ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- בהעלותך
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
מדוע מצטייר הדין כדבר קשה? משום שאיננו מסוגלים לעמוד בו. אם הקב"ה יקבע את העולם רק ע"פ מעשה האדם העולם ייחרב, לפיכך צריך את החסד. אך אם בני אדם יוכלו לעבוד את הקב"ה באופן מלא, אין סיבה שלא יתנהג ע"פ מידת הדין. מציאות זו תהיה בעתיד, כאשר רוח הטומאה תעבור מהארץ ובלע המוות לנצח. אז מידת הדין תהיה ראויה להם - בזרוע - בכח המעשי.
ימי ספירת העומר ימי דין, לפי באורנו, אין הכוונה שאלו ימים קשים כי אם ימים שבהם המעשים שבעולם תלויים בנו. אם לא נתנהג כראוי יהיה מצב קשה, אך אם כן נתנהג כראוי - יהיה מצב טוב. אלו ימי ספירת העומר לעומת הפסח שקודם להם. א"כ היחס בין פסח לספירה הוא כיחס בין מידת החסד לדין. פסח כולו מעלה - איננו שותפים בו. "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר" - אתם לא מתערבים במהלכים. "ועבר ה' לנגוף את מצרים" - מהלך עליון, ללא התערבות אדם. כשישראל במדבר - הכל ע"י הקב"ה ולפיכך "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון", לא זמנכם עתה לפעול. בכך טמון הטעם של אכילת מצה, שהרי עניין המצה הוא התערבות מינימלית של האדם: קמח ומים בלבד. חימוץ זה בעצם נתינה לאדם להתערב בעיסה (האדם הוא ששם את השמרים ומחליק פני העיסה ונותן לה לתפוח), לעומת המצה, שהיא פעולה עליונה ומעשה האדם בה מינימלי. זהו עניין הלילה הראשון, זה עניין הפסח - בלי להתחשב במצב העם אם הם ראוים לכך. זה נקרא חסד אמיתי.
אחר יום א' של פסח נעלם החסד ומתחיל ה"דין" לפעול, היינו, הגיע תורנו לפעול - "וספרתם לכם " - לטובתכם ולהנאתכם. "כי תבואו אל הארץ... והבאתם את עומר ראשית קצירכם " - קציר שלכם - אתם פועלים. זה מהלך של כל אחד מאיתנו ולפיכך מביאים עומר, כי עומר בדרך כלל מופיע כעומר לגולגולת - כל יחיד נדון כמעשיו, מה שאין כן בקרבן פסח "שה לבית אבות שה לבית" שנאכל בחבורה. אין כאן מהלך של יחיד במעשיו כי אם כלל של הציבור, בניגוד ל"וספרתם לכם " ולעומר, שהוא שייך לגולגולת.
כשהעניינים נמסרים לאדם, הרי האדם מתחיל מקטנות ולאט לאט גדל. כך ימי ספירת העומר הם מהלך של התגדלות האדם. בתחילה מביאים את קרבן העומר בטז בניסן העשוי ממאכל שעורים - מאכל בהמה, ולבסוף, בשבועות, מביאים קרבן העשוי מחיטים - מאכל אדם. יתרה מזאת - ביחזקאל טז נאמר "רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי" - בתחילה כצמח, אח"כ כבהמות ורק בשבועות מגיעים לדרגת אדם. ישנה מעלה נוספת בחיטים, לבד מהעובדה שהם מאכל אדם. ישנה דעה בברכות שהחיטה היא עץ הדעת. הדעת היא זו המבדילה את האדם מן הבהמה. לכן בשבועות, כשמגיעים לדרגת אדם, מביאים אנו קרבן מן החיטה. דבר נוסף בו נבדל האדם מן הבהמה הוא הדיבור, ולכן שבועות מצטיין במצוות העוסקות בדיבור - וידוי מעשרות ומקרא ביכורים, בניגוד לעומר התנופה בפסח, שאין בו מצוות אמירה. כמו כן, בשבועות התרחש הדיבור הגדול - מתן תורה. "וידבר אלוקים את כל הדברים האלה לאמור". ומשם - כדברי המשנה בביכורים - מעצרת ועד חג מביא וקורא. אם כן, אנו נמצאים בתקופה זו במהלך של התקדמות. מתחילים בפסח, שכולו מעשה ה', ממשיכים בספירת העומר, שכולה מעשה אדם, אך עדיין מביאים עומר ממאכל בהמה, ולבסוף בשבועות מביאים לחם וביכורים, מעשה ידי אדם, שהם גם מאכל אדם. כמו כן, ישנה הדגשה ששתי הלחם יהיו חמץ, מאחר ובחמץ ניכר מעשה ידי האדם (בגלוסקאות הנאות שהכניס בהם שמרים).
מכיוון שהמהלך הוא מהלך של התגדלות, נקרא העומר - "עומר התנופה". וכל מתעלים עד שבועות, ואח"כ ממשיכים בהתעלות זו עד להשראת השכינה בחג הסוכות. אם כן, עניין העומר וספירתו הוא עניינו של האדם ולכן נקרא "דין", כי זה תלוי בנו. אם לא נעמוד בכך יהיה מצב קשה, אך אם נתנהג בזמן זה בצורה טובה - נזכה לראות דברים טובים.
הגאולה שלפנינו קשורה מאוד במעשה האדם - מלחמות ומאבקים. הגאולה אינה ניתנת במתנה יפה מהשמים, כי אם בעמל וביגיע כפיים. לכן, האירועים הגדולים התרחשו בימי הספירה, שהרי אלו ימים שבהם אנו צריכים להוכיח את עצמנו. אך יש גם מעשים של הקב"ה שאינם תלויים בנו. ביניהם, מעשה גוג ומגוג ותחית המתים ("ויצא ה' ונלחם בגויים"; "בפתחי את קברותיכם"), ומעשים אלו יתרחשו בפסח ובסוכות. בפסח - קראנו את הפטרת תחית המתים, ובסוכות - את מלחמת גוג ומגוג. יום העצמאות ויום ירושלים - שאלו מעשינו - מתרחשים בימים שנתנו לנו לפעול. כשהגיעו עם ישראל לארץ ישראל, שבת המן ממחרת הפסח, מפני שהמן כולו מעשה ה'. כשנגמר הפסח, שענינו מידת החסד, שבת המן. ואז - "ויאכלו מעבור הארץ". מכאן אפשר להוכיח את דברי חכמים, ש"וספרתם לכם ממחרת השבת" אינו מתייחס לשבת בראשית, כי אם ליום הפסח, שהרי ממחרת הפסח מתחילה הנהגת הדין שהיא עניין הספירה (ולא משבת בראשית). ההגעה לארץ ישראל שבה התחיל מעשה העם בתור כיבוש, מלחמות ואכילה מעבור הארץ - כל זה התחיל בימי הספירה.
אנו כיום במצב של "ואכלתם אכול ושבוע" - השמחה שאנו עושים היום היא על אכילה ושתיה וזה דבר גדול כשלעצמו, מעבר לכך שהוא מהווה שלב ראשון לקראת הבאות. ומניין לנו שדבר גדול הוא לשבת בארץ ולאכול מפירותיה? "נשבע ה' בימינו (- התורה) ובזרוע עוזו (- תפילין) אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויבך, ואם ישתו בני נכר תירושך אשר יגעת בו, כי מאספיו יאכלוהו והללו את ה' ומקבציו ישתוהו בחצרות קדשי". מהי השבועה הגדולה של אלוקים? שעם ישראל יאכל דגנו וישתה תירושו. א"כ עצם העובדה שאנו אוכלים ושותים מתנובת הארץ זו כבר ברכה גדולה, אך זה רק השלב הראשון. השלב השני הוא שנהלל את ה' על הרוח שבקרבנו, ובשלב השלישי כולנו נתעלה למדרגת נביאים.
שלוש המדרגות הללו כתובות בספר יואל פ"ב, ושם נאמר "ואכלתם אכול ושבוע..." - היום אנו במצב זה למרות התלוננות הרבה אנשים. ועל זה נאמר "והללתם את שם ה'" - וזה מה שאנו עושים היום. אך פסוק אחריו נאמר "וידעתם כי בקרב ישראל אני" - אחר האכילה כל העולם יודע שזה מעשה ה'. בשני הקטעים הללו כתוב "ולא יבוש עמי לעולם" אלא שבקטע א' לא יבוש בכך שדגנו לא יהא לאויב ובקטע ב' לא יבוש בכך שהאויב לא יאמר "איה אלוהיהם". ושלב שלישי שפסוק שלאחריו - אחר שכל העם יכיר את ה' - כל העם הופכים נביאים. א"כ ימי הספירה אמנם ימי דין הם, אך פרוש הדבר שזה תלוי בנו, ואם נעמוד בהם, יהפכו לששון ולשמחה ובע"ה כשעם ישראל יסיים לפעול את כל אשר ביכולתו - יופיע ה' וימהר את גאולתנו, אמן.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
