בית המדרש

  • משנה וגמרא
  • בבא בתרא
קטגוריה משנית
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • בית כנסת
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

שמעון בן מזל

undefined
7 דק' קריאה
יסודות:
עקרונית אין לסתור ביכנ"ס, אפילו ברוצה לבנות בית כנסת אחר במקומו. כיצד יעשה? קודם יבנה את בית הכנסת החדש, ורק אח"כ יסתור את הישן.

מקור הדין בגמ' בבא בתרא דף ג עמוד ב:

"אמר רב חסדא: לא ליסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי. איכא דאמרי: משום פשיעותא, ואיכא דאמרי: משום צלויי. מאי בינייהו? איכא בינייהו, דאיכא (בי כנישתא אחריתי) +מסורת הש"ס: [דוכתא לצלויי]+. מרימר ומר זוטרא סתרי ובנו בי קייטא בסיתווא, ובנו בי סיתווא בקייטא.א"ל רבינא לרב אשי: גבו זוזי ומחתי, מאי? אמר ליה: דילמא מיתרמי להו פדיון שבויים ויהבי להו. שריגי ליבני והדרי הודרי ומחתי כשורי, מאי? א"ל: זמנין דמתרמי להו פדיון שבויים, מזבני ויהבי להו. א"ה, אפי' בנו נמי! אמר ליה: דירתיה דאינשי לא מזבני".


להלכה פסקו רוב ככול הראשונים שטעם איסור סתירת ביהכנ"ס הוא משום פשיעותא, ולא משום צלויי.

סתירת ביכנ"ס ביש בית כנסת אחר - המקור הפשוט לאסור:
לאור האמור, היה נראה פשוט שאפילו אם ישנו ביכנ"ס אחר באותו המקום, יאסר לסתור ביכנ"ס ישן קודם שיבנו אחר במקומו, שהרי לפי דברי הגמ' (בגרסה שלפנינו): "איכא בינייהו דאיכא בי כנישתא אחריתי", פשוט שגם אם ישנו בית כנסת אחר, אסור לסתור את הראשון עד שיבנו את השני, שלמ"ד "משום פשיעותא" "איכא" חשש. ומהו החשש?
פירש"י:"דילמא מתרמי אונס ופשעי ולא בנו אחריתי" - משמע שהחשש הוא ששוב לא יבנו את ביהכנ"ס שהרסו, לעולם, וחשש זה ודאי קיים אע"פ שישנו ביכנ"ס אחר.

המקור להתיר ביש ביכנ"ס אחר - גרסה שונה:
אלא שבעקבות שינוי גרסה בגמ' ישנה אפשרות להגיע למסקנה אחרת בסוגיה. במקום: "איכא בינייהו דאיכא בי כנישתא אחריתי", הגרסה בראשונים היא: "איכא בייניהו דאיכא דוכתא לצלויי".
בגרסה זו לא מפורש שמי שחושש ל'פשיעותא' יאסור לסתור תחילה גם אם יש ביכנ"ס אחר. עם כל זה, גם לפי גרסה זו, ההבנה הפשוטה היא שיהיה אסור, ושה"דוכתא לצלויי" המדובר הוא ביכנ"ס, שהרי חשש ה'פשיעותא' שיתרשלו מלבנות, קיים גם אם יש שם ביכנ"ס נוסף.

המקור להתיר ביש ביכנ"ס אחר - קושיא בסוגיה:
מהאמור עד כאן אין בכדי ללמד שמותר לסתור ביכנ"ס קודם שיבנו, אם יש ביכנ"ס אחר בעיר, אלא שינוי הגרסה פותח פתח לכך.אלא שישנה קושיא אחרת בסוגיה.
על פניו מפשט דברי הגמ' היה נראה שהביאה את מרימר ומר זוטרא לומר שהתירו לסתור את בית הכנסת של העונה האחרת כי הם חששו רק לטעם של 'צלויי', ובינתיים יהיה להם היכן להתפלל. ואילו רבינא ורב אשי, סברו כמ"ד משום פשיעותא, ולכן כל דבריהם סבבו סביב רמת הזמינות של בנין ביהכנ"ס (כסף, חומרי בנין).
אולם לרשב"א הוקשה, שדעות אלו לא מוצגות בגמ' בפירוש כחלוקות, ועל כן כתב:

חידושי הרשב"א מסכת בבא בתרא דף ג ע"ב:
"מרימר ומר זוטרא בנו בי קייטא בסיתוא ובי סיתוא בקייטא, פי' דסבירא להו דמשום צלויי הוא וכיון דאיכא דוכתא לצלויי סתרי ובנו, ורבינא דבעא מיניה מרב אשי גבו זוזי ומנחי מאי ס"ל כמאן דאמר משום פשיעותא.


וקשה לי קצת היאך הזכיר שני ההפכים ביחד ולא אמר מרימר ומר זוטרא סברי הכי ורבינא ורב אשי סברי הכי דלפי פשטא הוה משמע דליכא פלוגתא בינייהו?
ומתוך הדחק אני אומר כי שמא מה שאמרו משום פשיעותא לאו למימרא דחוששין דילמא פשעי ולא בנו כלל, אלא דילמא פשעי ומתרשלי ואע"ג דאיכא דוכתא לצלויי כיון דלאו ביהכ"נ קבוע הוא חיישי' בל היכא דאיכא ביהכ"נ קבוע לא חיישי', והיינו דקאמר דאיכא דוכתא לצלויי ולא קאמר דאיכא בי כנישתא אחריתי לצלויי, והלכך הכא דאיכא בי כנישתא אחריתא אע"ג דבהאי מצלו בסיתוא ובהאי מצלו בקייטא, לפשיעה דקצת ימים לא חיישינן כיון דהשתא מיהא איכא בי כנישתא אחרינא דמצלו בה כדרכייהו, והיינו דקאמרינן עד דבני בי כנישתא אחריתי".
הרי שמכח הניגוד לכאורה שבין דברי מרימר ומר זוטרא לבין דברי רבינא ורב אשי, מחדש הרשב"א, מתוך הדחק, שהחשש לפשיעותא הוא שרק יתעכבו בבנייה. אך לדעתו אין חשש שלא יבנו לעולם, וע"כ כל שיש להם בית כנסת אחר להתפלל בו, אין כלל חשש לפשיעותא.לאור חידוש זה, יכול כעת הרשב"א להסביר שגם מרימר ומר זוטרא סברו כמ"ד 'פשיעותא', ואעפ"כ "סתרו ובנו בי קייטא בסיתווא וכו'".
(בדרכו של הרשב"א הלך הר"ן, ופסק כן באופן מוחלט. ועיין בתוס' על הסוגיה ד"ה: "הג"ה").

גדר פשיעותא:
נמצא לפירושו של הרשב"א שפשיעותא הוא חשש עיכוב בלבד, ומה שגרוע בעיכוב זה הוא מה שכעת אינם מתפללים בביכנ"ס קבוע כמו שהיה ביהכנ"ס הראשון, אלא רק במקום ארעי (כן נראה ברשב"א, ומפורש ברבנו יונה: "שאין בית זה הדור לביכנ"ס קבוע, כראשון").לעומת זאת דעת רש"י (ולקמן נראה שכן סוברים עוד ראשונים) היא שהפשיעותא היא שלא יבנה כלל, והגרעון בזה הוא שחסרנו מקדש מעט שהיה קיים קודם לכן.

קשיים בשיטת הרשב"א:
ובאמת נלע"ד שיטת הרשב"א מוקשה.ראשית כבר כתב הרשב"א בעצמו שאת פירושו הוא מפרש "מתוך הדחק" בלבד - משמע שלא כך המשמעות הפשוטה בסוגיה.ושנית, פירושו מוקשה מסברא, שהרי אם שורש מה שמפריע לנו הוא אי הכבוד הראוי הזמני, שיש במה שאינם מתפללים בביכנ"ס, א"כ מה לי אם יפשעו ומה לי אם לא יפשעו, מ"מ בינתיים אין הם מתפללים בביכנ"ס. נמצא ששורש הבעיה איננה ה'פשיעותא' אלא היא קיימת גם בלאו הכי.(ואילו לשיטת רש"י שהחשש הוא שלא יבנו לעולם, מובן, שאין אנו מסתכלים כלל על המצב הזמני , אלא החשש שלנו הוא מפני המצב הקבוע שנפסיד ביכנ"ס. הפסד זה קיים רק בעקבות החשש ל'פשיעותא').

אם יש חיוב בין הפירוש לגרסא:
מ"מ פשוט שגרסת הגמ':
"דאיכא דוכתא לצלויי", לא תחייב אותנו לפרש כחידושו של הרשב"א. ואף הרשב"א עצמו, אע"פ שגרס "דוכתא לצלויי", לא כתב את שיטתו אלא משום דוחק בדברי מרימר ומר זוטרא, ומלכתחילה לא פירש כך.ובאמת ר' יונה, אע"פ שגורס: "דוכתא לצלויי", אחר שהביא את פירושו של הרשב"א, כתב: "וי"מ דאיכא בי כנישתא לצלויי, ואפ"ה משום פשיעותא איכא...". הרי שאת הגרסא: "דוכתא לצלויי", אפשר לפרש כבי כנישתא.ובאמת הרא"ש (סי' ד) גורס: "דוכתא לצלויי", ואעפ"כ מסביר שטעמם של מרימר ומר זוטרא הוא משום "צלויי", ולא חששו לפשיעותא, שלא כשיטת הרשב"א.


שיטת הרמב"ם:
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יא הלכה יב:
"אין סותרין בית הכנסת כדי לבנות אחר במקומו או במקום אחר, אבל בונין אחר ואח"כ סותרין זה, שמא יארע להם אונס ולא יבנו, אפילו כותל אחד ממנו בונה החדש בצד הישן ואחר כך סותר הישן".

מלשונו של הרמב"ם שכתב שהחשש הוא ש"לא יבנו", נראה שמסביר ש'פשיעותא' הוא שלא יבנו לעולם, וזה דלא כשיטת הרשב"א שסבר שהחשש הוא רק שתדחה הבניה.וא"כ נמצא שגם הרמב"ם נמנה עם החולקים על הרשב"א, וסובר שאע"פ שישנו בית כנסת אחר שם, אין סותרים את הראשון עד שיבנו תמורתו, כיון שיש לנו לחשוש שמא ימנעו מלבנות אותו שנית, ונמצנו חסרים בית כנסת.
הלכה למעשה:
נמצא שאם נגרוס: "דאיכא בי כנישתא אחרינא" - ודאי שיאסר לסתור ביכנ"ס עד שיבנו חדש במקומו, אפילו אם יש שם בית כנסת אחר.ואף אם נגרוס: "דאיכא דוכתא לצלויי" - פשט ההבנה בגמ' (אף לפי הרשב"א) היא שעדיין אסור לסתור עד שיבנה, אפילו ביש שם ביכנ"ס אחר. וכן נראה מהרא"ש, מהרמב"ם.לעומת זאת מסקנת הרשב"א לא נאמרה מתחילתה אלא משום הדחק, ובאמת היא נראית מוקשה כנ"ל (אמנם הר"ן פסקה באופן מוחלט).
ע"כ נראה להלכה שאסור לסתור בית כנסת עד שיבנה ביכנ"ס אחר, אפילו אם יש שם בתי כנסת אחרים.וכן משמע לשון השו"ע כאן שכתב: "שמא יארע להם אונס שלא יבנו האחר" - משמע חשש שלא יבנו כלל, דלא כרשב"א.וכן פסק המג"א (סימן קנב אות א): "שמא יארע - וכן אפילו יש להם שני בה"כ אסור כ"מ בגמרא".

[ הערה בשיטת הט"ז:
דברינו הנ"ל, הם דלא כשיטת הט"ז, ובעיקבותיו המ"ב והרב דוד יוסף שליט"א ב"הלכה ברורה".
וזהו סיכום עיקר הט"ז:
תחילה כתב על דברי השו"ע את גרסת הגמ': "דאיכא בי כנישתא אחרינא". וציין שהרי"ף הרא"ש והר"ן גורסים "דוכתא לצלויי". אח"כ הביא את שיטת הר"ן (רשב"א) שאם יש בי כנישתא אחרינא - מותר.כותב שגם לגרסא: "דאיכא בי כנישתא אחרינא", הוא דוקא בבית כנסת עראי, ורוצה לדייק שכן כוונת הב"י שכתב: "בי כנשתא אחרינא לצלויי" - דוקא עראי.רוצה לדייק שגם הרמב"ם והטור סוברים כן, ממה שכתבו שאין סותרים ביכנ"ס עד שבונים האחרת תחילה, ור"ל שממילא נשמע שאם כבר יש אחרת באותה העיר - מותר לסתור.הרמ"א בסימן קנ"ג ס"ז סובר שאם יש ביכנ"ס אחרת - מותר לסתור.הב"י שכתב שהטור והר"ן חולקים - טועה.

ונלע"ד דברי הט"ז מוקשים מאד מאד, ונתיחס לנקודות אחת לאחת:
אמת היא שבראשונים מופיעה הגרסה "דוכתא לצלויי", אך אין זה מכריח כלל שדוכתא זה אינו ביכנ"ס (וכפי שכתבנו למעלה. ונראה בעיני שלא ראה הט"ז את דברי הרשב"א במקורם, אלא רק את דברי הר"ן).אמת שהר"ן סובר כדברי הט"ז, אך הרא"ש במפורש חולק, וכן פשט הרמב"ם ופשט לשון השו"ע כדכתבנו.האוקימתא של הגרסא: "בי כנישתא אחרינא", כביכנ"ס עראי, אין לו יסוד, ואין לו על מה להשען, ומה שכתב הב"י "בי כנישתא לצלויי", אי אפשר לבנות עליו מגדל כזה, ולכאורה כוונתו לומר שמצד 'צלויי' אין בעיה כי יש ביכנ"ס, אך מצד 'פשעותא' נשארת הבעיה.מה שכתב לדייק ממה שהתירו לבנות אחרי שבנו בית כנסת, הוא תמוה ביותר, שא"כ היה לו לדייק כן מהגמ' עצמה שאמרה זאת! ובודאי יש לחלק בין בית כנסת שנבנה מראש כתחליף לבית כנסת שרוצים לסתור, ובין בית כנסת סתם שעמד בעיר, שלא יותר משום כך לסתור בית כנסת אחר קיים, שמא נפסיד בית כנסת.
גם מה שהביא ראיה מהרמ"א צ"ע שם אם הוא מוכרח] .

לאור האמור, הנראה להלכה הוא, שאע"פ שיש להם ביכנ"ס נוסף באותו המקום, אסור לסתור את בית הכנסת עד שיבנו חדש תמורתו.

לתגובות: [email protected]
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il