ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תורה ולימודה
- תורת ארץ ישראל
- ספריה
- קומי אורי
- ז - תורת ארץ ישראל
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
לעיני רוחו וחזונו של מרן, הראי"ה זצ"ל, היסוד, העומק והלב של כל תקומת חיינו הנרקמים מחדש בארץ-ישראל, חייב היה להיות דווקא התחדשות, התגדלות והכללה בתפיסת התורה, "תורת ארץ-ישראל", וכלשון המדרש "וזהב הארץ ההיא טוב – אין תורה כתורת ארץ ישראל". אל אותה תורה מאירה, אשר לה זכינו כשבית המקדש היה קיים, עלינו לשוב. אל תורה המחוברת עם הארת נבואה ורוח הקודש, הניצבת ומקרינה על כל הנהגת החיים הממלכתיים והצבוריים, ובראשה חכמי הסנהדרין היושבים בלשכת הגזית שבבית המקדש – אנו חייבים להתחיל לצעוד. זו חייבת להיות נשמת כל המפעל וכל העשייה בארץ-ישראל.
וכשם שבבנייה הגשמית של מדינת ישראל אנו צועדים בדרך שתחילתה השתדלות וסופה בחינת מתנת שמיים, בעז"ה, בהופעה שלמה של שלטון מלכות בית דוד וביאת משיח צדקנו, כן גם בהתחדשות קומת התורה מחויבים אנו לסלול דרך של גדלות, לשוב אל מלוא היקפי תחומיה של תורה בריכוז וגודל, הן של ים התורה ההלכתי והן של מעיין התורה הנשמתי-האמוני, וסופה של הדרך בחינת מתנה – מובטחים אנו לזכות למה שנאמר "לעתיד לבוא חיים אני נותן לכם" – תורה נבואית הזורמת אצלנו בתכונת חיים ממשיים...
לפני מאה שנה, בשנת תרס"ו, החל מרן הרב בקריאותיו לתלמידי חכמים שבארץ-ישראל לרומם ולגדל את מפעל התורה. ראשית לכל, פתיחת האוצרות של לימודי האמונה בכל מרחביהם. כותב הרב על תורה של עושר, של שפע, חכמה ונועם, על יצירה אמונית רוחנית בעומק וברוחב, מלאה ומקרינה. תובע הרב גודל תורה שכל ערכיה יוצאים אל הפועל דווקא דרך הצינור הרוחני שהאומה כולה מחוברת בו: "תורת חו"ל אינה מכרת רק לדאוג בעד הנפש הפרטית – בעד השלמתה הרוחנית והחומרית... לא כן היא תורת א"י. היא דואגת בעד הכלל – בעד האומה, בעד נשמתה ורוחה..." כל הדעות והרעיונות שעלו עד כה בגוון פרטי, צריכים להתלבש בלבוש כללי, לבוש המיוחס לחיי האומה בכללה.
במכתבו אל הרב הגדול, המקובל המפורסם, הרב פנחס הכהן לינטופ זצ"ל, כותב הרב (איגרת קפ"ד) על הדרך היחידה, לדעתו, לתיקון המצב הרוחני בעם, במעט חריפות:
"לא כן אחי, לא זו הדרך, לא נבקש כעת אסיפות, כ"א ספרות נייסד – באיזמל חד חרב פיפיות שגופו וראשו ושני חודיו הנם אותיות של שם מלא, נחתוך את הבשר החי אשר לא איבד את סגולתו הליבית... בתחבושת של שפע רוח קודש עליון ונחל עדנים... נרפא את פצעיו, בצמחי דשא שבע טללי אורות עליונים נעצור את זוב דמו, וזרם חיים חדשים ממקור חי העולמים יחל לזרום בקרב הדם החי...".
הרב משתמש בתיאור חי, ממשיל את התהליך לניתוח של ממש בגוף האומה, על-מנת להכניס תוכנה רוחנית, נשמת חיים בכוחות הפועלים.
ומוסיף וכותב שם:
"אהבת האומה הפשוטה, הישרה, הרעננה והבריאה מוכרחת היא להיוולד להיות כח פועל ומאיר בלב כל הראויים באמת להעטר בשם גדולי ישראל... ועל נקודה עליונה זו ייבנו כל מגדלי עופל, ובזרועות עוזה תחבק את כל העדרים הרחוקים... ואת רועיהם עמם".
במרכז המהפכה הרוחנית הזו מוצא הרב (שם) את עצמו, בגולת הכותרת של מפעל חייו, בתורתו ובכלל אישיותו: "ואנוכי הנני עבד נמכר לרבים לעבוד ולמשא לעם ד' המחל להכות שורשיו... ואני הנני עומד בתווך וברוך השם אשר עשה לי את הנפש הזאת..." ורצה וקיוה לחבר אל רוממות דגלו את גדולי תלמידיו החכמים.
לאור קריאותיו ודרכו הצטרפו רבים. משנתו ותורתו זכו להלמד מאז, במיוחד על-ידי בנו, מרן הרצי"ה זצ"ל, ורבותינו תלמידיו ואלפי תלמידיהם. אבל למלוא גודל הרוח, ומרכזיותה האחדות בלב חיי האומה, עדיין לא זכינו.
להרים את העוז ואת הרוח
ניתן לציין שדווקא בתקופה האחרונה אנו זוכים לפתיחת שערים, וגשרים תוכניים רבים נסללים והולכים אל הציבור הרחב בכמה מישורים – במאמרים, בספרים וגם בשיח בלתי אמצעי. הציבור צמא לתורה והאוזניים כרויות לדעת ולערכי אמת. אמנם חייבים לומר, שבאופן יחסי, מול התקדמות ניכרת שחלה לאחרונה, ב"ה, בהתעניינות בקיום המצוות הפרטי ובהתחזקות בלימוד תורה בציבור הרחב, מורגשות מאוד המבוכה והבלבול בכל המישור הערכי, האידיאלי. עם התרוקנות מתוכן של המושגים הלאומיים במשמעותם החילונית-הגולמית, שקיומם פג תוקפו, ועם הטשטוש התרבותי המכוון של התקשורת ומושכי החוטים ומעצבי דעת הקהל, נוצרים קרעים מרובים בתוך כיכר החיים הציבורית ומשבר ערכים. לצערנו הקרעים נפערים גם בתוך המחנה התורני ומורגש יתר על המידה הגורם הסקטוריאלי, המפלג. עם ישראל צמא מאוד אל אותה תורה כללית, תורת ארץ-ישראל, אשר רק בה, כנראה, מונחים המפתחות התוכניים, שיזמנו לפנינו את ישראל החי, את בריח החיים של האומה בלב אוצרות התורה, אשר רק בו ייאגד הכול וכל הערכים הגדולים, שלמים ומאירים הם בו, באחדותם דווקא.
אנו מופקדים ועסוקים בימים אלו בהשקעת מאמצים כבירים בלא הרף ובמסירות נפש כחומה בצורה, על הצלת אחדות ושלמות ארץ קודשינו ועמה גם על שלמות התורה והעם בכל עוז, במיוחד אל מול תוכניות ומחשבות ההחרבה שלא יתגשמו, חלילה. ואולם בד בבד עם עשייה חשובה ואיתנה זו, חייבים להקשיב לקול הקורא, לתת מענה לצמאון הרוח הבוקע מכל עברים, להמשיך ביתר שאת ועוז את חזון חייו של מרן הרב בתורתו בגואלת. להרבות מחשבה איך להוסיף ולהתחזק מאוד בבניין קומה עליונה עוד יותר של כל מושגי חיינו הרוחניים, בעומק וברוחב, ולעלות מדרגות. על-ידי כך יתווספו עוד ועוד תלמידי חכמים גדולים ומאירים אשר יוכלו להוות ביחד את הדבק החי והאמיתי של האומה.
גאווה לאומית ואהבת הרֵע
בימי העומר אנו מעפילים ועולים, סופרים את ספירותינו – "וספרתם לכם" – וספרתם את עצמכם. עצמיות חיינו הלאומיים נולדה ונתגבשה לעם ביציאת מצרים בחג הפסח. צעידתנו אל היותנו מוכשרים לתורה – אל חג מתן תורתנו, בנויה מנדבכי בניין של עצמנו, על התכנסות והפנמה ערכית, תוכיית של אבוקת חיינו הרוחנית-הטבעית בעצמה, בעושרה ובאדירותה. בימים אלו מלווה אותנו דמותו הגדולה והמאירה של ר' עקביא, להשלים הופעתה ולתקן את החסרון שנמצא ברבבות תלמידיו. לשוות לנגד עינינו את התלמיד חכם הענק הזה, שהכול נמצא בו ביחד. ר' עקיבא היה מלא וגדול כל כך, עד שהיה דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות, שכל התורה שבעל-פה המסורה בידינו משתלשלת עד אליו – כולהו סתימאי אליבא דר"ע – שהתאחדו אצלו אהבת הרע עד כלות ואהבת הבורא במסירות נפש ארוכה של מפעל חיים, שכל ימיו היה מצטער מתי יבוא לידו ויקיימנו "בכל נפשך, ואפילו נוטל את נפשך". ויצאה נשמתו ב"אחד", מעל כל אלו, מתנשאת ומתמצתת אישיותו הענקית ותורת האהבה הזו, בראיית העושר מלאת הגוונים שהכל נכלל בה – באהבת האומה כאחת אל דודה – שכל השירים קודש ושיר השירים קודש קודשים.
דווקא מתוך כוליות מבט זו היה ללוחם ללא פשרות על גאוותנו הלאומית שלא להתקפל מול האימפריה הרומאית, שהיה לו לר' יוחנן בן זכאי לתבוע מן הרומאים את ירושלים. ועל כל אלה היה לנושא כליו של בר-כוכבא – "דין מלכא משיחא" – לראות בחזון של אמונה אדיר כוחות גבורה ארץ-ישראליים הם כוחות של הארה א-לוהית משיחית ושכינה מתגלית ויוצאת בצבאותיו. חמושים בגודל אורו ותורתו ובמבטו המלא תקווה אין-קץ לראות שועל יוצא מבית קודש הקודשים ולהוסיף להאמין בבטחון הישועה – צעדנו שנות גלות ארוכה, ודרך גדלות זו עלינו לשוב ולהבנות. מעיין החיים הלאומי העמוק שלנו, המלא אהבה וגודל במסירות נפש ובגבורה חייב להיות נר לרגלינו. חייבים ללמוד תורה מתוך גדלות ומתוך אחדות היריעה הרוחנית. הכל שייך והכל מחובר. "מחוברות" בתוך תורה ו"מחוברות" בתוך האומה, בתוך אהבת אמת עם פנים נשמתה ועם גודל חייה האמיתיים, האהובים, ולפכות את מעיינות שמחתה.
כל קורי העכביש של התקשורת ותועמלניה, ושל התרבות הריקנית המערבית, החודרות אל ה"ואקום" שנוצר בחיים הלאומיים, לא יוכלו לגודל הרוח התורתי-הנשמתי. תורת ארץ-ישראל מוצאת במרחביה מקום לכל הגיון ולכל צד של דעה ואמת, אפילו היותר רחוקות, עושר די בה למצוא להם את ביטוים הנכון. כל המנסים ללקט שברי רוחניות בהודו או באיי המזרח הרחוקים יבוארו ויתבסמו. תלמידי חכמים מוסרי נפש רוחניים צריכים להימצא בכל אתר להשביע ולהחיות את כל דורש ובכל מקום ובאופן הגדול והאחדותי השלמים. יש לנסות לסלול את שופר הלב ואת כינור החיים של האומה באחדיותה, לא מתוך נוסח של פשרנות ומורך אלא בעוז רוח ובאומץ. משנת חייו ודרכו של הראי"ה זצ"ל צריכות למצוא את מקומן בעומק ובלב כל החיים הציבוריים ובביחד האמיתי של כולם. ונזכה, בעז"ה, להתקיימות המלאה של "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים", "ואור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו מהרה לאורו".
----------
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: [email protected]
טלפון: 02-9974424
הרב אליהו ברין
ראש כולל הלכה בישיבה הגבוהה בית אל.
אורות התורה – הרב אליהו ברין השפעת לימוד התורה על כנסת ישראל
אורות התורה פרק ב, פסקאות ה, ו, ז (שיעור 5)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
שם משמואל על הפרשה שורשי היראה והחסד במצוות המילה
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק ב'
מצוות המילה גורמת לקבלת השפע הרוחני. בהתחלת שנות האדם בימי הנעורים האדם צריך ללכת ב'חסד' כמו אברהם, ואחר כך ילך במידתו של יצחק. על ידי שאברהם מל את עצמו הוא עשה מעשה דין, ועל ידי כך הוא הוליד את יצחק שהוא מידת הדין.
