ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- נצבים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
ב. בראשית טו' -..והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה. ביום ההוא כרת ד' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת.. רש"י - רמז לו שיפלו המלכיות בגיהנם. תפילת ר"ה – ..והרשעה כולה בעשן תכלה..
ג. שמות יט' - והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ד' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל ההר מאד. ויהי קול השפר הולך וחזק מאד.. רש"י - אין עשן זה שם דבר, שהרי נקוד השי"ן פת"ח, אלא לשון פעל.. רבינו בחיי - ההר היה עשן ולא האש, כי האש שהוא לפני כבוד ה' אין לה עשן. מלבי"ם - ירד ה' על ההר ונתעורר יסוד העפר שהיה שקט ונח עד הנה, בין יסוד העפר הכולל בין יסוד העפר של העם שהוא כבד התנועה מכל היסודות והפיל על העם עצלות וכובד.. והיה העשן על שטחו של ההר.. עלה עשן מפנימית ההר.. מעומק ההר ועפרו ויחרד כל ההר מאד שהיה רעש הארץ של ההר..
ד. שמואל ב' כב' - בצר לי אקרא ד'.. וישמע מהיכלו קולי.. ותגעש ויתגעש ותרעש הארץ מוסדות השמים ירגזו ויתגעשו כי חרה לו. עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל.. ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו. אלשיך - לא מצינו בימי דוד רעשה ותגעש הארץ.. והנה רבותינו ז"ל במדרש אמרו.. במתן תורה.. מכילתא דרבי ישמעאל יתרו מסכתא דבחדש ט' - רבי עקיבא אומר [כתוב אחד אומר, כי מן השמים, וכתוב אחד אומר, וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר], מלמד שהרכין הקב"ה שמים העליונים על ראש ההר ודבר עמהן מן השמים.. וכה"א ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו.
ה. יומא כא: - דתניא.. ועשן המערכה אפילו כל הרוחות שבעולם באות ומנשבות בו אין מזיזות אותו ממקומו.. והאמר רבי יצחק בר אבדימי, במוצאי יום טוב האחרון של חג הכל צופין לעשן המערכה, נוטה כלפי צפון, עניים שמחין ובעלי בתים עצבין מפני שגשמי שנה מרובין ופירותיהן מרקיבין. נטה כלפי דרום, עניים עצבין ובעלי בתים שמחין מפני שגשמי שנה מועטין ופירותיהן משתמרין. נטה כלפי מזרח, הכל שמחין, כלפי מערב, הכל עצבין. דאזיל ואתי כדיקלי, ואבדורי לא הוה מיבדר.. ומי הוה עשן במערכה? והתניא, ה' דברים נאמרו באש של מערכה, רבוצה כארי.. ואינה מעלה עשן. כי קא אמרינן בדהדיוט. דתניא, ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח, אע"פ שאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט. אבות ה' - עשרה נסים נעשו.. בביהמ"ק.. ולא נצחה הרוח את עמוד העשן.. עבודת ישראל ליקוטים - וכשהקיטור עשן עולה לביהמ"ק של מעלה נתקבל ברעוא.. אבל כשהרוח היה מפזר את העשן לא עלה למעלה וזהו הנס.
ו. פרדס רימונים כג' – עשן. יש עשן שאינו טוב כמו כי אז יעשן אף ד'.. ויש עשן טוב והוא עשן המערכה והוא התפארת.. ועיקר התעוררותו מצד הבינה.. ולכן היא עשן דין. ישעיהו ד' - וברא ד' על כל מכון הר ציון ועל מקראה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חפה. ב"ב עה. - ואמר רבה א"ר יוחנן, עתיד הקב"ה לעשות שבע חופות לכל צדיק וצדיק, שנאמר: וברא ה' וכו' מלמד שכל אחד ואחד עושה לו הקב"ה חופה לפי כבודו. מלבי"ם - העשן נולד משריפת איזה גשם והתפרד חלקיו.. מאור עינים וישלח - הראב"ד.. לספר יצירה ע"פ והר סיני עשן.. עש"ן.. עולם שנה נפש.
ז. שיר השירים ג' - מי זאת עלה מן המדבר כתימרות עשן.. מלבי"ם - שואל ומתפלא איך יכלה הנפש להתפרד מן הגויה.. עד שחל עליה הרוח הא-להי במדבר ר"ל חוץ לגויה בהיותה נפרדת מן העיר שהוא הגוף והיא עולה במעלה הסולם.. כתימרות עשן ר"ל כמו שהעשן בא ע"י שיתפרדו החלקים הדקים והקלים שבמורכב מן העפרורי הכבד ע"י יסוד האש המפריד בין המורכבים ומעלה חלקים הדקים והרוחנים למעלה ויסוד העפר נעשה אפר ונשאר למטה כן ע"י האש האלוקי ושלהבת אהבת ה' שבער בלבה נפרדה הנפש הרוחנית מן העפר ועלתה למעלה כעשן המתדבק עם האש..
ח. ויקרא טז' -ויאמר ד' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש.. ולא ימות כי בענן אראה על הכפרת. רש"י - בענן הקטרת ביום הכיפורים. יומא נג. – ת"ר.. שלא יתקן מבחוץ ויכניס, להוציא מלבן של צדוקין.. א"כ מה ת"ל כי בענן אראה על הכפרת - מלמד שנותן בה מעלה עשן. יומא יט: - הוא פורש ובוכה - שחשדוהו צדוקי.. רש"י - לתקן הקטורת ולתת אותה על מחתת האש בהיכל, ולהכניסה אחרי כן לבית קדשי הקדשים, שכן אומרים הצדוקים. יומא יט: - מעשה בצדוקי אחד שהתקין מבחוץ.. אמרו: לא היו ימים מועטין עד שמת והוטל באשפה, והיו תולעין יוצאין מחוטמו. רמב"ם עבודת יוה"כ ה' כה' - חסר מן הקטרת.. מעלה עשן, חייב מיתה.. ב"י קלג' - ושאר דברים.. אם חיסרם אינו חייב כלום. זוהר ויקהל ריח: - כל מאן דארח בההוא תננא כד סליק ההוא עמודא מההוא מעלה עשן הוה מברר לביה בברירו למפלח למאריה ואעבר מניה זוהמא דיצר הרע ולא הוה ליה אלא לבא חדא לקבל אבוה דבשמיא בגין דקטרת תבירו דיצר הרע איהו.. זוהר יתרו פד. - ..דתננא דסיני.. ההוא תננא מאן הוה, אמר ר' יצחק שכינתא דאתגלי לתמן כמה דאת אמר מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן, אמר ר' יהודה.. הא קרא שלים הוא דכתיב והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ד' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן, זכאה עמא דחמאן דא וידעין דא.
ט. אוה"ק א' חכמת הקודש קיא' -ישנם הגיוני תעלומות כאלה, שהידיעות הממוצעות, של דעת העולם והחיים, מעמעמות את אורן. ואי אפשר שיעלה בידי החושב העליון תוכן שלם מסקירות בהירות הללו, רק אם ישכח וימחה מרשמיו הרוחניים העולם המעשי והרוחני המוגבל, וכל ציציו ופרחיו, כל הקישיו, תוכניו ואידיאליו. ורק אז יכשר לעלות אל מרומי הדעות העליונות שבעולם התעלומה. אמנם כשיעלה למרומים הללו, בכל שיא גבהם, ימצא חסין ומלא עושר, עד אשר יוכל לרדת אח"כ מלא עצמה, לנהל צאן אדם, עדר ד', בעולמים המוגבלים, על פי כחו של כל אחד ואחד. עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
