ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- משפחה חברה ומדינה
- התורה והחיים
- תקשורת
כללי לשון הרע ורכילות
שלושה חלקים לאיסור: רכילות, לשון הרע והוצאת שם רע (רמב"ם הלכות דעות ז, ב). הקל שבאיסורים הוא 'רכילות', היינו דיווח על חייו הפרטיים של הזולת, שאין בו בהכרח צד שלילי, אלא שהוא פוגע בפרטיותו של האדם. חמור יותר 'לשון הרע', היינו דיווח אמיתי על מעשים רעים או מידות רעות של הזולת. חמורה יותר היא 'הוצאת שם רע', היינו פרסום דברי שקר רעים על הזולת.
שלושת האיסורים נכללים בשם 'לשון הרע', שנחשב לאחד העוונות החמורים, מפני שהוא מרעיל את החברה ואת כל היחסים שבין אדם לחברו, עד שהשוו אותו חכמים לשלוש העבירות החמורות יחד - עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ואף חמור מהן, שכן בית המקדש הראשון נחרב בעוון שלוש העבירות לשבעים שנה, ובית המקדש השני נחרב בעוון שנאת חינם ולשון הרע למשך זמן ארוך מאוד (יומא ט, ב; ערכין טו, ב).
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
617 - חטא העגל וחטא המרגלים בימינו
618 - התקשורת ועבודת העיתונאים בהלכה
619 - תקשורת חופשית ולשון הרע לתועלת
טען עוד
לכאורה, לפי זה אין היתר לקיים תקשורת, ואין היתר לעבוד כעיתונאי, שכן מדובר במקצוע שכל מגמתו לחפש פגמים באנשים ובגופים ולספרם ברבים, שזה איסור 'לשון הרע'. ומה עוד, שמטבע הדברים, כיוון שאין לאנשי התקשורת אפשרות לחקור כל סיפור עד תום, פעמים רבות יחטאו ב'הוצאת שם רע'. מעבר לכך, כדי לעניין את צרכני התקשורת, מרבים לספר דברי רכילות על אישים מפורסמים ומוסדות חשובים.
כמו כן, לכאורה מאחר שעיקר עבודתם של העיתונאים למצוא דופי באנשים ולהפיצו ברבים, הרי הם נחשבים כ'בעלי לשון הרע', שעליהם כתב רבנו יונה (שערי תשובה ג, ריז) שהם דומים לזבובים, שלעולם נמשכים למקומות הלכלוך, לראות רעות אצל חבריהם, וסימן שהם עצמם רעים, וכפי שאמרו חכמים (קידושין ע, א): "כל הפוסל - במומו פוסל".
ואף שמותר לספר דברים בגנות הזולת כאשר יש בכך תועלת, כגון כדי להציל אדם מליפול בפח בעסק עם שותף שאינו הגון, או להשתדך עם בן זוג שאינו מתאים, הרי לפי המבואר בכלל י' בספר 'חפץ חיים', התנאים לסיפור דברי הגנות מגבילים ביותר. ראשית, מותר לאדם לספר דברי גנות רק אם הם נודעו לו אישית, ולא מפי אדם אחר, מה שבדרך כלל אינו מצוי במקרה של עיתונאי. תנאי נוסף, שאם יש דרך להוכיח את המבוקר, צריך להוכיחו לפני הפרסום, ואם כן אין אפשרות לקיים תקשורת, שכן כל מבוקר יצהיר מיד שהוא מתחרט ומתכוון לתקן, ואין ביד העיתונאי דרכים לאמת את כוונתו. ועוד תנאי, שכוונת המספר דברי גנות תהיה טהורה, אך ורק כדי להועיל, ואילו העיתונאי מתפרנס מחשיפותיו ונהנה מהן.
תפקיד התקשורת בחברה דמוקרטית
מנגד, נעבור לערך החיובי שבעבודת התקשורת: הנחה מוסכמת היא שלא ניתן לקיים מדינה דמוקרטית בלי חופש עיתונות, ולשם כך החברה והשלטון צריכים לאפשר ואף לעודד קיום עיתונות מגוונת, משוחררת וחופשית. ככלל, שלושה תפקידים לתקשורת: א. לבקר. ב. להביע עמדות שיכולות לחולל שינוי בעמדות הציבור. ג. לשרת את הציבור בהבאת מידע.
התפקיד הראשון, לבקר, הוא החשוב שבין השלושה, והוא הנוגע לשאלת לשון הרע. התקשורת מבקרת את השלטון, שיש בידו כוח לעשות דברים גדולים ואף להסתירם, וככל שיהיה לתקשורת יותר כוח לפרסם את הביקורת על מעשי השלטון, כך יזהר הוא יותר מלעבור על החוק ועל המוסר. כמו כן תפקיד התקשורת לבקר גורמים בעלי כוח והשפעה דוגמת יצרנים, סוחרים, מנהיגים בתחום הדת, התרבות והחברה ומוסדות ציבוריים, שלעיתים מטעים את הציבור, ותקשורת חופשית יכולה לחשוף את שקריהם ולהועיל בכך לציבור.
כדי שהתקשורת תוכל למלא את תפקידה, נקבע במדינות הדמוקרטיות בחוק או בהסכמה שמעוגנת בפסיקות בית משפט, שמלבד במקרים מיוחדים, צריך להעניק חיסיון לעיתונאים, כך שלא יחויבו להסגיר את מקור המידע. כלומר, למרות שהמידע הגיע אליהם בניגוד לחוק, מתוך מניעים פסולים של תחרות ונקמנות, הוסכם לוותר על אכיפת החוק כלפי מדליף המידע. במילים אחרות, הוסכם לוותר על פשעים קטנים כדי למנוע נזקים גדולים לציבור ולעצור פשעים גדולים של בעלי הכוח שהתקשורת מבקרת.
התועלת שבביקורת
התועלת שבביקורת היא הן ברמה הפלילית והן ברמה המוסרית. ברמה הפלילית: א. במקום להעמיד גדודי שוטרים כדי לאכוף את החוק ולמנוע פשע, במדינה הדמוקרטית התקשורת החופשית מונעת פשעים רבים על ידי הרתעה שיש בפרסום תחקירים. ב. גם לאחר ביצוע פשעים, למרות שאין עדויות שיכולות להוביל להרשעה בבית המשפט, בעקבות הביקורת הפושעים נמנעים מלהמשיך במעשיהם. ג. לעיתים בעקבות הביקורת מגיעות עדויות שיבשילו לכתבי אישום.
וברמה המוסרית: התקשורת מבקרת מעשים שאין בהם אשם פלילי, אבל בפועל מזיקים לציבור, דוגמת ביקורת על מוצרים, תרופות ומרפאים שאין בהם תועלת, או ביקורת על מנהיגים ומורי דרך שאין תוכם כברם, ובכך מאפשרת לציבור לשקול ולבחור אם להמשיך להאמין להם.
צד המצווה בשלושה מעגלים
לפי זה, משלושה צדדים תקשורת שנוהגת כהלכה מקיימת מצווה. הראשון, אימת התקשורת מועילה כתוכחה כללית שנועדה להסיר את החוטאים מחטאם, שנאמר (ויקרא יט, יז): "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא". השני, הצלת אנשים והחברה בכללה מידי אנשים וגופים מושחתים, שנאמר (ויקרא יט, טז): "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ", ומצווה זו כוללת גם הסרת מכשולים ומניעת נזקים מהזולת. השלישי, הערך המוסרי של הוקעת רשעים ומעשי עוולות, כדי לתקן את החברה (שערי תשובה ג, ריח; חפץ חיים י, ד).
היסוד הראשון להיתר: התועלת הציבורית
נמצא אם כן, ששני יסודות להיתר קיומה של תקשורת מבקרת וחופשית, גם כאשר אינה יכולה להקפיד על שמירת התנאים המבוארים ב'חפץ חיים'.
הראשון: התועלת המרובה לכלל הציבור. שכן הכלל העקרוני בכל דיני לשון הרע, שכאשר יש בדבר תועלת חשובה, מותר לספר דברי גנאי על אדם אחר. כגון כדי להצילו מלהיכנס לשותפות עם אדם שיש ספק לגבי אמינותו, או משידוך עם אדם שמידותיו אינן טובות מספיק. כיוצא בזה, מותר במדינה דמוקרטית לספר לאזרחים דברי גנאי על אישי ציבור וגופים שמתנהלים שלא כראוי, מפני התועלת הציבורית הגדולה שבכך. תועלת זו נוגעת לכל אחד ואחד, שכן במדינה דמוקרטית, כל יחיד שותף בניהול החיים הציבוריים, ואם ישמע שבאחריות של שר פלוני או ראש עיר פלוני התרחשו מעשי שחיתות או רשלנות, יוכל לבחור במועמד אחר (בהזדמנות אחרת בעז"ה אבאר שדברים אלו מוסכמים גם על ה'חפץ חיים').
היסוד השני: ההסכמה הציבורית
השני: על גבי ההכרה בתועלת הגדולה שבקיומה של תקשורת חופשית, הבנה שהלכה והתבררה במשך שנים רבות תוך ניסוי וטעייה, התבססה הסכמה ציבורית רחבה בכל המדינות הדמוקרטיות לקיומה של תקשורת מבקרת, חופשית ונשכנית. להסכמה ציבורית זו תוקף דומה לתוקף של הכלל הידוע 'דינא דמלכותא דינא', שלפיו יש לממשלה זכות לקבוע חוקים ולהטיל מיסים על האזרחים, ולהעניש את מי שעובר על החוק או אינו משלם מס. ואין לטעון שהממשלה גוזלת את האזרחים בכך שהיא מטילה עליהם מס, ופוגעת בזכויותיהם בעת שהיא קובעת חוקים ומענישה את מי שעובר עליהם, מפני שכלל האזרחים הסכימו למחול על חלק מזכויותיהם כדי לקיים שלטון, שאילולא כן החברה תתפורר ואיש את רעהו חיים בלעו. ואומנם אזרחים שנפגעים מנחת זרועו של השלטון מתמרמרים עליו, אולם הם אינם מערערים על סמכותו, שכן גם הם מודים ומסכימים שעדיף שיהיה שלטון על פני התוהו ובוהו שעלול לשרור בלעדיו, ובכך הם מעניקים לממשלה את הזכות לקבוע חוקים ולגבות מיסים.
כיוצא בזה, החברה ככלל הסכימה שכדי לקיים שלטון דמוקרטי שמעניק יותר זכויות וחירות לאזרחים ופחות פוגע בהם, יש הכרח לקיים תקשורת חופשית ונשכנית, שתגן על האזרחים מפני בעלי שררה וכוח שיכולים לפגוע בהם. ואף שכמעט תמיד אלה שנפגעים מהתקשורת חשים שעשו להם עוול, הם עדיין מסכימים לעיקרון שצריך תקשורת חופשית. במצב כזה, כל אדם שמחליט להיכנס לפעילות ציבורית, מסכים בכך לחשוף את עצמו לביקורת תקשורתית, מפני שאלה הכללים שהחברה קבעה.
סיכום
לסיכום, גם במדינה שמתנהלת על פי ההלכה, מותר ואף מצווה לקיים תקשורת חופשית, חושפת ומבקרת, וזאת גם במקרה שהעיתונאים עצמם אינם ממלאים את תפקידם מתוך מניעים טובים, ובתנאי שהביקורת עוסקת באישים שיש לפעילותם השלכה ציבורית, והביקורת נוגעת להיבט הקשור להשפעתם הציבורית.
עדיין ראוי לברר, האם וכיצד יוכל אדם ירא שמיים לעסוק בתקשורת חופשית ומבקרת כזו על פי כללי ההלכה. על כך בפעם אחרת.
לתגובות: [email protected]
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
