ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- במדבר
- הלכה מחשבה ומוסר
- תורה ולימודה
- התבוננות אמונית
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ציפורה בת דוד
בשבת הקודמת סיימנו את ספר ויקרא, ובמובן מסוים סיימנו את התורה, ולכן בסוף הפרשה באה תוכחה והתורה אומרת "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ..." (ויקרא כו, ג) - אזהרות אם לא תשמרו את התורה וברכות אם כן תשמרו.
כעת אנו מתחילים את ספר במדבר, ספר הדרך. עיקרו עוסק בדרך שישראל הולכים לארץ ישראל. וספר דברים הוא משנה תורה - חזרה על דברי התורה.
ספר במדבר – כל הדרכים הם בחזקת סכנה (ירושלמי ברכות ד, ד). בפרשה ראשונה ושנייה מספרת התורה על ההתארגנות ליציאה לדרך. הקב"ה מצווה לפקוד את ישראל, מסדרים את השבטים כל אחד במקומו, "אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ" (במדבר א, נב) שידעו כיצד הולכים, מי ראשון ומי אחרון, כדי שיצאו באופן נכון בדרך המובילה לארץ ישראל.
יש שקוראים את ספר במדבר ואומרים: אלו משברים גדולים עברו על עם ישראל, כל כך הרבה נפילות גדולות! כיצד זה יכול להיות? הרי זה דור דעה הרואה את יד ה' המתגלה באופן גלוי, דור שיצא ממצרים, וראה את כל הנפלאות, דור שקבל את התורה, דור שאוכל את המן - אבל אפשר לראות את הדברים במבט אחר. למרות כל הנפילות, עם ישראל בונה את עצמו, דרך הקשים וההתמודדויות ודרך נפילות, אבל נפילות שדרכם הוא לומד ומתקדם ומתפתח, ובסופו של דבר, בסוף ספר במדבר מגיעים לארץ ישראל וכובשים את ארץ סיחון ועוג, ועומדים בפתחה של ארץ ישראל המערבית, על הירדן. זאת אומרת שלמרות כל מה שקרה בדרך ישראל לא נעצרים, וממשיכים בדרכם. הסדר הוא שישנם עיכובים אך ממשיכים בדרך. יש הרבה מה ללמוד מהמאורעות, וספר במדבר לא פחות חשוב משאר הספרים למרות שאין בו הרבה מצוות, אך יש בו הדרכה. וניתן ללמוד מהניסיונות והמשברים שעם ישראל עובר איך לעבוד את ה' בצורה היותר נכונה ושלמה.
מניינם של ישראל
בפרשה הראשונה של ספר במדבר הקב"ה מצווה לפקוד את בני ישראל, ויש בזה אריכות בפסוקים. ויש לשאול מה הערך המיוחד בזה - חז"ל אומרים: מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה (רש"י במדבר א, א).
הזוהר אומר:
רבי אבא פתח: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ" (בראשית א, כז) בא וראה: בשעה שהקב"ה ברא את האדם עשה אותו בדיוקן של עליונים ותחתונים. והוא היה כלול מהכל והיה הראש שלו מאיר מסוף העולם ועד סופו והיו מפחדים ממנו כולם והוא היה מסתכל בחכמות עליונות ותחתונות. וכיוון שסרח התמעטו הפרצופים והחכמה הסתלקה ממנו ולא היה מסתכל אלא בענייני הגוף. אחר שהוליד בנים עליונים ותחתונים ולא התיישבו עד שהוליד בנים ממנו הושלם העולם וזה היה שת. ועם כל זה (אף שנולד שת) העולם התחתון לא הושלם ולא היה עומד על קיומו עד שבא אברהם ונתקיים העולם. אך עדיין לא נשתלם, והוא אחז בימינו של העולם כמי שאוחז בימין מי שהולך ליפול. בא יצחק והחזיק ביד העולם בשמאלו, כיוון שבא יעקב ואחז באמצעו של העולם וכולל את שני הצדדים והעולם מתקיים ולא היה מתמוטט. ועם כל זה לא הושלם העולם ושורשיו עד שהוליד יעקב שנים עשר שבטים ושבעים נפשות והושלם העולם. ועם כל זה לא הושלם העולם לגמרי עד שקיבלו ישראל את התורה בהר סיני והוקם המשכן, ואז התקיים העולם והתבסמו עליונים ותחתונים. וכיוון שהתורה והמשכן הוקמו רצה הקב"ה לפקוד את חייליו, כמה חיילים יש לתורה וכמה יש למשכן. וכולם היו באופן אחד וכולם כצורה עליונה כיוון שהתורה והמשכן אינם נפרדים זה מזה והולכים כביכול יחד. ובשביל כך כתוב: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד" (במדבר א, א). אם כתוב באהל מועד למה כתוב במדבר סיני, ואם כתוב במדבר סיני למה כתוב באהל מועד, אלא ללמדך שהתורה והמשכן אחד. ולכן נאמר: "בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית" (שם) ולמה נקרא חודש זיו ללמדך שמאיר וכך העולם נמצא בשלמותו. "לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (שם) להשמיענו שזה היה בחדש השני, ובראשון יצאו ממצרים. (זוהר במדבר קיז.)
הזוהר מלמדנו שצריך להתבונן במבט ארוך ושלם על בריאתו והשתלמותו של העולם. המפקד שהקב"ה פוקד את ישראל הוא רגע של שיא שהעולם הגיע אליו אחרי הרבה שלבים של השתלמות, אחרי אברהם יצחק ויעקב, שנים עשר השבטים, מתן תורה והמשכן. כאשר הכול נשלם מגיע הזמן לפקוד ולראות את התמונה השלמה של עם ישראל, המופיע בתורתו ובשכינה השורה במשכן.
מחנה ישראל כנגד מחנה שכינה
לכן חכמנו זכרונם לברכה אומרים שהצורה שישראל נצטוו כיצד לעמוד ולהלך בדרך, מי עומד בצד צפון ומי בצד דרום, הכול כביכול על פי צורה של מעלה. באותו סדר של הופעת השכינה במרומים כך ישראל מסתדרים בארץ התחתונה, ובזה מופיעה השכינה כאן למטה. "אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ" (שם, נב) כולם נפקדים על שמותם בצורה המדויקת והמיוחדת. וכאשר ישראל מגיעים לשלמות זו, הם יכולים להתחיל לצעוד לארץ ישראל.
לכן חומש זה נקרא "חומש הפקודים" – הקב"ה פוקד את ישראל זאת אומרת שהם במצב של שלמות מיוחדת. הסבר זה הוא לעומת מה שאנו פוגשים בדברי חז"ל שאחר אירוע ומשבר הקב"ה עוד פעם פוקד את ישראל. הסתכלות הזוהר היא שפקידה זו לא הייתה לאחר אירוע לראות מה נשאר מישראל, אלא ביטוי להופעה של שלמות.
עניינו של החודש השלישי
אנו נכנסים לראש חודש סיוון. "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי" (שמות יט, א) בראש חודש סיוון עם ישראל מגיע להר סיני מרפידים. "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר". הגיע העת להתכונן לקראת מתן תורה. עם ישראל היו צריכים לעבור כמה שלבים עד שיהיו מוכנים למעמד מתן התורה. וכאשר ישראל מוכנים הקב"ה מוביל אותם בקפיצת הדרך ומגיעים למדבר סיני.
אומר המדרש:
"לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם" (קהלת, ג, א), זמן היה לו לאדם הראשון שיכנס לגן עדן שנאמר: "וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן" (בראשית ב, טו), וזמן היה לו שיצא משם, שנאמר: "וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם" וגו' (שם ג, כד), זמן היה לו לנח שיכנס לתיבה, שנאמר: "בָּא ... אֶל הַתֵּבָה" (שם ז, יג), וזמן היה לו לצאת, שנאמר: "צֵא מִן הַתֵּבָה" וגו' (שם ח, טז), זמן היה לאברהם שינתן לו המילה, שנאמר: "וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר" (שם יז, ט), וזמן היה לבניו להמול מהן שימולו בשני מקומות אחת במצרים ואחת במדבר, שנאמר: "כִּי מֻלִים הָיוּ כָּל הָעָם הַיֹּצְאִים" וגו' (יהושע ה, ה). "ועת לכל חפץ תחת השמים" זמן היה שתנתן התורה לישראל. אמר ר' ביבי: זמן היה לאותו דבר שהיה נתון למעלה מן השמים ועכשיו יהיה נתון למטה מן השמים. ואיזו? זו התורה, שנאמר: "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר" (שמות כ, א). (קהלת רבה ג, א)
כאשר התורה מודיעה לנו שביום זה וזה קרה המאורע זאת אומרת שהוא קרה בכוונה ביום זה - יש סדר לכל דבר. בחודש השלישי מגיעים למדבר סיני, ישנה הדגשה לזה שזה בחודש השלישי. שואלים חז"ל:
למה בחדש השלישי ולא בחדש השני ולא ברביעי? אמר ר' הושעיא: שנה לי ר' חייא הגדול: גיורת ושבויה ומשוחררת לא ינשאו ולא יתארסו עד שלשה חדשים. כך ישראל נקראו גרים, שנאמר: "כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא יט, לד). נקראו שבויים, שנאמר: "וְהָיוּ שֹׁבִים לְשֹׁבֵיהֶם" (ישעיה יד, ב). נקראו משוחררים, שנאמר: "אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים" (ויקרא כו, יג). אמר הקב"ה: נמתין להם שלשה חדשים ואחר כך אני נותן להם את התורה, בחודש השלישי. (פסיקתא דרב כהנא יב)
כלומר בשביל לקבל את התורה צריך הפסק מהמצב הקודם שבו היינו, עם ישראל היה תחת עול הגוים ומושפע מהם וכאשר הוא יוצא מהשעבוד הזה הוא צריך הכנה שלושה חודשים. לא שלושה חודשים מלאים אך כעין שלושה, מקצת ניסן, חודש אייר ומקצת סיוון מצטרפים לשלושה חודשים כיוון שמקצת החודש ככולו, וישראל יכולים לקבל את התורה. מכאן רואים שכדי לקבל את התורה באופן הנכון צריכים להיות מוכנים, יש לצאת מהמצבים הקודמים. וזה מה שהתורה אומרת שבחודש השלישי עם ישראל מגיע למדבר סיני וכבר חונים נגד ההר ומתחילים ההכנות לקבלת התורה.
התכונות המתאימות לתורה
התורה ניתנת במדבר מפני שהתורה היא עליונה ומעל המציאות. וכדי שהתורה תוכל לרדת למציאות היא צריכה לעבור דרך מקום במציאות שהוא כאילו לא מציאותי מקום שאינו שייך לסדר החיים, מקום שהוא בין גבול הסדר למעל הסדר. גם חז"ל מסבירים מדוע התורה ניתנה במדבר:
"יִשְׂאוּ מִדְבָּר וְעָרָיו חֲצֵרִים תֵּשֵׁב קֵדָר יָרֹנּוּ יֹשְׁבֵי סֶלַע" (ישעיהו מב, יא). (משל) לנשיא שנכנס למדינה וראו אותו בני המדינה וברחו. נכנס לשניה וברחו מלפניו, נכנס לעיר חריבה וקדמו אותו והיו מקלסין אותו. אמר הנשיא: זו העיר טובה היא מכל המדינות כאן אני בונה כס נאה כאן אני דר. כך כשבא הקב"ה לים ברח מלפניו שנאמר: "הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס" (תהלים קיד, ג) וכן "הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים" (שם ד). בא במדבר, חרבה קדמה אותו וקילסה אותו שנאמר: "יִשְׂאוּ מִדְבָּר וְעָרָיו חֲצֵרִים תֵּשֵׁב קֵדָר יָרֹנּוּ יֹשְׁבֵי סֶלַע". אמר: זו העיר טובה לי מכל המדינות, בו אני בונה כנסיה ודר בתוכו. התחילו שמחים שהקב"ה דר בתוכו, שנאמר: "יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה" (ישעיהו לה, א). (במדבר רבה א, ב)
כדי לקבל את התורה צריך תנאים מתאימים. אם יש לאדם מחשבות עצמאיות שגורמות לו להתנשא, הוא איננו עניו ואינו מוכן להתבטל ולא פתוח לשמוע, אם הוא חושב שהוא יודע הכול ומלא בתוכן עצמי - הוא לא יכול לקבל תורה. אלו ההרים שהם מתנשאים ומתגאים כביכול, המלך מגיע לשם ולא יכול לקבוע שם את מקומו כיוון שהם לא מסוגלים לקבל. צריך ענווה ויכולת קבלה. וכן צריך להיות משוחררים מתאוות כמו שכתוב "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי" להשתחרר מהנטיות הרעות ומהתאוות כי הם הפך קבלת התורה. תכונות של גאווה ותאווה מונעות מלקבל את התורה בשלמות. הים מבטא את המשיכה לתאוות חיצוניות וההרים מבטאים את הגאווה וההתנשאות. המדבר הוא יציב וגם לא מתנשא, הוא ריק ופתוח. אם אדם משים עצמו כמדבר הוא זוכה ומקבל כמו שדרשו חז"ל על הפסוק: "וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה" (במדבר כא, יח) ואז הוא מתעלה מעלה (עירובין נד.). כדי לקבל את התורה יש להיפתח ולהיות מוכן לקבל, צריך לבטל את כל המחשבות העצמיות כלפי התורה, לשמוע להאזין ולהתבטל וכך לקבל את אורה של תורה.
מעמד חוזר
כל שנה אנו נוהגים כמו ביציאת מצרים. חוגגים את פסח כמו שהיה ביציאת מצרים, סופרים ספירת העומר חמישים יום כמו שהיה אז, ומתכוננים מחדש ליום מתן תורה חג השבועות. מגיעים מתוך הכרה פנימית שכאשר אנו באים ליום הזה ישנה התחדשות פנימית מעין מה שהיה בזמן מתן תורה. לא מרגישים זאת מבחוץ ולא רואים את הענן והערפל והקולות וברקים, אבל הנשמה ושאר הכוחות הפנימיים מתעלים ביום זה. אנו נוהגים כלפי חוץ כפי מה שמרגישים בפנים. אנו קוראים בתורה את מעמד הר סיני, בעל הקורא כביכול משמיע את דבר ה', וכביכול זה תואם למציאות פנימית רוחנית. וככל שמתכוננים יותר ההתחדשות הפנימית היא יותר עמוקה וזוכים ליותר הארות גדולות. לא תמיד הארות אלו מורגשות אך הן קיימות. לפעמים ממש מרגישים, אך לא בזה נמדד כמה סופגים מגדולת היום. זה יום אחד תמציתי איכותי, הוא כולל בתוכו את שבע השבועות של ההתכוננות.
השנה חג השבועות סמוך לשבת. אלו שתי קדושות סמוכות המתחברות כאחד ולכן ההתעלות היא כפולה. צריך להתכונן לגודל הקדושה, יש כאלו שאם הם לא מתכוננים הם מתעייפים מגודל הקדושה עוד חג ועוד שבת ועוד ארוחה בשרית זה יותר מידי..... אך זה תלוי אם הוא מתכוון בארוחה לאכול בשר או שהוא מתכוון לחגוג את חג השבועות, ואם ההכנה נכונה אף פעם זה לא יותר מידי.,, כמו שכאשר הכוהנים היו אוכלים קודשים הם יכלו לאכול עוד ועוד. מי שמתכונן קשה לו אחר כך להיפרד מקדושה כזו ובוודאי שהיא לא מכבידה עליו. ואחר כך חוגגים עוד כמה ימים בלי תחנון.
יהי רצון שנהיה מוכנים, שנעבור שבוע של שקידה עצומה והתעלות רוחנית ונגיע לשבועות בהתעלות ונמשיך ונתמלא בשבועות. כל החודש התעלה בגלל המאורע של מתן תורה שבתוכו, כמו שכתוב בפסוק: "בַּחֹדֶשׁ ... הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי". חג שמח וחודש טוב.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
