ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- שבועות
- הכנה לחג השבועות
ובעיקר הלימוד במסכת אבות, הנה כבר אמרו במס' אבות אם אין דרך ארץ אין תורה, והמפרשים פירשו היינו מדות טובות ומוסר, שאם אין לו דרך ארץ של מדות טובות אין תורה, שאין תורתו שלימה לפי שרוח הבריות אינה נוחה ממנו. והנה המדות ביד האדם הם, הן לתקן והן לקלקל, ולולא זאת המתוקן לא היה נקרא חסיד, והמקולקל לא היה נקרא רשע, אלא ודאי שהאדם בחירי לאמץ לעצמו את המדות הטובות. וכמו ששנינו באבות איזהו גיבור הכובש את יצרו, שנאמר טוב ארך אפים מגבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר.
ועוד שנינו במסכת אבות (פ"ב מ"ט) אמר להם צאו וראו איזו היא דרך ישרה שידבק בה האדם, ר' אליעזר אומר עין טובה, ר' יהושע אומר חבר טוב, ר' יוסי אומר שכן טוב, ר' אלעזר בן ערך אומר לב טוב, אמר להם רואה אני את דברי ר' אליעזר בן ערך שבכלל דבריו דבריכם, א"ל צאו וראו וכו'. ומבאר רבינו יונה שם, כי לב טוב היינו מדת הרצון, זהו הסבלן שאינו קצר רוח, ומתרחק ממדת הכעס, ומשיב במענה רך, אף כי יעשו לו דבר רע, יסבלהו ואין מר בפיהו, כי חכו ממתקים וכולו מחמדים, אמר להם שבכלל דבריו דבריכם, כי אדם שמדה כזו שוכנת בקרבו, טוב הוא גם לחבירו ולשכניו ולכל העולם, גם מדת הנדיבות יש בו, כי אם הגוף מתנדב לעזור לאחרים, כ"ש שיתנדב להם בממונו, וכל מדה טובה תשכון באדם כזה, ואף כי יעשו לו דבר רע יסבלהו ואין מר בפיהו, אשריו ואשרי חלקו, ומה נעים גורלו של זה.
וכבר נאמר בגמ' (ב"ק ל.) אמר רב יהודה האי מאן דבעי למהוי חסידא, לקיים מילי דנזיקין, רבא אמר מילי דאבות. ואמרי לה מילי דברכות. וע' בפירוש המהרש"א, יראה כי חסיד נאמר על מי שעושה מעשיו על הצד הטוב ביותר, כמאמרם פ"ק דע"ז במעלות הטוב עשרה דברים, זהירות מביאה לידי זריזות וכו', וחשיב למעלה עליונה, חסידות מביאה לידי רוח הקודש, ולפי שיש לאדם במעשיו הטובים ג' חלקים, דהיינו לטוב לשמים, טוב לבריות, וטוב לעצמו, קאמר רבי יהודה לקיים מילי דנזיקין, דאז יכול לתקן מעשיו שיהיה טוב לבריות, ורבא קאמר דלקיים מילי דאבות, דאז יתקן עצמו שיהיה טוב במידות. ואמרי לה דלקיים מילי דברכות, דאז יתקן שיהיה טוב לשמים. וכל אחד מהני אמוראי נקט א' מהני ג' מיני חלוקים במעשים טובים של האדם. עכ"ל.
וע' בספר אור צדיקים (סי כב ם"ט) שכתב, תקנה גדולה ללמוד בכל ער"ח מסכת אבות. ומרן החיד"א בצפורן שמיר (סימן ד' אות נה) כתב, שצריך להרגיל עצמו להיות שגור בפיו מסכת אבות, בין בקיץ ובין בחורף, דהיינו לסיים בכל חודש מסכת זו, עם פירוש רבינו יונה זי"ע, כי דבריו יורדים לחדרי בטן, ומיד אחר ברכת התורה לחזור על משנה אחת או ב'. וע' בספר צידה לדרך (עמוד כ). שאם אדם לא יסיח דעתו ממסכת זו יצליח וישכיל.
והנה רבים נהגו לקרוא "פרקי אבות" בכל השבתות שבתוך ימי הספירה משבת לשבת. ונוהגים לאומרו קודם אמירת קוה אל ה'. ויש שאומרים אותו קודם מנחה. ויש מהאשכנזים שנוהגים לומר פרקי אבות מפסח עד ראש השנה. או עד שבת שלפני י"ז בתמוז. בכל שבת פרק אחד, וכשגומרים חוזרים בשבת שלאחריה מתחלה. ומנהג זה לקרות בפרקי אבות בשבת בין מנחה לערבית, היה נהוג בזמן הקדמונים, כמו שכתב בספר הפרדס הגדול המיוחס לרש"י (סי' ד'), בשם רב שלום גאון, שהמנהג בבית רבינו שבשבת לאחר תפלת מנחה שונין אבות וקנין תורה וכו'. ע"ש. וכ"ה באבודרהם (סדר תפלות פסח). והטעם שנוהגים לקרות מסכת אבות בשבתות שבין פסח לעצרת, כי בימים אלה של תקופת האביב, יוצא האדם לטייל בשדות דשא ולשמוח עם חבריו, ועלול להמשך אחר תענוגי עולם הזה, ויתבטל מעבודת הבורא יתברך, כמו שאמר החכם מכל האדם: "שמח בחור בילדותיך, ויטיבך לבך בימי בחורותיך, והלך בדרכי לבך ובמראי עיניך" (קהלת יא). ואמרו חכמינו זכרונם לברכה (שבת סג:) אלו דברי היצר הרע, ויצר הטוב אומר: "ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט". (שם). לכן נהגו לקרות בזמן הזה מסכת אבות, שכולה דברי מוסר ודרך ארץ ומדות טובות, למען נסור מדרכינו הרעה ונדבק בדרך אבותינו הישרה.
וכיוצא בזה כתב בספר מדרש שמואל (בהקדמה), שהטעם הוא לפי שמכאן ואילך מתחיל מזג האויר להתחמם, ועמו מתעוררות תאוות גופניות, ויצה"ר מתגבר והולך, ואילו מסכת אבות מלאה מוסר השכל, ומעוררת את האדם ללימוד תורה, שהיא כנגד יצה"ר, וכמו שכתב (בקידושין ל:) בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין. שעל ידי לימוד התורה מתגבר על יצרו, וישר אל מלאך ויוכל. וכתב מרן החיד"א, דהיינו לימוד בספר עין יעקב, אגדות חז"ל בתלמוד. שזה המחזק ליר"ש וכך יוכל להתגבר על יצה"ר.
והרשב"ץ כתב, דבמקומו המנהג לקרות אבות אחר עצרת. והמהר"ל מפראג בהקדמה לספר דרך החיים כתב, שאומרים פרקים מפסח ועד ראש השנה. וכן כתב בפלא יועץ (אות מ), וז"ל: ועל הרוב מי שאינו מתמיד ללמוד מוסר לא טעם טעם יראת חטא, ודרכו ישר בעיניו ולבבו יבין אשר הוא יהודי כשר. ואף אם ישמע או ילמוד פעם ביובל או ישמע דברי מוסר, אינו פועל לו ואינו מתעורר כלל, ואין בשר המת מרגיש באיזמל, כי טפש כחלב לבם וכו'. עש"ב.
ובאמת רק כח התורה גורם להחליש או לבטל את כח היצר הרע, ועל כן, מי שרואה שיצרו מתגבר עליו, יעסוק בתורה, שהיא אילת אהבים ויעלת חן, והיא אגוני מגנא ואצולי מצלא, ומשם יכבוש את היצר הרע גם לגבי שאר מצות התורה. כמו שנאמר במלחמת סיחון, כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחון, אכלה ער מואב. שמן המקום שכבש סיחון, היא חשבון, משם התפשט על פני כל ארץ מואב, כך מן המצוה של עסק התורה, יתגבר כארי על היצר לקיים גם שאר המצות, ולהנצל מן העבירות, כי התורה נותנת לו עוז ותושיה, יריע אף יצריח על אויביו יתגבר.
ועוד לפי שבחג השבועות, ניתנה לנו התורה, ונאמר ראשית חכמה יראת ה', הילכך קוראים במסכת אבות לדעת לרדוף אחר כל מדה טובה, ויהיה לבו מוכן לקבלת התורה בלב שלם, ולהתנהג בה כדת וכשורה. וקודם מתן תורה צריך ללמוד דרכי קנין התורה, כדי שנהיה ראויים לקבלת התורה. וכן אנו מונים בימים אלו ומקיימים מצות ספירת העומר, דוגמת ספירת ימי הנדה לטהרתה, ובשעה שעמדו ישראל על הר סיני נפסקה מהם זוהמת הנחש (שבת קמו.). ואחר קיום מצות ספירת העומר אנו מוכנים לקבלת התורה בטהרה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
