ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תורה ולימודה
- תורת ארץ ישראל
- ספריה
- קומי אורי
- ז - תורת ארץ ישראל
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
לעיני רוחו וחזונו של מרן, הראי"ה זצ"ל, היסוד, העומק והלב של כל תקומת חיינו הנרקמים מחדש בארץ-ישראל, חייב היה להיות דווקא התחדשות, התגדלות והכללה בתפיסת התורה, "תורת ארץ-ישראל", וכלשון המדרש "וזהב הארץ ההיא טוב – אין תורה כתורת ארץ ישראל". אל אותה תורה מאירה, אשר לה זכינו כשבית המקדש היה קיים, עלינו לשוב. אל תורה המחוברת עם הארת נבואה ורוח הקודש, הניצבת ומקרינה על כל הנהגת החיים הממלכתיים והצבוריים, ובראשה חכמי הסנהדרין היושבים בלשכת הגזית שבבית המקדש – אנו חייבים להתחיל לצעוד. זו חייבת להיות נשמת כל המפעל וכל העשייה בארץ-ישראל.
וכשם שבבנייה הגשמית של מדינת ישראל אנו צועדים בדרך שתחילתה השתדלות וסופה בחינת מתנת שמיים, בעז"ה, בהופעה שלמה של שלטון מלכות בית דוד וביאת משיח צדקנו, כן גם בהתחדשות קומת התורה מחויבים אנו לסלול דרך של גדלות, לשוב אל מלוא היקפי תחומיה של תורה בריכוז וגודל, הן של ים התורה ההלכתי והן של מעיין התורה הנשמתי-האמוני, וסופה של הדרך בחינת מתנה – מובטחים אנו לזכות למה שנאמר "לעתיד לבוא חיים אני נותן לכם" – תורה נבואית הזורמת אצלנו בתכונת חיים ממשיים...
לפני מאה שנה, בשנת תרס"ו, החל מרן הרב בקריאותיו לתלמידי חכמים שבארץ-ישראל לרומם ולגדל את מפעל התורה. ראשית לכל, פתיחת האוצרות של לימודי האמונה בכל מרחביהם. כותב הרב על תורה של עושר, של שפע, חכמה ונועם, על יצירה אמונית רוחנית בעומק וברוחב, מלאה ומקרינה. תובע הרב גודל תורה שכל ערכיה יוצאים אל הפועל דווקא דרך הצינור הרוחני שהאומה כולה מחוברת בו: "תורת חו"ל אינה מכרת רק לדאוג בעד הנפש הפרטית – בעד השלמתה הרוחנית והחומרית... לא כן היא תורת א"י. היא דואגת בעד הכלל – בעד האומה, בעד נשמתה ורוחה..." כל הדעות והרעיונות שעלו עד כה בגוון פרטי, צריכים להתלבש בלבוש כללי, לבוש המיוחס לחיי האומה בכללה.
במכתבו אל הרב הגדול, המקובל המפורסם, הרב פנחס הכהן לינטופ זצ"ל, כותב הרב (איגרת קפ"ד) על הדרך היחידה, לדעתו, לתיקון המצב הרוחני בעם, במעט חריפות:
"לא כן אחי, לא זו הדרך, לא נבקש כעת אסיפות, כ"א ספרות נייסד – באיזמל חד חרב פיפיות שגופו וראשו ושני חודיו הנם אותיות של שם מלא, נחתוך את הבשר החי אשר לא איבד את סגולתו הליבית... בתחבושת של שפע רוח קודש עליון ונחל עדנים... נרפא את פצעיו, בצמחי דשא שבע טללי אורות עליונים נעצור את זוב דמו, וזרם חיים חדשים ממקור חי העולמים יחל לזרום בקרב הדם החי...".
הרב משתמש בתיאור חי, ממשיל את התהליך לניתוח של ממש בגוף האומה, על-מנת להכניס תוכנה רוחנית, נשמת חיים בכוחות הפועלים.
ומוסיף וכותב שם:
"אהבת האומה הפשוטה, הישרה, הרעננה והבריאה מוכרחת היא להיוולד להיות כח פועל ומאיר בלב כל הראויים באמת להעטר בשם גדולי ישראל... ועל נקודה עליונה זו ייבנו כל מגדלי עופל, ובזרועות עוזה תחבק את כל העדרים הרחוקים... ואת רועיהם עמם".
במרכז המהפכה הרוחנית הזו מוצא הרב (שם) את עצמו, בגולת הכותרת של מפעל חייו, בתורתו ובכלל אישיותו: "ואנוכי הנני עבד נמכר לרבים לעבוד ולמשא לעם ד' המחל להכות שורשיו... ואני הנני עומד בתווך וברוך השם אשר עשה לי את הנפש הזאת..." ורצה וקיוה לחבר אל רוממות דגלו את גדולי תלמידיו החכמים.
לאור קריאותיו ודרכו הצטרפו רבים. משנתו ותורתו זכו להלמד מאז, במיוחד על-ידי בנו, מרן הרצי"ה זצ"ל, ורבותינו תלמידיו ואלפי תלמידיהם. אבל למלוא גודל הרוח, ומרכזיותה האחדות בלב חיי האומה, עדיין לא זכינו.
להרים את העוז ואת הרוח
ניתן לציין שדווקא בתקופה האחרונה אנו זוכים לפתיחת שערים, וגשרים תוכניים רבים נסללים והולכים אל הציבור הרחב בכמה מישורים – במאמרים, בספרים וגם בשיח בלתי אמצעי. הציבור צמא לתורה והאוזניים כרויות לדעת ולערכי אמת. אמנם חייבים לומר, שבאופן יחסי, מול התקדמות ניכרת שחלה לאחרונה, ב"ה, בהתעניינות בקיום המצוות הפרטי ובהתחזקות בלימוד תורה בציבור הרחב, מורגשות מאוד המבוכה והבלבול בכל המישור הערכי, האידיאלי. עם התרוקנות מתוכן של המושגים הלאומיים במשמעותם החילונית-הגולמית, שקיומם פג תוקפו, ועם הטשטוש התרבותי המכוון של התקשורת ומושכי החוטים ומעצבי דעת הקהל, נוצרים קרעים מרובים בתוך כיכר החיים הציבורית ומשבר ערכים. לצערנו הקרעים נפערים גם בתוך המחנה התורני ומורגש יתר על המידה הגורם הסקטוריאלי, המפלג. עם ישראל צמא מאוד אל אותה תורה כללית, תורת ארץ-ישראל, אשר רק בה, כנראה, מונחים המפתחות התוכניים, שיזמנו לפנינו את ישראל החי, את בריח החיים של האומה בלב אוצרות התורה, אשר רק בו ייאגד הכול וכל הערכים הגדולים, שלמים ומאירים הם בו, באחדותם דווקא.
אנו מופקדים ועסוקים בימים אלו בהשקעת מאמצים כבירים בלא הרף ובמסירות נפש כחומה בצורה, על הצלת אחדות ושלמות ארץ קודשינו ועמה גם על שלמות התורה והעם בכל עוז, במיוחד אל מול תוכניות ומחשבות ההחרבה שלא יתגשמו, חלילה. ואולם בד בבד עם עשייה חשובה ואיתנה זו, חייבים להקשיב לקול הקורא, לתת מענה לצמאון הרוח הבוקע מכל עברים, להמשיך ביתר שאת ועוז את חזון חייו של מרן הרב בתורתו בגואלת. להרבות מחשבה איך להוסיף ולהתחזק מאוד בבניין קומה עליונה עוד יותר של כל מושגי חיינו הרוחניים, בעומק וברוחב, ולעלות מדרגות. על-ידי כך יתווספו עוד ועוד תלמידי חכמים גדולים ומאירים אשר יוכלו להוות ביחד את הדבק החי והאמיתי של האומה.
גאווה לאומית ואהבת הרֵע
בימי העומר אנו מעפילים ועולים, סופרים את ספירותינו – "וספרתם לכם" – וספרתם את עצמכם. עצמיות חיינו הלאומיים נולדה ונתגבשה לעם ביציאת מצרים בחג הפסח. צעידתנו אל היותנו מוכשרים לתורה – אל חג מתן תורתנו, בנויה מנדבכי בניין של עצמנו, על התכנסות והפנמה ערכית, תוכיית של אבוקת חיינו הרוחנית-הטבעית בעצמה, בעושרה ובאדירותה. בימים אלו מלווה אותנו דמותו הגדולה והמאירה של ר' עקביא, להשלים הופעתה ולתקן את החסרון שנמצא ברבבות תלמידיו. לשוות לנגד עינינו את התלמיד חכם הענק הזה, שהכול נמצא בו ביחד. ר' עקיבא היה מלא וגדול כל כך, עד שהיה דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות, שכל התורה שבעל-פה המסורה בידינו משתלשלת עד אליו – כולהו סתימאי אליבא דר"ע – שהתאחדו אצלו אהבת הרע עד כלות ואהבת הבורא במסירות נפש ארוכה של מפעל חיים, שכל ימיו היה מצטער מתי יבוא לידו ויקיימנו "בכל נפשך, ואפילו נוטל את נפשך". ויצאה נשמתו ב"אחד", מעל כל אלו, מתנשאת ומתמצתת אישיותו הענקית ותורת האהבה הזו, בראיית העושר מלאת הגוונים שהכל נכלל בה – באהבת האומה כאחת אל דודה – שכל השירים קודש ושיר השירים קודש קודשים.
דווקא מתוך כוליות מבט זו היה ללוחם ללא פשרות על גאוותנו הלאומית שלא להתקפל מול האימפריה הרומאית, שהיה לו לר' יוחנן בן זכאי לתבוע מן הרומאים את ירושלים. ועל כל אלה היה לנושא כליו של בר-כוכבא – "דין מלכא משיחא" – לראות בחזון של אמונה אדיר כוחות גבורה ארץ-ישראליים הם כוחות של הארה א-לוהית משיחית ושכינה מתגלית ויוצאת בצבאותיו. חמושים בגודל אורו ותורתו ובמבטו המלא תקווה אין-קץ לראות שועל יוצא מבית קודש הקודשים ולהוסיף להאמין בבטחון הישועה – צעדנו שנות גלות ארוכה, ודרך גדלות זו עלינו לשוב ולהבנות. מעיין החיים הלאומי העמוק שלנו, המלא אהבה וגודל במסירות נפש ובגבורה חייב להיות נר לרגלינו. חייבים ללמוד תורה מתוך גדלות ומתוך אחדות היריעה הרוחנית. הכל שייך והכל מחובר. "מחוברות" בתוך תורה ו"מחוברות" בתוך האומה, בתוך אהבת אמת עם פנים נשמתה ועם גודל חייה האמיתיים, האהובים, ולפכות את מעיינות שמחתה.
כל קורי העכביש של התקשורת ותועמלניה, ושל התרבות הריקנית המערבית, החודרות אל ה"ואקום" שנוצר בחיים הלאומיים, לא יוכלו לגודל הרוח התורתי-הנשמתי. תורת ארץ-ישראל מוצאת במרחביה מקום לכל הגיון ולכל צד של דעה ואמת, אפילו היותר רחוקות, עושר די בה למצוא להם את ביטוים הנכון. כל המנסים ללקט שברי רוחניות בהודו או באיי המזרח הרחוקים יבוארו ויתבסמו. תלמידי חכמים מוסרי נפש רוחניים צריכים להימצא בכל אתר להשביע ולהחיות את כל דורש ובכל מקום ובאופן הגדול והאחדותי השלמים. יש לנסות לסלול את שופר הלב ואת כינור החיים של האומה באחדיותה, לא מתוך נוסח של פשרנות ומורך אלא בעוז רוח ובאומץ. משנת חייו ודרכו של הראי"ה זצ"ל צריכות למצוא את מקומן בעומק ובלב כל החיים הציבוריים ובביחד האמיתי של כולם. ונזכה, בעז"ה, להתקיימות המלאה של "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים", "ואור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו מהרה לאורו".
----------
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: [email protected]
טלפון: 02-9974424
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
