ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- תצוה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
נאמר בפרשה: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ" (שמות כז, כ), "וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ (שמות כח, א), "וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב" (שמות כח, ג). למה כתוב בכל הפעמים 'ואתה' עם ו' ולא 'אתה תצווה' 'אתה הקרב אליך'. עונה הזוהר שהוי"ו מוסיף עוד משהו, והכוונה לשכינה. כל הפעולות שעושים בבניית המשכן ועשיית הבגדים בא יחד עם השראת השכינה. ואתה, כלומר השכינה ואתה. הקב"ה נותן לכל חכמי הלב אפשרות לעבוד עם השראת השכינה. כל פעולה ופעולה נעשית עם השראת שכינה, עם השגות רוחניות.
ומכאן לדורות. כל אדם בונה משכן בלבו. כשאדם עושה מצווה, צריך לדעת שהוא הולך לעשות את רצון ה', על ידו מתגלה רצון ה', מופיע בו עכשיו דבר ה'.
הגאולה האחרונה בזכות התורה
את הפסוק "וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר" מפרש אור החיים בשם הזוהר שיש כאן רמז לגאולה העתידה:
ד' גלויות לישראל. כל אחד מהם נגאלו ממנו בזכות אחד. גלות הראשון נגאלו בזכות אברהם... ב' נגאלו בזכות יצחק, ג' נגאלו בזכות יעקב, וגאולה ד' בזכות משה.
הגאולה האחרונה היא על ידי התורה, והיא תלויה בזכות משה.
ולזה נתארך הגלות, כי כל עוד שאין עוסקים בתורה ובמצוות, אין משה חפץ לגאול עם בטלנים מהתורה, וזה שרמז הכתוב כאן באומרו "ואתה תצווה את בני ישראל", על דרך "כי מלאכיו יצווה לך", באומרם "אין צו אלא מלכות", הופעת מלכות כי הוא ימלוך עלינו לעתיד, ותנאי הוא הדבר שיעסקו ישראל בתורה. וזהו אומרו "ויקחו אליך שמן זית זך", ירמוז אל התורה שנמשלה לשמן, מה שמן מאיר לעולם, כך התורה, והם דברי הזוהר... ודקדק לומר "זך" שצריך לעסוק בתורה לשמה בלי שמרים, שהם לקנטר ח"ו או להתגדל וכדומה, ועוד אמר "כתית", פירוש שצריכים לעסוק בתורה ולכתת גופם וכוחם, על דרך אומרו '"זאת התורה אדם כי ימות באהל" - אין התורה נקנית אלא בממית עצמו עליה', ואומרו 'למאור' יתפרש גם כן כפי דרכנו, שבזמן הגלות נחשך מאור הלבנה שנקראת המאור הקטן, ונפרד אלוף ממנה, ושפחה תירש גבירתה.
השכינה זה המאור הקטן, וריבונו של עולם הוא המאור הגדול.
לזה יצווה, כי יכוון בשמן זית להאיר "למאור" ולייחדו במכוון, גם יכווין אל המאור הגדול, כי כבר ידעת מאמרם ז"ל בפסוק "ושב ה'" ממה שלא אמר "והשיב".
כשישראל נמצאים בגלות, כביכול, גם השכינה עימהם. במילה "למאור" מכוון לשני המאורות, המאור שמופיע על ידינו וכן המאור שהוא ריבונו של עולם. הגאולה האחרונה היא גאולה רוחנית ועליונה. העולם הולך ומזדכך, נהיה מופשט, ולכן הגאולה האחרונה עניינה הוא התורה. דור הגאולה צריך להתמסר באופן מיוחד אל התורה, ולדעת שעל ידי לימוד התורה, אנחנו מקרבים את הגאולה, כי עניינה של הגאולה האחרונה, היא גאולה רוחנית, גאולה של קודש....
קדושת הכהונה מתוך קדושת ישראל
נאמר בפרשה: "וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי" )שמות כח, א). למה כתוב "מתוך בני ישראל"? היה מספיק לכתוב רק 'ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך'?
ללמדך שהכהן לא קדוש בקדושה נפרדת. לא שיש ישראל ויש אדם, אהרן הכהן, שזכה לקדושה מיוחדת, אלא הכול נובע מקדושת ישראל. אהרן הכהן מופיע את קדושת הכהונה בישראל. אהרן מראה שעם ישראל הוא עם מיוחד, עם קדוש, שיש לו בית מקדש, ועל ידי הכהן העם עובד את ריבונו של עולם במדרגה גבוהה, שמופיעה את עניינם של ישראל. בכל אחד מישראל יש קדושת כהונה שמתגלה ומופיעה בכוהנים ובאהרן הכהן. כמו שבאדם יש מעלות רבות, והמדרגה היותר רוחנית שלו מופיעה במח ובלב, אבל זו לא הופעה של הלב כדבר נפרד והמח כדבר נפרד, אלא זו הופעה של כל המציאות שלו, כך כל ישראל מופיעים את קדושת הכהונה, ובפרט הקדושה מופיעה על ידי הכהנים.
ישראל שותפים בהופעת השכינה בעולם
בסוף הפרשה אומרת התורה:
וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים: וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם (שמות כט, מו-מז).
מפרש הרמב"ן:
'לשכני בתוכם' על מנת לשכון בתוכם, לשון רש"י. ושימוש הלמ"ד בתנאי כזה איננו נמצא. ויתכן שיאמר וידעו בשכני בתוכם כי אני ה' אלהיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים כי ידעו כבודי ויאמינו שאני הוצאתי אותם מארץ מצרים. אבל רבי אברהם אמר: כי לא הוצאתי אותם מארץ מצרים רק בעבור כי אשכון בתוכם, וזהו תעבדון את האלהים על ההר הזה, ויפה פירש. ואם כן יש בדבר סוד גדול, כי כפי פשט הדבר השכינה בישראל צורך הדיוט ולא צורך גבוה.
הקב"ה לא צריך להשכין את שכינתו בישראל, אלא זה לטובתנו, הוא מזכה אותנו שהוא משרה שכינתו עלינו.
אבל הוא כעניין שאמר הכתוב 'ישראל אשר בך אתפאר', ואמר יהושע 'ומה תעשה לשמך הגדול', ופסוקים רבים כן, 'איווה למושב לו', 'פה אשב כי אויתיה'.
רומז לנו הרמב"ן, שכביכול השראת השכינה בישראל זהו צורך גבוה. איך נבין את הדבר הזה? הרי הקב"ה לא צריך שום דבר, הוא שלם מכל שלמות. אבל מי יכול לגלות ולהופיע את הגדולה האלוקית? רק ישראל. הקב"ה כביכול צריך אותנו כדי להופיע, צריך מישהו שיגלה את הופעתו, יזכיר ויפרסם את שמו, יעשה לו מקום לשכון כאן בעולם הזה. וזהו עניינם של ישראל.
מו"ר הרב צבי יהודה היה מזכיר עניין זה הרבה פעמים. אני זוכר שב"אנעים זמירות" היו משפטים מיוחדים שמבטאים את העניין הזה, והרב צבי יהודה היה מוחא כפים בהתלהבות כשהיו שרים אותם, כמו "יתפאר בי כי חפץ בי", הקב"ה מתפאר בי כי חפץ בי, "פארו עלי ופארי עליו", אנחנו משתבחים בו, והוא משתבח בנו. יש כאן שני צדדים. זהו סוד כמו שהרמב"ן אומר, כי קשה להבין את זה, הקב"ה לא צריך אף אחד, אבל מבחינת ההופעה האלוקית בעולם, ישראל נושאים את ההופעה האלוקית.
ישראל עושים נחת רוח לשכינה. הם כביכול שותפים עם הקב"ה בתפקיד. שותפים בהופעת המגמה האלוקית בעולם, בחינה של קב"ה ושכינתיה, של שיר השירים, כביכול זוגיות של ישראל וקודשא בריך הוא, הדוד והרעיה, כשהרעיה שותפה בתפקיד של הדוד. ישראל נושאים את שם ה' בעולם, והקב"ה אומר להם: תעשו מקדש. הקב"ה מבקש מישראל: תעשו לי מקום שאוכל לשכון בו. המקום הגלוי המופיע זאת הוא בית המקדש, אבל ישראל הם הנושאים את הקדושה הזאת, הם מופיעים את השכינה בעולם. בית מקדש בלי ישראל לא יוכל להופיע את הקדושה הזאת. ובכל הופעה של תורה, ובכל הופעה של קיום מצוות, הקב"ה מתפאר, 'התפאר בי כי חפץ בי', 'פארו עלי ופארי עליו' .שנזכה להיות שותפים בהופעת השכינה בישראל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
