ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- בעקבות הגירוש
- בירורי אמונה
- ספריה
- קומי אורי
- א
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
הקב"ה לא שומע אותנו? כל כך הרבה תפילות טהורות, קדושות, מעומק הלב, בשמחה, באהבה, בתחינה, בזעקה, בחול ובשבת ובתשעה באב, ביום ובלילה, ביחיד ובציבור, בשעת ציפייה וברגע האמת הנורא - והנס לא קרה. עולם כמנהגו נוהג. כוחות הגירוש מתקדמים ופורצים וגוררים ועוקרים, עד האוטובוס ועד המחסום, החוצה, החוצה. הכל לפי התוכנית, כפי שהוכנה בידי בשר ודם, עד הפרט האחרון. וכל התפילות לא עזרו. איך להבין את זה? איך לעמוד בזה?
אמרה תורה: "כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה' אלוקינו בכל קראנו אליו" (דברים ד, ז). התוצאה המיידית של תפילה מעומק הלב היא קרבת אלוקים. התפילה היא ביטוי של אמונה, היא התקרבות אל ה', וככזאת ערכה הראשון והעיקרי הוא עצם ההתקרבות אל ה'. "ואני קרבת אלוקים לי טוב" - בלי קשר לתוצאות המעשיות.
כך אמר המתפלל הגדול:
"כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלוקים. צמאה נפשי לאלוקים לא-ל חי, מתי אבוא ואראה פני אלוקים. היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה באמור אלי כל היום איה אלוקיך" (תהילים מב, ב-ד).
אסור להשוות לשואה. שמענו. אבל גם אז התפללו. ועוד איך התפללו. ובשעה שהתפללו, ימים ולילות שבועות וחודשים, והיתה תחושה נוראה של "גם כי אזעק ואשווע שתם תפילתי" (איכה ג, ח) - נולדה במסתרים הישועה. נולדה התקומה. נולדה הריבונות של העם היהודי בארץ-ישראל. שנים אחדות לאחר השואה הנוראה קמה מדינת ישראל, נפתחה תקופה חדשה. התפילות הועילו, התפילות עשו את שלהן. לא מיד, לא עכשיו, אבל הן לא הלכו לאיבוד. יש לקב"ה מאגר של תפילות, נאד של דמעות, "נודי ספרתה אתה, שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך" (תהילים נו, ט). הכול אצור שם, הכול שמור, וכשהמאגר מתמלא על גדותיו, ועת רצון מגיעה, נגלית התוצאה. נכון, לפעמים הפרט כבר לא רואה אותה. יש צדיק ורע לו, שהישועה בוששה להגיע עדיו, ואפילו משה רבנו לא ידע מפני מה. אבל כוחה העיקרי של התפילה הוא ברבים, "הן א-ל כביר ולא ימאס", מכאן שאין הקב"ה מואס בתפילתם של רבים. רוב תפילותינו נאמרות בלשון רבים, בלשון של כלל ישראל.
מי שראה ושמע את התפילות הזכות בעת חורבן גוש קטיף אינו יכול שלא להאמין שהתפילות האלה לא ישובו ריקם. התוצאה מוכרחה להתגלות. תהיה תפנית לטובה בחיי עם ישראל. נכון, המשפחה שביתה נהרס אולי לא תראה אותו עוד. החורבן הפרטי הוא קשה, וכל אדם חייב להתמודד עם הגורל שמועיד לו הקב"ה, אם טוב ואם רע. אבל עם ישראל יצא מחוזק. התפילות הכבירות של גוש-קטיף לא ישובו ריקם.
"מה תשתוחחי נפשי ותהמי עלי, הוחילי לאלוקים, כי עוד אודנו ישועות פניו".
דווקא הם?
ריבונו של עולם, דווקא הם? דווקא האנשים האלה, הנאמנים, הצנועים, שומרי מצוותיך ועוסקי תורתך, דווקא הם מגורשים מבתיהם ומנחלתם? דווקא אלה שמסרו את נפשם לאורך שנים על יישוב ארצך, ניתנים היום למשיסה?
ניתן דעתנו לעובדה בסיסית: לא גויים ואויבים עושים את העוול הזה. לא מבחוץ באה אלינו הרעה הזאת. מתוכנו פנימה היא באה. "אמרו אחיכם שונאיכם מנדיכם" לעקור יהודים מבתיהם ולתת את נחלתם לזרים.
"הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דר' מאיר, והוו קא מצערו ליה טובא. הוה קא בעי ר' מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו. אמרה ליה ברוריא דביתהו, מאי דעתך, משום דכתיב יתמו חטאים, מי כתיב חוטאים, חטאים כתיב, ועוד שפיל לסיפיה דקרא, ורשעים עוד אינם, כיון דיתמו חטאים ורשעים עוד אינם, אלא בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה, ורשעים עוד אינם. בעי רחמי עלויהו והדרו בתשובה" (ברכות י ע"א).
[תרגום: היו בריונים בשכנותו של ר' מאיר, והיו מצערים אותו הרבה. התפלל ר' מאיר שימותו. אמרה לו ברוריה אשתו: מה דעתך, משום שכתוב "ייתמו חטאים"? וכי כתוב "חוטאים"? "חטאים" כתוב! ועוד, המשך לסוף הפסוק: "ורשעים עוד אינם", כיוון שייתמו חטאים - ורשעים עוד אינם. אלא, התפלל עליהם שיחזרו בתשובה, ורשעים עוד אינם. התפלל עליהם, וחזרו בתשובה].
אם ר' מאיר התפלל שימותו, כנראה שמאוד מאוד הציקו לו. האם עולה על דעתנו להטיל דופי בר' מאיר, ולשאול: הא כיצד שהבריונים הציקו דווקא לר' מאיר? הבריונים הציקו כי הם בריונים, והם הציקו לר' מאיר כי הוא היה השכן שלהם, ושכנים רעים מציקים לשכניהם, גוזלים מהם מקום בחצר, מטילים שם שופכים, וכו' וכו'.
הבריונים הממלכתיים - ראש הממשלה ועוזריו משמאל - מציקים כי הם בריונים, והם מציקים לצדיקי גוש-קטיף כי גוש-קטיף הוא "השכן" שעל חשבונו הם הוזים את הזיות השלום שלהם, מוותרים ויתורים כואבים (לאחרים), ומשחקים בפוליטיקה.
מה אומרת חכמת נשים של ברוריה? הלא המציקים לך אינם גויים ואויבים. אחיך בני ישראל הם. אם הם פושעים, זה מפני שמצבם הרוחני ירוד, זה מפני שהחברה שלנו במצב קשה. בוא נעשה מאמץ רוחני לתקן אותה. נתפלל עליהם שיחזרו בתשובה, נבנה מחדש את החברה שלנו. ייתמו חטאים, וממילא לא יהיו עוד חוטאים.
בנידון דידן ברור שמדובר בתופעה שצמחה על רקע של תחלואי החברה: התפרקות מערכים, אובדן דרך לאומי, אינדיבידואליזם, רכושנות ונהנתנות, מוסר מזויף של שמירה על זכויות האויבים ותומכיהם ("חפים מפשע"), אליטות השומרות זו על זו, תקשורת עוינת ומזוהמת.
אם אין אנו בדרגה רוחנית להתפלל על הבריונים שיחזרו בתשובה, לפחות נשנס מותנינו וננסה להציל את העם מידיהם. העם, רבבות עמך בית ישראל, פתוח לשמוע, רוצה תיקון. ותיקון אחרים מתחיל, כידוע, מתיקון עצמי.
להכשיר בני נביאים
יופי, ניצחתם. בגדתם בנאמנים שבבניכם, מתיישבי חבל קטיף, המייצגים את כל הטוב והנעלה שבארץ הזאת: את התורה, את הערבות ההדדית, את החלוציות, את עבודת האדמה, את הכשרונות האגרונומיים והטכנולוגיים, את ניקיון הכפיים, את מסירות הנפש. הבאתם עליהם את כל צה"ל ואת כל משטרת ישראל. הרסתם עד היסוד את בתיהם ואת מפעל חייהם. "צריך לגמור את זה מהר", אמרתם, פוליטיקאים מרושעים. למחות מהר את עקבות הפשע, כדי שמצפונכם לא ייסר אתכם. אם עוד יש לכם שרידי מצפון - שייסרו אתכם. אנחנו לא נבוא לכנסים של "היום שאחרי" שתכנסו. לא נעזור לכם "לאחות את הקרעים". אנחנו מזדהים לחלוטין עם הכתובת שנשא נוער גוש קטיף במצעד האבל והגאון בחוצות ירושלים: "לא נשכח ולא נסלח".
נקם? לא. פשוט, עם "מנהיגי העם" האלה, הריקים מכל תוכן ערכי, גמרנו. עם ישראל ראוי למנהיגות אחרת, מאמינה, ערכית, בכל תחומי החיים הציבוריים. הציונות הדתית צריכה להתנער ולקום כארי. הנוער הנפלא והאמיץ שלנו חייב להוציא מן הכוח אל הפועל את כל הפוטנציאל האדיר שלו, להסתער על תחומי החיים השונים ולהגיע בהם למצוינות ולעמדת מנהיגות. העם צמא לשמוע דברי אמת ולראות אנשי אמת, אנשי אמונה, ערכים ומידות טובות. נמאס לו מהמושחתים והקטנוניים.
בכוונה אינני נכנס להיערכות הפוליטית הדרושה. הפתרונות הגדולים למצב האומה לא יימצאו מהיום למחר. כדי להביא לשינוי משמעותי דרושה השקעה לטווח הארוך. דרוש להכין דור של מנהיגים עתידיים בכל תחומי החיים.
אך לא די בהשתלבות במערכות המדינה. בעלי הכשרון הרוחני שבתוכנו צריכים להתחיל לחשוב ברצינות על השלב הבא של גאולת ישראל, השלב של סנהדרין, נבואה, מקדש. איך אנחנו מקדמים את הופעתם? איני מתכוון לקידום טכני. בשביל להקים סנהדרין לא מספיק להקים מנגנון. צריך לעמול, לטפס ולעלות מחדש אל דרך הלימוד של מעתיקי השמועה (ואין כאן המקום להאריך בזה). בשביל להכשיר בני נביאים צריך להעמיק ברוח טהרה, גבורה וקדושה, לפתוח ולפתח את כל כוחות הנפש, ולכוונם אל הקודש. בשביל לבנות את בית המקדש צריך הרבה לימוד ותפילה והתקרבות סבלנית ואיטית למטרה. כל הדברים הגדולים הללו תלויים כמובן באתערותא דלעילא, אך זו, מקובלים אנו, מתגברת על-ידי אתערותא דלתתא. הגיעה השעה לעלות מדרגה בשתי הרמות: ברמת המנהיגות במדינה, וברמת ההתכוננות וההיערכות לשלב הבא בגאולה. לא נישאר לנצח ב"ראשית צמיחת גאולתנו".
אם תרצו, אין זו אגדה.
--------------
באדיבות תנועת "קוממיות". להזמנת חוברת המאמרים 9709881 02.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
