- פרשת שבוע ותנ"ך
- שלח לך
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
איך יש בחו"ל יהודים זקנים?!
רבי יוחנן היה גר בארץ ישראל. הגמרא (ברכות ח ע"א) מספרת שאמרו לרבי יוחנן "אִיכָּא סָבֵי בְּבָבֶל". יש זקנים בבבל. תָּמַהּ רבי יוחנן ושאל איך יכול להיות, הלא כתוב בפסוק "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ" (דברים יא). ריבוי ימים יכול להיות רק בארץ ישראל. "אֲבָל בְּחוּצָה לָאָרֶץ – לָא".
חוץ-לארץ אינו מקום החיים לעם ישראל. ודבר זה באמת מפורש בתורה (ויקרא כו לח) "וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם, וְאָכְלָה אֶתְכֶם אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם". "ואין דבר שהוא סבה למעוט ישראל כמו הגלות". אם כן, תמה רבי יוחנן, איך יש זקנים בבבל?
מכוונים את לבם ואת נשמתם לירושלים
מספרת הגמרא, שרבי יוחנן נשאר בתמיהתו עד שאמרו לו שהאנשים הללו: "מְקַדְּמֵי וּמְחַשְׁכֵי לְבֵי כְּנִשְׁתָּא", מקדימים ומאחרים לבית-הכנסת. מתפללים מוקדם עם הנץ החמה, ומאחרים לצאת מבית-הכנסת. אמר רבי יוחנן: זה מה שמועיל להם. שנאמר "אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי: כִּי מֹצְאִי מָצָא חַיִּים וַיָּפֶק רָצוֹן מה'" (משלי ח לד).
התשובה היא שהם לא רק באים לבית-הכנסת. הם שוקדים על הדלתות של בית-הכנסת לחכות מתי ייפתח. "לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי". שומרים על מזוזות הפתח. לכן הם מאריכים ימים. יש פה דבקות גדולה בתפילה. ומכיוון שעיקר התפילה היא לגאולה ולארץ ישראל לא רק בכיוון הגוף, אלא בעיקר בכיוון הלב, הנשמה והתפילה לירושלים, לבית-המקדש ולבית קודש הקודשים – לכן זה מועיל להם לחיים.
ארץ ישראל – ארץ החיים
מכאן נבין למה כשהמרגלים אמרו על ארץ ישראל "אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ", הם נענשו כל כך בחומרה. שהרי זה בדיוק ההפך הגמור ממדרגתה של "ארץ החיים". רש"י בתהלים מסביר שעל זה התפלל דוד המלך כשהיה בורח מפני שאול בחוץ-לארץ, ואמר: "אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים" (קטז ט) – מתי אזכה להיות בארץ ישראל, ארץ החיים. על זה נאמר בתהלים: "חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ" – מה נקרא לבקש חיים? שהתפלל דוד לזכות לגור בארץ ישראל (רש"י תהילים כא ה).
דבקות בה' – חיים
לכן "מצווה על האדם להיות מעשרה ראשונים בבית הכנסת" – בשחרית, במנחה ובערבית – ומצווה לרוץ בדרך לבית-הכנסת. להראות דבקות פנימית. ו"אָמַר רַב חִסְדָּא, לְעוֹלָם יִכָּנֵס אָדָם שְׁנֵי פְּתָחִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת". ומסבירה הגמרא: "שִׁעוּר שְׁנֵי פְּתָחִים, וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל". והסביר רש"י: "שלא ישב סמוך לפתח, דנראה עליו כמשוי עיכוב בית הכנסת, ויהא מזומן סמוך לפתח לצאת". כל ההלכות הללו באו ללמד כי העיקר הוא דבקות הלב בקב"ה, ומי שדבק בקב"ה – דבק בחיים. "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בה' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד).
כמו בבית-הכנסת כך גם בארץ ישראל, צריך דבקות בארץ. חכמינו אמרו כי מי שנמצא בגלות, נדמה כאילו אין לו אלוה, מה יעשה? יידבק בבית-כנסת שמכוון ומחובר לארץ ישראל ובאופן זה הוא ידבוק בקב"ה ובחיים עד שיעלה לארץ ישראל. לכן "רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר, עֲתִידִין בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁבְּחוּץ לָאָרֶץ, שֶׁיִּקָּבְעוּ בְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל". ויהי רצון שה' יהיה בעזרנו לשמור פינו מלדבר דברי גנות, אפילו לא על עצים ואבנים, ובזה נזכה לתקן את חטא המרגלים ולעצור את כל האסונות שהחלו מני אז. אמן, כן יהי רצון.
איך מתקנים את חטא המרגלים?
לא לדבר רע על הארץ
כל אחד מבין שהאומר על ארץ ישראל שהיא "ארץ אוכלת יושביה" – בעצם חוזר על המילים של חטא המרגלים. לפי הגמרא (כתובות קיב ע"א) גם מילים כמו "איזה מזג אוויר גרוע! חם כאן!" אינן סתם דיבורים טבעיים – הם-הם גנותה של ארץ ישראל, הארץ הקדושה.
הגמרא מספרת על רבי חנינא, שהיה מסלק אבנים ומכשולים מהדרכים "כדי שלא יצא שם רע על הדרכים", והכול מחמת חיבת ארץ ישראל, שהייתה חביבה עליו והיה חושש שמישהו באקראי יאמר מילה רעה עליה ועל כבישיה (כפירוש רש"י. וראה בתוס' פירוש מופלא). על רבי אמי ורבי אסי מספרת הגמרא, שהיו נזהרים שלא לשבת במקום חם בקיץ ולא במקום קר בחורף, כדי שהם עצמם לא יאמרו משהו רע, מבלי משים, על מזג האוויר של הארץ.
ההקפדה היתרה הזאת שלא להיכשל באמירה שיש בה ביקורת על הארץ, אפילו בטעות, נובעת מהחומרה הגדולה של חטא המרגלים שנעשה בסך הכול על-ידי "מילים" בגנותה של הארץ. "מילים" שהביאו גזרת מוות על שישים ריבוא מישראל. "מילים" שעיכבו את עם ישראל במדבר ארבעים שנה וגלגלו במשך הדורות אסונות רבים, שהגדול שבהם אירע בט' באב.
דיבור רע אמיתי יכול להיות שקר וגם רשעות
למה הדבר דומה? לאדם שמאריך בדיבור על החיסרון שיש לאמו, שיש לה פצעים מכוערים על הידיים. אדם זה הוא שקרן, אף שבאמת אפשר שיש פצעים על ידי אמו. כי מדובר ב"חצי אמת שגרועה מהשקר". יש לאמו אלף מעלות טובות, והוא מדבר על הפצעים שיש לה על היד. השומע את השלילה אינו יודע שלאישה זו יש אלף מעלות, הוא מתמקד רק בשלילה וזה שקר.
הבעיה היותר כואבת היא בכך שכאשר האיש הזה מדבר על הפצעים המכוערים של אמו, הוא שוכח כי הפצעים הללו נוצרו בגללו. בשעה שהיא בישלה לו את מאכלו היא נשרפה וקיבלה כווייה. באיזה שם נכנה שִפלות של אדם כזה? כך הוא גם המדבר בגנות ארץ ישראל, שבדבריו הרעים עלול לכסות על כל מעלותיה הטובות.
שער החצר – מעלות ארץ ישראל
בעניין זה ראוי להזכיר את הרה"ג דוד בן שמעון זצ"ל, בעל "שער החצר", שראה את עיקר צרות ישראל מתוך שלא מכירים את מעלתה של ארץ ישראל, שמעיזים לדבר רע עליה או על יושביה וכותבים על כך במכתבים ובעיתונים (סימן רמט). כדי לתקן את החטא הרע הזה אנחנו צריכים ללמוד לדבר על טובותיה ומעלותיה של "הארץ הטובה" כפי שאומרים בכל ברכת המזון "ארץ חמדה טובה ורחבה".
על כן כתב הרב דב"ש את ספרו ובו תרי"ג מעלות ושבחים של ארץ ישראל. וראוי ללמוד שבחים אלו בספר זה או בספרים אחרים.
חוטי תכלת "ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת" (ט"ו, ל"ח) מאמר מרדכי לספר במדבר
בעניין הטלת חוטי התכלת, יש לדעת שאין לנו אפשרות לדעת את צבע התכלת בדיוק, וכשיבא משיח צדקנו במהרה בימינו הוא יראה לנו את הצבע האמיתי ואת החלזון המיוחד שהיה יוצא אחת לשבעים שנה בחלקו של שבט זבולון וכמו שכתוב בזוהר הקדוש, ואז נקיים את המצוה כתקנה. פעם שאלו אותי מדוע איני מטיל חוטי תכלת כפי שנמצא היום אחרי מחקרים רבים, ומה יש לי להפסיד, ואמרתי להם שאני באותה בעיה כמו רבה בר בר חנה (כשהלך למדבר) שלא היה לו פנאי והזדמנות לבדוק את אופן הכנת התכלת מתחילתו ועד סופו. ומלבד זה, יש לכל צבע וצבע גוונים רבים, וגם לתכלת יש גוונים רבים, ועל כן אין לנו את הידיעה הברורה גם בצבעו המדוייק של התכלת.
כולם אנשים - המרגלים כשרים היו
וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי ה' כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה" (יג, ג)
"כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות, ואותה שעה כשרים היו" (רש"י)
יש הטועים וחושבים שהמרגלים שדיברו רעה על הארץ היו אנשים פשוטים וחוטאים, אבל אין הדבר כן, וכדברי רש"י. הוי אומר, שהאנשים היו "כשרים" בהכשר ובחותמת של רש"י למהדרין מן המהדרין, ואף על פי כן נכשלו בעוון לשון הרע, ומכאן ילמד כל אדם להתרחק מלשון הרע מכל וכל, ויאריך ימים בזה ובבא. ויש לשאול, אם המרגלים היו כשרים, הכיצד חטאו ?
אלא באמת לפני שבאו לארץ ישראל היו המרגלים כשרים, אך ארץ ישראל היא ארץ קדושה ומעלתה גדולה, ובכל מקום שיש יותר קדושה יש גם יותר סטרא אחרא, והמרגלים שלא התכוננו לכך נפגעו.
ויהושע וכלב ניצלו מכך בזכות התפילות. יהושע בזכות תפילת משה, וכלב בזכות תפילתו על קברי האבות בחברון.
משלוח שלומות – ספר אביהם של ישראל כרך ט !!! (יוצא השבוע לאור)
מספר הרב רייך: היה זה בחג הפורים, בשעת בוקר מוקדמת, כעשר שנים לפני פטירת הרב אליהו זצוק"ל. הייתי אצל הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, בשכונת הר נוף בירושלים, וכמי שמקורב אליו מאוד זכיתי להיות איתו לבד, ללא בני משפחה או עוזרים. לפתע פנה אלי הרב עובדיה יוסף ואמר: עכשיו אין פה משמשים, בוא נלך אתה ואני לרב מרדכי אליהו לתת לו משלוח מנות.
שמחתי מאוד להיות ברגעים הללו, ובלי שהות הבאתי את המכונית, לקחנו משלוח מנות יפה במיוחד ונסענו לבית הרב אליהו זצוק"ל.
לא אשכח את הרגע הזה שבו עמדתי עם הרב עובדיה יוסף מחוץ לביתו של הרב אליהו. נקשתי קלות על הדלת, ולשמחתנו הרב הוא שפתח את הדלת. כשהוא ראה את הרב עובדיה יוסף ומשלוח מנות בידו, הוא בכה מרוב שמחה. אני לא העזתי לשבת לידם כשהם דיברו ביניהם והמתיקו סוד. לא שמעתי את הדברים, אבל התמונות הללו שחקוקות בראשי הן עדות לאהבה האמיתית שהייתה בין שני תלמידי החכמים הללו.
שמחה כפולה ומכופלת
אמי שתחיה מחוברת מאוד לרב מרדכי אליהו זצ"ל. אוהבת את תורתו ואת גדולתו. כשהרב היה חי היא הייתה הולכת כל שבת לשמוע את דברי תורתו, הולכת על פי הפסקים של הרב, ואחרי פטירתו נוהגת ללכת לציון של הרב.
בכדי לשמח אותה אני רגיל לומר לה בכל שבת דבר תורה מהספר "מאמר מרדכי" שחיבר הרב. באחת השבתות אמרתי לה את דבר התורה, כמו תמיד, אבל בגלל הגיל היא שכחה וחשבה שלא אמרתי לה דבר תורה מהרב בשבת והצטערה מאוד.
היא לא אמרה לי דבר, אבל הלכה לישון את שנת הצהריים בשבת מתוך צער. כאשר נחה את מנוחת הצהריים בא אליה הרב בחלום ואמר: בנך לא שכח אותך, הוא מכבד ואוהב אותך. הוא אמר לך דבר תורה מהספר שלי וכנראה שכחת. אבל אני אחזור על דבר התורה כדי שלא תצטערי. חזר הרב ואמר לאמא את כל דבר התורה שאמרתי על השולחן, וכך הייתה לאמי שמחה כפולה ומכופלת.
שות הרב הראשי - סימן קעה הרוצה להדליק נרות שבת בברכה בנוסף לאשתו, ועוד
בלומדנו בספר הקדוש, בן איש חי (פר' נח, ש"ש, הלכה ב'), ראינו שכתב: אשה המדליקה נרות שבת בחדר בו אוכלים והבעל רוצה להדליק בחדר השינה, הוא רשאי להדליק ויוצא בכך ידי חובה, אך אינו יכול לברך הואיל ואשתו מברכת על הנרות המונחים על השולחן. לעומת זאת, בספרו תורה לשמה סימן ע"ח כתב, שבמקרה זה הבעל רשאי להדליק וגם לברך.
כמו כן, מצאנו עוד בבן איש חי (פר' ויחי ש"ש הלכה י"ט), שכתב: המכבס את בגדו בשבת במזיד, אסור לו לעולם וכו', כיצד יעשה? יחזור ויטנפם בחול, ויחזור ויכבסם, ואז מותר לו להשתמש בו, וכן כתבתי ברב פעלים ח"ג סי' ט"ז, ע"כ. בדקנו ברב פעלים שם, ואדרבה, נראה שם שדעתו לאסור אפילו אם יחזור וילכלך את הבגד ואח"כ יכבסו בחול, וזה סותר את דבריו בזה.
ועוד רצינו לברר מה שכתוב, שבתפילת שמונה עשרה יניח ידיו כנגד ליבו, אך אנו רואים שהרבה רבנים ואנשים ההולכים לפי דרך הסוד, מניחים את ידיהם כפותים זה על זה כנגד הטבור, ולא מצאנו מקור לזה.
בכל השאלות הנ"ל לא נדע מה נעשה, ואמרנו: "יהא מונח עד שיבוא אליהו", ויורנו הדרך אשר נלך בה והמעשה אשר נעשה.
א. כתב הבא"ח ש"ש פר' נח אות ב', שהבעל אינו מברך על נרות שבת אפי' אם הוא מדליק בחדר אחר, מאחר שאשתו הדליקה בברכה על הנרות שבשולחן ששם עיקר ההדלקה. אמנם, אם ירצה הבעל להדליק בחדר אחר, יכול להדליק אך בלא ברכה.
ועיין ברב פעלים או"ח ח"ב סי' נ', שהאריך והרחיב בדין זה, והביא פוסקים רבים שלדעתם יכול הבעל לברך על הדלקת הנרות, ואין נפ"מ מתי ידליק הבעל. אך כ': "אך אנא עבדא, איני מתיר אלא היכא שיקדים לפני שתברך אשתו".
והמשיך שם הר"פ "ושו"ר בס' תורה לשמה כת"י שאלה כזאת דניד"ד ממש". משמע מדבריו, שהשאלה בס' הנ"ל בסי' ע"ח כוונתה היא, שהבעל ידליק לפני האשה ורק בזה יש מקום להתיר בדוחק.
ב. עיין בר"פ ח"א סי' י"ג וח"ג סי' ט"ז, משמע משם שדין מבשל ובורר שווה לדין מכבס, מכאן, שאין מועיל טינוף בחול (אם כבס את הבגדים בשבת), כיון שאין זה עוקר את מעשהו הראשון.
ועיין בר"פ ח"א הנ"ל שמשמע, שבנטיעה בשבת, אם עקר בחול, לא יטע שוב, ולכאורה לא מובנת ראייתו מהתוי"ט בתרומות פ"ב מ"ג.
אולם, כיון שמקובל אצלנו, שדברי הבא"ח נכתבו אחר דבריו בר"פ, על כן יש לפסוק כמו דבריו בבא"ח1, וצריך לבאר שזוהי גם כוונתו בר"פ. ואולי יש לפרש, כיון שהכל הוא מדין קנס ולא מצד הדין, יש לחלק בין בישול בשבת, שאין כל דרך לעקור את הבישול שנעשה בשבת, לבין לכלוך המטפחת בחול, שזה כעין עקירת המעשה הראשון וכעין פנים חדשות באו לכאן, ולכן יש להקל בזה. וה"ה לנטיעה שיכול לחזור ולנוטעו, דכיון שזהו מדין קנס אפשר להקל ולומר פנים חדשות באו לכאן. יתכן וזוהי כוונתו בבא"ח.
ג. עפ"י הקבלה צריך אדם להניח את ידיו כפותות זו על זו כנגד לבו בתפילת שמונה עשרה2. אך י"א שכל עוד אינו משלב ידיו וזרועותיו זה על זה, מותר אפי' כנגד הטבור. ועי' בכה"ח סי' צ"ה ס"ק י"ב. יה"ר שתזכה לברכה והצלחה ברוחניות ובגשמיות, אכי"ר.
סימן קעט ברכת "שחלק מחכמתו ליראיו" ברכת "מחיה המתים" על ראיית חבר, ועוד
א. האם בימינו יש לברך: "ברוך שחלק מחוכמתו ליראיו" כאשר רואים חכם גדול מישראל, ו"ברוך שחלק מחוכמתו לבשר ודם" כאשר רואים חכם מחכמי אומות העולם? מהי ההגדרה של "חכם" שראוי לברך כאשר רואים אותו? כל כמה זמן אפשר לברך כאשר רואה את אותו "חכם"? האם ראיית "חכם" בתמונה מצריכה ברכה?
ב. כיצד יש לברך את ברכת "מחיה המתים", עם הזכרת שם ומלכות או ללא הזכרת שם ומלכות? אחרי איזה פרק זמן שלא ראה את חברו, צריך לברך ברכה זו? אם רואה את חברו בתמונה, האם פטור מלברך ברכה זו?
ג. בימות הקיץ יש נשים רבות המסתובבות בחוסר צניעות ברחובה של עיר.
האם עלי להוריד את משקפי כדי שלא להיכשל בראייה אסורה, או שמא הורדת המשקפים דווקא תגביר את הרהורי יצר הרע, ולכן עדיף אולי שלא להורידם?
ד. אני רוצה להחמיר על עצמי, ולא להשתמש במים ובחשמל בשבת. כיצד עלי לנהוג בענין זה בבית הורי, בבית הורי אשתי ובביתי לאחר שאתחתן?
א. כל רב תלמיד חכם גדול בתורה, כשרואהו, מהדין מברך עליו בשם ומלכות: "ברוך שחלק מחכמתו ליראיו"1. וכן, כשרואה חכמי אומות העולם שחכמים בחכמת המדע, פיסיקה וכו', מברך עליהם בשם ומלכות: "ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם"2, וזאת כמובן אם בולטים הם בחכמתם.
כל זה כשרואה אותם פנים אל פנים ולא בתמונה3.
ועיין בשו"ע או"ח סי' רכ"ד סע' י"ג, שאם ראה אותם תוך שלושים יום, אינו חוזר ומברך. וברור, שאם ראה חכם אחר מברך עליו (אפילו בירך קודם על חכם אחר). ועיין בכה"ח סי' רי"ח4 כיצד מחשבים את השלושים יום.
ב. ברכת "מחיה המתים" למי שלא ראה את חברו י"ב חודש, לא נוהגים לברך בשם ומלכות.
הטעמים לכך הם:
1. כדי שאנשים לא יפגעו אם לא מברכים עליהם (כיוון שצריך לברך רק על חבירו החביב עליו הרבה ושמח בראייתו).
2. י"א שאם יקבל ממנו מכתב או ישמע על שלומו, אינו מברך ברכה זו5. ועיין בא"ח פר' עקב ש"ר אות י"ג-י"ד, שאין מברכים מדין אנינות דעת, לכן יברך בלי שם ומלכות. וכ"ש אם רואהו בטלוויזיה או בוידיאו, שאין לברך, וק"ו בן בנו של ק"ו שאם ראהו בתמונה שאינו מברך. ועיין בשו"ע סי' רכ"ה סע' א'6.
ג. מי שיכול ללכת בלי משקפים ברחוב, ולא יכשל בנפילה או התקלות במישהו אחר, אסור לו ללכת עמם ולהסתכל בנשים7.
מה שכתבת, שאם תוריד את המשקפים יהיה לך הרהור, אדרבה: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" כתוב, עין רואה ולב חומד8.
ד. בבית הוריך או הורי אשתך לעתיד אין מקום להחמיר בשימוש במים ובחשמל בשבת, וכן בביתך, אא"כ תהיה הפסקת חשמל, שתתוקן בשבת ע"י מלאכות דאורייתא, אז תוכל להחמיר על עצמך לא להשתמש בחשמל ולא במים שהובאו במשאבה ע"י חשמל זה9.
יה"ר שתזכה לברכה והצלחה ברוחניות ובגשמיות, אכי"ר.
לא מקובל עלי
סיפר הרב שלמה בן אליהו, רב מטה אשר ואחיינו של הרב זצ"ל: לפני שנים קיבלתי תפקיד של מרצה לקורס ביהדות במכללת הגליל המערבי. אני חשבתי ללמד את הסטודנטים תורה בפשטות, אולי פרשת השבוע, אבל האחראים הודיעו לי ששם הקורס הוא: נגלה ונסתר בחכמת הקבלה. נבהלתי מאוד, מה לי ולקבלה? שאלתי רבנים שונים, וכולם אמרו לי שלא להסכים לכך. הייתי נבוך מאוד, ניסיתי לבקש שישנו את שם הקורס, אבל הם התעקשו והודיעו לי שאם לא אסכים, הם יפנו למרצה אחר.
פניתי אפוא לדודי הרב מרדכי אליהו זצ"ל, תוך מחשבה שאם רבנים אחרים לא אישרו, הוא בוודאי לא יאשר. אבל הרב הפתיע אותי ואמר: בוודאי שתקבל עליך ללמד את הקורס הזה! אתה יודע כמה חשיבות יש ללמד סטודנטים חילוניים מושגים ביהדות? ניסיתי להסביר לרב שאני לא מקובל, ואיך אלמד קורס בקבלה? אבל הרב לא התרשם ואמר לי: זו זכות גדולה, אפשר ללמד אותם בן איש חי, אפשר לקרב אותם ליהדות, מדוע אתה מתלבט?
קיבלתי אפוא את ההצעה, התחלתי ללמד את הקורס וההצלחה עלתה על המשוער. לקורס נרשמו עשרות סטודנטים. כששאלתי אותם מה הם מבקשים ללמוד בקורס הזה הם השיבו, להפתעתי: אנחנו מבקשים לשמוע תורה מאדם שהוא רב, שהוא שומר מצוות, ולא להיות ניזונים ממה שהתקשורת מאכילה אותנו.
באחד הימים שאלה אותי אחת הסטודנטיות האם נוכל לשוחח שיחה אישית. כאשר שמעתי מה בפיה, נדהמתי. היא אישה נשואה, העובדת במשרה בכירה מאוד במערכת החינוך, והיא הודיעה לי שברצונה להתגרש מבעלה ולהתחתן עם אדם דרוזי שהיא הכירה. שאלתי אותה מדוע היא שואלת אותי על כך, הרי אני רב וברור שאגיד לה שאסור. אבל היא השיבה בנחת: אני לא שואלת אותך כאיש דתי, אלא כאדם שמבין בקבלה. רציתי שתברר בשבילי האם מבחינה מיסטית וקבלית אנחנו מתאימים. הרמתי עיניי לשמים ופניתי לרב זצ"ל בתחינה: אנא, תנחה אותי מה להשיב לאותה אישה.
נזכרתי שפעם הרב לימד אותי איך משתמשים בחישוב למצוא אם הזיווגים טובים או לא, והדריך אותי לא להשתמש בו לצורך זוגות יהודים כי ישראל מעל המזל. אבל בשבילם זה נראה לי מתאים.
לקחתי דף ועט, שאלתי אותה מה שמה ושם הוריה, וכן מה שם הדרוזי ושם הוריו, והתחלתי לעשות חישובים. כעבור דקות ארוכות של חישובים, כשהיא עומדת לפניי מתוחה, אמרתי לה: אני רואה שיש ביניכם התאמה גדולה. היא נאנחה אנחת רווחה, אלא שאז המשכתי ואמרתי: הבעיה היא, שאני רואה שמיד אחרי החתונה אחד מכם ייפרד מן העולם, ואינני יודע במי המדובר. לדעתי כדאי שתחשבי על כך פעם נוספת.
האישה יצאה מהפגישה אבלה וחפויית ראש, ואני הבנתי מדוע התגלגלתי למקום הזה של לימוד מיסטיקה וקבלה, כביכול. כעבור כחצי שנה ניגשה אלי אותה אישה, הפעם מלווה בבעלה היהודי, והם ביקשו להודות לי שהצלתי את חיי הנישואים שלהם.
הייחוס כן קובע
כאשר נולד נכדנו הבכור, והיינו צריכים לעשות לו פדיון הבן, התגלעה מחלוקת קטנה בינינו לבין המחותנים שלנו מי הכהן שיערוך את הפדיון. בסופו של דבר ויתרנו למחותנים ועשינו את הפדיון אצל הכהן שהם ביקשו.
מאז הפדיון, הילד היה חולה שוב ושוב. בתי הלכה לרב אליהו זצ"ל וסיפרה לו שבנה חולה לא מעט. היא לא סיפרה לו את כל הסיפור, אבל למרות זאת, הרב השיב לה: לכו לעשות לו פדיון בכור אצל כהן מיוחס.
הם הלכו למשפחת כהן שגרה בעיר העתיקה בירושלים ושם ערכו לו פדיון כנדרש. היום הילד כבר בן 11 ברוך ה', ומאותו הרגע שנעשה לו פדיון על ידי כהן מיוחס, כפי שהדריך אותנו הרב, הוא לא חלה עד עצם היום הזה.
נכנס יין - יצא סוד
סיפר הרב גד רווח מבאר שבע, שמכיר את בעל המעשה: בחור ירא שמים שמכין יינות בוטיק נתן לפני פורים לרב זצ"ל יין מתוק שהכין וקיווה שהרב יטעם ממנו וישתה ממנו גם בפורים.
כעבור כמה ימים הגיע היינן ושאל את הרב מה דעתו על היין שעליו הוא טרח כל כך. השיב לו הרב: הרבנית אמרה שהיין טוב ומתוק. כמובן שאותו אדם התאכזב, כי הבין שהרב לא טעם מהיין כפי שקיווה שיקרה. הוא פנה אפוא לרב שמכיר את הרב מרדכי אליהו וסיפר לו מה שקרה, אולי בזכות אותו רב הוא יזכה להבין מה עשה לא בסדר. השיב לו אותו רב: תביא לרב יין לפסח, אבל תפרט מראש את כל רשימת החומרות שקיימת, וכן תספר שעישרת את היין והשרית את הבקבוקים שלושה ימים מעת לעת.
אותו יינן סיפר שהוא הכין שוב יין, נתן לרב וסיפר לו כיצד בדיוק הכין. הוא ראה שהרב שמח ומחייך אליו, והבין שאכן זה העניין. כעבור כמה ימים הוא שאל את הרב איך היה היין, והרב השיב: היין היה טעים מאוד.
סימן קפח התנגדות הורים לעליית בניהם לארץ-ישראל, תפילות וחגיגות ביום העצמאות וביום ירושלים, ועוד
אני נמצא בפאריס ומשמש שם שליח של "בני-עקיבא" מטעם הסוכנות היהודית. בשליחותי שם התעוררו לי מספר שאלות אשר ברצוני לברר. אודה לכבודו אם יואיל לעיין בהן.
א. כאשר מגיעים בני הנוער בפאריס לגיל 18, מוצעת להם תוכנית הנקראת "שנת הכשרה", הכוללת עבודת התנדבות בקיבוץ בארץ, לימוד תורה והכשרת בני נוער, הבנים מוסיפים אף שנת שרות בצבא. לעיתים נגרמים חיכוכים על רקע היציאה ל"הכשרה" בין ההורים לבניהם. שאלתי היא: האם מבחינה הלכתית עדיפה מצוות העלייה לארץ-ישראל על פני מצוות "כיבוד אב ואם"?
ב. האם מותר לשרת בצבא זר?
ג. 1. האם מותר לחגוג את יום העצמאות ו"יום ירושלים" בראש חוצות, בעצומם של ימי ספירת העומר?
2. האם אפשר לערוך את החגיגות ביום הקרוב לה' באייר או לכ"ח באייר מטעמים ארגוניים (לדוגמא, ביום ראשון קל יותר לערוך אירועים)?
3. האם יש לומר ביום העצמאות וב"יום ירושלים" את ההלל בברכה?
ד. האם מותר להכניס לבית הכסא ספר בו יש תמונה של כיפת הסלע?
א. לגבי שאלתך הראשונה, על החינוך לעלייה לא"י אפי' בניגוד לרצון ההורים - הנני מצרף את תשובתו של הראש"ל הגר"י נסים זצ"ל, המובא בספרו יין הטוב והנני מוסיף על דבריו, שכמובן עדיף שהמדריכים ישפיעו בכל כוחם על ההורים, שעלייה זו תיעשה ברצונם ולא בניגוד לדעתם.
ב. לגבי השרות בצבא זר - אם כוונת שאלתך היא מה להעדיף, שרות בצה"ל או שרות בצבא זר? ברור הוא, שהשרות בצה"ל עדיף, כיון שבראש ובראשונה הנך נלחם על הגנת מולדתך וארצך ולא עבור ארץ זרה. כמובן שיש להוסיף לכך את נושא הכשרות, שמירת השבת ושאר המצוות שאפשר לקיים בצה"ל ולא בצבא אחר. אך אם שאלתך היא עקרונית, כפי שאני מבין, לפעמים אין ברירה והממשלה בארץ בה הנך גר מחייבת את השרות בצבא. בכל אופן, גם אז צריך לעמוד על המשמר לא לזלזל או לבטל כל מצוה שהיא, ואפי' אם הדבר יעלה בהוצאות להבאת אוכל כשר למקום מרוחק וכד'.
ג. לגבי חגיגות יום העצמאות ויום ירושלים - אין כל ספק שבימים אלו נעשו לאבותינו ולנו נסים ונפלאות, ואפשר לומר אפי' פלאי פלאות, שהרי רבים עמדו לכלותינו, ובאמצעים דלים הקב"ה סייע שניצלנו מהם, וידינו גברה על אויבינו. ברור הוא שניסים אלו שנעשו לנו, לא בזכותנו נעשו, אלא בזכות אבותינו ואבות אבותינו שצורפו כולם יחדיו. לפיכך, עפ"י ההלכה2 כל מי שנעשה לו נס חייב להודות ולהלל, לשבח ולרומם את שם ה'. דוד המלך התקין פרקים מיוחדים בתהילים שייאמרו ע"י מי שנעשה לו נס.
הספרדים נהגו לומר את ההלל בלא ברכה, ויש לאומרו לאחר קדיש תתקבל שלאחר "ובא לציון"3.
בימים אלו אין אומרים וידוי, כיון שנעשו בהם נסים לישראל4.
בענין הימים הסמוכים להם אם אפשר לחגוג אותם אז, דהיינו ביום ראשון הסמוך לה' אייר או לכ"ח באייר - בזה יש הבדל בין הימים הנ"ל. לגבי "יום ירושלים" החל בכ"ח באייר, שהוא אחר ל"ג בעומר, ודאי שאפשר להקדים או לאחר את מסיבת ההודיה, בה יעשו פרסומי ניסא בהלל והודאה לה'. אך לגבי ה' אייר, אי אפשר להקדים או לאחר את החגיגות. אך מסיבה שבה יסבירו את נסי ה' שנעשו לנו ויפארו את שם ה', ללא תזמורת, שירים וכד'5 - אזי אפשר להקדים או לאחר6. כמובן שבכל המסיבות הנ"ל יש לקיים "וגילו ברעדה"7, שמחה של מצוה ולא הוללות וכד'.
ד. אין שום קדושה בתמונה של כיפת הסלע, לכן אין כל מניעה מלהכניסה למקום שאינו טהור, בין בפני עצמה או אם התמונה נמצאת בתוך ספר, מותר להכניסה למקום שאינו טהור. כמובן שצריך להיזהר שבזמן התפילה לא תהיה תמונה כזו מולו8.
שערים של סכנה
סיפר הרב בני מכלוף, לשעבר רב פיקוד צפון ורב פיקוד מרכז: במהלך שירותי הגעתי אל הרב אליהו זצ"ל עם האלוף מוטי אלמוז, עם מפות של יהודה ושומרון, עם שערים שנקראים שערים חקלאיים, ששם הפלסטינים צריכים לעבור מהכפרים שלהם שנמצאים בצד החסום של הגדר לשדות שנמצאים בצד השני של הגדר.
הרב הסתכל ואמר למוטי אלמוז: את השער הזה אתם יכולים לפתוח, את השער הזה אתם לא יכולים לפתוח, זו סכנה גדולה. כך הוא סימן על המפה את כל השערים שאפשר ואי אפשר לפתוח. מוטי אלמוז הסתכל על הרב בפליאה, מאיפה הוא יודע איזה שער מסוכן ואיזה לא? אבל אחר כך, כשבאנו עם המפות למפקדה הראשית, התברר שהרב צדק. כמעט את כל השערים שהרב סימן, הצבא איתר כשערים מסוכנים ולא פתח אותם אלא בשמירה מרובה. אחד השערים שהרב אמר לא לפתוח נפתח בתחילה על ידי הצבא, ואחר כך נזרקו ממנו בקבוקי תבערה רבים על רכבים של צה"ל והצבא סגר אותו. הסיבה שהרב אמר לפתוח או לסגור שערים הייתה הלכתית. כל השערים היו נפתחים במנגנוני גרמא דרך מכון צומת, כדי שלא יחללו שבת. אבל המשמעות של הדברים הייתה ביטחונית והצילה חיים של רבים. עד היום אני לא שוכח את ההלם של האלוף אלמוז כשהוא נוכח בדיוק של דברי הרב אליהו.
יתגבר כארי לקום בבוקר לעבוד עבודת בוראו
סיפר יוסף עסיס: על פניו נראה כאילו בסיפור הזה אין דבר, אבל בשבילי הוא אירוע חשוב מאוד. שנים התפללתי עם הרב מרדכי אליהו זצ"ל. הרב היה מהמקדימים לתפילה, מתפלל בנץ החמה, מעולם לא ראיתיו מתנמנם בתפילה. תמיד היה מרוכז, תמיד מכוון. גם בלילות התיקונים כמו שבועות או הושענא רבה שבהם כולם ערים היה ער כל הלילה כמו אריה, לומד בהתמדה בלי רגע אחד של נמנום.
אני גם זוכר את הפירוש שהרב אליהו היה מצטט תמיד בפרשת בלעם על הפסוק "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא" (במדבר פרק כג כד), שרש"י מפרש על קימה בבוקר לתפילה: "כשהן עומדין משינתם שחרית הן מתגברים כלביא וכארי לחטוף את המצות ללבוש טלית לקרוא את שמע ולהניח תפילין". ואע"פ שפשט הפסוק מדבר על גבורת עם ישראל מול אויביו, מלמד רש"י שהגבורה הלאומית מתחילה בגבורה האישית.
אחרי כל זה אולי תבינו מה הייתה תחושתי כשבבוקר יום שבת אחד, בתפילת הנץ, ראיתי כי אחרי הקדושה ראשו של הרב צונח. נזכרתי בכל הפעמים שהיינו שומעים על הרב שעושה עליית נשמה, הסתכלתי על פני הרב, בחנתי אותו וזה ממש לא נראה שינה, ואז לפני "מודים" הרב קפץ, כאילו מישהו העיר אותו, וחזר אלינו. עד היום אינני יודע מה היה באותה שעה, אבל אני מרגיש שהייתי שותף למשהו גדול שמתרחש על ידי.
שלא ייפגעו אחרים
סיפר משה אייזן מפסגות: הסיפור היה בשנת תשנ"ג. ידוע שהרב זצ"ל לא אכל בחוץ, אלא מהמאכלים שאשתו הרבנית שתחיה הכינה לו. אבל הייתה טבחית אחת, אישה מבוגרת, תקוה שמה, שהרב סמך עליה מאוד והיה מזמין אותה לאירועים כרב ראשי, וכאשר היא בישלה הוא היה אוכל.
הזמנתי את הרב להיות סנדק בבריתו של בני שיחיה, אבל כיוון שידעתי שהרב סומך על הטבחית הזאת, לא הבאתי אוכל מהמטבח של הישיבה שאני מנהל, "עין הצבי" בלפתא, אלא הזמנתי במיוחד את תקוה כדי שהרב יוכל לאכול בסעודת הברית.
בזמן הסעודה הזמנתי את הרב לשבת, והרב השיב: הרי אתה יודע שאני לא אוכל. אמרתי לו שתקוה היא שעשתה את האוכל והכל בסדר, והוא, ברגישותו הגדולה, השיב: אם אני אוכל פה את האוכל של תקוה, בעלי הקייטרינג האחרים ייפגעו. לכן ברשותך רק אשתה.
אנחנו בצד של החזקים!
רגע בפרשה | פרשת שלח לך
הרב עודד מילר | כ' סיון תשפ"ד
העצמאות שבכניסה מהמדבר לארץ
פרשת שלח - לך
הרב חיים כץ | י"ט סיון תשפ"ד
ערכה של א"י, ולמי מקשיבים במחלוקת בין רבנים
שיחת מוצ"ש פרשת שלח - לך תשפ"א
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | כ"ו סיון תשפ"א

על פרשת המרגלים ועל שבח ארץ ישראל
מתוך 'קול צופייך' גיליון 404
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | סיוון תשס"ז
מהדורות החדשות במצרים שדיברו על ישראל
הלכות קבלת שבת מוקדמת
למה משווים את העצים לצדיקים?
פסח שני
אם יש הבטחה, למה יעקב ירא?
האם הניסים שקרו במצרים יכולים לקרות גם היום?
ראיית המבט השלם
שלושה שותפים באדם
איך להתכונן לחגים?
לקום מהתחתית של התחתית
איך ללמוד גמרא?

דוד ובת שבע - הספור שלא שמעתם
הרב מרדכי הוכמן | אב תש"ע

שמונה פרקים לרמב"ם פרק רביעי – פרק חמישי
שבוע שני: י"ב – י"ח חשוון תשע"ג
בשביל הנשמה | חשוון תשע"ג
