ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- בית המקדש
- הכיסופים והבית השלישי
בשפה העברית, לשון הקודש, יש קרבה רבה בין שתי מילים שונות: ציפייה וצְפייה. כדרכה של לשון הקודש, הדמיון הזה אינו לחינם: המצפה צריך לפעול, ולא להישאר פסיבי עם ציפייה בלב בלבד. עליו לִצפות כל הזמן סביב, בערנות מתמדת, לסרוק את כל השטח הרלוונטי, ולא להחמיץ שום הזדמנות לקידום הדבר שהוא מצפה לו.
כאשר מדובר בציפייה לישועת ישראל עלול להיווצר רפיון, משום שהישועה היא כללית ותלויה בכוחות כלל־עולמיים. אדם מן השורה עשוי לשאול את עצמו: מי אני שאשפיע על נושאים הרי גורל, המוכרעים על ידי מנהיגי מדינות, אנשי משפט ותקשורת ובכירים אחרים? מי אני שאשנה משהו בהיבט הכלל־עולמי, או אפילו הכלל־ישראלי?
אני רוצה להעלות שתי תשובות לשאלה זו: חיצונית ופנימית.
יש מה לעשות
התשובה החיצונית היא שלכל אדם יש מה לתרום עבור קידום בניין בית המקדש. אנחנו חיים בדור שמתאפיין בריבוי אפשרויות, מכל היבט שלא נבחר: בתי ספר, תעודות ותארים אקדמיים, מקומות מגורים, סגנונות מגורים, ועד לפרטים קטנים כמו סוג המזרון בחדר השינה, מה לאכול בארוחת ערב ובאיזה צבע לצבוע את הקיר בסלון. באופן קצת מפתיע, דווקא בנושא של העשייה למען בניין המקדש, קיימת בלבבות רבים מחשבה מוזרה כאילו הדרך היחידה לפעול בנושא זה היא עלייה להר הבית – וממילא, המתנגדים לעלייה (מסיבות הלכתיות או הנהגתיות, שאין כאן המקום לדון בהן) כביכול מנועים מלפעול למען המקדש. כמדומני שרובם המוחלט של ארגוני המקדש מבוססים על פעילים שתומכים בעלייה להר, ואף עולים בעצמם, והעלייה היא חלק מרכזי מפעילות הארגון.
נראה לי שהגיע הזמן שמתנגדי העלייה ירימו גבוה יותר את דגל הציפייה – והצפייה המעשית – למקדש. אמנה כאן כמה דוגמאות לפעילות למען המקדש שאינה כרוכה כלל וכלל בעלייה להר הבית או בהבעת תמיכה בעלייה להר הבית.
א. השתתפות בסיבוב שערי הר הבית, המתקיים ברוב עם מדי חודש זה שנים רבות. זו חוויה חינוכית רבת־עוצמה לילדים, וכן הזדמנות לסיבוב משפחתי סביב הר הבית ושעריו עם מדריך. לפני כמה שנים הוקדם ארגון לשם כך, בשם 'סובו ציון'.
ב. השתתפות בפרויקט סינון העפר שהוצא מהר הבית על ידי הערבים.
ג. לימוד ההלכות מסדרי קדשים וטהרות, הקשורות לעבודת המקדש והקורבנות.
ד. לימוד על המקדש מזוויות נוספות מלבד זו ההלכתית - ויש הרבה מאוד כאלה. כמה דוגמאות: ההיסטוריה של ירושלים, המקדש והר הבית, החקלאות הארצישראלית ומצוות הביכורים, הנזירוּת והשלכותיה החברתיות (ושאלת שייכותה בימינו), מקורות המימון של המקדש, מיקומם ומבניהם הארגוני של מוסדות השלטון והמלוכה בזמן הבית, יחסי המלכות והנבואה, תכנון התשתיות הירושלמיות לקליטת מיליוני עולי הרגל שעתידים להגיע לירושלים, מקומו ומהותו של המקדש בספרי הנביאים, ירושלים והמקדש בארכאולוגיה ועוד ועוד. על כל אחד מהנושאים הללו קיימת ספרות ענפה ומעניינת.
ומלימוד – למחקר ופיתוח. לא כל אחד, אבל רבים מאיתנו ראויים ומוכשרים לא רק ללמוד, אלא גם להוסיף על מה שלמדו – בנתונים חדשים, בניתוחים מקוריים, בארגון הידע ובהנגשתו לציבור רחב ועוד ועוד. העולם הווירטואלי מאפשר לכל אחד מאיתנו לפרסם את דבריו בקרב ציבור קוראים גדול במאמץ מועט, ואין סיבה שלא ננצל זאת להגברת תודעת המקדש.
באופן אישי, זכיתי בעשור האחרון להשקיע ולשקוע בבירורי הלכה מעשיים שקשורים לעבודת הקורבנות לעתיד לבוא, וגיליתי שם מצד אחד ספרות ענפה שנכתבה בכל תפוצות ישראל במשך אלפיים שנה, ומצד שני גם הרבה עזובה וחוסר התייחסות לשאלות יסודיות ומעשיות בעבודת המקדש. לדוגמה: כיצד מתמודדים עם העובדה שנשים רבות טמאות בטומאת נידה או יולדת בי"ד בניסן - האם הן מנועות מלהשתתף בהקרבת קורבן פסח? האם יש חיוב, או המלצה, להשתמש באמצעים רפואיים־הורמונליים כדי להגיע לי"ד בניסן בטהרה? כיצד יש להתייחס לציבור החילוני (אם עוד יהיה דבר כזה) במקדש, הן במובן ההלכתי הן במובן ההנהגתי? האם ניתן לחנוך את המזבח בטומאת מת? ועוד ועוד שאלות יסוד, שזכו כולן להתייחסות, אבל לא ברמה מספקת, ובטח שלא ברמת הפסיקה הלכה למעשה על ידי גדולי התורה המוכרים והמוסמכים לפסוק בעניינים כלל־ישראליים.
לפי בדיקה שקיימתי, במאתיים השנים האחרונות הועלו על ידי הפוסקים לא פחות מ־61 סיבות הלכתיות להתנגד לחידוש עבודת המקדש בזמן הזה, לפני ביאת המשיח. כל אחת מהסיבות האלה עוררה בשעתה פולמוס, קטן או גדול, וזכתה לתשובה מאת מצדדי חידוש העבודה בזמן הזה. יש דיונים שהסתעפו עוד ועוד וזכו לפינג־פונג רב־שלבי בין פוסקי הלכה ומחברים תורניים. על עולם התורה של דורנו - דור המכונה בבית המדרש בחצי חיוך "דור המלקטים" - מוטל לסכם, להבהיר ואף להכריע בדיונים הללו, באמצעות היתרונות המיוחדים שזכינו להם, ובכללם: קיבוץ ישראל בארצם בכלל ובירושלים בפרט; שיפור מהותי ביכולת ליצור התדיינות בין תלמידי חכמים מכל העולם ומכל גוני הקשת התורנית, תוך שימוש באמצעים דיגיטליים ואחרים המאפשרים יצירה וקיום של קשר מבלי תלות בקרבה גאוגרפית או מגזרית; מאגרי מידע המנגישים לכל אחד את אוצרותיה של הספרות התורנית לדורותיה, ומאפשרים קנייה של בקיאות בחדרי תורה באופן שלא התאפשר עד לפני שנים בודדות; וסייעתא דשמיא מיוחדת בהבנה בהירה של סוגיות התורה, שמורגשת בכל בתי המדרש בני דורנו (יתרונות אלו מצריכים פירוט נוסף, אך אין כאן המקום לכך).
משחק השמות
עד כאן התשובה החיצונית. התשובה הפנימית היא שניתן לייחד ולייעד כל עשייה רוחנית למען המקדש. כאשר התודעה שלנו תהיה מכוונת לישועת ישראל ובניין בית המקדש, ממילא כל תפילה שלנו, כל מצווה שלנו, תהיינה מכוונות למען עניין גדול זה, ופרוטה ופרוטה יצטרפו לחשבון גדול של התקרבות כלל־ישראלית למקדש.
ר' לוי יצחק מברדיטשוב אמר פעם שלחג הפסח יש שני שמות: השם הרשמי שלו בתורה הוא חג המצות. השם העממי שלו הוא חג הפסח. מדוע? לדברי ר' לוי יצחק, לגאולת מצרים שני פנים: פן גברי־גואל, המבטא את חלקו של ה' יתברך בגאולה, ופן נשי־נגאל, המבטא את חלקו של עם ישראל. השם "חג המצות" בא להדגיש את הפן הנשי, את החלק של עם ישראל שנגאל ממצרים ואפה את המצות בזריזות (פעם אפייה הייתה עניין לנשים בלבד). שם זה נבחר על ידי הקב"ה כדי להחמיא לנו, לרומם אותנו ולשים אותנו במרכז ההתרחשות. לעומת זאת, השם "חג הפסח" נבחר על ידינו, עם ישראל לדורותיו, והוא מדגיש את הפן הגברי, את הפסיחה שפסח ה' על בתי אבותינו במצרים. כמו בני זוג אוהבים, שמוצאים הזדמנויות להחמיא זה לזה, כך ה' וישראל נמצאים במעגלי החמאה הדדיים סביב גאולת מצרים – וכנראה שגם סביב הגאולה העתידה, שמיום ליום אנחנו מתקרבים אל פסגתה. נדמה לי שניתן לראות במשחק השמות הזה גם רמז לכך שהמקום שלנו בגאולה הוא מקום אקטיבי, נשי מחד וגברי מאידך, וזאת על ידי התקדמות חיצונית ופנימית מצידנו אל הגאולה, ולא רק עמידה במקום והמתנה, צדקנית וסבלנית ככל שתהיה.
הכותב הוא מחבר הספרים 'לקראת מקדש' ו'פסח לה'' על חידוש עבודת הקורבנות בימינו
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
