ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויצא
- מדורים
- לאורו
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
חיי שילה בן אביגיל
"ויצא יעקב", יעקב לא בורח אלא יוצא. מכאן מתחילה היציאה מהכוח אל הפועל של יעקב. בשבוע שעבר נפגשנו עם יעקב, הבכור האמיתי, שמתוך כך קיבל את הברכות ולכן, נצרך לצאת. לכאורה מפני עשו, אך באמת זוהי יציאה לברר מדוע הוא הבכור, במה הוא הבכור, ולמה מגיעות לו הברכות. וכשהדבר יתברר, ממילא תהיה לו יכולת לעמוד מול עשו. אם כן, אפשר לומר שבסוף הפרשה תתברר לנו בכורתו ומתוך כך שולח מלאכים לעשו.
יצחק ברך את יעקב לפני יציאתו "ויתן לך את ברכת אברהם" וכפי שאומר הקב"ה לאברהם "ונברכו בך כל משפחות האדמה", כך אומר הקב"ה ליעקב בתחילת הדרך ו"נברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך".
בתחילת הפרשה, יעקב פגש במלאכים אבל בחלום, ובסוף הפרשה התעלה והוא כבר רואה מלאכים, הם נמצאים במציאות בפועל ממש. הוא מתעלה למציאות שהיתה רגילה אצל אברהם אבינו לראות מלאכים (עי' רש"י טז יג).
אם כן, אפשר לומר שביעקב הושלם התהליך שהחל באברהם. מה שאצל אברהם היה דבר תיאורטי, מגמה רוחנית, כאן היא מתחילה לבוא לידי ביטוי בפועל, במישור המעשי, ולכן, לו הוסיף הקב"ה לומר "ובזרעך". אולם בשביל שאותה מגמה תצא לפועל בצורה ראויה, יעקב אבינו צריך להוסיף עוד קומה על גבי אברהם. יעקב אומר לאחר שקם משנתו "אין זה כי אם בית אלהים וכו' והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים". יעקב מדגיש את הבית. ודרשו חז"ל (פסחים פח): "מאי דכתיב: 'והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב' - לא כאברהם שקראו הר, לא כיצחק כשקראו שדה, אלא כיעקב שקראו בית.
ומבאר הרב (עין איה ברכות ט' רסג): "שורש גדול באומה הישראלית, שכשרון ההתרכזות ותועלתו מוטבע בה במורשה נפלאה, והובררה ביותר ביעקב אבינו ע"ה, שהוא כבר התחיל להתכונן בתור עם נבדל, בבנותו לו בית של שבטי יה עדות לישראל. ואמר "האבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים", לא כאברהם שקראו הר ויצחק שקראו שדה, שאינו מובדל במחיצות. אבל הבית מובדלת היא, שמורה על התייחדות האומה הישראלית ברוחניותה, בארץ אשר ד' דורש אותה ". אברהם אבינו עסק בהפצת דבר ה' , בהדגשה שיש כאן עולם רוחני עליון שצריך לעלות אליו, הארץ היא איננה רק מישור, ולכל אדם יש צורך שיעלה בהר ה' ומתוך הבנתו ש"לה' הארץ ומלואה".
ומוסיף הרב (אגרות-הראי"ה, תשמו') שלכן בתקופת האבות עדיין הותרה המצבה כי המצבה מורה על עבודת ה' שגלויה ומחוברת עם כל אוה"ע וכל עוד לא נבחר עם ישראל, היתה עבודת ה' אחת לכל העולם, וזה מה שהיה עושה אברהם אבינו שקרא בשם ה' והיה עוסק להפנות את הלבבות אל הכרה בקב"ה, זוהי בחינת' ההר'. אולם על גביו, צריך לבנות בית, חלוק במחיצות ולכן אומות העולם אומרות שנעלה גם אל הר ה' וגם אל בית יעקב. זוהי המציאות העתידית שתגרום ל"ונברכו בך כל משפחות האדמה".
ומה שלכאורה נראה סתירה בין ההתייחדות בבית פנימה, לעומת ברכת אברהם "ונברכו בך כל משפחות האדמה" מבאר הרב שזו טעות. כי "רק דרך ההתייחדות נוכל להצליח לפעול על האנושות, שההתייחדות הבאה מהכרה שלמה, אינה התייחדות של טמיעה בפרטיות, הבדלות מצד שלא רוצים להיות קשורים לאומות העולם, פחד מההשפעה שלהם עלינו. כי אם התרכזות למען הוסיף כח ההשפעה והתחברות היותר מועילה. על כן, דוקא יאמרו עמים רבים לכו ונלכה אל הר ד' ואל בית אלהי יעקב, גם אל ההר וגם אל הבית. זאת היא תורת החיבור של שתי הקצוות, התכנסות היחיד בגבולו בתור מרכז להכין כח מלא בעד הכלל (עין איה שם).
ומבאר הרב (ע"פ אגרות שם, אוה"ק ח"ב עמ' תמ', אורות עמ' קסט) שהטעם לכך, כי הכללה שאין בה הפרדה, תיצור הכללה גסה, בעלת מכנה משותף נמוך. וממילא הדבר יכול להכהות את הסגולה המיוחדת לישראל, כי אדם יאמר אני אוהב כל מי שהוא אדם, אין הבדל בין יהודי לגוי. וזה יגרום להרס נורא. זוהי תפיסתו של אדום, התפיסה הנוצרית. הוא אינו יודע כי אנו "לב באברים" השונה בתפקודו משאר האיברים, ורק ע"י כך אנו משפיעים. ממילא האהבה שלנו לכל אדם ומתוך כך, ההשפעה שלנו עליהם, היא נגזרת של האהבה שלנו לאומה הישראלית. ובנוסף לכך אומר הרב שההכללה תתמקד בעיקר בכמות עד כמה נשפיע את דעת ה' באנושות וזה יבוא על חשבון האיכות, בהעמדת יחידים המלאים בקדושה ובטהרה.
לכן, על גבי אברהם צריכה להופיע דמותו של יעקב, שעוסק בעיקר בבניית האומה הישראלית פנימה, כדי שמדתו של אברהם תוכל להופיע בצורה מתוקנת. ומבאר הרב שזהו מה שנא' (ישעיה כט כב) "בית יעקב אשר פדה את אברהם". לכן, דווקא אצלו מתרחבת ברכת אברהם עד ל"ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה" וניתנת לו נחלה בלי מצרים (עי' שבת קיח).
לכן, יעקב אבינו רק מתוך השלב הראשון של "איש תם יושב אהלים", מתוך שלב ההתכנסות, הוא יכול לצאת אל הפועל ולהופיע את בכורתו, שהיא השפעת ישראל על אומות העולם.
כך מבאר הרב את מה שאנו אומרים בתפילה - "עדת יעקב בנך בכורך": "כנסת ישראל היא קבועה בקדושתה בתור עדה פועלת בעולם, עד שמימי יעקב, שנקבע בזרעו החותם המיוחד של האומה, בהבדלתה מכל העמים, נקבע בה גם כן, תכונת הבכורה. ועל פי עצת ה' זאת היתה, שהבכורה של עשו תהיה מוסבה ליעקב, וזה היה לאות, שישראל יהיה הבכור בין העמים כולם, והבכורה היא תכונה, שמחיבת להיות משפיע ופועל פעולה חינוכית על יתר הבנים והבנות, שבאים אחריו, כמו כן הונח בישראל כוח זה של הפעלה לטובה ולקדושה על כל העמים". דווקא בהבנה של הצורך בהבדלה נקבעת בנו הבכורה, היכולת להשפיע בצורה נכונה.
עם ישראל נבחר להיות בכורו של מי שאמר והיה העולם, "בני בכורי ישראל", להיות זה שמשפיע על אומות העולם. כי הוא יודע שיכולתו להצליח להשפיע הוא מתוך התבדלותו. עם ישראל הוא כביכול איש כפול, כבכור היורש כפול, שיש בו היכולת לחבר בין ההתעסקות בבניין פנימה שלא יעמוד בסתירה ליכולת ההשפעה החוצה. לכן, יעקב אבינו זקוק לשתי נשים, לאה ורחל, אחת פנימית ואחת חיצונית, 'עלמא דאיתכסיא' ו'עלמא דאיתגליא' (זוהר ח"ב כט:).
וכאשר מתבררת ליעקב היותו "עם לבדד (ישכון)", דווקא ע"י בני לבן ששונאים אותו, ושרחל ולאה אומרות ש"נכריות נחשבנו" למרות פעולתן בבית אביהן, מתבררת הייחודיות שלנו. כי כדי שנצליח לפעול עליהן אנו זקוקים לחזור לארץ לאותה הבדלה, כי ללא ההבדלה דווקא נוצרת שנאה. ממילא נגמר הבירור של צורת הופעת הבכוריות שלנו, ואז יעקב יוצא לדרך.
לכן, בסוף הפרשה, כאשר יעקב מגיע לבחינת, "יעקב אשר פדה את אברהם", הוא כבר זוכה לראות מלאכים כמו בבית אברהם. ושם מתקבצים מלאכי ארץ-ישראל וחו"ל ביחד. ומסביר הרב (עין איה שם) שזה בא להורות שאין סתירה בין ארץ ישראל לחו"ל, איננו חוזרים עתה רק לחיים של א"י ויוצאים מהגלות, אלא מחברים בין הקצוות, התכנסות האומה בתור כוח להשפיע על הכלל, על חו"ל, "על כן, ליעקב נזדמנו לו במקום אחד מלאכי ארץ-ישראל ומלאכי חו"ל, ואותו המקום המיוחד, נעשה לו ראוי לקראו בשם לזכר עולם מחנים. ארץ-ישראל, המרכז, תתן כוח גם לחו"ל".לכן מובן מדוע שולח יעקב לעשיו מלאכים מזה ומזה. להראות לו שהוא הוא באמת הבכור. כאן מסתיימת פרשת "ויצא", בקריאת השם מחניים מסתיימת היציאה לפועל של יעקב.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
