ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- לב המועדים
על הברקים ועל הרעמים וכו' אומר בא"י אמ"ה "עושה מעשה בראשית", ואם ירצה יאמר בא"י אמ"ה ש"כוחו וגבורתו מלא עולם" (שו"ע רכז א), וכתב המשנ"ב (שם ס"ק ו), שהעולם נוהגים לברך על הברקים "עושה מעשה בראשית" ועל הרעמים "שכוחו וגבורותו".
מהו רעם מהו ברק
רעם: ברק חזק של אש שמבזיק בענן והוא שובר חתיכות של ברד והקול של הברד הנשבר הוא הרעש (ברכות שם). ברק: אמר רבא ברקא היינו ברק ופירש רש"י לשון מבריק נהר.
על הברק הוא אומר "עושה מעשה בראשית"
לב המועדים (56)
הרב יהודה לב
18 - לב המועדים אלול ראש השנה תשפ"א
19 - ברכת "ברקים ורעמים וברכת הקשת"
20 - "חודש מר חשון, ותן טל ומטר"
טען עוד
לפי שלא שייך לומר מלא עולם לפי שאין נראים בכל העולם משא"כ הרעש נשמע בכל העולם (באר היטב רכז א).
כששומע הרעם מברך "שכוחו וגברותו מלא עולם" ביאור הברכה: שמברך לקב"ה הנותן כוח לטבע להראות את כוח יוצר בראשית כדי שיראו מלפניו (משנ"ב רכז ס"ק ז). הטעם בברכה זו מפני שהרעמים נראים ונמשכים בכל הארץ ובזה נראה כוחו וגברותו בכל העולם (ערוה"ש רכז ב).
הטעם שמברכים ברכה זו על הרעם
כיון שמהרעם נראה כוחו של הקב"ה יותר מהברק (משנ"ב רכז ס"ק ה).
ראית אור הברק: אין צריך לראות את הברק עצמו דהיינו מראה האור שבעננים אלא מברך גם כשרואה את אור הברק שמבריק על פני הארץ, והטעם: לפי שגם בראיית האור אדם מתרגש ורואה בכך מעשה בראשית (הגרשז"א מנחת שלמה ח"ב ד ס"ק לד, שו"ת ציץ אליעזר חלק יב כא).
זמן הברכה: אין מברכים על ברק ורעם אלא סמוך להם בתוך כדי דיבור מהשמיעה או מהראייה, לאחר תוכ"ד אין מברכים (משנ"ב רכז ס"ק יב) ויש אומרים: שאחר תוך כדי דיבור יברך בלא שם ומלכות (קצות השולחן סימן סו יב).
עמידה בברכה
יש אומרים: שיכול לברך ברכת הרעמים והברקים בישיבה כברכת השבח הנאמרת בישיבה (פמ"ג משב"ז תלב א), ויש נוהגים: לעמוד ולברך (יעב"ץ בסידורו הלכות ברכת השחר), והטעם: מפני כבוד ה' הנאמר בברכה (יעב"ץ בספרו מור וקציעה ריש ס' ח).
הטעם שאין הברקים והרעמים באים יחד
במדרש תנחומא (וישלח י ב) מובא שהברק יוצא אחר הרעם, והטעם שאנו רואים תחילה את הברק: משום שכוח הראייה גדול יותר ומהיר יותר מחוש השמיעה, ולכן רואים את הברקים קודם שאנו שומעים את הרעמים ומשום כך לפעמים אין אנו שומעים כלל רעם אחר ברק שמפני ריחוקו ונמיכות קולו איננו מגיע לאוזן השומעת (אמרי נועם מהגר"א ברכות נט, א ד"ה ומסבר).
ברק ורעם זה אחר זה
אין הברק והרעם שייכים אחד לשני לענין ברכה, לכן אם רואה ברק יברך מיד ולא ימתין לשמיעת הרעם, וכשיבוא אח"כ הרעם יברך עליו, וכן להפך כששמע רעם ולא ראה ברק יברך ואח"כ כשיראה הברק יברך עליו (משנ"ב רכז ס"ק ה).
הטעם לטעות העולם שממתינים עד אחר שמיעת הרעם
כדי לודא שאינו מברק ארטילאי הבאה מחמת החום שאין מברכים עליו (כמבואר במשנ"ב רכז ס"ק ג) וביום קר וגשום אין ספק כלל ואין צריך להמתין עד לשמיעת הרעש ובהמתנה מפסידים הברכה כיון שעבר תוכ"ד מהשמיעה אין לברך (פסקי תשובה רכז ו).
שמע רעם וראה ברק כאחד
מברך על שניהם ברכה אחת "עושה מעשה בראשית" (משנ"ב רכז ס"ק ה). הטעם שמברך ברכה אחת: לפי שאין מרבים בברכות (באר היטב רכז פמג"ד א"א שם ס"ק א).
ברכה פעם ביום
בירך על ברק ורעם נפטרו בברכות כל הברקים והרעמים באותו היום (שו"ע רכז ב).
נתפזרו העננים לגמרי ובאו שוב רשאי לברך שוב באותו היום ודווקא כשהשמים התבהרו לגמרי אבל אם הלכו הנה והנה ועדיין מעונן אין לברך שוב (משנ"ב רכז ס"ק ח).
ברכה ביום למחרת אף כשלא נתפזרו העננים ביום אחר רשאי לברך (רכז ב משנ"ב ס"ק ח). והטעם: משום שביום חדש הברקים נראים אצל האדם כדבר חדש והתחדשות זו מחייבת ברכה כמו פיזור העננים (עיין שער העין פרק ד לה).
גדר יום חדש לענין זה: יום חדש זו אינו מהלילה אלא מהבוקר דהיינו בירך ביום אינו חוזר ומברך בלילה, אבל למחרת בבוקר חוזר ומברך אף אם בירך בלילה שעבר (הגרשז"א הליכות שלמה פרק כז כד).
החליף ברכה בחברתה: החליף ברכה דהיינו שבירך על הברק ש"כוחו וגבורתו" או על הרעם "עושה מעשה בראשית" יצא ידי חובה, והטעם: כיון שמעיקר הדין אפשר לברך את הברכה על שניהם איזה שירצה (שו"ע רכז א).
"אמר ר' יהושע בן לוי לא נבראו רעמים אלא לפשוט עקמומיות שבלב שנאמר (קהלת ג) "והאלוקים עשה שיראו מלפניו", מבאר המרש"א משום שהרעם הוא דבר מחריד ביותר ואין ידוע בו תועלת לעולם משום הכי קאמר שלא נבראו אלא לפשט והיינו להחריד הלבבות שיחזרו בתשובה" (מהרש"א ברכות נט, א).
ברכת על ראית הקשת
הרואה הקשת אומר "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם זוכר הברית [ו]נאמן בבריתו וקיים במאמרו" (טושו"ע רכט א).
קשת בענן: הקב"ה נשבע לנח אחר המבול שיותר לא יהיה מבול לשחת את הארץ וכרת על זה ברית ונתן סימן שמראה הקשת בענן יהיה במקום המבול.
ברכה בשם ומלכות: בטור ובשו"ע (רכט א) מובא לברך ברכת הקשת בשם ומלכות וכן כתב הכנסת הגדולה (שם) שיש לברך בשם ומלכות וכן נפסק.
הרי הקשת היא דבר טבעי מלהט השמש המכה בעננים ביום הגשם ומה הכוונה שהקשת היא אות ברית
ביאור: היערות דבש ועוד, הקשו מדוע מברכים על ראית הקשת, הרי הוא ענין טבעי שיוצרת קשת כאשר זורחת השמש מעל העננים עכורים מלאי מים היא יוצרת קשת, כמו השם צלוחית מלאה מים מול קרני השמש, ומדוע תקנו לברך ברכה בראיה זו, וביאר [על פי הזוהר] שיש ב' סוגי קשתות, אחת קשת שיש בה הרבה גוונים וזה דבר טבעי, הקשת השניה שהיא זכר לברית מראה תכלת לגמרי, והטעם שהמראה כתכלת: לפי שהתכלת מלשון כליה ר"ל והתכלת מראה שנתחייבו כביכול ישראל כליה.
והוסיף שצריך לימוד והבחנה בין ב' סוגי הקשתות שהקשת המזכרת ברית באה לעורר בתשובה ולחדול מרע. ולפ"ז לענין ברכה אין לברך על הקשת הנראית לפנינו בגווניה שהרי לא נאמר על זה "זוכר הברית" (יערות דבש ח"א דרוש יב).
יש שכתבו שלדבריו יש לברך בלא שם ומלכות (בן איש חי פרשת עקב אות יז) והוסיף שאין דבריו הנדרשים בדרש כדאין לעקור מנהג ישראל תורה שנהגו לברך בשם ומלכות.
טעם אחר: הקשת המדוברת היא קשת שבאה ונעלמת מיד, אבל הקשת שנמצאת הרבה זמן איננה הקשת של הברית (עמק ברכה נח ט יד ד"ה ונראה).
טעם אחר: שהקשת לא היתה נראית אם היינו זכאים כי א"א לטבע הקשת אלא כשיורד המטר ביום והחמה זורחת ואילו היינו זכאים לא היה יורד מטר אלא בלילה בשעה שבני אדם בביתם כמו בליל שבת (רמ"א תורת העולה ח ב פרק ד).
טעם אחר: כיון שהקב"ה ידע מראש מעשיהם ופורענותם של בני אדם לכן ברא הקב"ה עוד מששת ימי בראשית את הטבע שתיהיה קשת בהשקפות על המים (של"ה תורה שבכתב פרשת נח אות ה' בהג"ה).
ביאור ברכת "זוכר הברית"
הברית שכרת הקב"ה עם נח שלא יבוא עוד מבול לעולם כמו שנאמר (בראשית ט יב טו) "ויאמר אלהים.. זאת אות הברית את קשתי נתתי בענן", "וקיים במאמרו" אפילו שלא היה ברית כיון שאמר בדיבור שלא יהיה מבול לשחת הארץ ברוך הוא שמקיים מאמרו (משנ"ב רכט ס"ק ד בשם אבודרהם).
הטעם שמברך ב' ברכות "זוכר הברית" "ונאמן בבריתו"
לפי שנחלקו בגמרא (ברכות נט, א) מאי מברך יש אומרים שיברך "זוכר הברית" תנא רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברקאי אומר שמברך "נאמן בבריתו וקיים במאמרו", אמר ר' פפא הילכך נימרינהו לתרוויהו "זוכר הברית" "ונאמן בבריתו" (בח רכט א).
הטעם שאין מברכים "עושה מעשה בראשית" אף שהקשת נבראה ביום שישי מימי בראשית בין השמשות (אבות פרק ה משנה ו). כיון שהראותה בעולם נתחדשה בזמן נח כשהקריב קרבנות לאחר שיצא מהתיבה וקודם לכן לא היתה נראת הקשת.
חיוב ברכה זו: אף אם יודע שיש קשת אין חיוב ללכת לראות הקשת כדי לברך וכל שכן כשנמצא באמצע התפילה או באמצע לימוד תורה (מקור חיים לבעל חוות יאיר בקיצור הלכות רכט), והטעם: משום שברכת הקשת היא מברכות הראיה שאין חיוב לצאת ולראותם כדי להתחייב לברך.
צורת הברכה להביט בה מעט קודם הברכה: קודם שמברך ברכת הקשת צריך לראותה וכן כתב בשו"ע (רכט א) "רואה ומברך", והטעם שכתוב לשון ראיה ולא שיביט בה: לפי שאמרינן בחגיגה (טז, א) המביט בקשת עיניו כהות לכן רואהו ומברך (משנ"ב רכט ס"ק ה).
עמידה בברכה: יש אומרים: שאין צריך לעמוד בברכה זו ככל ברכות השבח שרשאי לברך בישיבה [חוץ מברכת הלבנה] (אבודרהם דיני ברכת השחר), יש שאומרים: שראוי להדר ולעמוד כשמברך על הקשת לחשיבות הברכה (עיין תשובות והנהגות ח"ג עו).
שיעור ראיית הקשת לברכה
יש אומרים: שאין לברך אלא א"כ רואה את הקשת כחצי גורן עגולה, הטעם: מפני שהקשת שהראה הקב"ה לנח היתה עגולה כחצי גורן ורק על כמותה אפשר לברך (פירוש תוספת חכמים ברכות פרק ט משנה ב ד"ה הרואה) אבל כשרואה קצת אינו מברך עם שם ומלכות (תשובות והנהגות ח"ג סימן עז).ויש אומרים: שמברך אף אם רואה רק חלק מהקשת, והטעם: לפי שברכה זו אינה הודאה לה' על עצם ראית הקשת אלא הודאה לקב"ה על זכירת הברית שכרת עם נח ובניו לבלתי הביא עוד מבול על הארץ וגם בראיה חלקית של הקשת יש להודות בכך (ברכת ה' פרק ד לה).
לא בירך בשעת ראיה ראשונה: לא בירך מיד בשעה שראה את הקשת יכול לברך כל זמן שהקשת נראית ויראה אותה בחטף קודם הברכה ויברך.
ברכה פעם ביום: ברכת הקשת מברך רק פעם אחת ביום כדין רעמים וברקים, אא"כ נתפזרו העבים ושוב התקדרו השמים ונראת הקשת שאז מברך שוב (ברכת הבית שער כט יט).
ברכה בתוך ל' יום: אם ראה את הקשת שוב בתוך ל' יום חוזר ומברך, והטעם: לפי שלא צריך ל' יום אלא בדבר שמברך על אותו דבר גופו כגון הרואה את הים הגדול ושוב חוזר ורואהו אבל הקשת שרואה ביום זה אינה הקשת שרואה ביום המחרת והוי דומיא דברקים ורעמים (משנ"ב רכט ס"ק ב, מחזיק ברכה רכט).
הסתכלות בקשת
ואסור להסתכל בה הרבה (טור רכט א) בשו"ע (שם) כתב שאסור להסתכל בה ביותר הגמרא בחגיגה (טז, א) אומרת המסתכל בקשת ראוי שלא יבוא לעולם, והטעם: לפי שלא חס על כבוד קונו שהמסתכל מהרהר בלבו שכביכול יש איזה דמות לבורא לפי שהקשת בדמות נראה כבוד ה' (הערוך ערך קשת).
המסתכל בקשת: המסתכל בה ביותר עיניו כהות (חגיגה טז, א באר היטב רכט ב בשם השל"ה).
להגיד לחברו שיש קשת
יש אומרים: שאין לומר לחברו שיש קשת, והטעם: דהוי מוציא דיבה כיון שכשיש קשת הוא סימן קללה שרוצה הקב"ה להביא מבול לעולם (משנ"ב רכט ס"ק א בשם חיי אדם כלל ס"ג ס"ד).
ויש אומרים: דטוב ונכון שיספר לחבריו שנראית הקשת, והטעם: כדי שיראו אותה גם הם ויתעורר ליבם לתשובה אמיתית בראותם את הקשת, ועל ידי זה גם הם יתנו תודה וברכה לקב"ה שזוכר את ברית הקשת שכרת עם נח (ספר ברית כהונה או"ח מערכת ק ערך קשת סעיף ג, עיין ספר חסידים סימן תתז).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
