ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תורה ולימודה
- רב ותלמיד
מכאן אעבור להתייחסות לביקורת שהייתה הן על מפגשו של הרב מלמד עם רבאיית רפורמית והן על חלק מהכרעותיו בשאלות הלכתיות לעיתים כבדות משקל. אתייחס לראשון ראשון ולאחרון אחרון.
כשהתחילה הרפורמה עוד בימיו של משה מנדלסון, התגובה הרבנית הייתה החרמה, עד כדי כך שהיו כאלו שממש החליטו על הפרדת קהילות וכתיבת רשימות יוחסין כדי לא להיטמע ברפורמים, ואולי להוציאם מכלל ישראל. נזקם של הרפורמים לעם ישראל עצום. מאות אלפי גויים חדרו לתוכנו דרך נישואי תערובת ונחשבים אצלם כיהודים. פריקת עול המצוות אצלם היא מוחלטת ויש בהשקפת עולמם מעין יצירת דת חדשה בדומה למה שעשתה הנצרות.
הניצחון שמסתמן בעולם על הרפורמים לא הושג בידי האורתודוקסיה, שמספר תומכיה נמוך היה במשך שנים רבות מזה של הרפורמים. הניצחון הוא מפלתם הטבעית של הרפורמים שיסודות טיעוניהם והמסרים האמוניים שלהם חלשים מאוד וגורמים לרוב יהודי העולם להתנתק ולהתרחק מהם. ועם כל זה, בשלב זה הם עדיין גדולים בכמותם מהציבור האורתודוקסי.
ירידה זו בקרנם של הרפורמים גרמה בעקיפין לשוני בהתייחסות אליהם. הפחד מהצלחתם נחלש הן בעולם כולו ובפרט כאן בארץ ישראל, שאווירה הבריא גורם גם ליהודים שהם חילוניים לגמרי או קצת מסורתיים להיות שייכים לזרם האורתודוקסי ולא לרפורמי שהצלחתו בארץ קטנה מאוד.
השוני ביחס באמריקה מובא במאמר של הרב פרופ' אדם פרזיגר, שעיקר מומחיותו ביהדות אמריקה. לדבריו, מאוד נפוץ בקהילות רפורמיות להזמין רבנים אורתודוקסיים, כולל מהזרם החרדי, להעביר שיעורים או הרצאות בפני באי בית הכנסת הרפורמי (לא הפוך), ומתקיים שיח באווירה טובה בין הזרמים השונים למרות המחלוקת הגדולה ביניהם. בארץ המציאות שונה בגלל המאבק שאנו מנהלים שלא לתת להם כל מעמד חוקי במדינת ישראל. בגלל זה גם אני התנגדתי מאוד להופעות של רבנים ופרופסורים דתיים בפני קהילתם שבהוד השרון, כי אני סובר שבכך אנו מחזקים את כוחם. למרות זאת, סובר אני שזוהי לא סיבה להתנגד למפגש, ויכוח או שיח.
לפני עשרים שנה הוזמנתי בעירי הוד השרון לאחד מבתי הספר התיכוניים לסימפוזיון עם הרבאיי הרפורמי שבעיר וב"ה דבריי התקבלו על ידי התלמידים שהתייחסו בלעג לעמדתו של הרבאיי הרפורמי. למרות זאת, מבחינתי לא ראיתי סיבה ל"ברוגז" (החרמה הגיעה דווקא מצידו, לאחר שמנעתי בעזרת המשפחות השכולות אמירת "אל מלא רחמים" על ידו בטקס יום הזיכרון). אגב, אני מכיר רב חשוב באחת מערי הארץ שנפגש באופן קבוע עם רבאיית רפורמית מהאזור שלו, ששואלת לעמדתו בכל מיני נושאים ואולי דווקא על ידי קשר זה הוא ממתן את השפעתה השלילית על צאן מרעיתה.
בטוחני ברב אליעזר שאיננו נושא ונותן עם הרפורמים בנושאים הלכתיים ואינו מושפע מהם כמלוא הנימה, ולמרות שהוא חולק על דעותיהם והשקפותיהם הוא מוכן לדבר עמם. האם השקפה כזו מצדיקה חרם עליו או על כתביו? נכון, הוא סובר שצריך לאפשר להם מקום תפילה משלהם בכותל הדרומי כדי שיתפללו לקב"ה בדרכם ולא יעוררו מריבות ופולמוס בכותל המערבי. יש עוד שסוברים כמוהו ויש רבים שחולקים על כך וטוענים שאין לאפשר בכותל לזרמים אחרים ובוודאי לרפורמים להתפלל על פי דרכם. האם זוהי סיבה לחרמות נגד מי שחולק עליך בסברא וכולם מודים שיש מקום לסברא זו? וכי אין דעתו נובעת מכוונה לשם שמיים ורק כוונת החולקים עליו היא לשם שמיים? האם אי אפשר לומר כמו שחז"ל אמרו "אלו ואלו דברי אלוקים חיים"?
הגיל אינו קובע
הנושא השני שעורר מחלוקת הוא פסיקותיו בתחום טהרת המשפחה, שאף שלכולן הוא מביא אסמכתא הלכתית, לחלקן מתנגדת הדעה הרווחת בקרב חלק גדול מהפוסקים המובהקים. הטענה נגדו היא: איך מלאו ליבו לא ללכת בקו הפסיקה שמקובל אצל אותם רבנים?
ראשית, ידועים דבריהם של רבי חיים (אחיו הבכור של המהר"ל וחברו של הרמ"א) והמהרש"ל שהתנגדו מאוד לפסק חתום כדרכם של הרמב"ם, השולחן ערוך והרמ"א מתוך טענה שהתורה היא תורת חיים ומתחשבת בתנאי הזמן, וטענו שמתאפשר לפוסק לעיתים ללכת אחרי הדעות המחמירות היכן שצריך או היכן שמדובר בקהילה כזו שאכן רוצים או מוכנים להחמיר על עצמם, וללכת אחרי המקילים היכן שהקהילה צריכה לכך או שהדור צריך את זה (דוגמה לכך היא דרכו של הגר"ע יוסף בפסקים רבים שבהם מצא קולות מרעישות, ולמרות זאת הורה לתלמידי חכמים להחמיר על עצמם. למשל לגבי השמיטה, לרבים טען שניתן בהחלט לסמוך על היתר המכירה ולמרות זאת פרסם איגרת שבה כתב שלבני תורה ראוי להחמיר).
התמונה ההיסטורית של עם ישראל השתנתה באופן דרסטי מזו שהייתה לפני מאה וחמישים שנה. לא היה בהיסטוריה מצב כזה ששומרי התורה (למרות תנועת התשובה המבורכת) כל כך מועטים לעומת רוב רובם של מיליוני עם ישראל - שחיים גם בחו"ל - שרחוקים משמירת התורה ומצוותיה. האם מצב זה אינו מחייב שינוי בפסיקה? שיקול דעת שייטה לעיתים קרובות יותר לקולא? הרב מלמד לענ"ד ראה כך את התמונה, ועל כן בבואו לחבר ספר לא רק לתלמידי חכמים אלא בעיקר לכלל, ולאחר התייעצויות מרובות מאוד עם חבר עוזריו שהם תלמידי חכמים גדולים בזכות עצמם, נטה להקל היכן שמצא לכך מקורות רבים למרות שהביא גם את הדעות המחמירות.
מה לא בסדר בזה? הלוא ברור שאם רב מהמבוגרים יותר שברבותינו היה פוסק פסק חדשני, לאף אחד לא היו טענות על כך שהלוא הוא מ"גדולי הדור". אם כן כל הבעיה היא שהרב אליעזר צעיר יותר (למרות שעבר כבר את גיל שישים) ובגלל הסתגרותו באוהלה של תורה לא התפרסם כ"גדול הדור"? אם כן נזכיר לכולם. בכל הדורות, גיל הרבנים לא קבע את גדלותם אלא הגדלות האמיתית שלהם בתורה. הרמ"א היה רבה של קראקוב בירת פולין בגיל שש עשרה. הגר"ע יוסף בגיל שלושים כבר כתב ספרי הלכה שבהם חלק על גדולי דורו. רבי יצחק אלחנן, רבה של קובנה שהיה גדול הדור לפני מאה שנה, התמנה לרב של העיר הגדולה שבליטא בגיל ארבעים ושבע והוכר אז כרבם של כל בני הגולה. רבי מאיר שפירא, מייסד הדף היומי וראש ישיבת חכמי לובלין, התחיל את רבנותו בגיל עשרים ושלוש ובגיל שלושים וחמש היה המנהיג הגדול של מועצת גדולי התורה ונשיא אגודת ישראל באירופה. היכן מצינו שבשביל להיות פוסק גדול או גדול הדור צריך לעבור את גיל שמונים? היכן מצינו שרב תלמיד חכם שעוסק ימים ולילות בבירור הלכה, גדל בישיבות ושימש גדולי הדור וקיבל הסכמות לספריו מגדולים אלו לא יכול לפסוק? האם פסיקה היא עדר שחייבים כולם ללכת עם קו מסוים וכל החולק ורואה על פי לימוד התורה ממקורותיה תמונה קצת שונה נחרים אותו? נחרים את ספריו? האם השתטינו?
בית שמאי ובית הלל חלקו אלו על אלו ולמרות זאת נהגו כבוד זה בזה, ואנחנו כשסוף סוף יש לנו גדולים מהמחנה שלנו שמוציאים ספרים כה חשובים הולכים ומחרימים אותם? הולכים ומחריבים את בניין התורה הגואלת שב"ה הולך ונבנה והולך ומתחזק ובידינו אנו הורסים אותו? כך נחזק את התורה בציבור שלנו או נחליש אותה? כך נחזק את תלמידי הישיבות שלנו באמונת חכמים ונחבר את רבני הציונות הדתית זה לזה או נפרק את החבילה ונחלל שם שמיים?
אני פונה לכל הרבנים: "האמת והשלום אהבו". בואו נכבד זה את זה. בואו נשמח בכל תלמיד חכם שמתווסף לצבאותינו. נדע לייקר תלמידי חכמים ובכך נקרב גאולתם של ישראל.
הכותב משמש כרב בפועל של הוד השרון
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
