ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ימים נוראים
- חודש אלול
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- תקיעת שופר
בפרקי רבי אליעזר פרק מו נאמר: 'בר"ח אלול אמר לו הקב"ה עלה אלי ההרה, והעבירו שופר במחנה שהרי משה עלה להר שלא יתעו עוד אחר ע"ז, והקב"ה נתעלה באותו שופר, שנאמר עלה אלוקים בתרועה ד' בקול שופר. וכן התקינו חכמים שיהיו תוקעין בשופר בר"ח אלול בכל שנה ושנה', כן הביאו הרמב"ן בשמות לג ז, מחזור ויטרי סי' שכג ושיבולי הלקט סי' רפא. הרי שתקיעות אלו שבר"ח אלול, נועדו בכדי 'שלא יתעו עוד אחר ע"ז'.
הרא"ש בר"ה פ"ד סי' יד הביא דרשה זו, וסיים: 'ולכך התקינו חכמים שיהו תוקעין שופר בראש חדש אלול בכל שנה ושנה, כדי להזהיר את ישראל שישובו בתשובה, שנאמר אם יתקע שופר בעיר וגו'. וכדי לערבב את השטן שלא להשטין על ישראל. וכן נהגו באשכנז לתקוע כל חדש אלול בקר וערב אחר התפלה'. נמצא שמטרת התקיעה בחודש אלול הינה, שישובו בתשובה ולערבב את השטן, וכן באר הראבי"ה בסי' תקמב. אלא שצ"ב בבאור התוספת: 'וכן נהגו באשכנז לתקוע כל חודש אלול', בנוסף לדרשת פרקי דר"א.
ויש לדייק, שבפרקי ר"א לא נאמר כי יש לתקוע כל החודש, אלא בר"ח בלבד, ואילו המנהג באשכנז היה לתקוע בכל החודש, וכן הוא בטור בסי' תקפא להדיא: 'התקינו חז"ל שיהיו תוקעין בר"ח אלול בכל שנה ושנה, וכל החודש, כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה... וכן נוהגין באשכנז לתקוע בכל בוקר וערב אחר התפלה'.
יש לבאר עפ"י הנאמר בלבוש שם סעי' א, כי שתי תקנות שונות בתכליתן איכא הכא: 'העבירו שופר במחנה... ולא יטעו עוד אחר עבודה זרה. ואח"כ כיון שהתחילו משום סור מרע תוקעין ג"כ כל החדש שיעשו טוב, וסמך לדבר תקעו בחדש שופר משמע שיתקעו חדש שלם, והוא כדי לעורר העם שיעשו תשובה על הראשונות, ויהיו גם חרדים על דבר ה' לעשות להבא להיותם חרדים על דברו, כי קול שופר מחריד ומעורר... שהוא חרד לעשות מצוה יותר מבשאר ימות השנה... ועוד כדי לערבב השטן שלא ידע מתי יום ראש השנה ויקטרג. ועוד שע"י קול השופר הוא מתערבב לפי שזוכר גם יום דינו'. הרי שיש לתקוע בר"ח כדי שלא יתעו אחר ע"ז, ועוד נהגו לתקוע כל החודש, בוקר וערב, לעורר לתשובה ולערבב השטן.
נאמר שתי נפק"מ בין טעמי תקיעות אלו;
א . ייעוד התקיעות. התקיעה בר"ח הינה תקיעת המלכת ד', שהקב"ה נתעלה באותו שופר, ואינה כתקיעת כל החודש שהינה בכדי לפעול עלינו מורא ולעוררנו שנשוב בתשובה.
ב . באופן התקיעות, אם יש לתקוע תקיעה בלבד, או תשר"ת. שכן אם יש לתקוע בכדי להמליך את הקב"ה, יש לתקוע כפי שנוהגים במלכיות – תשר"ת. ברם אם מטרת התקיעה לעורר לתשובה בלבד, אפשר שיחרדו מקול שופר בעיר, בתקיעה בלבד. ואם מטרת התקיעות לערבב שטן, כפי שכתב הדרכי משה בסי' תקפא סק"א כי השטן אינו יודע אימתי הוא ר"ה, וסובר כי הגיע כבר ר"ה ולא יקטרג, אז יש לתקוע את כל סדר התשר"ת.
בכך יש לבאר מדוע הקפידו לתקוע אחר התפילה בדווקא, כמבואר ברמ"א בסי' תקפא סעי' א שיש 'לתקוע אחר התפלה שחרית'. בכדי להדגיש שאין תקיעות אלו מדין תפילה וזעקה כתקיעות ר"ה, ולכן מבדילין אותן מהתפילה, וקבעום לאחר התפילה.
אפשר שחרדת הדין קיימת רק למעמיק ולמבין את משמעותן, ובכדי לעורר אותנו להעמקה בחיינו ובתכליתן, ביעוד האישי שלנו ובדרכי ההתמודדות האישיים שלנו, הנפש זקוקה זמן, בו תתפתח ותתמקד ותתעלה ונגיע לימי הדין בדריכות וברוממות בעומדינו לפני הקב"ה.
לאחל 'תכתב ותחתם' משנכנס חודש אלול
המהרי"ל בהלכות הימים הנוראים סק"ג כתב: 'משנכנס אלול, כשכותב אדם אגרת שלום לחבירו צריך לרמוז בהתחלתו, שמבקש עליו להשיבו לטוב השנה הע"ל, על דרך בשנה טובה תכתב ותחתם, או תולה ארץ על בלימה, יטיב לך כתיבה וחתימה'. הטור והרמ"א בסי' תקפב לא הביאו דין זה אלא בערב ר"ה ויוה"כ, ולא מאלול.
ויש לעיין ביסוד דין המהרי"ל אם הוא מדין שיש להתפלל על חבירו בריש שתא, שיזכה לשנה טובה, ועל כן רק באגרתו האחרונה בתום השנה יאחל זאת, ואזי צ"ב מדוע לא תיקנו אף קודם לימי אלול לכתוב כן. או שמא, נאמרה כאן הלכה בימי אלול שיש להתפלל על חבירו, וכבר בראשית ימים אלו מחוייב בתפילה זו. ולדרך זו צ"ב, אם יש לכתוב כן רק באגרתו הראשונה, או רק באחרונה, או בכולן כחובת ימי אלול.
בשו"ת משנה הלכות חי"א סי' תעב סבר כי יש לכתוב בכל האגרות בחודש זה, מטעם של חשד וקפידא. שכן באגרת הראשונה מחויב לכתוב כדי שחבירו לא יקפיד עליו שלא התפלל עליו. ובמכתב השני, אם לא יאחל לו כן, יחשוב חבירו שכבר הפסיק מלהתפלל עליו. ומהאי טעמא, כתב כי רק באגרות שלום בלבד מחוייב לאחל כן, ולא באגרת עסקים שלא נהוג להביע בהם אחווה ורעות.
נראה שהבין כי יש לאחל כן טרם כניסת יום הדין והשנה החדשה, אלא שסבר שמימי אלול מתחילים הכל להתכונן לימי הדין, ומצפים ומייחלים מעת זו לתפילה ולברכה. ומשו"ה, דדוקא באגרת הכתובה נהגו בכך, בניגוד למפגש עם חבירו שביודעין אינו מצפה לברכה ולתפילת חבירו, אלא באחרון שבהן.
אפשר שהשנה אכן מתחילה בתאריך מסויים ומוגדר, אך הימים שאנו מתכוננים ומכשירים עצמינו לקראת השנה החדשה, מצטרפים לשנה החדשה, ומעת זו, משנכנס חודש אלול, אנו מבקשים לשגר איש לרעהו איחולי שנה טובה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
