ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- סוכות
- עניני החג
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שלמה בן יעקב
מהרושם העז של עבודת יום כיפור, של מי שמלווה ומתבונן מבחוץ, הכניסה לסוכה היא כניסה אישית של כל אחד ואחד לפניי ולפנים: "הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך" (שיר השירים א, ד), וכן הוא חג הסוכות, שכל הסוכה היא חדר המלך - מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, וחל שם שמיים על הסוכה. וכתוב בספרים הקדושים שסוכה היא דוגמת בית המקדש, ועל כך נתקיים "נגילה ונשמחה בך", והזמן הנאות לזה הוא דווקא אחר יום הכיפורים (שם משמואל מועדים סוכות, שנת תרע"ט).
יש קשר עמוק מאוד בין הסוכה ובין המשכן והמקדש. את הסוכה הגדולה הראשונה - המשכן במדבר, החלו לבנות בט"ו בתשרי. כך הוא חשבון הזמנים: בי' בתשרי ירד משה מההר ובידיו הלוחות השניות. מיד אחר כך נאמר: "ויקהל משה" (שמות לה, א) - "למחרת יום הכפורים כשירד מן ההר" (רש"י). בי"א בתשרי ציווה משה את העם להביא תרומות ונדבות למשכן. "והם הביאו אליו עוד נדבה בבוקר בבוקר" (שמות לו, ג) – "שני ימים. הרי י"ב וי"ג, ובי"ד תשרי נטלו כל חכם לב ממשה את הזהב במניין ובמשקל, ובט"ו בתשרי התחילו לעשות... ולכך אנו עושים סוכות בט"ו בתשרי" (הגר"א, שיר השירים א, ד). את המשכן החלו לבנות ביום שבו נצטווינו אחר כך לשבת בסוכה. "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כג, מג), סוכות ממש שהם ענני הכבוד, השכינה.
לאחר שנים רבות שבהן עבודת ה' הייתה במשכן, נבנה בית המקדש הראשון. שלמה המלך סיים לבנות המשכן בחודש בול - הוא חודש מרחשוון (מלכים א, ו, לח), והמתין במשך אחד עשר חודשים עד חנוכתו, סמוך ומחובר לחג הסוכות (מלכים א, ח, סה-סו). גם כמה הלכות מהלכות סוכה נלמדו מהמשכן - מידות המינימום של גובה הסוכה נלמד מהמשכן וכליו (סוכה ד, ב), ושאסור שחמתה תהיה גדולה מצילתה (סוכה ז, ב), ועוד.
הסוכה - מקדש אישי
המשכן והמקדש, המבנה והמידות שלהם, זו קביעה שמימית. משכן ואחר מקדש - היה בכל פעם רק במקום אחד. במצוות סוכה זה אחרת. יש מידות בסיס ופרטים הלכתיים נוספים שחכמים קבעו ושנדרש לקיים אותן כדי שהסוכה תהיה כשרה, אך מעבר לזה כל אחד רשאי לבנות את סוכתו הכשרה כפי שמתאים לו. הגודל, המקום, סוג הדפנות והסכך, הקישוטים, הכלים הנאים ויופי הסוכה – הם על פי בחירתו של כל אחד. כל סוכה שונה מחברתה. כל אחד בונה את מקדשו שלו, על פי מה שהוא.
הבחירה האישית היא גם על השהות בסוכה בימי החג ועל התוכן של השהייה. איך ממלאים את החלל השגרתי והקבוע שנמצא במשך כל השנה בחצר, במרפסת, בגג, שנתחם בדפנות ובסכך למשך שבוע ומקבל מימדים של קדושה, "צילא דמיהמנותא" - צל השכינה. משך הזמן שבו כל אחד נמצא בסוכה, עד כמה הוא משתדל ושואף לאכול ולשתות רק בסוכה ולא מחוצה לה (גם כשאין חובה לאכול בסוכה, כגון פירות וירקות), לישון בה, להשתדל לעסוק בה בדברי קודש בלבד, ולהרגיש שהסוכה בימים אלה היא בית הקבע. "ומן המקדש לא יצא" - כל אחד הוא מעין כהן גדול קטן בסוכתו - בביתו שלו. כל אלו כמובן בנוסף למצוות האחרות שבחג - נטילת ארבעת המינים וההלל בהם לה', השמחה במשך שבעת הימים - שמחת בית השואבה, ועוד.
לאחר החג, כשיפרקו את הסוכה ויאפסנו את הדפנות והסכך לשנה הבאה, תחזור השגרה לחצר, למרפסת ולגג. אז יהיה צורך לבדוק מה הרושם שנשאר אצל יושבי הסוכה למשך השנה כולה בלי התיחום הזמני של החלל באמצעות הסכך והדפנות.
האפשרות לתחום מקום למשך זמן מסוים, לקבוע את גודלו וצורתו על בסיס בחירה אישית ולהעניק לו מימדים של קדושה, מלמדת על הכוחות העצומים שבידי כל אדם, ליצור לעצמו מסגרות ולהעניק להן תוכן משמעותי וערכי, תוכן של קדושה. כל אחד קובע לעצמו, ובהקשר של הסוכה - ביחד עם בני משפחתו, בתוך איזו מעטפת רוחנית הוא נמצא ומה הוא פועל בה ובאיזה אופן. בספרי הפנימיות ובספרי החסידות הסוכה היא "אור מקיף", אור שמקיף כל אדם, ומאפשרת לאתגר אותו להרחיב ולהגדיל את האור, להיות מושפע ולהשפיע עליהם.
כי בסוכות
למקום האישי של כל אחד במרחב של הסוכה יש משמעות היקפית רבה בעיקר על המעגל הסובב אותו - בני משפחתו. בחג סוכות אין מצווה מיוחדת לספר את סיפור יציאת מצרים כפי שאנו מספרים בליל הסדר, עם זאת שמצוות בניית הסוכה קשורה מאוד ליציאת מצרים: "למען יידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כג, מג).
רבנו יעקב בעל הטורים הקדיש את כל הסימן הפותח של הלכות סוכה (טור שולחן ערוך, סימן תרכה) להסביר את תוכן פסוק זה ואת המשמעות העמוקה של המצווה בהקשר של זיכרון יציאת מצרים ובקיום מצוות ה'. זה התוכן היחידי שיש בסימן זה. לפיו, "למען יידעו דורותיכם" – הידיעה וההבנה מה משמעות הסוכה היא קריטית. באף מצווה אחרת לא נדרשת ידיעה כל כך ברורה. המשנה ברורה (שם ס"ק א) כתב על כך: "וכתבו האחרונים שיכוון בישיבתה שציוונו הקדוש ברוך הוא לישב בסוכה זכר ליציאת מצרים וגם זכר לענני כבוד שהקיפן אז עלינו להגן עלינו מן השרב והשמש. וכל זה לצאת ידי המצווה כתיקונה". במצוות אחרות הטור לא מרחיב כל כך בתוכן המצווה, רק כאן. הכוונה במצווה זו חשובה ביותר, כדי לתת משמעות לסוכה שנבנתה לחלל שנתחם, ושלא ייראה שכאילו סתם נבנתה סוכה.
בגמרא (סוכה ב, ב) נאמר על הפסוק שהוזכר לעיל "למען יידעו דורותיכם" כך: "ידיעה לדורות היא". רבינו חננאל (שם) הסביר שהכוונה לפעולה שדומה מאוד לליל הסדר: "ידיעה לדורות - כלומר הדורות הבאין, כיוון שרואין שעושין סוכות ומניחין בית דירתן ויושבין בימות החג בסוכה, שואלין מפני מה עושין כך? ומגידין להן אבותיהם מעשה יציאת מצרים".
את התוכן של המצווה יש להעביר גם לדורות הבאים. אופן ביצוע המצווה אמור לעורר סקרנות דומה לזו שבליל הסדר, אך אין מדובר רק בהעברת מידע אינפורמטיבי. "מגידין להם אבותיהם" הוא גם ביחס של "אבותיהם" בהשקעה בקיום המצווה, ברצינות ובחיבור שלהם, איזו מסגרת ומעטפת ערכית וחינוכית יוצרים, ובאילו תכנים ממלאים את המרחב הפתוח בתוך המסגרת והמעטפת הזאת.
מתוך העיתון בשבע
לימוד ליל הושענא רבא תשפ"ד הקשר בין מצוות חג הסוכות לענווה ואחדות ישראל
לימוד ליל הושענא רבא בישיבת הדרום
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
