ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- ספר שופטים
- שיעורים בספר שופטים
לאט לאט החל שערו של שמשון לצמוח בחזרה לאחר שגילחוהו. מדוע חשוב לציין ששערו החל לצמוח בחזרה?
בספר "רמזי דחכמתא" של רבי שמואל אריה ז"ק מובא לימוד יסודי וחשוב, וכך כתב:
"ויחל שער ראשו לצמח - בא להורות כי דבר שבקדושה אין לו ביטול, וכן בכל איש ישראלי נשאר קבוע קדושה שאין לה הפסק... ותמיד הקדושה מתנועע לשורשו, ועל ידי זה יוכל האדם לחזור ולהיבנות ביתר שאת משהיה".
שמשון נמצא כלוא אצל הפלשתים, מועסק במלאכה בזויה כשעיניו מנוקרות, וכל הפלשתים באו לראות בקלונו וללעוג לו בבוז. ואף ממצב שפל זה, שנראה כאילו אין ממנו תקומה, קם שמשון וחוזר ונבנה, להורות שדבר שבקדושה אין לו הפסק ואין לו ביטול.
והרד"ק 1 כתב:
"והטעם הסיפור בזה, לפי מה שאומר 'ויאמר שמשון אל הנער', שחשב שמשון שישוב לו כוחו עם שערו".
כששבו שערות ראשו לצמוח, הרגיש שמשון שקדושת נזירותו שבה אליו, והוא נאזר בגבורה.
האברבנאל 2 מדגיש, שלא השיער גרם אלא תשובתו של שמשון על מה שפגם, וזו לשונו:
"אין ראוי שנחשוב שהיה כח שמשון בשערות ראשו בדרך טבעי, ושלכן סר בסורם ושב כוחו בהחזרתם לצמוח.
אבל היה כוחו דבר נסיי בעוד שישמור נזירותו, וכאשר הלך אחרי עיניו, וגלה סודו לשוכבת חיקו, ולא זכר שהיתה ממשפחת אויביו, נענש שסר ה' מעליו והודו נהפך עליו למשחית, וכאשר צמח שער ראשו לא אמר הכתוב ששב כחו אליו (כי לפי האמת לא שב הכוח עם השער), אבל קרה אחרי צמיחתו שהוליכוהו לשחק בו בבית אלהיהם, והוא עשה תשובה מחטאו ושב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו וקראהו מצרתו, ומפני זה ענהו וחיזק את ידיו ועשה מה שעשה, בכוח האל לא מהשער".
צמיחת שערות ראשו היתה מהירה במיוחד
המלבי"ם 3 מציין, שצמיחת שערות ראשו של שמשון היתה מהירה במיוחד, וכך כתב:
"ויחל שער ראשו לצמח - אמר בפעל הכבד, על שצמחו במהירות שלא כדרך הרגיל, שאם לא כן יקשה איך לא נזהרו פלשתים לגלחו מפקידה לפקידה בידעם שכוחו תלוי בשערותיו".
שערות ראשו צמחו בזמן קצר מאוד, באורח פלא, ומכך ניתן ללמוד כי גם אם התגלתה חולשה אצל שמשון, עד מהרה שבה השכינה לשרות עליו, ושב להיות מנהיגם של ישראל ומושיעם מיד פלשתים.
כשראה שמשון שסרני פלשתים נאספים כדי לחגוג את נצחונם ולתת שבח לדגון אלהיהם על כך שנתנו בידיהם, לא יכול היה לסבול את חילול שמו יתברך שדבר זה עתיד לגרום, ומיד התעוררו כוחות חייו.
חציו התחתון דג וחציו העליון אדם
בספר שמואל מבאר רש"י 4 , שאליל הפלשתים נקרא דגון משום שצורתו היתה כדמות דג, וברד"ק 5 מבואר, כי חציו התחתון היה צורת דג, וחציו העליון היה צורת אדם.
מה ראו הפלשתים לעשות דווקא את הדג לאליל? הגמרא בבבא בתרא 6 אומרת: "דגים פריצי", כלומר הדגים פרוצים בתאוותם יותר משאר בעלי החיים, ולכך סגדו הפלשתים, לחיים שאין בהם איסורים והגבלות, אלא הכל פרוץ ואפשרי. וטענתם היתה, שגם אם בגופם יחיו חיי פריצות כמו דג, עדיין יהיה להם ראש לחשוב בו מחשבות נכונות וידיים לעשות בהם מעשים הגונים. אך לימים הראה ה' לכל הסוגדים אל דגון, כי מי שמתנהג כך בגופו, עתיד למצוא את ראשו וידיו כרותים ומוטלים ארצה בבזיון, "וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר מִמָּחֳרָת וְהִנֵּה דָגוֹן נֹפֵל לְפָנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן ה' וְרֹאשׁ דָּגוֹן וּשְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדָיו כְּרֻתוֹת אֶל הַמִּפְתָּן" 7 . וביתר הרחבה כתב הרמ"ד ואלי, תלמיד הרמח"ל, בספרו "אור זרוע" 8 :
"אל תתמה על צורה מורכבת של זה האלוה שהיה חציו אדם וחציו דג, כי כן היו הרבה באלוהי העמים, כמו השעירים שאמר הכתוב: 'ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים', סאטיר"י בלעז, בצורת אדם מלמעלה ובצורת שעיר מלמטה, וכמו הדינטאור"י, בצורת אדם מלמעלה ובצורת שור מלמטה, ורבים כיוצא באלו שמראים איזה חשיבות מלמעלה - שמושכים מן הקדושה, והגריעות מלמטה - שיורדים אל הקליפות...
לא כאלה חלק יעקב, שנכללים כולם ברזא ד'אדם', ולכן אמרו רבותינו ז"ל: 'אתם קרואים אדם ואין אומות העולם קרואים אדם'".
מאבל ויגון לשמחה ולששון
בתיאור התכנסות סרני פלשתים לזבוח לדגון אלוהיהם מוזכרת המילה 'ולשמחה', "וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ לִזְבֹּחַ זֶבַח גָּדוֹל לְדָגוֹן אֱלֹהֵיהֶם וּלְשִׂמְחָה" 9 . מילה זו מופיעה שלוש פעמים בלבד בכל התנ"ך, כאשר שני המקורות הנוספים הם:
א. לגבי ביטול הצומות לעתיד לבוא נאמר: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ" 10 .
ב. בספר קהלת נאמר: "לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה" 11 .
לאור זאת מבאר רבי שמואל לנייאדו, בעל ה"כלי יקר" 12 , שאספתם של סרני פלשתים שיוחדה לפי תוכניתם למעין חגיגת ניצחון על מנהיגם ומושיעם של ישראל, הפכה משעת אבל ויגון ליהודים, לשעת שמחה וששון. וזו לשונו:
"אפשר שמאמר 'ולשמחה' הכתוב, הגיד מראשית אחרית, שעתידים רבים ליהרג וישמחו כל בית ישראל. וזהו 'לזבוח זבח גדול לדגון אלהיהם ולשמחה' לישראל, ולכן לא כתיב 'ולשמוח'. ואולי אל זה רמז המסורה - 'ולשמחה' שלוש - זהו 'וצום הרביעי... יהיה לבית ישראל לששון ולשמחה', והשלישי 'לשמחה מה זו עושה', על כן רצה לפרש 'ולשמחה' זו, לישראל שהיו בצום ובכי, יהיה לבית ישראל לששון ולשמחה, שהצום יהפך לשמחה, כך כאן גם כן נהפך היגון לשמחה לישראל, וסבב ה' יתברך על ידי העם עצמו שרצו לשמוח ולצחק, והביאו שמשון שעשה להם כל זאת. וזהו 'ולשמחה מה זו עושה', שעל ידי השמחה נתגלגלה פורענות פלשתים ושמחת ישראל".
יכין ובועז
בתוך שמחת הניצחון ביקשו הפלשתים לשים ללעג את מי שהטיל עליהם אימה ופחד, ולשם כך הוציאוהו מבית האסורים ותכננו להתל בו ולעשותו לשעשוע וצחוק. המבנה שאליו נקרא היה רחב מימדים ובמרכזו עמדו עמודי תמך שהעמידו את הבנין.
שמשון פנה אל הנער שהיה מוליכו לאחר שניקרו הפלשתים את עיניו, וביקש ממנו להוליך אותו אל עמודי התמך המרכזיים שעליהם ניצב הבנין, כדי שיוכל להישען עליהם. עמודים אלה מזכירים לנו עמודים אחרים המוזכרים בספר מלכים, בפסוקים המתארים את תבנית בית המקדש שבנה שלמה, וכך נאמר שם:
"וַיָּקֶם אֶת הָעַמֻּדִים לְאֻלָם הַהֵיכָל וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּד הַיְמָנִי וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יָכִין וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּד הַשְּׂמָאלִי וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בֹּעַז" 13 .
על כינוי עמודי ההיכל בשמות אלה כתב רש"י 14 בספר דברי הימים:
"חירם שהיה מבני דן עשה את העמודים, קרא את האחד 'יכין' על שם אביו שמשון, שנאמר בו 'וילפת שמשון שני עמודי התוך... נכון' וגו', ושלמה קרא לשני 'בועז' על שם זקנו בועז".
פעמיים בדברי שמשון מוזכרת המילה 'נכון', "הַנִּיחָה אוֹתִי והימשני וַהֲמִשֵׁנִי אֶת הָעַמֻּדִים אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם... וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן אֶת שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם" 15 , ומכאן שמו של העמוד הימני של ההיכל - 'יכין'. ואם ישאל השואל: מה למעשה הגבורה של שמשון שהפיל את העמודים שהבית "נכון" עליהם, לעמודי ההיכל?
נראה לומר, שמכיוון שאותו מבנה אדיר שימש מקום פולחן לעבודה זרה של הפלשתים, ושמשון מסר נפשו למוטט את יסודותיו ובכך למוטט את היסודות שעליהם נשענת העבודה זרה בכלל, בכך קבע את היסוד לבנין המקדש שהוא יסוד הקדושה והרוחניות של העולם 16 .
ואנקמה נקם אחת משתי עיני
הבית היה מלא באנשים ונשים ובסרני פלשתים, ועל גגו הצטופפו כשלושת אלפים אישה ואישה, וכולם חיכו למופע השעשועים והלעג, אך התסריט המיוחל השתנה ובמקום שעשוע ולעג נגלתה לעיניהם תמונתו של שמשון נושא תפילה לה': "אֲדֹנָי ה' זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱלֹקִים וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים" 17 , אנא ה' הענק לי שוב את אותה גבורה עליונה, כדי שאוכל לנקום נקמה אחת מפלשתים על כך שניקרו את עיני! וכתב הרמ"ד ואלי, תלמיד הרמח"ל:
"ולפי שידע הצדיק הזה שאיבד ראות עיניו מפני שהלך אחר עיניו, לפיכך לא ביקש מאת ה' שיתן לו כוח להנקם מעיניו סתם, שהרי בדין אבדו ממנו, אך ביקש לנקום 'משתי עיניו', שהוא מלשון 'כי השתות יהרסון', כלומר יסודי עיניו שניקרום ועקרום ממנו, והגזרה לא היתה אלא שיאבד את ראות עיניו ולא שיתעקרו יסודי עיניו באכזריות חמה ושטף אף, ועל זה נאמר 'אני קצפתי מעט והם יעזרו לרעה', ולכן ביקש לנקום את נקמתו משתי עיניו, שהם יסודי עיניו ממש, כמו שפירשנו".
הרמ"ד ואלי מדגיש, שגם אם שמשון הלך אחרי עיניו, עדיין צדיק הוא, ובוודאי קיבל את הדין על כך שניקרו את עיניו ובוודאי הצטער על מה שפגם. אך הפלשתים ברוב רשעותם הענישוהו באכזריות ולא הסתפקו בנטילת מאור עיניו, אלא עקרו את גלגלי עיניו לגמרי, ועל כך ביקש שמשון לנקום נקמתם ולהשיב להם כגמולם על כך שהחמירו בעונשו יותר ממה שראוי לו.
מיתתו היתה שלמה ושב לשורשו
בסיום הפרק מסתיימת מסכת חייו המופלאה של שמשון הצדיק.
תפילתו של שמשון התקבלה וגבורתו העליונה שבה. שמשון לפת את עמודי התווך בחזקה והפילם, וכשנפלו העמודים התמוטט הגג על כל יושבי הבית וקברם חיים. באותה שעה הכריז שמשון: "תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים" 18 , ובכך גילה את תמצית חייו, שכן כל חייו מסר נפשו לדבר אחד - לנקום את נקמת הפלשתים מיד בני ישראל. לשם כך התחכך עם פלשתים והיתל בהם וגילה את קלונם ברבים, ולשם כך העמיד את עצמו בסכנה רוחנית ובסכנה קיומית שוב ושוב.
גבורת נקמתו של שמשון הגיעה לשיאה בגבורתו האחרונה בה הפיל חללים רבים מהעם הפלשתי והכריע את דגון אליההם כאשר מוטט את בנין פולחנם.
אחיו ובית אביו נכנסו לתחום שליטתם של הפלשתים והצליחו בפעולה מבצעית נועזת לחלץ את גופתו של שמשון. הם נשאו את ארונו וחלקו לו כבוד אחרון וקברוהו בסמוך לקבר מנוח אביו, בין צרעה ובין אשתאול, במקום בו החלה לראשונה לפעם בו רוח ה', ללמדנו שהיתה מיתתו שלמה ושב לשורשו 19 .
^ 1.רד"ק שופטים טז, כב.
^ 2.אברבנאל שופטים טז, כב.
^ 3.מלבי"ם שופטים טז, כב.
^ 4.רש"י שמואל א' ה, ב.
^ 5.רד"ק שמואל א' ה, ד.
^ 6.בבא בתרא עד ע"ב.
^ 7.שמואל א' ה, ד.
^ 8.אור זרוע שופטים טז, כג.
^ 9.שופטים טז, כג.
^ 10.זכריה ח, יט.
^ 11.קהלת ב, ב.
^ 12.כלי יקר שופטים טז, כג.
^ 13.מלכים א' ז, כא.
^ 14.רש"י דברי הימים ב' ג, יז.
^ 15.שופטים טז, כו-כט.
^ 16.ראה משבצות זהב מלכים א' ז, כא.
^ 17.שופטים טז, כח.
^ 18.שופטים טז, ל.
^ 19.ראה אור זרוע שופטים טז, לא.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
