ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בשלח
- הלכה מחשבה ומוסר
- הדרכות ונושאים בעבודת ה'
- ביטחון בה'
עם ישראל עם של עבדים במצרים במשך דורות רבים, מאות בשנים, חווה את אחת התקופות הגדולות ביותר בהיסטוריה האנושית העולמית, עם ישראל רואה מול עיניו איך הקדוש ברוך הוא מכה את מצרים מכות על טבעיות, מכה אחר מכה, המצרים שהתעללו ורדו בהם כל כך קשה, במשך תקופה כה ארוכה, מוכים שוק על ירך, ועם ישראל שנמצא באותה מדינה, באותו מקום, המכות אינן נוגעות בו כלל, המצרי שותה דם, הישראלי שותה מים, וכך מכה אחר מכה נגלית לנגד עיניו ההנהגה האלוקית במלוא עוזה ותפארתה, נסים ונפלאות בהנהגה מיוחדת, עם ישראל מלווה כל העת על ידי הקדוש ברוך הוא בעצמו, "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך, ולילה בעמוד אש להאיר להם, ללכת יומם ולילה" (שמות יג, כא). המצרים רודפים אחריהם, הם מגיעים לשפת ים סוף, והם במילכוד, במצוקה נוראית, מצד אחד המצרים ומצד שני הים, מה עושים? "ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר, מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים" (שמות יד, יא), מתחילים התלונות של בני ישראל....
משה רבנו מעודד את העם "אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה'", ואז הגיע רגע השיא.. קריעת ים סוף! "ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה, והמים להם חומה מימינם ומשמאלם" (שמות יד, כב), אחד הנסים הגדולים בהיסטוריה מתרחש לנגד עיניהם, כל המים שבעולם נבקעים בעת קריעת ים סוף, המצרים טובעים בים סוף, לא נשאר בהם עד אחד, הנסים להם נחשפו עם ישראל באותה העת היו כה גדולים, רבים ועצומים, עד שהושוו על ידי חכמינו זכרונם לברכה לדרגה הגבוהה מנבואה: "זֶה אֵלִי" (שמות טו, ב), רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁרָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַיָּם מָה שֶׁלֹּא רָאוּ יְשַׁעְיָה וִיחֶזְקֵאל? שֶׁנֶּאֱמַר "וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב, יב), וּכְתִיב "נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים" (יחזקאל א, א). מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁנִּכְנַס לַמְּדִינָה, וְעָלָיו צְפִירָה מַקִּיפָתוֹ, וְגִבּוֹרִים מִיְּמִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ, וְחַיָּלוֹת מִלְּפָנָיו וּמִלְּאַחֲרָיו, וְהָיוּ הַכֹּל שׁוֹאֲלִין אֵי זֶהוּ הַמֶּלֶךְ? מִפְּנֵי שֶׁהוּא בָּשָׂר וָדָם כְּמוֹתָם! אֲבָל כְּשֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַיָּם לֹא הֻצְרַךְ אֶחָד מֵהֶם לִשְׁאֹל אֵי זֶהוּ הַמֶּלֶךְ, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁרָאוּהוּ הִכִּירוּהוּ, פָּתְחוּ כֻּלָּן פִּיהֶן וְאָמְרוּ "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ" (מכילתא דרבי ישמעאל, מסכתא דשירה בשלח, פרשה ג). המעמד העצום של קריעת ים סוף מסתיים, ובני ישראל ממשיכים בדרכם למדבר שור, "וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים. ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם.." (שמות טו, כב-כג), מה היינו מצפים שיעשו עכשיו בני ישראל ברמתם הרוחנית הגבוהה מנבואה, אחרי שראו וחוו את כל הנסים הגדולים, שיבטחו בה'? שיתפללו? אבל לא זה מה שקרה.. "וילונו העם על משה לאמר מה נשתה" (שמות טו, כד), שוב תלונות... איך ניתן להבין זאת??? היכן הבטחון בה' אחרי כל מה שראו וחוו???
גם צרה זו של מים מרים נפתרת באופן נסי, משה רבנו צועק אל ה', "ויורהו ה' עץ, וישלך אל המים, וימתקו המים שם.." (שמות טו, כה).
בני ישראל ממשיכים במסע אל מדבר סין, המצות שהוציאו ממצרים אוזלות, הרעב מתחיל להציק להם... "וילונו כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרן... מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשבע (שמות טז, ב-ג), שוב תלונות... ועוד עם נוסטלגיה כזאת של ישיבה על סיר הבשר ואכילת לחם לשובע בארץ מצרים, הם כבר הספיקו לשכוח את כל המרורים שסבלו מהם במצרים?
גם תלונות אלו על מחסור בלחם ובשר נענות מיד באופן נסי, "ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים.." (שמות טז, ד), ויהי בערב ותעל השלו ותכס את המחנה.." (שמות טז, יג).
התחנה הבאה במסע עדת בני ישראל במדבר היא רפידים, ושם שוב עמדו בפני נסיון קשה, "ואין מים לשתות העם" (שמות יז, א). כאן כבר לא הסתפקו בני ישראל בתלונות בלבד אלא פתחו במריבה של ממש עם משה (רמב"ן), "וירב העם עם משה ויאמרו תנו לנו מים... וילן העם על משה ויאמר למה זה העליתנו ממצרים להמית אותי ואת בני ואת מקני בצמא. ויצעק משה אל ה' לאמר מה אעשה לעם הזה עוד מעט וסקלוני" (שמות יז, ב-ד).
גם בעיה קשה זו באה על פתרונה באופן נסי "והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם" (שמות יז, ו).
נסיון אחר נסיון ועם ישראל נכשל.. איך ניתן להבין זאת? בני ישראל רואים וחווים את הניסים הגדולים בהיסטוריה האנושית, רואים את יד ה' מול עיניהם פעם אחר פעם, במכות מצרים, בקריעת ים סוף, ובמדבר, איך זה שהם לא מפנימים זאת? איך זה שהם תמיד נכנסים להיסטריה, חוזרים לדפוס הפעולה של תלונות, ועוד מסלימים ועוברים למריבות של ממש? מאנשים כאלו שהגיעו לדרגות הגבוהות משל הנביאים וראו את כל זאת, היינו מצפים שישאו תפילה חרישית, יבטחו בה', ויהיו רגועים לחלוטין!
מרכז העיר אשקלון, תור ארוך של אנשים משתרך לאחור, הפאניקה ניכרת על פניהם, אני ניגש לאחד האנשים ושואל אותו למה ממתינים כולם בתור? הוא משיב לי, על מנת לקנות סרטי דבק לאיטום חלונות כדי להכין חדרים אטומים? מה קרה? אני שואל אותו. והוא משיב, מה, לא שמעת? פרצה שוב מלחמה בעיראק, ארצות הברית תקפה את עיראק בטילי שיוט. היתה זו התקופה שבין מלחמת המפרץ הראשונה למלחמת המפרץ השניה, בנשיאות ארצות הברית עמד באותה העת הנשיא ביל קלינטון, סדאם חוסיין נשיא עיראק היתל בפקחי האו"ם שוב ושוב כאשר הם באו לפקח על הנשק להשמדה המונית שנטען שיש בידיו. בלילה החולף הגיע המתח לשיאו כאשר נשיא ארצות הברית הורה לצבאו לצאת למתקפה אוירית על יעדים בעיראק. במלחמת המפרץ הראשונה הודיעה הממשלה העיראקית עוד טרם הפלישה, כי במקרה של מלחמה היא תתקוף את ישראל. מחשש שישראל תותקף בנשק כימי, חולקו לתושבים ערכות מגן שכללו מסכות אב"כ ומזרקי אטרופין. כל משפחה התבקשה להכין בביתה חדר אטום, שבו תשהה בעת מתקפת טילים.
אני פונה לרעייתי שעמדה לצידי, ומביע פליאה, אני מבין שיש צורך בהשתדלות בסיסית, אבל פאניקה כזאת מה זו עושה? האם כולם שכחו את הנסים הגדולים שהתרחשו במהלך מלחמת המפרץ, בה הותקפה ישראל בכ-39 טילי קרקע־קרקע מסוג סקאד בעלי ראש נפץ קונבנציונלי, ובניסים גדולים היה מספר קטן מאוד של קרבנות בנפש מפגיעת הטילים? אדרבה, מספר גדול פי כמה של אנשים מתו מהתקפי לב שנגרמו מהפחד ומהפאניקה, או מחנק בעקבות שימוש לא נכון במסכות. והתשובה פשוטה, כותרות העיתונים באותו בוקר זעקו באותיות קידוש לבנה על תקיפת ארצות הברית בעיראק "עשרות טילי טומאהוק נחתו בלילה על עיראק", כל כלי התקשורת הכתובים והאלקטרוניים עסקו בכך בהרחבה, "ממשלת ישראל הודיעה שהיא מחוץ לסכסוך הזה, אבל תדע להגן על עצמה אם יהיה צורך"… מיטב הפרשנים גויסו על מנת לדון בהרחבה בסיכויים שישראל תותקף במערכה זו, ומה תהיה תגובתה במקרה כזה. הפחד, הבהלה והפאניקה שאחזו בצרכני התקשורת האדוקים אכן היתה בלתי נמנעת. כח ההשפעה של כלי התקשורת העוסקים באובססיביות בתסריטי אימה העלולים להתרחש בעתיד הקרוב, בהחלט מסבירים מדוע יש תורים כה ארוכים, על מנת לקנות סרטי דבק לאיטום חלונות, כדי להכין חדרים אטומים.
אירוע זה, ותובנה זו, סייעו בידינו להבין גם את תלונות בני ישראל בצאתם ממצרים ובמסעם במדבר. אנשי הערב רב שהצטרפו לעם ישראל בצאתם ממצרים שימשו ככלי התקשורת של העת העתיקה, הם היו הפרשנים שדנו בהרחבה עם כל עם ישראל, בסיכוייהם לשרוד כאשר מצד אחד המצרים ומצד שני הים, כאשר הגיעו למרה, דנו אותם פרשנים בסיכויים האפסיים למצוא מים במדבר, הם תיארו בצבע מה יקרה לזקנים, לנשים ולטף כאשר יאזלו המים לחלוטין, הם ראיינו אנשי רפואה בכירים שהסבירו את התהליך של מוות בהתייבשות, וכך נהגו בכל שאר הנסיונות במדבר. ולכן אין כל פלא שעם ישראל נכנס להיסטריה שגררה תלונות ומריבות, זוהי תוצאה טבעית של השפעה סביבתית חזקה המפנה את הזרקור בעוצמה אל עבר דאגות העתיד.
אך גם במדבר היו יחידים שלא נפלו למלכודת של הערב רב ולא הושפעו מהם, הם הסיטו את מבטם לאחור, אל עבר העבר הקרוב, ראו את כל נסי ה', הפנימו שהוא מוביל אותם יד ביד לאורך כל הדרך, ולבם נתמלא תחושת בטחון, שה' הטוב ידאג להם גם בעתיד. "וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה'. ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים" (שמות יד, י-יא) – מסביר הרמב"ן, איננו נראה כי בני אדם הצועקים אל ה' להושיעם, יבעטו בישועה אשר עשה להם, ויאמרו כי טוב להם שלא הצילם, אבל הנכון שנפרש, כי היו כתות, והכתוב יספר כל מה שעשו כולם, אמר כי הכת האחת צועקת אל ה', והאחת מכחשת בנביאו, ואינה מודה בישועה הנעשית להם, ויאמרו כי טוב להם שלא הצילם..
נמצאנו למדים יסוד גדול במדת הבטחון, לכל אדם הבחירה להאזין ברוב קשב לכל הגה היוצא מפיהם של אנשים ופרשנים המפנים את הזרקור אל עבר דאגות העתיד, להסתכל תמיד קדימה בחשש, ולחיות חיי דאגה, או לחילופין, להמנע מעיסוק יתר בדאגות העתיד, לזכור תמיד להסתכל לאחור, ולראות איך למרות כל הקשיים והאתגרים, בסוף הקדוש ברוך הוא הוביל אותו יד ביד לחוף מבטחים, וכך לחיות חיים מלאי רוגע ותחושת בטחון באבינו שבשמים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
