ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- בעקבות הגירוש
- היחס למדינה ולצבא
- ספריה
- קומי אורי
- ג - לקראת הבחירות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רויטל בת לאה
לטהר את המשכן
כציבור דתי הרואה במדינת ישראל ראשית גאולתנו - ובימים אלה מן הראוי להדגיש ששום פשע של מנהיגות מדינתנו, אפילו הפשעים החמורים ביותר שבוצעו כלפי אחרוני נאמני ה', תורתו וארצו, לא יוכלו לשנות ולפגום את הכרתנו בטובה האלוקית שזכינו לה בהקמת עצמאותו של עמנו על ארצו, נחלת ה' - עלינו להזכיר ביתר שאת שהקמת מדינת ישראל אינה נס באשר ניצחנו אויבינו בקום המדינה, אלא באשר חזרה 'מלכות' לישראל, קרי שלטון. ובהשבה זו של מלכות לישראל היה לא רק משום נס, אלא משום מצווה, שהרי כל בר-בי-רב דחד יומא יודע שמינוי מלך הוא חובה דאורייתא אליבא דכל רבותינו הראשונים, ככתוב "שום תשים עליך מלך". ובמצווה כללית כזו "אין נקי", על כל אחד מאתנו לקחת חלק.
לא ייתכן שציבור מאמין יתלונן על המציאות העגומה ולא ינסה לעשות כל שביכולתו כדי להביא למצב טוב יותר, מתוקן יותר. כל המציאות הישראלית לוקה בחסר ובפגמים בלתי-נסבלים, משום שהציבור הדתי הפקיר את הקמת המדינה לאנשים שהיו עוינים את התורה, ואנו אוכלים את פרי הבאושים של ראייה קצרת טווח זו. ואם תאמרו שהעולם הפוליטי רקוב מבפנים מבחינה מוסרית, נשיב לכם שהוא הרבה יותר רקוב ממה שאתם יכולים להעלות על הדעת, אבל דווקא משום כך כל כוח יותר בריא שנצליח להחדיר לאותו משכן הזקוק לטיהור יוסיף מעט ברכה, או לכל הפחות ימנע הידרדרות נוספת. הרי מטרת החורבן של גוש-קטיף לא היתה מסיבה ביטחונית כלשהי, אלא רק לצורך אחד: לשבור את הציונות הדתית ואת כוחה בצבא, בפוליטיקה, בתודעה הציבורית ובעם. ואני מרשה לעצמי לקבוע שאם היו יכולים לשבור את הציבור שלנו מבלי להרוס את גוש-קטיף, לא היו מהססים שנייה אחת. גם התקשורת שבמחוזותינו, שהיא אכולת שנאה עצמית ושנאת כל דבר שריח תורה וזהות יהודית נודף ממנו, לחמה בכל כוחה כדי לשבור את כוחנו. לא ניתן להם פרס. לכן אסור לציבור המבין את יד ההשגחה ליפול במלכודת זדונית ומקיאבלית זו, החותרת רק לנתק אותנו מהמדינה או לחילופין להביאנו ליטוש את אמונתנו בה', בתורה ובארץ-ישראל.
בהחלטת הממשלה על ההרס בגוש-קטיף היו שותפים שני כוחות, אחד החותר לחילון, והשני - יורשיהם של שונאי ציון בציבור המאמין. שניהם חברו יחדיו - ושום הכחשה לא תועיל כאן - כדי להרוס את שארית הפליטה הנשארת לנו מאבני הבליסטראות שיצאו מידי רחוקים ומבית מאהבינו. התחברות מוזרה ופסולה כזו ראינו כבר - כפי שהעיד הרב כשר זצ"ל - בווינה בשנת התרע"ז, חודש בלבד אחרי השגת הצהרת בלפור, כאשר אבותיהם של שתי קבוצות אלו רצו להחתים עצומה המבקשת מאנגליה לבטל את הצהרת בלפור, ולולי זעמם של הגאונים רבי יוסף אנגל ורבי מאיר אריק זצ"ל, זממם היה עולה בידם.
וכבר פסק הרשב"א (ח"א סי' תרלז) ש:
"כל שלטון ישראל הממונה בעירו ומשל במקומו דינו דין. והוא בעירו בכלל דינא דמלכותא כל זמן שעושה כחוקי מקומו דומיא דמלך ממש. זה ברור. והראיה תדע דקטלי דיקלי וגשרי גישרי כלומר הפקידים הממונים".
וכן כתב עוד לעיל (ח"א סי' תרי"ב) ועוד להלן (ח"ב סי' שנ"ו). וכן היא דעת מהרי"ק בפסקיו (סי' מד, שורש קצא) ובעל בנימין זאב (סי' רצד) ובעל כנה"ג (חו"מ סי' שס"ט) ובשו"ת תומת ישרים (סי' טז) ובבעל ישכיל עבדי (ח"ו חו"מ סי' כח) הכותב במפורש:
"דהוא הדין בית הנבחרים והמחוקקים גם שאינם מעוטרים בעטרת מלכם דינם כדין מלך",
והגר"ש ישראלי בשו"ת עמוד הימיני (ח"א סי' ז) ועוד. וכך כתב מרן הרב קוק זצ"ל במשפט כהן (סי' קמד) "וחוץ מזה נראים הדברים, שבזמן שאין מלך, כיון שמשפטי המלוכה הם ג"כ מה שנוגע למצב הכללי של האומה, חוזרים אלה הזכיות של המשפטים ליד האומה בכללה. וביחוד נראה שגם כל שופט שקם בישראל דין מלך יש לו, לענין כמה משפטי המלוכה, וביחוד למה שנוגע להנהגת הכלל". לכן כך הוא לגבי כנסת ישראל.
וכך חייבים לומר, שהרי אין איש שמינה את החשמונאים למלכים, לא נביא ולא סנהדרין, אלא הם עצמם בזכות שמסרו עצמם להצלת העם כולו. הלא אפילו שאול המלך, הראשון שנמשח בשמן המשחה מפי שמואל הנביא, לא זכה למעמדו כמלך אלא רק לאחר שהעם קיבלו על עצמו כמלך בזכות נצחונו על אויבי עמנו, כדכתיב (שמואל א יא-יד):
"ויאמר שמואל אל העם לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה",
ופירש הרד"ק (שם):
"לפי שבפעם הראשונה מקצתם בזוהו ואמרו מה יושיענו זה, עכשיו נתרצו כלם מפני התשועה שבאה על ידו במלחמת נחש ואמר שמואל לחדש המלוכה".
במשול רשעים ייאנח עם
ומקום יש אף לשמחה כשהשלטון ראוי לפני ה', ככתוב שם בסמוך:
"וילכו כל העם הגלגל וימלכו שם את שאול לפני ה' בגלגל ויזבחו שם זבחים שלמים לפני ה' וישמח שם שאול וכל אנשי ישראל עד מאד".
ובעל מצודת דוד הוסיף להדגיש "כי השכינה שורה במקום שרוב צבור נאספים".
וכבר פירשו זאת היטב רבותינו בבראשית רבה (פר' וישלח):
"וימלוך באדום. הה"ד ברבות צדיקים ישמח העם (משלי כט-ב), את מוצא כשעמד מלך לישראל תחלה שמחו הכל שנאמר וישמח שם שאול וכל אנשי ישראל. ובמשול רשע יאנח עם (משלי שם) כשהוא מלך מלך באדום הכל קראו ווי. וימלוך באדום בלע ווי כשהמלך בלע, למה שהיה רשע, לכך נקרא בלע שהיה מבלע אותם. בן בעור, שבער הטוב. ושם עירו דנהבה, שהיה דן את האדם ואומר לו הבא ממון לכך נאמר וימלוך. אבל בשאול לא נאמר וימלוך".
ועוד יותר בפתיחה לאסתר רבה (אות ו):
"ר' יצחק פתח ברבות צדיקים ישמח העם ובמשול רשעים יאנח עם, בשעה שהצדיקים נוטלין גדולה חדוה ושמחה בעולם וה וה (לשון שמחה) בעולם, והמלך דוד וה שמלך דוד, והמלך שלמה וה שמלך שלמה, והמלך אסא וה שמלך אסא, אלו במלכי ישראל, במלכי אומות העולם מניין, שנאמר והמלך כורש וה שמלך כורש, ובשעה שהרשעים נוטלין גדולה ווי ואנחה וחרון אף בעולם, (מלכים א טז) וימלוך אחאב בן עמרי, ווי שמלך אחאב בן עמרי, וימלוך הושע בן אלה ווי שמלך הושע בן אלה, וימלוך מלך צדקיהו בן יאשיהו, ווי שמלך צדקיהו בן יאשיהו, במלכי אומות העולם שנאמר ויהי בימי אחשורוש ווי שמלך אחשורוש".
ואולי יותר מכולם במדרש תהלים (מזמור מז-א):
"למנצח לבני קרח מזמור כל העמים תקעו כף. זהו שאמר הכתוב ברבות צדיקים ישמח העם ובמשול רשע יאנח עם, כשהרשעים מושלין בעולם, הכל נאנחין, והכל מצירין, ואין אדם הולך בקומה זקופה, וכן שלמה אמר בקום רשעים יסתר אדם ובאבדם ירבו צדיקים, קשה הוא לפני הקב"ה יום שמשליט אדם על אדם לרעה, וכן הוא אומר עת אשר שלט האדם באדם לרע לו וגו' לכך נאמר כל העמים תקעו כף, למה כן שבר ה' מטה רשעים שבט מושלים מכה עמים בעברה וגו' נחה שקטה כל הארץ, וכן הוא אומר כל שומעי שמעך תקעו כף עליך (נחום ג יט), שהקב"ה מעביר ממשלתו של בשר ודם מכם, וימלוך עליכם הוא לבדו. לכך נאמר כי ה' עליון נורא מלך גדול על כל הארץ".
הרי שבמינוי מלך צדיק שמחה היא לפני המקום, וכן הוא במינוי כל הנהגה ישרה והגונה. ואם לכך אין אנו זוכים לגמרי, אף ברבות צדיקים במקום שעלולים אחרים להביא להיאנחות עם יש לשמוח. לכן חובה אמונית ממדרגה ראשונה להשתתף בהחלטות גורליות אלה, על-מנת להרבות טובה לעמנו ולמזער שאר אבות נזיקין. ועל כל המחזק צדק אמת ואמונה תבוא ברכת טוב, ואת נפשו ואת נפש אחיו ואומתו הציל בזה ובבא.
--------------
באדיבות תנועת "קוממיות". להזמנת חוברת המאמרים 02-9974425.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
