- הלכה מחשבה ומוסר
- בית כנסת
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שלמה בן יעקב
ב. מבואר בתלמידי ר' יונה (דף כ: מדפי הרי"ף ד"ה היה), שמש"כ בגמ' שהעומד בחו"ל צריך לכוין לארץ ישראל, אין הכוונה רק לא"י, אלא ודאי שצריך לכוין גם כנגד ירושלים כדין העומד בא"י, וכן צריך לכוין גם כנגד בית המקדש וקודש הקודשים, אלא שהחילוק בין העומד בחו"ל לעומד בא"י הוא שהעומד בחו"ל צריך תוספת כוונה על א"י, משא"כ למי שכבר עומד בתוכה. וכ"פ השו"ע (או"ח צ"ד, א'): "היה עומד בחו"ל יחזיר פניו כנגד א"י ויכוון גם לירושלים ולמקדש ולבית קדשי הקדשים. היה עומד בא"י יחזיר פניו כנגד ירושלים ויכוון גם למקדש ולבית קדשי הקדשים, היה עומד בירושלים, יחזיר פניו למקדש ויכוון ג"כ לבית קדשי הקדשים וכו' ". וביאר הפרישה (שם סק"א, והוב"ד במ"ב שם סק"ג) שכוונת דברי השו"ע שאף שאינו יכול להחזיר את פניו נגד ירושלים , מ"מ יכון דעתו כנגד ירושלים. אמנם יעו' שם בדבריו שהפרישה עצמו ס"ל שהעומד בחו"ל צריך לכוון פניו רק כנגד א"י, אלא שמחשבתו תהיה מכוונת לצור העולמים ולא לזולתו, ונימוקו עמו במשל שכתב, במי שעושה לעצמו מטרה לחציו, שאם הוא קרוב למטרה הוא מצייר לו נקודה קטנה, ואם הוא רחוק עושים לו עיגול גדול, ולכן העומד בירושלים במקום המקדש, סגי לו במה שיכוון כנגד א"י.
ג. ובמס' ב"ב (כה:) איתא: "אמר רבי יצחק: הרוצה שיחכים - ידרים, ושיעשיר - יצפין, וסימניך: שלחן בצפון ומנורה בדרום; ורבי יהושע בן לוי אמר: לעולם ידרים, שמתוך שמתחכם מתעשר, שנאמר: אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד. והא רבי יהושע בן לוי אמר: שכינה במערב! דמצדד אצדודי. אמר ליה רבי חנינא לרב אשי: כגון אתון דיתביתו בצפונה דא"י - אדרימו אדרומי". ועפ"ז פסק הרמ"א (צד, ב') בעקבות הסמ"ג והטור: "ואנו שמחזירין פנינו למזרח, מפני שאנו יושבים במערבה של א"י, ונמצא פנינו לא"י", ובמ"ב (ס"ק ט') כתב, שלכן נהגו [במערב אירופה] לקבוע ההיכל שס"ת בתוכו בכותל המזרח, לפי שצריך להתפלל לצד מזרח, ואם א"א לו לקבוע במזרח יקבע בדרום ועכ"פ לא לצד מערב שאז יהיה אחורי העם להיכל . ומ"מ אפילו קבעו ההיכל בכותל אחר, המתפלל צריך להחזיר פניו למזרח. עוד כתב המ"ב (ס"ק י') שבית הכנסת שהעמידו בו את ארון הקודש לצד דרום וכולם מתפללים נגדו, אף שהוא שלא כהוגן, הבא להתפלל יכוון לצד שהצבור מתפללין, אך יצדד פניו למזרח. עוד כתב (ס"ק יא) שכל האחרונים הסכימו עם הלבוש שכתב, שבמדינותינו שאין אנו יושבין במערבה של א"י בדיוק רק נוטה ג"כ לצפונו, יעמידו כותל בית כנסת נוטה קצת מזרחית דרומית של העולם, שאז תעמוד מכון כנגד א"י ובית המקדש, וכן בכל מדינה צריך ע"פ מקומה. והוסיף המ"ב (ס"ק יב) שצריך שיעמידו כותל בהכ"נ נוטה קצת לצד מזרחית דרומית, שבמקום כזה שהארון בצד מזרחית דרומית אין צריך להדרים, וכן אין להצפין שאזי נראה שהופך פניו כנגד א"י.
ד. עכ"ז מצינו מקרים שאין צריך להחזיר פניו כנגד ירושלים, כמובא בגמ' בברכות (ל.): "ת"ר היה רוכב על החומר והגיע זמן תפילה אם יש לו מי שיאחז את חמורו ירד למטה ויתפלל, ואם לאו- ישב במקומו ויתפלל. רבי אומר בין כך ובין כך ישב במקומו ויתפלל, לפי שאין דעתו מיושבת עליו, אמר רבא ואיתימא ריב"ל הלכה כרבי". וכתבו התוס' (ד"ה הלכה) שאי"צ להחזיר פניו כנגד ירושלים, ויכול להתפלל על החמור כשהוא מהלך, וביאור לדבריהם כתב הרא"ש (סי' יט) שכיון שהוא רוכב על בהמתו, רכיבתו היא לפי צד דרכו ולא לצד אחר, אולם הב"י (שם) כתב בשם הרוקח שאע"פ שהוא מתפלל כשהוא רוכב על החמור, אם יש לו יכולת להחזיר את פניו, יעשה כן. והביה"ל (ד"ה היה) כתב שיתכן שהרוקח כתב שצריך להחזיר את פניו ס"ל כר' יונה שגם לרבי צריך להעמיד את חמורו כאשר הוא מתפלל, ולכן לשיטתו צריך להחמיר שיחזיר את פניו, משא"כ לשיטת הראשונים שיכול להתפלל גם כשהחמור ממשיך בדרכו, אי"צ להחזיר את פניו גם כשהוא יכול להחזיר פניו, ויע' בביה"ל שם שהניח הדברים בצ"ע. מ"מ העולה מהאמור שדין החזרת פניו אינו כלל גורף, כמו"כ מצינו לגבי סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות שיכון לבו כנגד אביו שבשמים כמבואר בגמ' (שם), ואף שכתב הביה"ל (ד"ה מי) בשם השולחן שלמה, שטוב שיתפלל כנגד צד אחד ויצדד את פניו לצד השני, שבכך יתכן יותר שיתפלל כנגד א"י, ע"כ, מ"מ נראה שעצה טובה קמ"ל, ולא מצינו בגמ' ובראשונים שהטריחוהו בכך.
ה. ויש לדון כאשר התפלל אך לא החזיר פניו לכיוון הנכון, דהנה כתב המאירי בסוגיין (ד"ה סומא) שאין המנהג להקפיד כ"כ, אא"כ יהפוך ממש את העורף לא"י. ובדיעבד אם התפלל בין בישיבה בין בהילוך, בין החזיר פניו לאחורי א"י, אם כיוון לבו לאבינו שבשמיים יצא, ונראה שכ"כ הט"ז (צד סק"א). אמנם מהירושלמי (פ"ד ה"ה) שכתב שלכל רוח אין מחזירין חוץ מרוח מזרחית משום שנאמר ביחזקאל (ח, טז) "אחוריהם אל היכל ה' ", משמע שאם התפלל למזרח מחזירים אותו, כלומר שצריך להתפלל שוב. אמנם ניתן לבאר בדבריהם שלכל רוח שהוא מתפלל אין מוחין בו שיחזיר פניו לצד אחר, חוץ מהמתפלל כשאחוריו למזרח שגוערים בו שיחזיר פניו לצד אחר, ומ"מ אם כבר התפלל ודאי שיצא בדיעבד ואי"צ לחזור שוב ולהתפלל, וכמ"ש המאירי (שם).
ולענ"ד יש להביא ראיה לכך שאין הצידוד לירושלים צריך להיות כ"כ מדוייק, מדברי הגמ' בב"ב כה: (הובאה לעיל) ממה שהקשתה: "והא רבי יהושע בן לוי אמר: שכינה במערב!" ותירצה: "דמצדד אצדודי", ונחלקו הראשונים בכוונת דברי הגמ' "מצדד אצדודי", שלרש"י (ד"ה דמצדד) אע"פ שמתפלל לצד מערב, מ"מ יצדד מעט לצד דרום, ומהר"י אבוהב (הוב"ד בב"י צד ד"ה ומש"כ וכהך שמעתתא) תמה על הנוהגים בחו"ל להתפלל בלא צידוד כלל, וכתב שיש להחזיר הפנים בצד המזרח כשמתפללין לצפון ולדרום כדי להטות פניו לצד ארץ ישראל, וכן כתב הסמ"ג (הובא בב"י), שהכוונה שמתפלל ממש לכיוון דרום וצפון כדי להחכים או להעשיר, אלא שיש לו לצדד מעט את פניו לכיוון מערב. השו"ע (שם, ב') הכריע כמהרי"א: "אם מתפלל לרוח משאר רוחות, יצדד פניו לצד א"י אם הוא בחו"ל, ולירושלים אם הוא בא"י, ולמקדש אם הוא בירושלים". וגם היוצאים ביד רמ"א ס"ל כמהרי"א, כמ"ש הרמ"א (שם): "ומי שרוצה לקיים אמרם: הרוצה להעשיר יצפין או להחכים ידרים, מכל מקום יצדד פניו למזרח". כלומר לשיטתם ניתן להתפלל לכיוון אחר לגמרי, אלא שעכ"פ יצדד פניו לכיון א"י וירושלים. ואפ' לדעת הט"ז (ס"ק ג) והמשנ"ב (ס"ק יב), שכתבו שהלכה כדברי רש"י, ושכן המנהג בכדי שלא יהיה נראה שונה מהציבור, עכ"פ גם לשיטתם שרי לצדד מעט לכיוון שחפץ, ובכח דברי חז"ל, יעשיר או יחכים.
ו. והנה החת"ס (או"ח סי' יט) בתש' ישב על המדוכה בדבר קהילה שרוצים להרחיב מקום תפילתם, אך נתקלו בקשיי תכנון בניית כותל מזרח בית כנסת, וזה תורף השא': "יקרתו הגיעני ולא הבנתי בו עד שבא הש"ץ שלכם והבינני כי בהכ"נ שלכם ארוך וקצר מאוד ונדחק ג"כ מאוד ע"י עזרת נשים אשר נבנה במערב ופניהן מועדת למזרח ואין שום מקום ואופן להרחיב הגבול שם, ולבנות עזרת נשים בצפון ופניהם לדרום א"א לזה מבלי שיבנו הארון הקודש לדרום ויתפללו נגדו כדי שתהיה עזרת [נשים] בצד המתנגדת למקום אה"ק והתפלה, ואם לא יעשה נחת רוח לנשים בזה א"א בשום אופן להשיג הרחבת מקום בהכ"נ והדוחק רב לבני הקהלה ומצוה רבה להרחיב מקום אהל ה' ולרומם בית אלקינו", ובסיום תשובתו כתב וז"ל: "ע"כ בודאי לסתור כותל בהכ"נ העומדת כדינו נגד המזרח ולהחזירו לדרום לעשות נחת רוח לנשים חלילה וחלילה, אפילו לא היה מפורש בש"ס ואפילו רק מנהג בעלמא מאן חשוב מאן ספון לעקור מנהג ישראל אפילו ערקתא דמסאנא מכ"ש הלכות קבועות הס שלא להזכיר, אך יען אמר לי הש"ץ שהמומחה מדד הרוחות ע"י קומפאס (מצפן) ואמר כי קרן זויות בהכ"נ שלכם הוא המזרח האמיתי באופן שמקום תפלה של עכשיו הוא מזרחית צפונית שלא כדין, ואמנם בקרן דרומית מזרחית של עכשיו הוא המזרח האמיתי וממילא שלהלן לכותל דרומי של עכשיו שם יהי' מזרחית דרומית כחפץ בעל הלבוש, ואז אפילו יהי' ע"י זה פונה קצת לדרום יותר מלמזרח שעת הדחק שאני ובלבד שעכ"פ יהי' במזרח ג"כ ולא לדרום ממש מבלי נטי' למזרח כלל, וה' ירחיב גבולכם ויציב גבול אלמנה במהרה בימינו ונעלה לציון ברינה". ועולה מדבריו שאפשר להטות מעט כותל מזרח בית כנסת, ובלבד שישאר צד הכותל גם למזרח.
ז. אולם בשו"ת אחיעזר (חלק ג סימן עט) דן בשא' דומה המצריכה צידוד כותל המזרח עבור הכנסת אורה לבית כנסת, ונטה להחמיר לצדד את כותל בית כנסת שבו מונח הארון, וז"ל: "הנני להשיבו, כי אין לשנות נגד הלכה פסוקה בגמרא ובשו"ע, ואם אמנם חלונות מצד המזרח ג"כ דינא דגמרא וכו' וצריך לכוין נגד ירושלים, וצריך לפתוח פתחים וחלונות או פתחים כנגדן, הרי יש חלונות ופתחים ומה בכך אם אורם מועט וכו', עכ"פ אין שום מקום לשנות בשביל זה המזרח לצד צפון, ואין לזה שום היתר רק יקבעו את הארון בכותל המזרח כנהוג בכל תפוצות ישראל". ונראה שגם ר' חיים עוזר זצ"ל, יסכים שכאשר הצידוד קל ואינו משמעותי, ניתן לצדד לעוד רוח, ועוד, ששם, הצידוד היה לצד צפון שאינו כלל לכיוון ארץ ישראל, אבל צידוד לצד דרום הוא הרצוי בבתי הכנסת באירופה, על פי שכתב הלבוש ורבים פסקו כמוהו, וכדלעיל. גם בשו"ת בצל החכמה (ג סימן טו), שהאריך לדון בחשיבות הצידוד והסיק ד"כשבונין בהכנ"ס ראוי לחקור אם הרחוב בו בונים את בהכנ"ס הוא ישר לרוח שמתפללין נגדו, או שהוא נמשך באלכסון", הביא (באות ט שם) כמקור לכך את תש' החת"ס לעיל: "שאפשר לבחון ולעמוד על אמיתת הרוחות גם באמצעות מכשיר הנקרא מצפן (=קומפאסס) כמבואר בשו"ת ח"ס (חאו"ח סי' י"ט) כשיודע לחשב נטיית המחט מנקודת הצפון". ונראה בכך שהביא לתש' החת"ס אגב ריהטא ולא חלק על דבריו, שמסכים שכאשר יש צורך חשוב לצדד הכותל שבו צד ארה"ק לכיוון מסויים כל עוד אין סטייה גדולה במעלות- הדבר אפשרי, וודאי שלכתחילה יש לחשב בצורה מדוייקת (הדומה לשאר בתי כנסת באיזור ברמת האפשר), ואם אפשר גם במכשיר מדידה המחשב את רמת הדיוק במעלות, אך כאשר עומד מולנו קושי בבניית הכנסת או שצריך להוסיף מקומות בבית הכנסת וכד', ודאי שניתן לצדד מעט ( = כחצי זוית ישרה, היינו 45 מעלות). הפוס' לא נחתו לבאר מהו מעט, אך מסברא נראה שכל עוד הסטייה אינה יותר מחצי זוית ישרה הדבר מותר בלא דופי כיון שעל שם אותו רוח נקרא צד זה אף שמתלווה אליו רוח נוספת) 1 .
העולה מן האמור:
א. אדם בכל מקום שנמצא בעולם מחוייב לכוון תפילתו לכיוון א"י, וירושלים.
ב. לכתחילה ודאי ראוי ונכון לדייק ככל האפשר בבניית בית כנסת, כך שהכותל בו מונח ארוה"ק יהיה מכוון לכיוון ירושלים, ולהשתמש במכשיר מדידה עבור כך.
ג. כאשר יש צורך לשנות מעט צידוד הכותל עבור הרחבת בית כנסת, קשיי בנייה ותכנון, ניתן להטות את הכיוון כל עוד אין הסטייה גדולה מידי.
ד. בית כנסת שנבנה כבר, ויש לו סטייה (עד כחצי זוית ישרה - 45 מעלות מכיוון ירושלים) הדבר מותר ואין צורך בטירחה מרובה או הפסד ממוני לשנות את כל המבנה, (במיוחד כאשר ניתן לבקש מהציבור שיצדד פניו לכיוון ירושלים).
ה. כשבית הכנסת ממוקם בצורה הפוכה מירושלים ואפ' נוטה לכיוון ההפוך, יש לשנות מיקום ארון הקודש, ולהתפלל לכיוון הראוי.
^ 1.כך נראה מספר הליכות שלמה פי"ט, אות ד' בשם הגרשז"א זצ"ל, שמבואר שם שאפ' בתי כנסת הממוקמים בירושלים שבנקל ניתן למדוד באופן מדויק את זווית התפילה, מ"מ הקילו לנטות מעט את זווית הבית כנסת כשהיה צורך.
וברצוננו להעיר, כמ"ש שם שאפ' בכותל המערבי רואים שנוהגים להתפלל בזווית ישרה, אף שמקובל שמיקום קודש הקודשים הינו היכן שנמצא כיום כיפת הסלע, ששם אבן השתיה נראית עד היום, וכמ"ש הרדב"ז ב' תרצ"א, וכיפת הסלע הרי נמצאת בנטיה לצד צפון.
גודל הכיפה
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י"א סיון תשס"ז
קדושת בית הכנסת
הרב מישאל דהאן זצוק"ל | תשרי תשס"ט
קדושת ארץ ישראל, בית כנסת ובית מדרש
"קול צופייך" – גיליון 312
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | אייר תשס"ה
דין סתירת בית כנסת קודם שיבנו חדש
הרב אריאל פרג'ון | ח כסלו תשס"ח
הקשר בין ניצבים לראש השנה
מה הייעוד של תורת הבנים?
מהי המצווה "והלכת בדרכיו"?
למה ספר דברים נקרא ''משנה תורה'' ?
הזיכרון המשותף לראש השנה ושבת
בריאת העולם בפרשת לך לך
ברכות השחר למי שהיה ער כל הלילה
למה תוקעים בשופר בראש השנה?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
סוד ההתחדשות של יצחק
איך ללמוד אמונה?