ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- גרים
במאמר זה נעמוד על הגיורים שהיו נהוגים בקרב רבנים ודיינים אורתודוקסיים בארצות הברית ובקנדה בין שנת ת"ר לשנת תש"מ לערך (1840–1980). מהבירור שנעשה עולה כי בשל חשש התבוללות, המנהג הרווח בתקופה זו היה לגייר גם כאשר הדיינים ידעו כמעט בוודאות שהגרים לא ישמרו מצוות כהלכתן.
למיטב ידיעתנו, התיעוד המוקדם ביותר של גיורים בצפון אמריקה תוך ידיעה שהמתגיירים אינם שומרים מצוות כהלכתן הופיע בשנת תרי"א (אוקטובר 1850) ב־The Asmonean. בגיליון זה מתוארת "תעשיית גיורים" והכותב, הרב שמואל מאיר יצחק, רב קהילת 'שערי תפילה' בניו יורק, מציין שככלל, לאחר הגיור הגרים אינם מראים "any evidence of religion" (שום סימן של דתיות).
בשנת תרכ"ה (1865) פרסם הרב יששכר בער אילוואי, תלמיד החתם סופר, שבארצות הברית מתקיימים הכי הרבה גיורים בעולם. במקביל, הוא מחה על כך שהגרים מצטרפים לעם ישראל אך לא לדת ישראל, כלומר - אינם שומרים מצוות אחר הגיור (The Occident, 1865).
במאה השנים הבאות ישנו תיעוד רחב לכך שהמנהג לגייר במציאות זו נעשה רווח מאוד.
בשנת תרע"ח (1918) תיאר הרב חיים הירשנזון: "כאשר מקבלים גרים היום באמעריקא, אשר לדאבון לבבנו רובם הם מחללי שבת אחר כך, מפני שרואים שרוב ישראל בעוונותינו הרבים מחללים את השבת" (אלה דברי הברית ח"ג כא, א).
בשנת תש"י (1950) כתב הרב משה פיינשטיין: "הגיורת הזאת, שמסתמא היא כרוב גיורות שבמדינה זו שרק בפיהן אמרו שקיבלו המצות אבל האמת שרוב המצוות, ואולי כל המצוות, לא קיבלו, כמו שרואין שתכף מחללות שבת ואין שומרות איסור נידה, כי גם בעליהן היהודים בעוונותינו הרבים הם מופקרים לעבור כל מצוות התורה" (אג"מ יו"ד א, קצד).
חשוב לציין שאף שהרב פיינשטיין התנגד למדיניות גיור זו, הוא הדגיש בכמה תשובות שהוא אינו רוצה למחות, "כי יש הרבה רבנים בנוי יורק מקבלין גרים כאלו, וממילא אין לי לומר בזה איסורין... וכבוד תורתו הרב יעשה כפי הבנתו ודעתו וכפי הדוחק" (אג"מ א, יו"ד קנט; ועיין אג"מ א, אה"ע כז).
על מנהג זה העידו עוד רבים, ראו: דת ישראל (ניו יורק תר"ס, כרך ב, עמ' קנד); תפארת יוסף (לונג איילנד תש"ג, א, א; ב,יג); נזר הקודש (ניו יורק תש"ה, בכורות עמ' 130); משנת אברהם (טורונטו תשל"ח, לא תעשה קט"ז, עמ' רע"ד), ועוד.
הביסוסים לגיור באופן זה
כמה מפוסקי הלכה באמריקה נימקו, הגדירו וביססו את השיטה. בשנת תרע"ח (1918) הרב חיים הירשנזון, בעל שו"ת מלכי בקודש ורבה של הובוקן בניו ג'רזי, נימק שעיקר הגיור הוא הכניסה לעם ישראל, כלומר לנהוג כפי שרוב היהודים נוהגים. הוא ביאר שאפילו גיורה של איזבל בת מלך צידון היה כשר, למרות שהיא בוודאי התכוונה לעבוד עבודה זרה או ללכת בחטאות ירבעם. על פי זה התייחס לגיורים המקובלים בארצות הברית, שרובם מחללי שבת, ונימק: "אולי מקבלים אותם (מכיוון) שלא פירשו את עצמם בזה מן הכלל". ומסיים שהדבר צריך הכרע.
כארבע שנים לאחר מכן, בשנת תרפ"ב (1922) שאל הרב שמואל ילוב, רבה של סירקיוז שבניו יורק, את רבני אירופה אם ניתן להקל בגיור בנות זוג של יהודים כאשר ברור לבית הדין שלא ישמרו שבת לאחר גיורן, כפי שבני הזוג היהודים שלהן אינם שומרים שבת, "מפני שהרבה דברים כבר נחשב להם להיתר". והנימוק: "אולי ימצאו איזה דרך לבל יידחו אלו הנידחים" (התבונה, שנה א, סימן יג).
בתגובה השיב הרב בן ציון חיים נטלוביץ', תלמידו של הרב חיים עוזר גרודזנסקי ומגאוני אמריקה, כי גם במצב הזה, גיור בנות הזוג הוא המעשה הנכון. לדברי הרב נטלוביץ', כיוון שבני הזוג הללו העדיפו להתחתן כדת משה וישראל למרות שיכלו להתחתן בנישואים אזרחיים, יש להחשיב את גיורן של הנשים כגיור לשם שמיים שיש לעורכו לכתחילה. והגדיר שאין עיכוב בכך שלא תשמורנה את כל המצוות, כיוון ש"דווקא אם משיירים הם בעת הקבלה - שמתנה בפירוש שאין מקבל עליו - זה נקרא 'גוי שבא לקבל חוץ מדבר אחד', שאין מקבלין אותן. אבל אם הוא מקבל עליו הכול ואין משייר בקבלתו, הרי הקבלה הייתה בשלמותה" (התבונה, שנה ב, סימן טו). באותו גיליון של כתב העת 'התבונה' השיב גם הרב שלמה נתן קוטלר לרב ילוב, וגם הוא התיר (שם סימן כ).
מאוחר יותר, בשנת תש"ד (1944), הרב יעקב מסקין הביע עמדה דומה. בספרו אבן יעקב (חגיגה, סימן מד) תיאר כיצד רבים מאוד הם הבאים להתגייר באמריקה, ו"ליבי נוקפי מפני כמה חששות". אחד החששות הוא ידיעתו בתור דיין שהגרים אינם שומרים את המצוות לאחר הגיור, אולם ביסס את המנהג בכך שאין קשר בין הקבלה העקרונית בשעת הגיור ובין הצורה שבה הגר נוהג לאחר הגיור, כיוון ש"הקבלה הייתה על כל המצוות. ואחר כך כשאינו משמר את המצוות - הוא נענש על זה כמו ישראל... אבל בעת מעשה מקבל על עצמו ליכנס תחת כנפי השכינה".
גם הרב אברהם אהרן פרייס, תלמיד האבני נזר, אב"ד טורונטו וממנהיגי יהדות קנדה, צידד בעמדה זו. בספרו משנת אברהם (ל"ת קטז, נדפס בתשל"ח, 1978) הוא מתאר שמעשים שבכל יום שמקבלים גרים גם כאשר "הבית דין יודע מראש שאין בדעתם של אלו הבאים להתגייר לקיים את מצוות התורה... אין כאן אפילו ספק שיקיימו". הרב פרייס מנמק שדי בכך שאמונתם של הגרים בא־ל אחד ובאמיתות התורה יציבה וכנה: "הגרים הנ"ל גם כן מודים בא־ל אחד וכופרים בעבודה זרה, אלא שאין מקבלים עליהם בכל ליבם למלאות את חוקי התורה, מפני שנראה להם כעול כבד שאינם יכולים לשאת אותו". וחתם בדחיית שיטתו המפורסמת של הבית יצחק (ח"ב, יו"ד ק) שהתחייבות בפועל לקיים את כל המצוות מעכבת את הגיור.
קבלה בדיעבד
גם מפוסקי ההלכה שראו עצמם מחויבים באופן עקרוני לשיטה המחמירה ודרשו התחייבות כנה לשמירת המצוות, בפועל, בשעת הדחק, קיבלו גרים שלא תכננו לשמור מצוות, וזאת על סמך אמירת הגר בשעת הגיור.
בשנת תש"מ (1980) בכת העת 'הדרום' (סג, עמ' 251) התפרסם מאמרו של הרב צבי מגנצא, רב קהילת בית הכנסת הגדול בסנט לואיס ותלמידם של הרב יעקב משה חרל"פ ור' שמעון שקופ. הרב מגנצא כתב שמחד "אסור לנו לקבל נוכרים שאינם מתגיירים כהלכה", אך מאידך, יש להתחשב במצב המורכב "שאם לא נגייר אותם כדין, לא נעצור בעד מגפת נישואי תערובת, ואפשר מאוד שהמצב יהיה הרבה יותר גרוע". על כן הכריע להמשיך במדיניות הגיורים המקובלת, ואף ערך בעצמו גיורים מסוג זה. לדבריו, הדיינים בוחרים להאמין שהגר הרהר תשובה בשעת הגיור: "מאמינים אנו שבאותה שעה באמת כוונתו טובה ורצויה ומקבל עליו את עול התורה, ודמי להא דאמרינן בקידושין מט, ב, 'על מנת שאני צדיק - אפילו רשע גמור, מקודשת', שמא הרהר תשובה בדעתו... ורק אחר כך נכשל ואינו מקיימן". והוסיף שלאחר הגיור, למרות שהגר לא ישמור מצוות - הגיור אינו פוקע, ואין כוח בידי אף בית דין להפקיעו.
מדיניות הגיורים בצפון אמריקה היא דוגמה למנהג שהיה רווח במרכזים יהודיים רבים ברחבי העולם, לגייר גרים מתוך סבירות גבוהה מאוד שלא ישמרו את המצוות כהלכתן, על מנת למנוע התבוללות והיטמעות בגויים.
מתוך העיתון בשבע
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.









