ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת שנת השבע
- משפחה חברה ומדינה
- שמיטה
- הכנה מעשית לשמיטה
מדוע שיהיה איסור לקנות פרחים בשמיטה? יש לשים לב שיש כאן שני נושאים שונים: א. אם הפרחים קדושים בקדושת שביעית, אסור לסחור בהם. ב. גם אם הפרחים אינם קדושים, אסור לזרוע ולגדל את הפרחים בשמיטה. קנייה מאדם העובר על איסור זה תהיה חיזוק ידי עוברי עבירה.
נתחיל מהנושא הראשון. הדרשה האוסרת על הסחורה בשמיטה היא "לאכלה" ולא לסחורה. אך לא אוכלים פרחים! האם הפרחים כלולים בדרשה זו?
בפסוק נאמר "והייתה שבת הארץ לכם לאכלה". חז"ל (סוכה מ ע"א ובמקומות נוספים) בוחנים את משמעות הפסוק: מצד אחד היבול הוא "לכם", כלומר, לכל צורך. "כל צורך" לכאורה כולל אכילה. אם כך מדוע נאמר "לאכלה"? מכאן חז"ל דרשו שרק גידולים שהשימושים שהם כעין "לאכלה" קדושים בקדושת השביעית.
טרם נגדיר את משמעות "כעין אכילה", נעמוד על נקודה מורכבת מעט. הדבר נכון גם לגבי הגדרת על מה חלה קדושת שביעית, וגם אילו שימושים מותרים בפירות הקדושים בקדושת שביעית:
צמח שאין לו שימוש כעין אכילה אינו קדוש בקדושת שביעית.
חמדת שנת השבע (18)
הרב בצלאל דניאל
2 - יסודות מחשבתיים באיסור סחורה בשביעית
3 - קניית פרחים בשמיטה
4 - קניית פרחים בשמיטה
טען עוד
בהקשר של הפרחים מה שמעניין אותנו הוא הפן הראשון: האם יש לפרחים שימוש כעין אכילה?
כמובן שבכדי לענות על שאלה זו עלינו להגדיר מאיזו בחינה צריך להיות השימוש כעין אכילה.
בדבר זה חלקו התנאים. תנא קמא אומר שהקריטריון להשוואה בין אוכל ובין דברים אחרים הוא "הנאתו וביעורו שווים". ההנאה הגופנית מהפרי מתחילה בזמן הלעיסה. אם כך, הפגיעה בפרי וההנאה ממנו באים כאחד. תנא קמא אומר שזהו הקריטריון המגדיר אם צמחים נוספים קדושים בקדושת שביעית.
לדוגמא: אפשר להפיק סבון מצמחים שונים. האם הסבון, השימושי לנו, קדוש בקדושת שביעית? בברייתא נאמר שלא. מדוע? מפני שהסבון מתלכלך ונפגע בעת ששמים אותו על המקום שאינו נקי. ההנאה ממנו היא רק אחרי שהוא נשטף. יש פער בין הפגיעה בצמח, ברגע שהוא נפגש עם הלכלוך, וההנאה, שתגיע מאוחר יותר.
אמנם אפשר לתאר את האכילה באופן הזה, אך עלינו לבאר מדוע דווקא הגדרה זו היא הקובעת.
בפירוש המשניות "משנה ראשונה" (וכך עולה מדברי בעל המאור על דפי הרי"ף במסכת סוכה דף יט) מבאר שאם הפגיעה בצמח נעשית לפני ההנאה, הרי שהוא עובר על "ולא להפסד". לשון אחר: אדם לועס תפוח הקדוש בקדושת שביעית. מי התיר לו ללעוס, ובכך להרוס, את התפוח? מכיוון שפירות השביעית ניתנו לאכילה והנאה. מה שמתיר את הפגיעה זו ההנאה. אם ההנאה איננה מתקבלת מיידית, אין היתר לפגוע בפירות השביעית.
עולה מדבריו שאין הכרח שהפרי ייפגע מחמת השימוש. הבעייתיות היא רק אם ישנה פגיעה בפרי לפני ההנאה המתקבלת ממנה. אם ההנאה מתקבלת ללא פגיעה, אף זה כלול ב"הנאתו וביעורו כאחד". כלומר, הכלל הוא שהביעור לא יקרה לפני ההנאה, לכל היותר "כאחד".
אך הר"ח ורש"י מבארים אחרת. הם מבארים שההנאה צריכה להתקבל דווקא בזמן הכילוי, כדרכו של אוכל. כמו שלא ניתן לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, כך כל הנאה אחרת מצמחי שביעית צריכה להתקבל דווקא בזמן שהצמח נפגע.
לכאורה זו דרישה מפתיעה. מדוע שהתורה תדרוש שנפגע בצמחי השביעית בכדי ליהנות מהם? מה רע בכך שנהנה מפירות השביעית בלא לכלות אותם?
דומה שהתשובה לכך טמונה בהבנת המתנה שה' נותן לנו בשמיטה.
"והייתה שבת הארץ לכם לאכלה". במה זה שונה ממה שקורה בשאר שנים, "והארץ נתן לבני אדם"? לכאורה הדברים הללו תמיד נכונים – הארץ היא של הקב"ה, והוא מאפשר לנו לאכול מפריה ולשבוע מטובה. במה שונה שנת השבע משאר השנים?
משל למה הדבר דומה? להורים השולחים את ילדם לפנימייה. על ידי התשלום לפנימייה, ההורים מספקים לילדם את כל מחסורו. פעם בשבוע אמא רוצה שהילד יגיע הביתה ויאכל מהאוכל שהיא מכינה. היא רוצה לראות אותו בתוך הבית שלה נהנה מהדברים שלה. הילד יכול לקחת את מה שהוא זקוק לו מהבית ולאכול במקום אחר, או ליהנות ממנו בזמן אחר. אך אז תתפספס התקשורת המיוחדת הנוצרת בין הילד ובין אמא כאשר אמא מכינה אוכל ובנה נהנה ממנו, תחת קורת הגג שלה. בהקשר הזה האמא איננה רוצה שהבן ישמור את האוכל לזמן אחר. היא רוצה שהוא יהנה ממנו כאן ועכשיו, תחת קורת גגה.
נניח שאדם יכול לקחת מזכרת מן השמיטה. נניח שאפשר לקחת יבול הקדוש בקדושת שביעית ולעשות ממנו ארון ספרים, שישמש אותו לשנים ארוכות. מצד אחד, יש משהו יפה וטוב במזכרת. מצד שני, זו איננה מטרת השמיטה. המטרה היא לחסות בצילו של הקב"ה, וליהנות מיבולו כאן ועכשיו, לא לאסוף מזכרות.
לכן רש"י ור"ח אומרים שההנאה צריכה להתקבל דווקא תוך כדי הפגיעה ביבול השביעית. צריכים ליהנות הנאה שלא תאפשר שימור והנאה עתידיים, אלא הנאה נוכחית, בתוך העולם של השביעית.
יתכן וזה חלק מהרעיון של הביעור בסוף השביעית. כאשר היבול מסוג זה כלה מן השדה, יש להוציאו גם מהבית. כל עוד ניתן לאכול מיד ה' הרחבה, מן השדה, אפשר גם להביא הביתה ולאכול בצורה מסודרת יותר, וגם זה בתוך המרחב של השביעית. כאשר כבר אין אפשרות לאכול בשדה, הפירות שהובאו הביתה הם בבחינת מזכרות מאשתקד, דבר הנוגד את הרעיון של אכילת פירות השביעית, ולכן יש לבער את הפירות הללו.
נשוב לשאלת הפרחים: לכאורה לפי רש"י ור"ח הפרחים אינם קדושים בקדושת שביעית, שכן השימוש שבהם אינו מכלה אותם. לפי בעל המאור והמשנה ראשונה יתכן שיש בהם קדושה.
בעזרת ה', בשבוע הבא נעמיק בדיון על קדושת הפרחים, ובשבוע שאחריו נעסוק בפסיקה למעשה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
