ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ירושלים ובית המקדש
- קרבנות
- ספריה
- קומי אורי
- ה - גאולת מצרים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' פרץ בן יוסף אריה ז"ל
כשעלו שבי ציון לארץ-ישראל לאחר הצהרת כורש, הם התרשלו בבניין בית המקדש, ועל שאלת חגי הנביא, מדוע הם לא בונים, הם השיבו: "לא עת בא עת בית ה' להבנות" (א, ג). על טענה זו מוכיח אותם חגי: "העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים והבית הזה חרב" (א, ד). תוכחתו של חגי מקבלת בימים אלה משמעות מיוחדת. בימים שבהם אנו נאבקים על קיומו של הבית הפרטי שלנו, אנחנו מפקירים את ביתו של הקב"ה בטענות שווא. לכן אלינו מופנית קריאתו של חגי: "עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית" (א, ח), ובמיוחד לקראת חג הפסח הבעל"ט, שלפי דעתם של הפוסקים אין שום מניעה הלכתית לעלייה להר-הבית, לחידוש עבודת קורבנות הציבור בכלל וקורבן פסח בפרט.
במאמר שלפנינו נעסוק בעיקרי הדברים הנוגעים בעניין זה.
בתוך הר-הבית אנו מבחינים בשני סוגי קדושה: מקום המקדש קדוש בקדושת מחנה שכינה, ויתר ההר קדוש בקדושת מחנה לוויה. טומאת מת אינה מונעת כניסה למחנה לוויה, דהיינו להר-הבית, אלא מונעת כניסה למחנה שכינה, דהיינו למקום המקדש.
נשאלת השאלה, האם אנו יודעים להבחין בין מקום המקדש, ששם אסורים אנו להיכנס, לבין שאר השטח? התשובה לכך מצויה בדברי חז"ל, שמסרו לנו את המידות המדויקות של המקדש והן נפסקו להלכה ברמב"ם בהלכות בית הבחירה. מידות אלה מקבלות את הזיהוי שלהן בשטח, ונקודת הציון היא אבן השתייה הנמצאת בכיפת הסלע. וכך כתב הרדב"ז בתשובה המתייחסת לכניסה להר-הבית בזמן הזה: "וזה כי הדבר ברור שתחת הכיפה שם אבן השתיה בלי ספק הנקרא אצלם אלסכרא" (שו"ת הרדב"ז תרצא).
לגבי משמעותה של עדותו של הרדב"ז בעניין זה כתב הרב זלמן קורן בספרו "חצרות בית ה'": "אחרי הכרעתו של הרדב"ז לא ערער שום פוסק על קביעה זו והיא היתה אבן יסוד לכל הבאים אחריו... כולם הניחו דבר זה כמושכל פשוט שאין צורך לדון כל באמיתתו".
מחישובים שנעשו על-פי הנתונים הללו מתברר שלרוב שטח ההר מותרים אנו להכנס בזמן הזה, לאחר טבילה מטומאת קרי.
אור בהיר בהסתר פנים
המתנגדים לעלייה להר-הבית רגילים להסתמך על תשובתו של מרן הרב זצ"ל ב"משפט כהן" (צו) שכביכול אסר את הכניסה להר. ואולם הדבר אינו כך. נכדו של הרב זצ"ל, הרב אליהו שלמה רענן זצ"ל הי"ד, פרסם קריאה, וכך כתב: מצטרף אני בזה לקריאת הרבנים הממליצים לעלות להר הבית במקומות המותרים, כי זה דבר ברור ללא צל של ספק כי הסבא רבנו הראי"ה קוק ובנו הרצי"ה קוק לא אסרו לעלות במקומות המותרים, ובוודאי מצווה גדולה לרשת את המקום המקודש מידי זרים, ואך ורק באופן המותר. הנני חותם: נכד מרן הרב זצ"ל אליהו שלמה רענן קוק (ספר הזכרון לרב שלמה רענן הי"ד "נשמה של שבת").
ושם מסופר עליו: "ר' שלמה למד את הספר 'משפט כהן' עם הרב צבי יהודה זצ"ל, בספר יש תשובה ארוכה בעניין הר הבית, ובה נאמר בין בשאר שאסור לעלות להר הבית. ר' שלמה הבין מהרב צבי יהודה שהיום המצב השתנה, ועל כן נהג לעלות מדי פעם למקומות מסוימים להר הבית".
חשש נוסף המונע מלעלות להר-הבית הוא שמא יביא הדבר לחילול הקודש על-ידי אנשים שלא ייזהרו בטהרה ובהליכה בגבולות המותרים.
לגבי חשש זה כתב הרב חיים דוד הלוי זצ"ל בשו"ת "עשה לך רב" (ח"א סימן טו): "לענ"ד אין כדאי בחששות אלה לאסור על עצמנו הכניסה להר הבית, כי אלה שאינם חוששים לקדושת המקום הלא גם עתה נכנסים הם לפני לפנים, ומי הוא המפסיד מגזרה זאת? רק יראי השם שליבם יוצא לעמוד במקום הקרוב ככל האפשר לאותה נקודת אור מופלאה שבה נגלתה בעבר שכינת ה' באור בהיר, ושרויה גם בהווה, אם כי בהסתר פנים. וחזקה על אילו הרוצים לשפוך שיחם ושיגם לפני בוראם במקום קדוש זה, שיזהרו לבל יכשלו באיסור כל שהוא. זאת ועוד, ידוע הוא שאין אנו רשאים לגזור גזירות מדעתנו לאסור את המותר".
בניית מזבח איננה צריכה בית בנוי
כיום בעלייה להר אנחנו מביאים לידי ביטוי את בעלותנו על המקום, בניגוד למדיניות הממשלה שמטרתה להסגיר את ההר לידי אויבינו. וב"ה מתרבים מיום ליום העולים בקדושה ובטהרה, ובין העולים רבנים חשובים ותלמידי חכמים.
אבל אנחנו לא מסתפקים רק בעלייה להר, אלא רצוננו לחדש בימים אלה את עבודת הקורבנות בכלל ואת קורבן פסח בפרט. בניית המזבח היא המעשה הראשון שמוטל עלינו לעשות כדי להביא לחידוש עבודת הקורבנות. את המזבח אפשר לבנות גם כשעדיין בית המקדש לא בנוי, כפי שפסק הרמב"ם: מקריבים הקורבנות כולם אף על פי שאין שם בית בנוי (בה"ב פ"ב ה"ד).
גם בתחילת בית שני בנו מזבח והקריבו עליו קורבנות ללא בית מקדש. תקופה זו נמשכה 22 שנה, עד שנגמר בניין בית המקדש.
במשך הדורות פעלו גדולי ישראל לחידוש עבודת הקורבנות. בעל "כפתור ופרח" מביא בספרו: "רבינו יחיאל מפריס זצ"ל אמר לבא לירושלים והוא בשנת שבע עשרה לאלף השישי ושיקריב קורבנות בזמן הזה".
החתם סופר ענה בתשובה לרבי עקיבא איגר, שביקש ממנו לבדוק את האפשרות לקבל רשות משליטי ירושלים להקריב קורבנות: "ומה שביקש מורי חותני לבקש משרי ירושלים ליתן רשות להקריב, הוא (השולטן) קפדן גדול כי אמר לבל יקרב שם מי שאינו מאמונת ישמעאל כי שם נבנה בית העבודה שלהם".
גם בפרטים המעשיים הקשורים בבניית המזבח והקרבת הקורבנות דנו הפוסקים, ומדבריהם עולה שאין שום מניעה הלכתית ומעשית לבנות את המזבח גם כשאנו טמאים, כפי שפסק הרמב"ם: "בשעה שנכנסים הבנאים לבנות ולתקן מצוה בטהורים, לא מצאו טהורים – יכנסו טמאים" (בה"ב פ"ז הכ"ב).
וכן להקריב את כל קורבנות הציבור ואת קורבן פסח על-ידי כוהנים המוחזקים ככוהנים ובטומאה הדחויה בציבור.
לכן נתחזק כולנו באמונה ובטחון בה', וללא מורא ופחד נתחיל בימים אלה בהכנות מעשיות לחידוש עבודת הקרבנות. ובזכות הכנות אלו נזכה שמהר הבית תצא בשורת הגאולה לארץ-ישראל וליושביה.
----------
באדיבות תנועת "קוממיות". להזמנת חוברת המאמרים 9974425 02.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
