ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- בין המצרים
- שיחות לשלשת השבועות
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד
ברש"י פרשת בלק (כב, כו), על הפסוק "ויוסף מלאך ה' עבור", מדרש אגדה יש בתנחומא. מה ראה לעמוד בשלושה מקומות. סימני אבות הראהו. והיינו, דמצד אברהם ויצחק יש לו לבלעם מקום אחיזה לשלוט בישראל ולקללם. משא"כ מצד יעקב. ולכן בפעם השלישית עמד במקום צר אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל. (ובאד"א כתב הגר"א, דמה"ט הקריב רק פר ואיל במזבח, ולא הקריב כבשים. כי הרי כתב רש"י בפרשת פינחס (כח, יט), פרים כנגד אברהם וכו', אילים כנגד יצחק וכו', כבשים כנגד יעקב וכו', עיין שם. וש"י.)
ובגמ' שבת (קיח, א), כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים. שנאמר "אז תתענג על ה' וגו', והאכלתיך נחלת יעקב אביך". לא כאברהם שכתוב בו "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה". ולא כיצחק וכו', אלא כיעקב שכתוב בו (בראשית כח, יד) "ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה".
הנה כידוע, זה לעומת זה עשה האלהים (קהלת ו, יד). נמצא, שהקדושה ובחינת ה"לעומת" שלה מצרנים ושכנים הם וכידוע בדברי האריז"ל. וכדרך שכנים, יש ביניהם סכסוכי גבולות. שכל אחד מהם שואף ומשתוקק להרחיב את גבוליו ומצריו. וכמובן, כל הרחבה כזו היא על חשבון שכנו. שכשזה מרתיב גבולו, הרי גבול שכנו מיצר ומצטמצם. הלכך, כשהקדושה מרחבת גבולותיה ומצריה אזי בחינת ה"לעומת" נמצא עומד ב"מקום צר". ואם ח"ו להיפך הסט"א מרחבת גבולותיה ומצריה, אזי הקדושה נמצאת "בין המצרים".
והנה יש כאן שאלה, כיצד ובמה אפשר להרחיב גבולות הקדושה, והא כתיב (דברים ד, ב) "לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם". הא אין ההרחבה שייכת אלא בעניין ואופן שכתוב בשו"ע או"ח ס' רל"א, וז"ל: בכל מה שיהנה בעוה"ז לא יכוון להנאתו, אלא לעבודת הבוי"ת. כדכתיב "בכל דרכיך דעהו". ואמרו חכמים, כל מעשיך יהיו לשם שמים וכו'. ומי שנוהג כך, עובד את בוראו תמיד, עכ"ל. מעתה, זה הוא שאמרו, כל המענג את השבת, נמצא מקדש ע"י כוונתו הטובה מעשים של חול, דהיינו אכילה ושתייה ותענוגי הגוף, והרי הוא מרחיב בזה גבולות הקדושה. ולפיכך, נותנין לו נחלה בלי מצרים שהיא נחלת יעקב.
והואיל ומצד יעקב נחלת הקדושה היא נחלה בלי מצרים, הרי מצטמצם בהכרח גבול הסט"א. ונמצאת עומדת במקום צר אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל.
והנה בספר בני יששכר (מ"ב אות מ') כתב, וז"ל: מבואר בכוונות האריז"ל כוונת ברכת אבות בימי בין המצרים. סיום הברכה ברוך אתה ה', יכוון חילוף הוי"ה בשם טדה"ד. היינו, אותיות הקודמות לאותיות הוי"ה. הנה השם הזה בהתחלקו ירמוז לימי בין המצרים לתמוז ואב. אותיות ט"ד הם י"ג, רומזים לי"ג ימי תמוז, מן התענית עד סוף החודש. ואותיות ה"ד הם ט', רומוים לט' ימים אשר מן ר"ח אב עד התענית. אשר אלו הימים כביכול הם בהסתר, עד ירחם השי"ת ב"ב. והנה להיות הימים האלה כעת הם בהסתר פנים בעוה"ר, לזה היא הכוונה הסתרת השם הנכבד בחילופי אתוון עד אשר יאיר הש"י לישראל ברחמים רבים י"ג תקוני אריך נגד הי"ג ימים של תמוז. ואמרן משה בימים ההם אחר שבירת הלוחות. וט' תיקונים דז"א נגד ט' ימים של אב אמרן משה בימים ההם אחר שליחת המרגלים אשר בכו העם בלילה ההוא בכיה של חנם, עכ"ל.
תוכן דבריו ז"ל הוא. כי יום י"ז בתמוז הוא יום שבירת הלוחות בגלל חטא העגל. ואילו יום ת"ב הוא יום הבכייה לדורות בגלל חטא המרגלים. וי"ג ימים שמי"ז בתמוז עד סוף החודש הם כנגד י"ג מדות הרחמים שבפרשת תשא שהוכירם משה בתפילתו לכפר על חטא העגל. וכנגדם אותיות ט"ד שבשם טדה"ד, שעולין בגימ' י"ג. ואילו ט' הימים שמר"ח אב עד ת"ב הם כנגד ט' מדות הרחמים שבפרשת שלח, שהזכירם משה בתפילתו לכפר על חטא המרגלים. וכנגדם הם אותיות ה"ד שבשם טדה"ד, שעולין בגימ' ט'.
והנה בט' הימים משנכנס אב ממעטין בשמחה ומרבים באבילות יותר מאשר בי"ג הימים שמי"ז בתמוז עד סוף החודש. ולמה זה? והלא לכאורה חטא העגל חמור יותר מחטא המרגלים, שהלא הוא חטא ע"ז שחמור מכל חטא.
אך העניין יבואר, בהקדם ישוב דברי הזוהר. שכתב בהרבה מקומות על הפסוק "זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור", שמי עם אותיות י"ה של שם הוי"ה בגימ' שס"ה, כנגד שס"ה לאווין. ואילו זכרי עם אותיות ו"ה של שם הוי"ה בגימ' רמ"ח, כנגד רמ"ח מצוות עשה. ותמה האריז"ל (בלקוטים בסוף ספר התיקונים), הלא מעלת העשה גדולה ממעלת ל"ת. (עי' רמב"ן פרשת יתרו כ, ח), מצוות עשה גדולה ממצוות ל"ת וכו', ולכן אמרו דאתי עשה ודחי ל"ת.) וידוע, כי אותיות י"ה שבשם הוי"ה פנימיות ונעלות יותר מאותיות ו"ה. (ועיי"ש בדברי האריז"ל, שתיבת מצוה היא בעצם שם 'הוי"ה'. אלא, שתי אותיות י"ה, מתוך שהן מעלמא דגוואי, הוצרכו להתחלף באותיות המקבילות להן בא"ת ב"ש, שהם אותיות מ"צ. ואילו אותיות ו"ה שהם מעלמא דבראי, לא הוצרכו להתחלף, וכדקאי קאי. וכך יצאה המלה מצוה.) וא"כ, מן הראוי היה להיות מצוות עשה נצמדות לאותיות י"ה שבשם, ומצוות ל"ת לאותיות ו"ק שבשם. ולא איפכא.
אך העניין הוא (וכבר כתב קרוב לזה מהר"ש וויטאל שם), כי הנה קיימת מחלוקת אי מצוות צריכות כוונה. ואמנם קיי"ל (שו"ע או"ח סימן ס) דצריכות, אבל כבר האריך בנפה"ה, שהעיקר בכל מצווה היא המעשה. וטהרת המחשבה אינה אלא מצטרפת למעשה. והביא מדברי הזוהר פרשת יתרו, אי אזדמן ליה עובדא ויכוון ביה, זכאה איהו דעביד ביוקרא דמאריה.
והנה כל זה במצוות עשה. אבל קיום מצוות ל"ת, שאמרו בספרי, ישב לו מן הפיגולים ומן הנותרות וכו'. ובסוף פ"ק דקידושין (לט, ב), ישב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצווה. כגון שבא דבר עבירה לידו וניצל הימנה. ודאי אינו אלא במי שפירש מחמת אזהרת התורה. אבל אם פירש מחמת שאינו תאב לה, אין בפרישתו משום קיום מצוות ל"ת כלל. וזהו שאמרו בת"כ פרשת קדושים, (מובא בשמונה פרקים להרמב"ם פ"ו) לא יאמר אדם אי אפשי לאכול בשר חזיר, אי אפשי ללבוש שעטנז, אי אפשי לבוא על הערווה. אלא אפשי, ומה אעשה שאבי שבשמים גזר עלי. וכך הוא לשון רש"י בקידושין שם, שבא לידו וכפה יצרו ולא עבר. נמצא לפי"ז, דעיקר קיום מצוות ל"ת הוא בלב. ולא כמצוות עשה שעיקרן המעשה החיצוני. וכבר כ"כ העקרים (מג, פכ"ז) ופירש בזה הכתוב (תהלים קיט) אשרי נוצרי עדותיו בכל לב ידרשוהו אזי אף לא פעלו עולה (שנשמרו מעברה) בדרכיו הלכו. פי' מעלה עליהם הכתוב כאילו עשו מצוה בקו"ע.
ומובן עכשיו היטב, שמצוות ל"ת, שכמו שנתבאר הן חובות הלבבות, שייכות לאותיות הפנימיות י"ה שבשם, שהם דחילו ורחימו כמ"ש בזוהר. ואילו מצווה עשה שהם חובת האיברים, שייכות לאותיות ההיצוניות, שהן. ו"ה שבשם. ומיושבת קושית האריז"ל. עד כאן דברינו שם.
והנה בחטא העגל היה החטא במעשה. אבל הכוונה הייתה רצוייה. כמ"ש הכוזרי והרמב"ן ושאר ראשונים. משא"כ חטא המרגלים היה עיקרו בפנימיות הלב. וכמ"ש רש"י (דברים א, כז) עה"פ "ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת ה' אותנו". והוא היה אוהב אתכם, אבל אתם שונאים אותו. משל הדיוט אומר, מה דבלבך על רחמך מה דבלביה עלך. מעתה, מובן היטב מה טעם חטא המרגלים היה חמור יותר מחטא העגל. וזהו מה דאיתא בזהר, עה"פ איכה ישבה בדד העיר רבתי עם היתה, שהוא ר"ת איבה רעה. לומר, מי גרם לבכיה לדורות של ט"ב, איבה רעה של חטא המרגלים.
ומובן ג"כ, מה טעם בחטא העגל יכול היה משה להזכיר בתפילתו י"ג מדות הרחמים, שהם אותיות ט"ד שהם חילוף אותיות י"ה שבשם הוי"ה. שהרי רק החיצוניות דהיינו המעשה היה פגום, ואילו פנימיות הלב של ישראל היה מתוקן. משא"כ בחטא המרגלים, שפנימיות הלב היה מקולקל, לא היה משה יכול להזכיר י"ג מדה"ר שהם כנגד אותיות י"ק שבשם הוי"ה, ולא הזכיר אלא ט' מדות הרחמים, שהם כנגד אותיות ו"ה שבשם.
והנה אמרו רז"ל (עירובין יח, ב), מיום שחרב ביהמ"ק דיו לעולם שישתמש בב' אותיות, דהיינו אותיות י"ה שבשם. וע"ש במהרש"א, שזהו שאמרו, אין השם שלם עד שימחה זרעו של עמלק. והעניין מבואר ע"פ דברינו דלעיל, שאותיות י"ה שבשם הם חובות הלבבות שהם הפנימיות ודחילו ורחימו שבלב, ואילו אותיות ו"ה שבשם שהם חובות האיברים דהיינו קיום המצוות בפועל, הנה משחרב ביהמ"ק נתמעטה מאוד אפשרות קיומם. וכמו שאנו אומרים בתפילה, "ואין אנחנו יכולים לעשות חובותינו וגו'". משא"כ חלק חובות הלבבות - לא נגרע ממנו מאומה בזה"ו. ואדרבה, כבר שאל מהרה"ו להאריז"ל (עיין שעה"ג), הואיל והדורות פוחתין והולכין, היאך דור אחרון שפל ונבזה יזכה לגאולה, מה שדורות הראשונים שהיו גדולים וטובים לא זכו. והשיב לו האריז"ל, דאדרבה, כל שהדורות פוחתין והולכין והסט"א מתגברת והנסיונות נעשים כבדים וקשים יותר ויותר, הרי הפנימיות מתעלית וחשובה יותר ויותר. נמצא עיקר עבודתינו בזה"ז הוא בחלק זה של חובת הלבבות. וז"ל פרי צדיק ר"פ ויחי, שמעתי בשם הרה"ק מפרשיסחא וצ"ל, שאף שהנפשות מתקטנים בכל דור, מ"מ הנקודה שבלב נטהר בכל דור ודור עכ"ל.
וזה הוא שאה"כ (תהילים קיח, ב), "מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה". דהיינו, כי הוצאת הקדושה מבין המצרים והרחבת גבולה, אינו אלא באותיות י"ה שבשם דווקא.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.








