ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- בעקבות הגירוש
- בירורי אמונה
- ספריה
- קומי אורי
- א
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
הקב"ה לא שומע אותנו? כל כך הרבה תפילות טהורות, קדושות, מעומק הלב, בשמחה, באהבה, בתחינה, בזעקה, בחול ובשבת ובתשעה באב, ביום ובלילה, ביחיד ובציבור, בשעת ציפייה וברגע האמת הנורא - והנס לא קרה. עולם כמנהגו נוהג. כוחות הגירוש מתקדמים ופורצים וגוררים ועוקרים, עד האוטובוס ועד המחסום, החוצה, החוצה. הכל לפי התוכנית, כפי שהוכנה בידי בשר ודם, עד הפרט האחרון. וכל התפילות לא עזרו. איך להבין את זה? איך לעמוד בזה?
אמרה תורה: "כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה' אלוקינו בכל קראנו אליו" (דברים ד, ז). התוצאה המיידית של תפילה מעומק הלב היא קרבת אלוקים. התפילה היא ביטוי של אמונה, היא התקרבות אל ה', וככזאת ערכה הראשון והעיקרי הוא עצם ההתקרבות אל ה'. "ואני קרבת אלוקים לי טוב" - בלי קשר לתוצאות המעשיות.
כך אמר המתפלל הגדול:
"כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלוקים. צמאה נפשי לאלוקים לא-ל חי, מתי אבוא ואראה פני אלוקים. היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה באמור אלי כל היום איה אלוקיך" (תהילים מב, ב-ד).
אסור להשוות לשואה. שמענו. אבל גם אז התפללו. ועוד איך התפללו. ובשעה שהתפללו, ימים ולילות שבועות וחודשים, והיתה תחושה נוראה של "גם כי אזעק ואשווע שתם תפילתי" (איכה ג, ח) - נולדה במסתרים הישועה. נולדה התקומה. נולדה הריבונות של העם היהודי בארץ-ישראל. שנים אחדות לאחר השואה הנוראה קמה מדינת ישראל, נפתחה תקופה חדשה. התפילות הועילו, התפילות עשו את שלהן. לא מיד, לא עכשיו, אבל הן לא הלכו לאיבוד. יש לקב"ה מאגר של תפילות, נאד של דמעות, "נודי ספרתה אתה, שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך" (תהילים נו, ט). הכול אצור שם, הכול שמור, וכשהמאגר מתמלא על גדותיו, ועת רצון מגיעה, נגלית התוצאה. נכון, לפעמים הפרט כבר לא רואה אותה. יש צדיק ורע לו, שהישועה בוששה להגיע עדיו, ואפילו משה רבנו לא ידע מפני מה. אבל כוחה העיקרי של התפילה הוא ברבים, "הן א-ל כביר ולא ימאס", מכאן שאין הקב"ה מואס בתפילתם של רבים. רוב תפילותינו נאמרות בלשון רבים, בלשון של כלל ישראל.
מי שראה ושמע את התפילות הזכות בעת חורבן גוש קטיף אינו יכול שלא להאמין שהתפילות האלה לא ישובו ריקם. התוצאה מוכרחה להתגלות. תהיה תפנית לטובה בחיי עם ישראל. נכון, המשפחה שביתה נהרס אולי לא תראה אותו עוד. החורבן הפרטי הוא קשה, וכל אדם חייב להתמודד עם הגורל שמועיד לו הקב"ה, אם טוב ואם רע. אבל עם ישראל יצא מחוזק. התפילות הכבירות של גוש-קטיף לא ישובו ריקם.
"מה תשתוחחי נפשי ותהמי עלי, הוחילי לאלוקים, כי עוד אודנו ישועות פניו".
דווקא הם?
ריבונו של עולם, דווקא הם? דווקא האנשים האלה, הנאמנים, הצנועים, שומרי מצוותיך ועוסקי תורתך, דווקא הם מגורשים מבתיהם ומנחלתם? דווקא אלה שמסרו את נפשם לאורך שנים על יישוב ארצך, ניתנים היום למשיסה?
ניתן דעתנו לעובדה בסיסית: לא גויים ואויבים עושים את העוול הזה. לא מבחוץ באה אלינו הרעה הזאת. מתוכנו פנימה היא באה. "אמרו אחיכם שונאיכם מנדיכם" לעקור יהודים מבתיהם ולתת את נחלתם לזרים.
"הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דר' מאיר, והוו קא מצערו ליה טובא. הוה קא בעי ר' מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו. אמרה ליה ברוריא דביתהו, מאי דעתך, משום דכתיב יתמו חטאים, מי כתיב חוטאים, חטאים כתיב, ועוד שפיל לסיפיה דקרא, ורשעים עוד אינם, כיון דיתמו חטאים ורשעים עוד אינם, אלא בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה, ורשעים עוד אינם. בעי רחמי עלויהו והדרו בתשובה" (ברכות י ע"א).
[תרגום: היו בריונים בשכנותו של ר' מאיר, והיו מצערים אותו הרבה. התפלל ר' מאיר שימותו. אמרה לו ברוריה אשתו: מה דעתך, משום שכתוב "ייתמו חטאים"? וכי כתוב "חוטאים"? "חטאים" כתוב! ועוד, המשך לסוף הפסוק: "ורשעים עוד אינם", כיוון שייתמו חטאים - ורשעים עוד אינם. אלא, התפלל עליהם שיחזרו בתשובה, ורשעים עוד אינם. התפלל עליהם, וחזרו בתשובה].
אם ר' מאיר התפלל שימותו, כנראה שמאוד מאוד הציקו לו. האם עולה על דעתנו להטיל דופי בר' מאיר, ולשאול: הא כיצד שהבריונים הציקו דווקא לר' מאיר? הבריונים הציקו כי הם בריונים, והם הציקו לר' מאיר כי הוא היה השכן שלהם, ושכנים רעים מציקים לשכניהם, גוזלים מהם מקום בחצר, מטילים שם שופכים, וכו' וכו'.
הבריונים הממלכתיים - ראש הממשלה ועוזריו משמאל - מציקים כי הם בריונים, והם מציקים לצדיקי גוש-קטיף כי גוש-קטיף הוא "השכן" שעל חשבונו הם הוזים את הזיות השלום שלהם, מוותרים ויתורים כואבים (לאחרים), ומשחקים בפוליטיקה.
מה אומרת חכמת נשים של ברוריה? הלא המציקים לך אינם גויים ואויבים. אחיך בני ישראל הם. אם הם פושעים, זה מפני שמצבם הרוחני ירוד, זה מפני שהחברה שלנו במצב קשה. בוא נעשה מאמץ רוחני לתקן אותה. נתפלל עליהם שיחזרו בתשובה, נבנה מחדש את החברה שלנו. ייתמו חטאים, וממילא לא יהיו עוד חוטאים.
בנידון דידן ברור שמדובר בתופעה שצמחה על רקע של תחלואי החברה: התפרקות מערכים, אובדן דרך לאומי, אינדיבידואליזם, רכושנות ונהנתנות, מוסר מזויף של שמירה על זכויות האויבים ותומכיהם ("חפים מפשע"), אליטות השומרות זו על זו, תקשורת עוינת ומזוהמת.
אם אין אנו בדרגה רוחנית להתפלל על הבריונים שיחזרו בתשובה, לפחות נשנס מותנינו וננסה להציל את העם מידיהם. העם, רבבות עמך בית ישראל, פתוח לשמוע, רוצה תיקון. ותיקון אחרים מתחיל, כידוע, מתיקון עצמי.
להכשיר בני נביאים
יופי, ניצחתם. בגדתם בנאמנים שבבניכם, מתיישבי חבל קטיף, המייצגים את כל הטוב והנעלה שבארץ הזאת: את התורה, את הערבות ההדדית, את החלוציות, את עבודת האדמה, את הכשרונות האגרונומיים והטכנולוגיים, את ניקיון הכפיים, את מסירות הנפש. הבאתם עליהם את כל צה"ל ואת כל משטרת ישראל. הרסתם עד היסוד את בתיהם ואת מפעל חייהם. "צריך לגמור את זה מהר", אמרתם, פוליטיקאים מרושעים. למחות מהר את עקבות הפשע, כדי שמצפונכם לא ייסר אתכם. אם עוד יש לכם שרידי מצפון - שייסרו אתכם. אנחנו לא נבוא לכנסים של "היום שאחרי" שתכנסו. לא נעזור לכם "לאחות את הקרעים". אנחנו מזדהים לחלוטין עם הכתובת שנשא נוער גוש קטיף במצעד האבל והגאון בחוצות ירושלים: "לא נשכח ולא נסלח".
נקם? לא. פשוט, עם "מנהיגי העם" האלה, הריקים מכל תוכן ערכי, גמרנו. עם ישראל ראוי למנהיגות אחרת, מאמינה, ערכית, בכל תחומי החיים הציבוריים. הציונות הדתית צריכה להתנער ולקום כארי. הנוער הנפלא והאמיץ שלנו חייב להוציא מן הכוח אל הפועל את כל הפוטנציאל האדיר שלו, להסתער על תחומי החיים השונים ולהגיע בהם למצוינות ולעמדת מנהיגות. העם צמא לשמוע דברי אמת ולראות אנשי אמת, אנשי אמונה, ערכים ומידות טובות. נמאס לו מהמושחתים והקטנוניים.
בכוונה אינני נכנס להיערכות הפוליטית הדרושה. הפתרונות הגדולים למצב האומה לא יימצאו מהיום למחר. כדי להביא לשינוי משמעותי דרושה השקעה לטווח הארוך. דרוש להכין דור של מנהיגים עתידיים בכל תחומי החיים.
אך לא די בהשתלבות במערכות המדינה. בעלי הכשרון הרוחני שבתוכנו צריכים להתחיל לחשוב ברצינות על השלב הבא של גאולת ישראל, השלב של סנהדרין, נבואה, מקדש. איך אנחנו מקדמים את הופעתם? איני מתכוון לקידום טכני. בשביל להקים סנהדרין לא מספיק להקים מנגנון. צריך לעמול, לטפס ולעלות מחדש אל דרך הלימוד של מעתיקי השמועה (ואין כאן המקום להאריך בזה). בשביל להכשיר בני נביאים צריך להעמיק ברוח טהרה, גבורה וקדושה, לפתוח ולפתח את כל כוחות הנפש, ולכוונם אל הקודש. בשביל לבנות את בית המקדש צריך הרבה לימוד ותפילה והתקרבות סבלנית ואיטית למטרה. כל הדברים הגדולים הללו תלויים כמובן באתערותא דלעילא, אך זו, מקובלים אנו, מתגברת על-ידי אתערותא דלתתא. הגיעה השעה לעלות מדרגה בשתי הרמות: ברמת המנהיגות במדינה, וברמת ההתכוננות וההיערכות לשלב הבא בגאולה. לא נישאר לנצח ב"ראשית צמיחת גאולתנו".
אם תרצו, אין זו אגדה.
--------------
באדיבות תנועת "קוממיות". להזמנת חוברת המאמרים 9709881 02.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.








