ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- במדבר
פרשת במדבר מביאה לפתחנו מחלוקת ידועה בשאלה: האמנם ישנן תרי"ג מצוות?
על פרשתנו כותב ספר החינוך: "לחשבוננו אין בפרשה הזו מצווה".
מה כוונתו בדבריו: "לחשבוננו"?
זאת מכיוון שהחינוך מתכוון לחשבונו של הרמב"ם, אותו הוא מאמץ, אלא שיש חשבון אחר.
בסוף הפרשה מזהירה התורה את בני קהת, להקפיד בשעת עבודתם לכסות את כלי המשכן: "ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו". את אזהרה זו, מונה בעל הלכות גדולות [בה"ג] כמצוות לא תעשה.
על קביעה זו חולק הרמב"ם נחרצות. לדעתו כל מצווה שאינה לדורות, אינה נמנית במניין התרי"ג. כלומר, יש גבול למספר המצוות שניתן למנות. אחד המסננים למניין המצוות לדעת רבנו, הוא הציווי לדורות.
המקור להגבלת מניין המצוות מופיע במסכת מכות (כג:): " דרש רבי שמלאי: שש מאות ושלש עשרה מצוות נאמרו לו למשה - שלוש מאות וששים וחמש לאווין כמניין ימות החמה, ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם.
אמר רב המנונא: מאי קרא? 'תורה צוה לנו משה מורשה' (דברים לג,ד). 'תורה' בגימטריא שית מאה וחד סרי הוי; 'אנכי' ו'לא יהיה לך' מפי הגבורה שמענום."
כלומר, הגמרא דורשת את הפסוק - "תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב" כך: תורה = 611 מצוות שמענו מפי משה ו-2 נוספות: "אנכי" ו"לא יהיה" שמפי הגבורה שמענום, בסך הכל תרי"ג = 613 מצוות.
על כך אומר הרמב"ם ומה ציווה לנו? מה שהוא מורשה – לדורות, ולא מצוות שנאמרו לזמן מוגבל. לדעת הרמב"ם, ישנן 300 מצוות שהן מצוות זמניות ואינם בכלל התרי"ג מצוות.
אמנם יש לציין, כל המקורות המגבילים את מניין המצוות לתרי"ג הן מדברי האמוראים בלבד.
לא מצאנו מניין כזה, לא במשנה ולא בכל מקור תנאי אחר. אף בתלמוד הירושלמי לא נזכר מניין זה. ואכן היו מרבותינו שהקשו על ההצמדות למניין זה או אחר.
כותב הרשב"ץ (הקדמה לספר זוהר הרקיע): "כי הרמב"ם ז"ל בכיוון החשבון הייתה לו יגיעה גדולה, וכותב וחוזר ומתקן". מתוך כך הוא מעלה תמיהה: "ושמא מה שהוסכם שמניין המצוות הם תרי"ג - שס"ה ורמ"ח, הוא לפי דעת ר' שמלאי, וכפי מה שפירש הוא המצוות, ואנחנו לא נסמוך עליו בפירושו בעניין פסק הלכה, אבל נסמוך על סוגיית התלמוד. ומה שהזכירו בכל מקום זה המניין, הוא לפי שלא מצינו חכם אחר מנאם - תפסנו מנינו. ואף אם יחסר או יעדף המניין הוא הולך סביבו, והוא כאומרם בהרבה מקומות: הוי פורתא, ובפורתא לא דק".
כלומר, הרשב"ץ מעיר שדבקות במניין המצוות, גורמת לדוחק בהגדרתן וממילא בהשלכות שיש למניין זה על פסק ההלכה, שכן למניין המצוות יש השלכות רבות, למשל, אם הדבר מוגדר כמצוות לא תעשה, אזי חייבם עליו מלקות. לכן לדעת הרשב"ץ, מדובר במניין שאינו מחייב, אלא מניין בקירוב.
בדרך דומה צעד גם רבי אברהם אבן עזרא בספרו "יסוד מורא וסוד תורה" (השער השני) : "על דרך מחקר האמת, אין קץ למספר המצוות, כאשר אמר המשורר: 'לכל תכלה ראיתי קץ, רחבה מצוותך מאוד'. ואם נספור רק הכללים והעיקרים ומצווה שהיא עומדת לעד, אין המצוות עשירית משש מאות ושלוש עשרה".
כלומר, לדעת ראב"ע, מצד האמת, אין גבול למניין המצוות ומאידך, אם נמנה כללים בלבד, לא נגיע לתרי"ג.
מדוע אם כן, הרמב"ם דבק במניין זה?
על כך בשבוע הבא...
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
