ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- גירושין
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצוק"ל
אכן שמעתי מהדיין החדש שלנו הרב משה חביב שבאחרונה הבעיה צומצמה. יש מחלקה מיוחדת המטפלת בעגונות מסורבות גט והיא הצליחה למצוא פתרונות לרוב הבעיות ורק כמה מקרים מעטים עדיין לא מצאו להם פתרונות. א"כ נעסוק ביסודות הסוגיא של כפיה בגט של גט מעושה.
המשנה בגיטין פח: אומרת גט מעושה בישראל כשר הרמב"ם מביא הלכה זו בהל' גרושין פ"ב הל' כ' כופין לתת גט עד שיאמר רוצה אני. והרמב"ם מסביר אף על פי שאמר רוצה אני בכפיה, כיון שבעומק ליבו רוצה לקיים התורה הוא באמת רוצה, ע"ש בדבריו. מקור הרמב"ם במשנה בערכין דף כ"א חייבי ערכין וכו' חייבי עולות ושלמים ממשכנים אותם אע"פ שאין מתכפר לו עד שיתרצה שנאמר לרצונו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. וכן אתה אומר בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני.
וצריך להבין מדוע הרמב"ם היה צריך את הטעם שאין זה אנוס אע"פ שכפו אותו כיון שרוצה לעשות את רצון חכמים הרי הרמב"ם פסק ע"פ הגמ' בב"ב מ"ח מי שאנסוהו עד שמכר ולקח דמי מקח אפילו תלוהו עד שמכר ממכרו ממכר. והרמב"ם לא הצריך שיאמר רוצה אני והגמ' משוה שם מכירה לגט והתוס' מסביר שכפיה בגט זה כמו כפיה במכירה כיון שמחויב לתת גט לגרש וכאשר מגרש נפטר מחיובו זה כמו מכר. הרשב"ם מסביר באופן אחר. מאחר שהאשה שונאת אותו ובלאו הכי לא תעמוד אצלו לא מפסיד כלום ולכן זה כמו תלוהו וזבין.
א"כ למה נזקק הרמב"ם לטעם הזה. בנתיבות סי' ר"ה סע"ק א אומר גט שונה ממכירה צריך שירצה בלבו לתת את הגט. מקורו של הרמב"ם שצריך את הרצון בתחילת הל' גרושין שם כתב עשרה דברים הן עיקר הגרושין ואלו הם שלא יתן אלא ברצונו ומנין...שאלו מן התורה שנאמר והיה אם לא תמצא חן בעיניו וגו'. מלמד שאינו מגרש אלא ברצונו. ואם נתגרשה שלא ברצונו אינה מגורשת. לפי זה יש נ"מ לדינא מומר שאינו רוצה לעשות רצון חכמים. א"א לכפותו לתת גט. וכך אומר מוהרי"ט צהלון (מובא באו"ש גרושין פ"ב הל' כ') מוחלף כלומר מומר שעבר בשאט נפש על כל ומכעיס את בוראו בעבירות חמורות הרי הוא אונס גמור כמי שנאנס לתת מתנה שגם אחרי שהוכה וגירש כדין נפשו לא ינוח ויקצוף על המביאים אותו לעשות דבר כזה.
והמוהרי"ק בתשו' ס"ג אומר שלטעמו של הרמב"ם א"א לכפות מומר שהרי אינו רוצה לקיים דברי חכמים ואומר אולי בכה"ג סבר רבינו משה דאפקעינהו רבנן לקידושין מינה על ידי גט שנותן המומר בכפיה דמשום עיגונא חשו רבנן טובא.
והגה"מ גרושין פ"ב הל' כ' כתב ואותם משומדים...מותר להכריחם ע"י גויים עד שיאמר רוצה אני. וגם החת"ס אה"ע ח"א קל"א כתב גם מומר יש לתלות שמתרצה בלבו לגרש דישראל שחטא ישראל הוא.
נמצא שלש שיטות בדין מומר למוהרי"ט צהלון אין אפשרות לכפות מומר לתת גט בע"כ זה לא גט. לאידך גיסא להגה"מ זה גט וגם לדעת החת"ס ולדעת המוהרי"ק אולי להרמב"ם הוי גט מדין אפקעינהו.
צ"ע בלשונו של המוהרי"ק שהקשה לדעת הרמב"ם שאומר שצריך להיות רצון איך כופין מומר. משמע שהקושיא היא לדעת הרמב"ם בלבד כלומר, אפשר להבין שיש דעות אחרות שסוברות שאפשר לכפות גט כי לא צריך ממש רצון ודי שיאמר רוצה אני. ואז אנו אומרים דברים שבלב אינם דברים ומתחשבים רק במה שאומר בפה. ואולי זו דעתו של הגה"מ.
כלומר, להרמב"ם צריך שירצה לגרש כדי שהגרושין יחולו כמו שהרמב"ם לומד מלשון הכתוב והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר. ולא די בהסכמה פסיבית, צריך רצון לגרש. אך אפשר שהראשונים כמו הגה"מ ואולי ממשמעות לשון מהרי"ק שיש מקום להבנה אחרת שאין צורך ברצון חיובי להוציא אותה אלא די בהסכמה כמו שמסכים כאשר כופין אותו למכור שאין לו רצון חיובי להפטר מהחפץ ולתת אותו לאחר אלא מסכים בגלל הכפיה. וכן הדבר בגט די בהסכמה פסיבית. וא"כ לדעתם גם מומר אפשר לכפות לתת גט. אך בתליוהו ויהיב אין אפילו הסכמה פסיבית כי הרי הוא מפסיד ובע"כ אומר רוצה אני ואין לאמירתו משמעות. ועוד שונה כפיה בגט מתליוהו ויהיב, כי האשה אינה שלו שהוא מפסיד אותה ועל אחת כמה כאשר הם פרודים והיא לא רוצה אותו הקשר ביניהם הוא איסורי ולא קשר של בעלים עליה.
בזה"ז שאין דיינים סמוכין ב"ד כופה מדין שליחותיהו כדברי הגמ' בגיטין פח: הרמב"ן ביבמות מו: ד"ה "שמע מינה" מסתפק אם שליחותיהו מועיל מהתורה או רק מדרבנן. ואם מדרבנן איך כופין לתת גט שתיהיה מגורשת מהתורה. אומר הרמב"ן גט זה מדין כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש דאפקעינהו רבנן לקדושין מינה.
אמרי בינה דיינים סי' ב' ד"ה "וזה זמן" מקשה על הרמב"ן למה הרמב"ן צריך לבוא מדין כל דמקדש. הרי מצוה לשמוע לדברי חכמים גם בזה"ז א"כ כיון שיש מצוה הרי כשכופין נותן ברצון וזה מהתורה והוא מתרץ אכן בדברים שאמרו חכמים שכופין לגרש אכן גם בזה"ז הגט מהתורה אבל בדברים שתקנו חכמים שאחר הגמ' שכופין בזה אינו מתרצה ולכן צריך את אפקעינהו. הסברא לא מובנת לי גם הראשונים הרמב"ן והריטב"א שכתב כהרמב"ן מדין אפקעינהו לא חלקו בין כפיה לכפיה.
עד כאן עסקנו בכח הכפיה בגט ואולם חכמים הגבילו את כח הכפיה רק למקרים חריגים שא"א לאשה לחיות עם בעלה כגון שנולד לו ריח הפה, או ריח החוטם, או בורסקי וכדומה או מוכה שחין. שו"ע אה"ע קנ"ד סע' א'. את אלו כופין אפי' בשוטים. ובסע' כ"א שם י"א שכל מי שלא נאמר בו בתלמוד בפירוש כופין להוציא אלא יוציא בלבד, אין כופין בשוטין אלא אומרים לו חכמים חייבוך להוציא ואם לא תוציא יקראוך עבריין. והרמ"א אומר כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא ראוי להחמיר שלא לכוף בשוטים שלא יהיה גט מעושה. ומ"מ יכולים לגזור על כל ישראל שלא לעשות לו שום טובה או לישא וליתן עמו וכו' ע"ש אלו הרחקות דר"ת.
הרב שלמה דייכובסקי כותב בספרו עמוד קנ"ג שדברי ר"ת שימשו בסיס לחוק בתי הדין הרבניים המאפשר להטיל סנקציות עקיפות על סרבני גט, חסימת חשבון בנק, שלילת רישיון נהיגה, איסור עיסוק במשרה טעונה רישוי כגון רואה חשבון רופא עו"ד.
אך במקרים רבים כל הסנקציות אינם מועילות. ולכפות גט במקום שחכמים לא קבעו שאפשר לכפות א"א שהרי גט מעושה פסול. ויש רבנים שהעלו הצעה לעשות הסכם ממון בין בני הזוג לפני הנישואין שבו יהיה כתוב מי שיסרב לגרושין יהיה חייב לשלם לצד השני סכום כסף בכל חודש וזה יכריח אותו לתת גט אך הבעיה שיש בזה משום כפיה אע"פ שתחילתה בהסכמה.
הרמ"א בשו"ע אבה"ע קל"ד סע' ה' הביא את ב"י והמוהרי"ק אם קבל קבל עליו קנסות אם לא יגרש לא מקרי אונס מאחר שתלה גיטו בדבר אחר ויכול ליתן הקנסות ולא לגרש. ויש מחמירין בכה"ג תשובה הרשב"א וטוב לחוש לכתחילה ע"ש. כלומר לדעת הרשב"א אי אפשר לעשות תנאים כאלה.
בספרו לב שומע להרב דייכובסקי עמ' מ' מביא את דברי תורת גיטין שמציע דרך להתחייבות שאינה נחשבת כפיה: "אמנם אם התחייב עצמו בקנס כשלא יגרש לזמן קבוע, ונתחרט ולא רצה לגרש עד שעבר הזמן, ממילא כשעבר הזמן נתחייב בקנס אפילו אם יגרשנה שוב, דהא חיוב הקנס חל תיכף כשהגיע הזמן ולא גירש. וא"כ הבי"ד יכול לתובעו כדין בקנס, והוו ככופין אותו לשלם חובו. וכשמגרש להפטר מחובו, לא הוי גט מעושה". ועוד דרך ע"ש אך דרך זו אינה יעילה.
הרב זולטי הציע דרך שלישית והרב דייכובסקי הציע הצעה משופרת: "אני מתחייב בזה בפניכם עדים, לתת לאשתי בכל חודש – החל מיום נישואינו – סך 2000 דולר (או 1500 יורו) לתוספת מזונות, בין אם אני חייב במזונותיה על פי דין ובין אם איני חייב...גם אם לא תתבע את החוב במשך תקופה קצרה או ארוכה, לא תחשב הימנעותה מתביעה כויתור או מחילה, וזכותה לגבות את הסכום הנ"ל, בהתאם לאמור בשטר זה..אני מתחייב בזה לשלם לה סכום זה כל עוד היא נשואה לי כדת משה וישראל...את ההתחייבות הזאת ניתן לגבות ממני ומכל רכוש שיש לי ושיהיה לי, אך ורק לפי החלטת בית דין רבני מוסמך..וזאת, באם נפרד זו מזה לתקופה העולה על 6 חודשים, ובית הדין יחליט שאין מקום לשלום בית בינינו. בית הדין יהיה רשאי לפי שיקול דעתו הבלעדי להפחית את החיוב או לבטלו כולו או מקצתו. כמו כן יהיה רשאי בית הדין לגבות את הסכום המצטבר של החיוב הנ"ל מיום נישואינו עד יום גירושינו, לפי שיקול דעתו הבלעדי, בלי קשר לגירושין".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
