר של תחילת הפרשה ישפוך אור חדש על העניין. במהלך סוף ספר שמות הולך ומוקם המשכן, עד שבסוף הספר נאמר: "ויכס הענן את אוהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן, ולא יכול משה לבוא... כי שכן עליו הענן...". נמצאנו למדים, שמשה לא יכול להיכנס אל המשכן עד שה' קורא לו לבוא ולשמוע את דבר ה', לכן חובה להקדים ולומר שה' קורא למשה ורק אחר כך מדבר איתו.
יש כאן אמירת עומק, שקבלת דבר ה' אינה על הדרך וללא שליטה, אלא היא מותנת בעבודה רצינית של בניית בית, נתינת מקום, ובסוף – קריאה לכניסה פנימה אל ההיכל. כשרוצים לדבר על עניין חשוב, לא מדברים בשיחת מסדרון על הדרך, אלא קובעים פגישה מראש במשרד. אומות העולם פוגשים את ה' במקרה על הדרך, ואילו ישראל, החביבים על ה', מכינים בית ומקבלים זימון מראש.
וכך עלינו לנהוג במחשבותינו, לבנות בית ולהכניס רק את מי שמוזמן.
עניין זה נרמז גם במגילה בדברי אסתר: "כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית, אשר לא יקרא, אחת דינו להמית". מי שרוצה להיות 'מלך', (כידוע, 'מלך' – מחשבה, לב, כבד. אדם ששולט במחשבתו על הכל), צריך לדעת להכניס רק את מי שצריך להכניס.
וברוח פורימית, נסיים ב'ונהפוכו' מכל המאמר שכתבנו, שבמחשבות של קרבת ה', שהופכות אותנו לבניו של ה', עלינו לנהוג כילדיו של המלך, שרשאים להיכנס אליו בכל רגע גם בלי לדפוק...
וכמו שעשתה אסתר, אשת המלך, שבאה בלי הזמנה, נשאה חן בעיני המלך, והוא הושיט לה את שרביט הזהב...
שנזכה להשתכר בפורים, לצאת מהדעת, ושיפרצו למחשבתנו וממחשבתנו, מחשבות קרבת ה' ההופכות ארור לברוך...
פורים שמח!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
